אטלנטיק (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אטלנטיק (Atlantic) הייתה אוניית מעפילים אשר הפליגה במסגרת מפעל ההעפלה הפרטי של ברטולד שטורפר, אוסטרי ממוצא יהודי, שפעל להצלתם של יהודי ארצו בשיתוף פעולה עם השלטונות הנאציים. שטורפר היה מעורב גם בהפלגתן של האוניות: "מילוס" ו"פאסיפיק".

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אטלנטיק" הייתה אונייה מונעת קיטור, נרכשה כמו "מילוס" ו"פסיפיק" מחברת הספנות היוונית "אבגרינוס" (ביוונית: "Αυγερινός") על ידי ברטולד שטורפר.

"אטלנטיק" הפליגה בסוף ספטמבר 1940 מנמל טולצ'אה שברומניה ועליה כ-1,880 מעפילים, שהגיעו על גבי ספינות הנהר הליוס ושנברון מברטיסלאבה. על פי דו"ח שמסר שטורפר 329 נוסעים היו חברי קבוצת "מכבי" מפראג ומפרסבורג, 761 נפש מאוסטריה, 25 נפש מהעיר ברלין ו-525 נפש מדנציג[1]. ב-11 באוקטובר 1940 הגיעה האטלנטיק לאיסטנבול, בה קיבלו לחם מיהודי העיר. האונייה המשיכה לכרתים ובה הם הצליחו לרכוש פחם להמשך המסע. אולם הצוות היווני של האונייה שלא רצה להמשיך במסע השחית חלק מהפחם ולבסוף סירב להמשיך במסע. בעקבות זאת השתלטו המעפילים על האונייה ויצאו לדרך ב-8 בנובמבר 1940. באמצע המסע נותרה האונייה ללא פחם והצוות הפעיל את המנועים בשריפת כל דבר מעץ על האונייה שלא היה הכרחי. האונייה נאלצה לפנות לקפריסין שהייתה קרובה יותר מארץ ישראל, אך גם אליה לא הגיעה. לבסוף היא נגררה לקפריסין בידי ספינות בריטיות[2].

"מילוס" ו"פאסיפיק" שהפליגו במקביל אליה, הגיעו ראשונות ונתפסו על ידי כוחות צבא בריטיים. הבריטים ריכזו את מעפילי האוניות באוניית הגירוש "פאטריה", מתוך כוונה להובילם לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. ב-24 בנובמבר הגיעה ה"אטלנטיק" לנמל חיפה. הבריטים העבירו חלק מהמעפילים אל "פאטריה", והתכוונו להעביר את יתרתם למחרת. מפקדת "ההגנה" החליטה לסכל את הגירוש, באמצעות גרימת נזק לדופן האונייה. מטעני הנפץ שהובאו על ידי אנשי "ההגנה" והוצמדו לדופנהּ על ידי המעפילים אנשי החלוץ, גרמו לקריסתה, והיא טבעה. כמאתיים מהמעפילים וחמישים ימאים בריטיים שהיו על הסיפון נהרגו בטביעה. ניצולי "פאטריה" הועברו למחנה המעצר בעתלית, ושאר מעפילי ה"אטלנטיק" נשלחו ב-9 בדצמבר 1940 לאי מאוריציוס, וישבו בו כחמש שנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: רות זריז, ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה, בתוך: אניטה שפירא (עורכת), העפלה, עמ' 130.
  2. ^ אהרן צברגבאום, פרשת מאוריציוס, קובץ מחקרים, יד ושם תש"ך (1959), עמ' 194-200