נמר המדבר – הבדלי גרסאות

נמר המדבר
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי חתול
משפחה:	חתוליים
סוג:	פנתר
מין:	נמר
תת־מין:	נמר המדבר
שם מדעי
	Panthera pardus nimr; ‏המפריך ואהרנברג, 1833
תחום תפוצה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־18:29, 5 ביולי 2020

נמר המדבר או נמר ערבי (שם מדעי: Panthera pardus nimr) הוא תת-מין של הנמר. נמר המדבר הוא הנמר הקטן ביותר בעולם, ואורכו כ-160–180 סנטימטר. צבע פרוות הגב צהוב בהיר ועליה שזורות חברבורות שחורות, מראה שמקנה הסוואה טובה בנוף המדברי בו הוא חי. זנב הנמר ארוך מאוד, ובזמן הליכה הוא מורם לרוב מעלה באופן שחושף את צידו התחתון שצבעו לבן^[1]. הזכרים שוקלים בממוצע 30 קילוגרמים, והנקבות כ-20 קילוגרמים. בעקבות גודלו הקטן, נמר המדבר יעדיף טרף קטן בהתאמה. תזונתו מורכבת משפני סלע, ארנבות, יעלים, חוגלות, מכרסמים וחיות קטנות אחרות.

האוכלוסייה העולמית של נמר המדבר נאמדת ב-200–230 פרטים. בישראל זכה הנמר לעטרה מחודשת ב-1982, עת נתגלה מחדש במדבר יהודה. אוכלוסייה זו נחקרה רבות על ידי הזואולוג גיורא אילני. אף על פי שב-1980 אוכלוסיית הנמרים שם מנתה כ-9 פרטים והוגדרה כיציבה, תת-מין זה נכחד במדבר יהודה^[2]. הפעם האחרונה שנצפה נמר אשר גדל בטבע הישראלי, הייתה בשנת 2020 כאשר פקח רשות הטבע והגנים ראה ותיעד נמר בשמורת עין גדי. בשנת 2010 צולם נמר בשומרון. ^[3].

אין הרבה מידע כיום על אוכלוסיית הנמרים בנגב ובמדבר יהודה מכיוון שהמחקר האחרון בנושא נערך בשנים 2002–2003, מחקר זה העריך לפי דגימות DNA שהתקיימו אז כ-8 נמרים במדבר^[4]. עם זאת, לפי בני שלמון, מנהל מרכז יונקים של החברה להגנת הטבע, יש הרבה תצפיות מצד אנשים מוסמכים שראו נמרים בגאון הירדן, ברמה ובגבול לבנון. הנמרים, שנרדפים על ידי כולם במרחב הזה, נמלטים אל המקום בו לא יוכל לגעת בהם אף אחד - לשטחים המפורזים שבין הגדרות. גאון הירדן הוא מקום מצוין בשבילם - צמחייה עבותה, מים, טרף ומעט מאוד הפרעה של אנשים^[5].

תכונות והתנהגות

תת-המין המצוי בישראל הוא מן הנמרים הקטנים בעולם. משקלו של הזכר אינו עולה על 40 קילוגרם ומשקלה של הנקבה מגיע עד 25 קילוגרם. צבע פרוות הגב צהוב בהיר ועליה שזורות חברבורות שחורות, מראה שמקנה הסוואה טובה בנוף המדברי בו הוא חי. זנב הנמר ארוך מאוד, ובזמן הליכה הוא מורם לרוב מעלה באופן שחושף את צידו התחתון שצבעו לבן^[6]. הזכר גדול מהנקבה ומבנה גופו כולל ראש וצוואר רחבים במיוחד.

הנמר מצטיין בגמישות אקולוגית רחבה ומסוגל לחיות בסביבות השונות, כל עוד ניתן למצוא בו טרף. הנמר חי בבדידות ונחשב לפעיל לילה בעיקר, אך הוא מסוגל לשחר לטרף גם בבוקר ובשעות אחר הצהריים, אם החום אינו עולה על 32 מעלות. נמרי הר הנגב מתקיימים באזורים מבותרים המאופיינים בעושר במזון ובמחסות המשמשים ללינה או מארב לטרף^[6]. יעלים, שפני סלע ודרבנים מהווים את עיקר מזונם, והם ניצודים על ידי הנמר בשיטה של התגנבות ומארב. שיטת ציד זו מכתיבה את אורח החיים היחידאי של הנמר^[6]. שטחי המחיה של הנמרים משתרעים על מאות קילומטרים רבועים ובעת החיזור משוטט הזכר על פני מרחקים גדולים^[7]. לזכר טריטוריה המכילה עד שלוש טריטוריות של נקבות^[8]. הנמרים מסמנים את תחומם על ידי שתן, גללים ושאגות^[6]. מלבד מפגשים אקראיים נדירים בין פרטים, נוצר קשר בלתי מחייב בן יומיים-שלושה בין הזכר לנקבה בעונת הרבייה בלבד^[6]. בתום פרק זמן זה ואחר ההזדווגות, נפרד הזכר מן הנקבה וזו תטפל לבדה בצאצאים מבלי שהזכר ישתתף בגידולם^[6].

המיוחד לנמרה הוא הביוץ, תופעה המכונה "ביוץ מושרה", בה שחרור הביצית מהשחלה לרחם נעשה כתוצאה מההזדווגות עצמה. הנמרות מיוחמות בכל חודשי השנה, ובימי הייחום הן מסמנות את שטחן: שורטות עצים, מתגלגלות בשתן, מתחככות בסלעים ורובצות ליד הזכרים כשזנבן מורם ואחוריהן מוגבהים. הייחום עצמו נמשך 5–7 ימים, בדרך כלל לאחר יום מראה הזכר עניין בנקבה והם מזדווגים 200–300 פעמים ב-4 ימים לערך, בממוצע כל 13.5 דקות, ההזדווגות אורכת כ-20–30 שניות, במהלכה הזכר מפעיל לחץ ומעין קוצים באיבר מינו המפעילים את מערכת הביוץ של הנקבה. נראה כי בכך מבטיחה הנקבה כי הזכר איתו היא מזדווגת ומעמידה צאצאים הוא חזק ובריא. אם הנקבה לא מתעברת לאחר מספר ימים היא יכולה לנסות שוב. משך ההריון הוא כשלושה חודשים ובהמלטה ממוצעת יש שגר של גור אחד או שניים^[9].

אוכלוסיית נמרי המדבר קיימת כיום רק בתימן, עומאן, ערב הסעודית, ירדן, ישראל ואולי באיחוד האמירויות הערביות.

שימור תת-המין

אוכלוסיית נמר המדבר הכוללת הכילה בעבר 200–230 פרטים, וכיום נמר המדבר מוגדר כמין שנמצא בסכנת הכחדה חמורה. מלבד בישראל, נמר המדבר היה נפוץ בכל רחבי ארצות ערב. באיחוד האמירויות קיים גרעין רבייה של נמרים, וכך גם בעוד מספר מקומות בודדים בערב הסעודית. נמר המדבר חי כיום בישראל, בדרום ירדן, בערב הסעודית, בצפון עומאן ובתימן. אוכלוסייתו הגדולה ביותר נמצאת בעומאן, ואחריה נמצאות אוכלוסיות נמרי המדבר שבערב הסעודית ובישראל. בישראל יש באזור הר הנגב ומצפה רמון אוכלוסיית נמרים קטנה.

בארץ ישראל

ערך מורחב – מקדש הנמרים

בבקעת עובדה שבנגב הדרומי, התגלה אתר עתיקות ייחודי, מקדש הנמרים. המקדש של בקעת עובדה התגלה דרומית לשפך נחל יתרו באקראי עקב מעבר טנק בסמוך לו. הוא נחקר בידי אורה יוגב ועוזי אבנר מטעם רשות העתיקות בין השנים 1980 ו-1982. המקדש בנוי מחצר מעוינת מוקפת בחומה כפולה עשויה מאבנים נמוכות, ואורך כל אחת מצלעותיה הוא כ-12 מטרים. על פי החפירות שנעשו באתר ובדיקות פחמן ה-14 שבוצעו במעבדה, הוצעו שני תאריכים לתיארוך המקדש: טווח השנים 5,573-5,273 לפנה"ס על פי שלוש דגימות פחם, וטווח השנים 5,394-5,289 לפנה"ס על פי דגימת ביצת יען. נתון זה הופך את האתר למקדש העתיק ביותר בישראל. על פי החופרים, המקום שימש כמקדש כ-300 שנה ברצף, עבור שבטים נוודיים שחיו באזור הזה בעונות החורף. החוקרים מסבירים את הקשר בדמות הנמר בעיני הקדמונים בכך שהנמר היה מאז ומעולם אימתם של יושבי המדבר. אפשרות נוספת היא שהנמרים מייצגים אלים. בנוסף, הועלתה טענה לפיה יש קשר בין נמר ופוריות, קשר שמופיע בכל המרחב ולאורך תקופות רבות^[9].

בתחילת המאה ה-19 חיו נמרים בכל השטחים המתאימים בישראל. עד 1920 הושמדו כליל אוכלוסיות נמרי הכרמל ורמת מנשה. מיד אחר כך הגיע תורם של נמרי הגליל: בשנים 1925– 1956 הורעלו וניצודו שם לפחות 14 נמרים. בשנת 1978 אוכלוסיית הנמרים מנתה 20 פרטים, ויחס המינים היה זכר אחד לכל 2.5 נקבות^[10]. במדבר יהודה שרדו נמרים בודדים, שהגיעו לשיא פריחתם בשנות ה-80 של המאה ה-20, ומנו אז 8–10 נמרים בוגרים. משנת 1986 עד סוף המאה ה-20 דעכה בהדרגה אוכלוסיית נמרי מדבר יהודה, ונראה שכמעט נכחדה במהלך העשור הראשון או בתחילת העשור השני של המאה ה-21.כיום יש במדבר יהודה 2-5 פרטים. בנגב ככל הנראה לא נשארו הרבה נמרים וכנראה יש רק 4 נמרים. עם זאת,יכול להיות שאוכלוסייתם תתאושש ותגדל.ישנה אוכלוסייה קטנה של נמרים בהרי יהודה ושומרון וגם פרטים מעטים במישור עבדת בערבה.

בשונה ממדינות אחרות, הנמרים בישראל לא תוקפים בני אדם. לפי גיורא אילני, במהלך מחקרו התקרב למאורה שבה גידלה הנמרה "תיהמת" את אחד מגוריה. היא זינקה לעברו, אך כשהשליך לעברה אבן, היא נסוגה לאחור^[11]. בשנים האחרונות לא מתקיים מחקר רציף ומסודר אחרי אוכלוסיית הנמרים בישראל, ולכן המידע אודותיהם הוא חלקי בלבד^[12].

מדבר יהודה

בשנת 1964 צדו בדואים נקבת נמר לא הרחק מברכת צפירה שבמעלה נחל צאלים. הם הביאו את עורה לאברהם יפה, אז אלוף פיקוד הדרום^[13]. גיורא אילני היה חוקר הנמרים הידוע בישראל. הפעם הראשונה בהן חזה בנמרים, הייתה בעת שלן במדבר יהודה, וזיהה את הנמרה תרה והגור שלה, אריוך, עת צדו יעלים^[14]. באוקטובר 1974 גילו פקחי שמורת עין גדי גווייה טרופה למחצה של יעל. כל הסימנים הובילו לכיוון אחד. ואמנם בלילה שלאחר מכן הם ארבו לידה, והמאמץ לא היה לשווא. עד מהרה הופיעו ליד הפגר נמרה עם גור בוגר והמשיכו לאכלו.

לפי דודי גרינבוים, מנהל שמורת עין גדי מטעם רשות הטבע והגנים, בשנות ה-80 חיו בין 10 ל-15 נמרים במדבר יהודה. מדובר בכמות גדולה מאוד יחסית לשטח המצומצם. זאת מאחר שהנמר הוא חיה טריטוריאלית שחיה בבדידות ולא מתחלקת בשטח המחיה שלה, אשר עשוי להגיע לעשרות קילומטרים רבועים. אילני לכד את הנמרים שחקר והצמיד להם קולר עם משדר, מה שבעתיד עורר ביקורת מצד הטוענים כי גודלו ומשקלו הפריע לנמרים. לנמרים נתן אילני שמות עתיקים דוגמת בבתא, אניגמה, חומבבה, תיהמת, צרויה, הורדוס, אמרפל ועוד^[15]. לפי ד"ר בני שלמון, ביולוג מחוז אילת ברשות שמורות הטבע והגנים, שתי נמרות נהגו לבקר בקיבוצים ובאכסניית הנוער בקביעות ואחריהן נמצאו פגרי החיות אותם טרפו. לפי מנו ברק, קצין הביטחון של המועצה אזורית תמר, לאורך השנים חדרו נמרים רבים לקיבוץ עין גדי, בו פרט לפינת חי הקיימת בו הסתובבו שפנים, יעלים וחיות בר אחרות אשר היו לטרף. לדבריו, אפילו הגדר החשמלית שנבנתה כדי לעצור את הנמרים, לא מנעה מהם להיכנס, ואלו קפצו מעץ סמוך לתוך הקיבוץ^[15].

רוב נמרי מדבר יהודה מתו עד תחילת שנות התשעים. לכך היו מספר גורמים ובהם ניסיון התושבים המקומיים להרחיק את הנמרים, ההתעניינות הציבורית אשר גרמה להפרת המאזן הטבעי, פלישה לאזורי המחיה שלהם וניהול מחקר פולשני ופוגע. בין אלה, הוקמו תחנות האכלה אשר גרמו לנמרים להיות תלויים באדם. כמו גם פגעו באוכלוסיית הנמרים אירועים בודדים של הרעלות, דריסה בשוגג, צייד מכוון או ירי של אדם מפוחד שנתקל בנמר. אמנם מדובר היה במקרים נדירים, אך אלו הזיקו קשות לאוכלוסיית הנמרים הקטנה ממילא. עקב חששות המקומיים, בתחילת שנות התשעים הוצאו שתי נמרות פוריות מהטבע אשר הועברו לפינת חי וגנים זואולוגים בארץ. צעד זה היווה נקודת מפנה מרכזית אצל אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה. בכל אזור נותרה נקבה פוריה אחת בלבד, שלומציון, שגוריה חוסלו על ידי נמרים זכרים אחרים בשטח. עם זאת, יש הגורסים כי גודל האוכלוסייה הקטן והצפוף מימילא, הוא הגורם המרכזי להיכחדות הנמרים בכל מקרה^[15].

בשנת 1986 מתה מהרעלה הנמרה תיהמת, בשנת 1988 מתה רישת מזקנה ובשנת 1993 מת אמרפל לאחר שנדרס על ידי אוטובוס. באותה שנה נתקלו שני חיילים בנמרה אניגמה בנחל צאלים. החיילים ירו שתי יריות לאוויר, כדי להרתיעה, אך מאחר שהייתה חירשת ועיוורת בעין אחת לא התרחקה. בהמשך ירו לכיוון רגליה, ולבסוף ירו בגופה והרגוה^[16]. בתה של חומבבה, אתר, נלקחה בינקותה מהטבע על ידי גיורא אילני. חומבבה המליטה אז שני גורים, ואילני גרס שלא תוכל לטפל כראוי בגורה אתר שהייתה החלשה מביניהם. אילני גידל את אתר במשך ארבעה חודשים, אך יכולותיה נפגעו קשות, וכאשר ניסו להשיבה לטבע היא שיחקה עם שפנים במקום לאכול אותם. אתר לא שרדה זמן ורב ומתה במהרה מחתלתלת^[15]. בתחילת שנות התשעים, במדבר יהודה חיו 5 זכרים יחד עם שלומציון ורק צאצא אחד שלה שרד, חריתון. שלומציון מתה בשנת 1996^[11] בגיל 15 לערך, סמוך לנחל צאלים. חריתון אשר נולד ב-1990 הופיע בבתים פרטיים בקיבוץ עין גדי^[17] ונהג לטרוף חתולים וכלבים^[7]^[18]. יש שאף התייחסו אליו כדייר קבע וחלק מהנוף הטבעי^[15]. כמו כן, בשנת 2001 יצא סרט אודותיו בשם "הנמר האחרון"^[7].

בדצמבר 2003 פורסם לראשונה מחקר אודות נמרים בישראל במכון לחקר שמירת הטבע באוניברסיטת תל אביב אשר נערך על ידי ענבר פרז. במהלך המחקר לא נצפו נמרים כלל, אלא נאספו גלליהם בנגב ובמדבר. ניתוח גנטי של הגללים העלה כי נותרו במדבר יהודה זכר ונקבה ובנגב כשתי נקבות וארבעה זכרים. עם זאת, במחקר מצוין שהנתונים אינם מוחלטים ואכן, רבים שוללים את הימצאותה של נקבה נוספת במדבר יהודה. עוד נמצא כי ייתכן שזכרים, אשר נוהגים לתור למרחקים בתקופת החיזור, עברו בין מדבר יהודה לנגב או להפך, מאחר שקיים דמיון גנטי בניהם^[19]. קיים סיכוי נמוך להגירת נמרים מארצות שכנות, משום שהצייד מתמשך הביא לפגיעה בבתי הגידול שלהם ולסכנת הכחדה חמורה. ייתכן ואף אוכלוסיית הנמרים בארץ נותרה מבודדת מיתר הנמרים במזרח התיכון. בשל כך, קיימת סכנה של הזדווגות בין קרובים, המובילה לבעיות גנטיות. מאידך, לפי פרופסור יורם יום טוב, קיימים מינים נוספים שהתאוששו ממצבים דומים, בתנאי שהאדם לא יפריע

הפעם האחרונה בה תועד נמר בישראל הייתה ב-31 למרץ 2020 , כאשר פקח רשות הטבע והגנים ראה נמר בשמורת עין גדי.

הנגב

נמרי הר הנגב מתקיימים באזורים מבותרים המאופיינים בעושר במזון ובמחסות המשמשים ללינה או מארב לטרף. יעלים, שפני סלע ודרבנים מהווים את עיקר מזונם, והם ניצודים על ידי הנמר בשיטה של התגנבות ומארב. שיטת ציד זו מכתיבה את אורח החיים היחידאי של הנמר. מפגשים בין פרטים יהיו נדירים, שכן השטח המאוכלס על ידי נמרים, מחולק בין הפרטים הבוגרים עם אזורי חפיפה מועטים. תחומי המחיה משתרעים על מאות קילומטרים רבועים, כאשר שטח תחום מחיה של נמר זכר חולש על פני שטחי משכן של 2–3 נקבות^[1].

בשנת 1997, הנמרה "ציה" אשר חיה במכתש רמון, הגיעה למצפה רמון באפיסת כוחות ונאספה על ידי פקחי רשות שמורות הטבע. הפקחים טיפלו בה, ענדו משדר על צווארה ושחררו אותה במכתש. כמה חודשים לאחר מכן, היא נמצאה מתה במכתש ולידה דורבן מת, בגופה נמצאו נעוצים 21 קוצי דורבן^[20] שחדרו לריאותיה והובילו למותה^[5].

במאי 2007 חדר נמר בשם "משיח" לבית במדרשת בן-גוריון, הנמר אשר ניסה לצוד את חתול הבית, נתפס על ידי אבי המשפחה^[21]. משיח נבדק בבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי^[11] ובעקבות דלקת הפרקים שלו הועבר לחי-בר יטבתה. בשנת 2009 מת משיח כתוצאה מהרדמה מלאכותית, כאשר וטרינרים ניסו לטפל ברגלו^[22].

לפי ההערכות, כיום כלל הנמרים במדינת ישראל חיים בנגב, אך מספרם מועט ביותר.

הסיבות להידחקותו מהטבע בישראל

צייד - הגורם העיקרי שהביא לדלדול אוכלוסיית הנמרים באזורינו הוא צייד. ציד על ידי בני אדם, אשר נחשב לאות כבוד בחברה הערבית והבדואית בפרט. לכידתם בעבר נעשתה באמצעות מלכודות אבן שהוצבו בנתיבים העיקריים בהם משתמשים הנמרים. שרידיהן של מלכודות אלו נותרו במדבר יהודה, בנגב ובסיני. הפגיעה עלתה דרסטית בממדיה החל מאמצע המאה ה-19 עקב זמינות נשק חם, בעיקר נפגעות נקבות אשר נחשפות לעוברי אורח במקום להסתתר מפניהם בגלל הצורך העז להשיג מזון עבור הגורים. כיום מוגנים נמרי ישראל, אולם למרות זאת תועדו בשנים 1993-1964 שלושה מקרי ירי בנמרים, שלושה מקרי הרעלה ומקרה אחד של דריסה שבהם נפגעו שלש נקבות, שני זכרים ושני גורים^[6].
הרעלה - סניטר באזור עין גדי הרעיל חתולים מכיוון שאחת הנמרות טרפה חתולים בנווה זוהר. הנמרה, הביאה חתול מורעל לשני הגורים שלה ואלו מתו. במקרה אחר, גיורא אילני הציב מלכודות בעין בוקק כדי למשדר נמרים. הוא מצא נמרה מתה בתוך אחד הכלובים, וכשנבדקה, התברר שהורעלה בסטריכנין וכדי להעלים את ההרעלה, הניח אותה המרעיל בתוך הכלוב^[5].
יישוב עירוני - השינויים שמחולל האדם בנוף הטבעי, מאיימים על השטחים הטבעיים הנרחבים הדרושים לקיומה של אוכלוסיית נמרים יציבה. פיתוח זה מביא לאובדן שטח מחיה ולקיטועם באופן שעלול לבודד תת-אוכלוסיות ומונע אפשרות של מעבר פרטים ביניהן^[6].
התערבות האדם - חוקרי הנמרים בישראל לא נשמרו מהחתמתם בריח האדם, ובכך התגברו על פחדם הטבעי מהאדם. בנוסף, הוקמו תחנות האכלה אשר הפכו את הנמרים לתלויים באדם. מקרה נוסף ושנוי במחלוקת הוא הוצאת גורה מחיק אימה על ידי הזואולוג גיורא אילני וכן העברת שתי נמרות בוגרות לגני החיות על ידי רשות הטבע והגנים. למרות כל אלה, בשונה ממדינות המפרץ, לא נעשה ניסיון להקמת גרעין רבייה ושימור.
מחסור בנקבות - בשנת 1979 נלכדו והועברו לגני חיות שתי נקבות שנהגו לצוד חתולים וכלבים בקיבוץ עין גדי ועוררו את חשש התושבים. היעלמותן של חמש נקבות בטווח של פחות מ-30 שנה גרמה לפגיעה קשה באוכלוסייה^[6]. מיעוט נקבות באוכלוסייה גורם לתחרות בין הזכרים ולהקטנת הסיכוי של הדור החדש להגיע לבגרות.
הרג הדדי - בתקופת ההיריון וההנקה אין הנקבות זמינות לרבייה. ובזמן של מחסור בנקבות פוריות, זכרים הפוגשים נקבות המטפלות בצאצאי זכר אחר הורגים מיד את הגורים (מעשה זה גורם לתהליך של ייחום אצל הנקבה הזמינה לרבייה מחדש). תופעה זו אופיינית לכל מיני החתולים.
מכשולים גאוגרפיים - אף על פי שנמרים פוסעים מדי יום לאורך עשרות ק"מ, הם תלויים במקורות מים. לכן, הם מוגבלים בתנועתם לשטחים בהם ימצאו מקורות כאלו. בין הר הנגב למדבר יהודה לא קיימים מספיק מקורות שתייה קבועים ולכן נמוכה הסבירות לנדידה מהר הנגב למדבר יהודה או להפך.
הזדווגות בתוך המשפחה - כפי שהוכח בבדיקה הגנטית במחקר של ענבר פרז, בעקבות גודל האוכלוסייה הקטנה, קיימת הזדווגות בין נמרי ישראל בקרב קרובי משפחה. איבוד השונות הגנטית מגביר את רגישות הנמרים למחלות זיהומיות, ופוגע במידת ההצלחה ברבייה^[7].
המצב הפוליטי - בשונה מבאיחוד האמירויות ובעומאן, בישראל לא הוקמו גרעיני רבייה של נמרים כדי לאפשר השבה לטבע בעתיד. ואולם כל עוד אין לישראל יחסים מלאים עם מדינות אלה, אי אפשר יהיה להיעזר בהן להצלת הנמר הישראלי^[7].
המצב הביטחוני - בעקבות חדירת מחבלים ומהגרים מהצד המצרי של גבול ישראל - מצרים הוקמה גדר גבול חדשה אשר מונעת מעבר פריטים בין שתי המדינות, בעקבות כך נוצר מצב של מחסור בשוני גנטי דבר היכול לגרום למחלות ואף למוות של נמרי מדבר.

ראו גם

הספר האדום של החולייתנים בישראל, הוצאת רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע בסיוע קרן קרב
נמר סיני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נמר המדבר בוויקישיתוף

נמר המדבר, באתר ITIS (באנגלית)
נמר המדבר, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
נמר המדבר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
נמר המדבר, באתר GBIF (באנגלית)
קרני אלדד, ‏בלי להותיר עקבות: האם נמרים עדיין חיים בארץ?, בעיתון מקור ראשון, 2 בדצמבר 2019
נדב לוי, יכול להיות שזה נ(ג)מר?, בשביל הארץ, רשות הטבע והגנים, ‏גיליון 47 - פברואר מרץ 2012
תיעוד של חריטון, הנמר האחרון במדבר יהודה, 2007
צילום של נמר בטבע בישראל, סרטון באתר יוטיוב
לילה במדבר יהודה, אייל ברטוב
נמר ליד עין גדי - ארכיון המדינה

הערות שוליים

^ ¹ ² ענבר פרז, החברה להגנת הטבע - נמר
^ ALP Team, (הקישור אינו פעיל, 1.4.2020) מדוע מצבו של נמר המדבר הוא כה קריטי?, ‏18 במרץ 2015
^ ארז ארליכמן, תיעוד מיוחד: נמר מדבר בשומרון, באתר ynet, 14 באפריל 2010
^ ענבר פרז, אומדן גודל האוכלוסיה של נמרי ערב (nimr pardus Panthera ( בישראל באמצעות אנליזה מולקולרית של DNA מגללים
^ ¹ ² ³ צור שיזף, לאן נעלמו הנמרים
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ שלומית הוך-גרונוול, זן נדיר: הפנתר המדברי האחרון, באתר nrg‏, 17 במאי 2010
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ צפריר רינת‏, בישראל נותרו רק 8 נמרים, באתר וואלה‏, 20 בינואר 2004(הקישור אינו פעיל, 1.4.2020)
^ תמר נהרי‏, נמר, אתה חסר, באתר וואלה‏, 04 בנובמבר 2001
^ ¹ ² יוני שטרן, הנמר, טורף העל במדבר הישראלי, האם עוד קיים?
^ (הקישור אינו פעיל, 1.4.2020) CSG Species Accounts: Leopard - Panthera pardus (באנגלית)
^ ¹ ² ³ צפריר רינת, תושב מדרשת שדה בוקר לכד נמר שחדר לביתו, באתר הארץ, 28 במאי 2007
^ צפריר רינת‏, תושב שדה בוקר לכד נמר שחדר לביתו, באתר וואלה‏, 28 במאי 2007(הקישור אינו פעיל, 1.4.2020)
^ עוזי פז, גוון ירוק וחום: שמורת עין גדי
^ ניר חסון, אחרון הנמרים, באתר הארץ, 2 בפברואר 2009
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ בילי פרנקל, מלכת המדבר האחרונה, ‏28 במרץ 2007
^ החברה להגנת הטבע, האגף לטיילות חינוכית, מאפייני הנמרים
^ ניר חסון, חברת קיבוץ עין גדי חזרה הביתה ומצאה נמר עומד על המרפסת, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2004
^ אורי בינדר, הנמר חריתון טרף כלבת פינצ'ר, באתר nrg‏, 3 במאי 2005
^ ענבר פרז, אומדן גודל האוכלוסיה של נמרי ערב nimr pardus Panthera בישראל באמצעות אנליזה מולקולרית של DNA מגללים, ‏דצמבר 2003
^ צפריר רינת, מתברר שהנמרים במדבר יהודה עוד לא נכחדו, באתר הארץ, 27 ביולי 2001
^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם מותק
^ אורי בינדר, שנתיים אחרי שפרץ לבית: הנמר "משיח" נכנע למחלה, ‏25 באוקטובר 2009

[נגב-1] ¹ ² ענבר פרז, החברה להגנת הטבע - נמר

[2] ALP Team, (הקישור אינו פעיל, 1.4.2020) מדוע מצבו של נמר המדבר הוא כה קריטי?, ‏18 במרץ 2015

[3] ארז ארליכמן, תיעוד מיוחד: נמר מדבר בשומרון, באתר ynet, 14 באפריל 2010

[4] ענבר פרז, אומדן גודל האוכלוסיה של נמרי ערב (nimr pardus Panthera ( בישראל באמצעות אנליזה מולקולרית של DNA מגללים

[שיזף-5] ¹ ² ³ צור שיזף, לאן נעלמו הנמרים

[הוך-6] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ שלומית הוך-גרונוול, זן נדיר: הפנתר המדברי האחרון, באתר nrg‏, 17 במאי 2010

[ישרי-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ צפריר רינת‏, בישראל נותרו רק 8 נמרים, באתר וואלה‏, 20 בינואר 2004(הקישור אינו פעיל, 1.4.2020)

[חסר-8] תמר נהרי‏, נמר, אתה חסר, באתר וואלה‏, 04 בנובמבר 2001

[שטרן-9] ¹ ² יוני שטרן, הנמר, טורף העל במדבר הישראלי, האם עוד קיים?

[10] (הקישור אינו פעיל, 1.4.2020) CSG Species Accounts: Leopard - Panthera pardus (באנגלית)

[צפריר-11] ¹ ² ³ צפריר רינת, תושב מדרשת שדה בוקר לכד נמר שחדר לביתו, באתר הארץ, 28 במאי 2007

[12] צפריר רינת‏, תושב שדה בוקר לכד נמר שחדר לביתו, באתר וואלה‏, 28 במאי 2007(הקישור אינו פעיל, 1.4.2020)

[13] עוזי פז, גוון ירוק וחום: שמורת עין גדי

[14] ניר חסון, אחרון הנמרים, באתר הארץ, 2 בפברואר 2009

[שלומציון-15] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ בילי פרנקל, מלכת המדבר האחרונה, ‏28 במרץ 2007

[16] החברה להגנת הטבע, האגף לטיילות חינוכית, מאפייני הנמרים

[17] ניר חסון, חברת קיבוץ עין גדי חזרה הביתה ומצאה נמר עומד על המרפסת, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2004

[18] אורי בינדר, הנמר חריתון טרף כלבת פינצ'ר, באתר nrg‏, 3 במאי 2005

[19] ענבר פרז, אומדן גודל האוכלוסיה של נמרי ערב nimr pardus Panthera בישראל באמצעות אנליזה מולקולרית של DNA מגללים, ‏דצמבר 2003

[20] צפריר רינת, מתברר שהנמרים במדבר יהודה עוד לא נכחדו, באתר הארץ, 27 ביולי 2001

[מותק-21] שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם מותק

[22] אורי בינדר, שנתיים אחרי שפרץ לבית: הנמר "משיח" נכנע למחלה, ‏25 באוקטובר 2009

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

@@ שורה 63: / שורה 63: @@
 במאי 2007 חדר נמר בשם "משיח" לבית במדרשת בן-גוריון, הנמר אשר ניסה לצוד את חתול הבית, נתפס על ידי אבי המשפחה{{הערה|שם=מותק|}}. משיח נבדק ב[[בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי]]{{הערה|שם=צפריר|{{הארץ|צפריר רינת|תושב מדרשת שדה בוקר לכד נמר שחדר לביתו|1.1412872|28 במאי 2007}}}} ובעקבות דלקת הפרקים שלו הועבר ל[[חי-בר יטבתה]]. בשנת 2009 מת משיח כתוצאה מהרדמה מלאכותית, כאשר וטרינרים ניסו לטפל ברגלו{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=אורי בינדר|כותרת=שנתיים אחרי שפרץ לבית: הנמר "משיח" נכנע למחלה|כתובת=http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/957/865.html|תאריך=25 באוקטובר 2009}}}}.
-לפי ההערכות, כיום כלל הנמרים במדינת ישראל חיים בנגב, אך מספרם הינו מועט ביותר.
+לפי ההערכות, כיום כלל הנמרים במדינת ישראל חיים בנגב, אך מספרם מועט ביותר.
 ===הסיבות להידחקותו מהטבע בישראל===