‏CM.170 פוגה מגיסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פוגה CM.170 מגיסטר
Fouga Magister IAF.jpg

"צוקית", פוגה מגיסטר משודרגת, של חיל האוויר הישראלי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון
ארץ ייצור צרפתFlag of France.svg  צרפת
יצרן אייר פוגה, עד 1958
פוֹטֵז(אנ'), עד 1967
סוד אוויאסיון, עד 1970
SNIAS (איירוספסיאל), עד 1977
התעשייה האווירית לישראל(ברישיון)
טיסת בכורה 23 ביולי 1952
תקופת שירות 1956 – 2010
(בחיל האוויר הישראלי)
צוות 2
יחידות שיוצרו 929
ממדים
אורך 10.06 מטר
גובה 2.8 מטר
מוטת כנפיים 12.15 מטר (כולל מכלי דלק)
שטח כנפיים 17.3 מטר מרובע
משקל ריק 2,150 ק"ג
משקל טעון 2,850 ק"ג
משקל המראה מרבי 3,200 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 715 קמ"ש בגובה 9,000 מטר
קצב נסיקה 17 מטר/שנייה
טווח טיסה מרבי 925 קילומטר
סייג רום 36,080 רגל (11,000 מטר)
עומס כנף 165 ק"ג למטר רבוע
דחף 2 מנועים, 880 ליברות כל אחד
חימוש
תותחים 2 מקלעים 7.5 או 7.62 מ"מ, 200 פגזים.
פצצות עד 140 ק"ג חימוש על שתי נקודות תלייה על הכנפיים, כולל פצצות שימוש כללי במשקל עד 50 ק"ג, רקטות או טילים נגד טנקים SS.11 מתוצרת נורד אוויאסיון
הנעה
2 מנועי טורבו סילון טורבומקה מרבורה
תרשים
AEROSPATIALE MAGISTER CM. 170.png
סרטונים המטוס בתצוגה אווירית

פוגה CM.170 מגיסטר (צרפתית: Fouga CM-170 Magister) הוא מטוס סילון תת קולי דו-מנועי ודו מושבי, שיוצר בצרפת על ידי חברת אייר פוגה, כמטוס אימון לקורסי טיס צבאיים. המטוס נודע בזנבו הייחודי, בצורת "V", שנקרא גם "פרפר". המטוס שירת בלמעלה מעשרים מדינות, וגם לאחר יציאתו משירות צבאי מופעל המטוס על ידי אנשים וגופים פרטיים. בשל יכולותיו האווירובטיות הופעל המטוס בכמה חילות אוויר בצוותים אווירובאטיים.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 שדרגה התעשייה האווירית לישראל את מטוסי הפוגה מגיסטר של חיל האוויר הישראלי. הדגם המשופר נקרא "צוקית".

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב1948 תכננה חברת אייר פוגה מטוס אימון ראשוני עבור חיל האוויר הצרפתי, שסומל CM.130.[א] המטוס נבחן ונמצא ששני מנועיו, טורבומקה פאלאס, חלשים מדי. החברה תכננה מחדש את הדגם על ידי הגדלת התכנון הבסיסי והחלפת המנועים לדגם מרבורה (Marboré) החזקים יותר. הזנב הייחודי בצורת V, שהיה חלק מהתכנון החדש, בא מהדאון שייצרה החברה, פוגה CM.8. החברה בחנה גם אב טיפוס עם זנב קונבנציונלי, אך מצאה שתצורת ה-V תהיה נוחה יותר לטייס אם יצטרך לנטוש את מטוסו.[ב] יתרון נוסף של הזנב היה בכך שלא הפריע לזרימת גזי הפליטה מן המנוע.הדגם החדש נקרא CM.170, ובדצמבר 1950 הזמין חיל האוויר הצרפתי שלושה אבות טיפוס לבחינה. הראשון שבהם טס לראשונה ב23 ביולי 1952. עשרה מטוסי קדם-ייצור הוזמנו ביוני 1953, ובעקבותיהם קיבלה חברת פוגה ב13 בינואר 1954 הזמנה ל95 מטוסים סדרתיים. החברה בנתה מפעל חדש בנמל התעופה טולוז - בלניאק, והמטוסים נכנסו לשירות ב1956.

ב1954 בחרה נאט"ו במטוס כמטוס האימונים הבסיסי למדינות הברית. לאור החלטה זו התקבלו בחברה הזמנות ממספר מדינות (ראו להלן). בנוסף יוצר המטוס ברישיון בגרמניה המערבית, ישראל ופינלנד. בסך הכל נבנו 929 מטוסים. במהלך השנים עברה חברת פוגה כמה מיזוגי חברות ובהתאם השתנה שמו במהלך השנים לפוטז פוגה CM.170 מגיסטר, סוד אוויאסיון (פוגה) CM.170 מגיסטר וארוספטיאל (פוגה) CM.170 מגיסטר.

זרוע האוויר של הצי הצרפתי הפעילה נגזרת של ה-CM.170,‏ CM.175 זפיר (צרפתית: Zéphyr, "צפריר", רוח בוקר קלה). טיסה ראשונה של גרסה זו התקיימה ב31 ביולי 1956. המטוס נועד לאמן את טייסי הצי בנחיתות על נושאות מטוסים. לצורך זה צויד המטוס בוו עצירה, חופה שהחליקה לאחור (ולא נפתחת על ציר, כבדגמים האחרים), וכן נסע מחוזק. החל משנות ה-60 של המאה ה-20 יוצר דגם מתקדם יותר של המטוס שנקרא CM.170-2. דגם זה הונע על ידי מנועים חזקים יותר מדגם מרבורה IV.

לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 הוצע דגם מתקדם שנקרא פוגה 90. הדגם כלל תא טייס משודרג, כסאות מפלט ומנועים חזקים יותר. אב הטיפוס טס לראשונה ב20 באוגוסט 1978, אך לא נתקבלו הזמנות והמטוס לא נכנס לשירות סדרתי.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת נכנסו מטוסי פוגה מגיסטר לשירות ב1956 ואספקת המטוסים נמשכה עד 1969 המטוס שימש כמטוס אימונים אך גם כמטוס קישור. החל מ1984 הוחל בהוצאה הדרגתית של המטוס משירות, תהליך שהסתיים ב1996. את המטוס החליף מטוס האימונים דאסו דורנייר אלפא ג'ט. הצי הצרפתי קיבל 28 מטוסי זפיר בין מאי 1959 לאוקטובר 1960. אחרוני המטוסים יצאו משירות בצי הצרפתי ב1994.

גרמניה המערבית הייתה הלקוח הזר הראשון של המטוס. 62 המטוסים הראשונים סופקו על ידי חברת פוגה, 22 הבאים יוצרו בגרמניה מקיטים שסופקו על ידי חברת פוגה, ו-166 מטוסים נוספים יוצרו במלואם בגרמניה בקונסורציום משותף של מסרשמיט והיינקל. המטוסים סופקו בין השנים 1958 ל-1961.

בשנים 1958 - 1959 רכשה פינלנד 18 מטוסים. 62 מטוסים נוספים נבנו ברישיון על ידי חברת ואלמט בין השנים 1958 - 1967. בחיל האוויר הפיני שימש המטוס כמטוס אימונים בין השנים 1958 - 1988, עד שהוחלף על ידי מטוס האימונים הבריטי בריטיש אירוספייס הוק. 21 מטוסי פוגה נהרסו בתאונות אוויריות, שש מהן קטלניות. המטוס נודע בפינלנד בכינוי "קוקופילי" (פינית: Kukkopilli, אוקרינה), בשל הקול הייחודי שיצרו מנועי המטוס.

כאמור לעיל, מטוסי פוגה CM.170 מגיסטר שימשו כמטוסיהם של צוותים אווירובאטיים בחילות אוויר שונים, ביניהם הצוותים של חיל האוויר הבלגי, "השדים האדומים"; הגיס האווירי של אירלנד, "הסנוניות הכסופות"; חיל האוויר הברזילאי, "טייסת העשן" (פורטוגזית: Esquadrilha da Fumaça); והצוות האווירובאטי בחיל האוויר הישראלי.

בשירות חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957, נכנס המטוס לשירות בחיל האוויר הישראלי, כמטוס הדרכה בבית הספר לטיסה.

רוב מטוסי הפוגה בחיל האוויר הישראלי, יוצרו ברישיון במפעל היצור של התעשייה האווירית, מקיטים שהגיעו מהיצרן בצרפת. פרט להדרכה, שימשו מטוסי הפוגה את הצוות האירובטי של חיל האוויר במשך 50 שנה, מ-1960 ועד 2010‏[1].

הפוגה הוא מטוס קטן ממדים, מהיר ובעל כושר תמרון. לפני מלחמת ששת הימים הוחלט בחיל האוויר להשתמש במטוסי הפוגה לתקיפת מטרות קרקע. הפוגות חומשו בשני מקלעי 0.3 בחרטום ובכוורות רקטות.

טייסי הפוגות במלחמה היו טייסים צעירים שזה עתה סיימו קורס טיס ולצידם טייסים ותיקים, חלקם מעל גיל 40. בסך הכל הייתה תרומתם במלחמה מועטה והעובדה שלא הותקן בהם כסא מפלט, גרמה למותם של חמישה טייסים מתוך טייסי ששת מטוסי הפוגה שהופלו במלחמה, ובהם מפקד הטייסת, רס"ן אריה בן-אור. הטייס היחיד ששרד לאחר הפלת מטוסו, סרן שבתאי בן-אהרון, אשר נפגע מעל מעלה אדומים, הצליח להיחלץ ולצנוח בשלום לקרקע, אך שם נרצח על ידי הירדנים[2]. במהלך המלחמה, לנוכח האבדות הכבדות הנובעות ממהירותו האיטית שמקלה על הפגיעה בו באש נ"מ, הופסקה פעילותן הקרבית של הפוגות.

מטוסי הפוגה נטלו גם חלק בהונאת חילות האוויר הערביים, ובמיוחד חיל האוויר המצרי, בזמן מבצע מוקד, בפתיחת אותה מלחמה. באותו בוקר התקיימו "טיסות אימון שגרתיות" של פוגות, שהתחזו ברשת הקשר למטוסי קרב[3].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טייסת 147


בשנות ה-80 עברו מטוסי הפוגה השבחה במפעלי התעשייה האווירית וניתן להם השם העברי "צוקית". בית הספר לטיסה החל לקלוט את המטוסים-המחודשים ב-1982, ועד שנת 1986 שודרג כל מערך הפוגות בבית הספר.

הצוקית שימשה כמטוס ההדרכה של מגמת קרב בשלב ראשוני בקורס הטיס של חיל האוויר.

ביוני 2008 פורסם כי הפנטגון הודיע לקונגרס האמריקני שבכוונתו להציע לישראל 25 מטוסי אימונים חדשים מסוג T-6 טקסאן II. מטוסי הטקסאן יועדו להחליף את מטוסי הצוקית. בשנת 2010 החלו הצוקיות לצאת משירות, בעוד מטוסי הטקסאן החלו להיקלט בחיל האוויר הישראלי.

ב-22 באוקטובר 2008 התרסק מטוס צוקית בעת טיסת אימון במסגרת קורס הטיס של חיל האוויר. המדריך סרן מתן אסא ופרח הטיס כרמי אילן שטסו בו נהרגו כתוצאה מן ההתרסקות[4].

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • CM.160
הצעה לדגם קל משקל, נגזרת של דגם CM.170R, להפעלה ממסלולי דשא ומסלולים מאותרים.
  • CM.170 מגיסטר
שלושה אבות טיפוס ועשרה מטוסי קדם ייצור.
  • CM.170-1 מגיסטר
גרסה ראשונה, בעלת מנועי טורבומקה מרבורה II. נבנו 761 מטוסים, מתוכם נבנו ברישיון 188 במערב גרמניה, 62 בפינלנד ו-50 בישראל.
  • CM.170-2 סופר מגיסטר
גירסה עם מנועי מרבורה VI‏, 1,055 ליברות דחף כל אחד. נבנו 137 מטוסים.
  • CM.171 מאקלאו
גרסה עם גוף מוגדל, מנועי טורבומקה גביזו בעלי דחף של 2,422 ליברות כל אחד. יוצר אב טיפוס אחד בלבד, שאבד בתאונה ב20 במרץ 1957.
  • CM.173 סופר מגיסטר/פוטז 94
גירסה עם מנועי מרבורה סופר VI בעלי דחף של 1,143 ליברות כל אחד וכסאות מפלט. נבנה אב טיפוס אחד.
  • CM.175 זפיר
גירסה ימית עבור הכוח האווירי של הצי הצרפתי, עם כן נסע מחוזק, התאמות להמראה בעזרת מעוט, וו עצירה והתאמות נוספות. נבנו 30 מטוסים.
  • פוטז CM.191
גרסה ארבע מושבית של המגיסטר. נבנו שני אבות טיפוס.
  • התעשייה האווירית לישראל צוקית
גירסה משודרגת של המטוס, כולל מנועים משודרגים, אוויוניקה משופרת, ועוד.
  • פוגה 90/90A
דגם שפותח מדגם CMץ170, עם מנועי טורבומקה אסטאפן בעלי דחף של 1,715 ליברות כל אחד, חופה משופרת לראות טובה יותר ואוויוניקה משופרת. נבנה אבטיפוס אחד.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר האוגנדי - 12 מטוסים שנרכשו מישראל
חיל האוויר האוסטרי - 18 מטוסים
הגיס האווירי של אירלנד - 7 מטוסים
חיל האוויר של אל סלוודור - 9 מטוסים שנרכשו בישראל ו-3 שנרכשו בצרפת
חיל האוויר האלג'יראי - 28 מטוסים שנרכשו מגרמניה
חיל האוויר של ביאפרה - 5 מטוסים
חיל האוויר הבלגי - 50 מטוסים
חיל האוויר של בנגלדש - 8 מטוסים שנרכשו מגרמניה
חיל האוויר הברזילאי - 7 מטוסים בשירות הצוות האווירובטי, "טייסת העשן"
חיל האוויר של גבון - 5 מטוסים שנרכשו מגרמניה
לופטוואפה - 250 מטוסים, 188 מתוכם יוצרו ברישיון
בונדסמרינה - 15 מטוסים
חיל האוויר של טוגו - 4 מטוסים שנרכשו מגרמניה
חיל האוויר הישראלי - 52 מטוסים
חיל האוויר הלבנוני - 8 מטוסים שנרכשו מגרמניה
חיל האוויר הלובי - 12 מטוסים שנרכשו מצרפת
חיל האוויר המרוקאי - 21 מטוסים
חיל האוויר של ניקרגואה
חיל האוויר של סנגל - 5 מטוסים שנרכשו מברזיל
חיל האוויר של פינלנד - 80 מטוסים, 18 יחידות יוצרו בצרפת ו-62 יחידות יוצרו בפינלנד
חיל האוויר הצרפתי - 397 מטוסים
הצי הצרפתי - 32 מטוסים
חיל האוויר החרמי הלאומי וחיל האוויר המלכותי הקמבודי - 4 מטוסים
חיל האוויר של קמרון - 9 מטוסים שנרכשו מצרפת
חיל האוויר של רואנדה - 3 מטוסים שנרכשו מצרפת


ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חברת אייר פוגה נוסדה על ידי גוסטב פוגה, שנפטר ב1944. שני המהנדסים הראשיים היו פייר קסטלו ורוברט מובוסן (Mauboussin). האותיות CM שלפני מספר הדגם הן ראשי התיבות של שמותיהם.
  2. ^ בעת תכנון המטוס היו כסאות מפלט בשלב ראשוני מאד של רעיון. בשל כך, טייסים שנאלצו לנטוש מטוס היו צריכים לפתוח את חופת המטוס ולצאת בכוחות עצמם מתא הטייס. בעת היציאה נתקלו בזרם האוויר החזק שהיה הודף אותם אל אחורי המטוס, ויוצר סיכון חמור לפגיעה מזנב המטוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא CM.170 פוגה מגיסטר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהונתן מרוז, שלום לצוקית, באתר חיל האוויר, 23 ביוני 2010
  2. ^ קורות חיים של בן-אהרן שבתאי, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
  3. ^ אתי אברמוב, עפה מקורס טיס, בידיעות אחרונות, 19 באפריל 2010
  4. ^ אילנה קוריאל וחנן גרינברג, פרח טיס ומדריך של חיל-האוויר נהרגו בהתרסקות, באתר ynet, 22 באוקטובר 2008