נמר המדבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgנמר המדבר
נמר.JPG

PikiWiki Israel 14861 judean desert leopard cropped.JPG

מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
סכנת הכחדה חמורה (CR)[1]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: חתוליים
תת־משפחה: חתולים גדולים
סוג: פנתר
מין: נמר
תת־מין: נמר המדבר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Panthera pardus nimr

נמר המדבר או נמר ערבי (שם מדעי: Pantera pardus nimr) הוא תת-מין של הנמר, והיחיד שחי בישראל בוודאות. נמר המדבר הוא הנמר הקטן ביותר בעולם, ואורכו כ-160–180 סנטימטר ככל הנמרים, פרוותו צהבהבה עם חברבורות שחורות. הזכרים שוקלים בממוצע 30 קילוגרמים, והנקבות כ-20 קילוגרמים.

נמר המדבר מעדיף טרף קטן עקב גודלו הקטן. תזונתו מורכבת מכ-55% שפני סלע וארנבות, כ-30% יעלים, כ-10% פראים (חמור הבר), וכ-5% חיות אחרות, ביניהן חוגלות, מכרסמים, ואולי אף פגרים.

האוכלוסייה העולמית של נמר המדבר נאמדת בכ-200–230 פרטים. בישראל התפרסם הנמר ב-1982, עת נתגלה מחדש במדבר יהודה. אוכלוסייה זו נחקרה רבות על ידי הזואולוג גיורא אילני. התצפית האחרונה של נמר מדבר בישראל התרחשה לפני 3 שנים,[דרושה הבהרה] וכיום לא ידוע בוודאות אם נותרו פרטים חיים בישראל אך על פי הערכות נכון לתחילת 2016 אוכלוסיית הנמרים בישראל נאמדת בכ-9–12 פרטים החיים בעיקר באזור הר הנגב ומכתש רמון. לא ידוע אם תת-מין זה שרד במדבר יהודה.

שימור תת-המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית נמר המדבר הכוללת נעה בעבר בין 200–230 פרטים, וכיום נמר המדבר מוגדר כמין שנמצא בסכנת הכחדה חמורה. מלבד בישראל, נמר המדבר היה נפוץ בכל רחבי ארצות ערב. באיחוד האמירויות קיים גרעין רבייה של נמרים, וכך גם בעוד מספר מקומות בודדים בערב הסעודית. נמר המדבר חי כיום בישראל, בדרום ירדן, בערב הסעודית, בצפון עומאן ובתימן. אוכלוסייתו הגדולה ביותר נמצאת בתימן, ואחריה נמצאות אוכלוסיות נמרי המדבר שבערב הסעודית ובישראל. בישראל הערכה אם נותרו נמרים. ישנה סבירות שבאזור הר הנגב ומצפה רמון נותרו נמרים ספורים אבל אין עדות על תצפית בנמרים בשנים האחרונות. בשנת 2016 האומדן עמד על שתי נקבות וארבעה זכרים בנגב, אומדן זה התבסס על גללים ובדיקות מעבדה ולא על תצפיות. במצב כזה די במותה של נקבה אחת בלי להשאיר וולדות ממין נקבה שהגיעו לבגרות כדי להכחידם לתמיד[2].

הסיבות לדחיקתו ממדבר יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציד על ידי בני אדם (ציד נמר היה אות כבוד בחברה הבדואית מאז ומתמיד), הפגיעה עלתה דרסטית בממדיה החל מאמצע המאה ה-19 עקב זמינות נשק חם, בעיקר נפגעות נקבות אשר נחשפות לעוברי אורח במקום להסתתר מפניהם בגלל הצורך העז להשיג מזון עבור הגורים. מקרה לדוגמה הוא המקרה בו נורתה הנמרה אניגמה על ידי חייל צה"ל ששמר על גדר בסיס באזור ונבהל מהתקרבותה של הנמרה לעברו.
  • בתקופת ההריון וההנקה אין הנקבות זמינות לרבייה. ובזמן של מחסור בנקבות פוריות, זכרים הפוגשים נקבות המטפלות בצאצאי זכר אחר הורגים מיד את הגורים (מעשה זה גורם לתהליך של ייחום אצל הנקבה הזמינה לרבייה מחדש). תופעה זו אופינית לכל מיני החתולים.

מכאן משתמע כי בזמן שהנקבות הן הנפגעות העיקריות ממעשי האדם, מיעוט נקבות באוכלוסייה גורם לתחרות בין הזכרים ולהקטנת הסיכוי של הדור החדש להגיע לבגרות. בסופו של דבר נפגעה הנקבה האחרונה במקום מירי של חייל, ובכך נגזר גורלה של אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה להיעלם.

בשמורת עין גדי תועד הנמר לאחרונה בעין גדי ב-2007 זכר בשם "חריטון", כשהוא תשוש ופצוע. מאז לא תועדו נמרים באזור עין גדי. אחת הסיבות העיקריות להיעלמות הנמרים ממדבר יהודה היא התערבות האדם. בשנות השמונים היו כ-15 נמרים בקירוב במדבר יהודה ועוד מספר לא ידוע באזור הנגב ולא נעשה ניסיון להקמת גרעין רבייה ושימור (בשונה ממדינות המפרץ). בנוסף, הממונה באותה תקופה על תחום הנמרים מטעם רשות הטבע, גיורא אילני, לא נשמר מהחתמת נמרים בריח אדם, עובדה שגרמה להם ליצור מגע עם קיבוץ עין גדי ולהתגבר על פחדם הטבעי מהאדם, מה שהוביל להשמדתם העתידית. חלק מתהליך חובבני זה הייתה הגישה שהוצאת נקבה מהשטח יפחית את הריבוי ויצמצם המפגש עם האדם, התוצאה הייתה הרת אסון שכמה זכרים פעילים הרגו זה את גורי האחר והשושלת הסתיימה. נמרים פוסעים מדי יום לאורך עשרות ק"מ, אולם הם תלויים במקורות מים ולכן מוגבלים הם בתנועתם לשטחים שבהם ימצאו אתר לשתות בו. בין הר הנגב למדבר יהודה לא קיימים מספיק מקורות שתייה קבועים ולכן נמוכה הסבירות לנדידה מהר הנגב לפיכך, תקוותם של חובבי טבע כי יהגרו נמרים מהר הנגב למדבר יהודה היא בעלת סבירות נמוכה. אפשר שיאמרו כי רצוי להעביר נקבות מהר הנגב אל מדבר יהודה ואולי בכך ימצא הפתרון והאוכלוסייה במקום תתפתח מחדש, אולם עד כה המעשה נמנע וזאת מכמה סיבות:

  • לא ידוע אם הנמרות תסתגלנה לסביבתן החדשה.
  • ייתכן שיופר האיזון באוכלוסיית הר הנגב המונה פרטים בודדים בלבד ומספר נקבות מועט שם יביא לריבוי מקרי הרג גורים בידי זכרים בוגרים.

הסיכון מצד בני אדם עדיין קיים במידה מסוימת, הואיל והן אינן מקומיות וגדולים הסיכויים שיחשפו לעין האדם, במקום להכיר את מקומות המסתור ולהימצא בהם. גם רב הסיכוי שישוטטו במשקו של קיבוץ עין גדי כי שם יוכלו לאתר טרף בקלות יחסית מאשר לצוד חית בר היודעת להישמר מפני טורפיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נמר המדבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נמר המדבר באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ באופן אבסורדי העמדת וולדות זכרים במצב אוכלוסייה כזה לא רק שלא יאושש את האוכלוסייה אלא יפחית אותה בתחרות עתידית על הנקבה האחרונה בשטח