קרב רפיח (1967)

שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ צד שני-אבידות, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרב רפיח

מלחמה: מלחמת ששת הימים
תאריכי הסכסוך	5 ביוני 1967 – 6 ביוני 1967 (יומיים)
מקום	פתחת רפיח, חצי האי סיני
קואורדינטות	31°13′37″N 34°13′45″E
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים מפקדים ישעיהו גביש (פיקוד דרום) ישראל טל (אוגדה 84) עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי (כוחות היבשה בסיני) עבד אל עזיז סולימאן (הדיוויזיה המצרית השביעית) כוחות אוגדה 84 הדיוויזיה ה-7
פתחת רפיח (למפת סיני מוגדלת)   אל-עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב הסעודית הים התיכון הים האדום פתחת רפיח (למפת סיני רגילה)   אל-עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב הסעודית הים התיכון הים האדום פתחת רפיח (למפת מערב הנגב רגילה)   פתחת רפיח (למפת מערב הנגב מוגדלת)   פתחת רפיח

טנקי שרמן של צה"ל באזור רפיח במהלך מלחמת ששת הימים

קרב רפיח התחולל במלחמת ששת הימים בפתחת רפיח שבצפון סיני. הקרב ניטש ב-5 ביוני 1967 בין חיילים מהדיוויזיה המצרית ה-7 לבין אוגדה 84 של צה"ל.

רקע

פתחת רפיח היא אזור גאוגרפי הנמצא מדרום וממערב לעיר רפיח, בקצהו הצפון מזרחי של חצי האי סיני. האזור הוא מישורי עם קרקע חולית אך עבירה בחלקה לרכב. הפתחה משתרעת על פני שטח של כ-250 קמ"ר. גבולה הצפוני בים התיכון והדרומי בשטחי החוליות של חולות חלוצה והמשכן מעבר לגבול המצרי. גבולה המזרחי הוא העיר רפיח והמערבי הוא חולות שיח' זוויד וביר א-ח'רובה.

באזור זה נסללה מסילת הברזל שחיברה בין רפיח ואל עריש ונסללו כבישי אורך ורוחב. כמו כן, הוקמו בזמן מלחמת העולם השנייה, מדרום מערב לרפיח, מחנות גדולים של הצבא הבריטי. הנקודה המרכזית באזור היא צומת רפיח אשר בו מצטלבים כביש עוקף עזה (המשכו של כביש 4) הממשיך לכיוון אל עריש וכביש רפיח - עוג'ה אל חפיר.

מיקומה האסטרטגי של הפתחה כמעבר המועדף בין ארץ ישראל וחצי האי סיני גרם לחשיבותה הרבה, הן בעיני הצבא המצרי והן בעיני צה"ל, ובשל חשיבותה הרבה הוטלה על אוגדה 84 המשימה להבקיע את המערך המצרי בכל מחיר, ובכך לפתח את הציר הצפוני לסיני.

סדר הכוחות

מצרים

במלחמת ששת הימים הגנה על המערך הדיוויזיה המצרית ה-7 בפיקוד גנרל עבד אל עזיז סולימאן, מפקד בית הספר לחי"ר בצבא המצרי, שהייתה מצוידת ב-82 טנקים, ב-112 קנים ארטילריים ובתותחי נ"ט רבים. הדיוויזיה כללה שתי חטיבות חי"ר פלסטיניות, 3 חטיבות חי"ר מצריות (בסך הכול 5 חטיבות חי"ר) וחטיבה ממוכנת. דיוויזיה זו ישבה במערכי רפיח בשיח' זוויד ובג'יראדי כשברצועת עזה נערכו החטיבות הפלסטיניות.

כוחות הדיוויזיה נערכו בפתחת רפיח בהתאם לנתוני הקרקע, לפי דוקטרינת ההגנה הסובייטית. שתיים מחטיבותיה של הדיוויזיה נפרסו לכל רוחב הפתחה, לאורך כביש רפיח - ניצנה:

• חטיבה ממוכנת 16 (מצפון לצומת רפיח), מרפיח ועד מדרום לצומת רפיח.
• חטיבה מוקטנת חי"ר 11 (מדרום לצומת רפיח).

מאחוריהן, יתר כוחות הדיוויזיה נפרסו מערבה לפתחת רפיח לאורך ציר רפיח - אל-עריש. על פי כללי ההגנה הסובייטית, נמצא מגנן הנ"ט הדיוויזיוני ובתווך ביניהם חטיבה ארטילרית. מפקדת הדיוויזיה, התמקמה בשיח' זוויד. בחזית המתחמים המצריים היו פרושים שדות מוקשים.

ישראל

מול המערך המצרי ניצבה אוגדה 84 בפיקודו של ישראל טל שהיה באותה עת מפקד גייסות השריון ומפקדת האוגדה הייתה למעשה מפקדת הגיס. האוגדה הייתה אחת משלוש האוגדות שהציב צה"ל בחזית המצרית.

אוגדה 84 כללה את חטיבת השריון 7 בפיקוד שמואל גונן (גורודיש) שנועדה לתקוף את חלקו הצפוני של המתחם המצרי, חטיבת הצנחנים בפיקוד רפאל איתן שנועדה לתקוף את חלקו הדרומי וחטיבת שריון במילואים 60 בפיקוד מנחם אבירם שנועדה לעתודה בשלב הראשון של הקרב. כמו כן, כלל הכוח האוגדתי גם כוח סיור בפיקוד ישראל גרנית, אגד ארטילרי בפיקוד צבי נשר, גדוד הנדסה וכוחות מסייעים של חימוש, רפואה והספקה. לרשות הכוח הישראלי עמדו כ-300 טנקים, רובם מדגמים חדשים.

תוכנית הקרב של האוגדה לכיבוש הג'יראדי קבעה כי הוא ייכבש על ידי חטיבה 7, אשר במידת הצורך תכבוש אותו בהתקפת לילה בשיתוף פעולה עם חטיבה 60.

ערב תחילת המלחמה היו בחטיבה 7 בפיקודו של אלוף-משנה שמואל גונן שלושה גדודים:

• גדוד הטנקים 82 בפיקודו של סגן-אלוף גבריאל עמיר, אשר היה מצויד בטנקי שוט (צנטוריון);
• גדוד הטנקים 79 בפיקודו של רב-סרן אהוד אלעד, שהיה מצויד בטנקי מגח (פטון M48) בעלי תותח בקוטר של 90 מ"מ ;
• גדוד 9 - גדוד חיל רגלים משוריין (חרמ"ש) בפיקודו של סגן-אלוף מרדכי אביגד, שהיה ממונע על גבי זחל"מים.

הקרב

כדי להימנע ככל האפשר מהעיכובים הכרוכים בפריצת שדות המוקשים תוכננה ההתקפה הישראלית להתבצע מהאגפים הצפוני והדרומי. ב-5 ביוני 1967 ב-08:45 פרצה חטיבה 7 לרצועת עזה מול חן יונס ונכנסה לקרב מול כוחות של החטיבה הפלסטינית 108. לאחר שהתגברה בקרב קצר ועז שגבה נפגעים רבים בקרב הכוח הישראלי (כולל מפקד גדוד שנהרג) על הכוח החטיבה הפלסטינית, המשיכה בדרכה מערבה, לכיוון רפיח. כוונתה הייתה לאגוף את המערך המצרי מצפון ולתוקפו מהצפון ומעורפו המערבי, אך נתברר כי מגנן הנ"ט של חטיבה 16 המצרית פרוש צפונה מעבר למה שסברו תחילה. בקרב קשה שהתחולל בצהרי אותו יום הצליחו שני גדודי הטנקים הישראלים להבקיע את המערך המצרי בצפון אך סבלו אבידות קשות. הגדוד השלישי נע בטור עורפי על הציר הראשי במטרה להימנע מפריצת שדות המוקשים.

חטיבת הצנחנים, שהייתה רכובה על גבי זחל"מים נותקה מגדוד הטנקים 46 (מחטיבה 401) שסופח אליה והתקשתה בכיבוש יעדיה ללא סיוע השריון. גדוד 46 איגף את המתחם המצרי מדרום תוך שהוא יורה לכיוונו על מנת שהמצרים ישיבו באש שתזהה את מיקומם המדויק. מטרה זו אמנם הושגה בחלקה, אך הגדוד לא גילה חטיבה מצרית שהייתה ערוכה בדרום המתחם. הוא הרחיק בתנועתו מערבה וניהל קרב באזור כפר שן בו השמיד 20 טנקי סטלין ופגע בארטילריה מצרית. חטיבת הצנחנים, שהשתלטה בינתיים על מספר מוצבים, כותרה על ידי המצרים ונמצאה במצב קשה. מפקד האוגדה שלח לעזרתה את גדוד החרמ"ש של חטיבה 60 ואת פלוגת החרמ"ש שעסקה בהשתלטות על העיירה רפיח, אך היו אלו הטנקים של גדוד 46 ששבו מזרחה ופרצו לפנות ערב את טבעת הכיתור. למרות שהכוח הישראלי סבל מנפגעים רבים וממחסור בתחמושת ובדלק הצליח הכוח הישראלי להתגבר על הכוח המצרי בקרב שנערך בשעות החשיכה וכבש את המוצבים הדרומיים. לטענת רנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, היו למצרים 1,500 הרוגים בגזרת הלחימה של חטיבת הצנחנים בעוד שלכוח הישראלי היו 70 הרוגים. הם הגדירו את הלחימה הישראלית בקרב רפיח במילים: "מערכת רפיח-אל עריש נוהלה על ידי הישראלים "בלי להתחשב במחיר"".

חטיבה 60, שכמו חטיבת הצנחנים יצאה משטחים בחולות חלוצה, הופנתה בצהרי ה-5 ביוני לציר שעבר בחולות מדרום לזירת הקרב, מתוך מטרה לתקוף את מעבר הג'יראדי, אולם נתקלה בקשיי עבירות ולא באה לידי ביטוי בקרב רפיח.

לאורך כל הקרב, ובמיוחד בחלקו הראשון, סייע חיל האוויר הישראלי בתקיפת סוללות ארטילריה מצריות על ידי טייסת פוגה מגיסטר בפיקוד אריה בן-אור.

ניצחונה של אוגדה 84 בקרב זה, הונצח בשירו של יורם טהר-לב (בביצוע אריק לביא), קרב רפיח:

באנו שחורים כפיח
באנו קרועים אבל,
אנו אחרי רפיח
כמו שרצית טל!
...
בחמישה ביוני
גדוד השריון פרץ

ראו גם

• פתחת רפיח

לקריאה נוספת

• שבתי טבת, חשופים בצריח, ירושלים: שוקן, תשכ"ח.
• משה גבעתי, בדרך המדבר והאש: תולדות גדוד 9, תל אביב: מערכות, תשנ"ד-1994, עמ' 366-361.
• אריה חשביה, צה"ל בחילו – אנציקלופדיה לצבא ולביטחון: חיל השריון, תל אביב: רביבים, 1981.
• זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, תשל"ו.
• אברהם זהר, "אוגדה 84 במערכת רפיח במלחמת ששת הימים", שריון מס' 35 (יוני 2010), עמ' 14-18.