ארון הברית – הבדלי גרסאות
←קישורים חיצוניים: לא נפתח, אלא אם מתקינים תוכנה מיוחדת במחשב |
|||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
===טענות אחרות על מיקומו הנוכחי=== |
===טענות אחרות על מיקומו הנוכחי=== |
||
[[תמונה:Cathédrale d'Auch 20.jpg|250px|ממוזער|הובלת ארון הברית: תבליט מוזהב ב[[קתדרלת או]].]] |
[[תמונה:Cathédrale d'Auch 20.jpg|250px|ממוזער|הובלת ארון הברית: תבליט מוזהב ב[[קתדרלת או]].]] |
||
לפי |
לפי אחת ההשערות, הארון הוברח בימי [[מנשה]], מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]] ובנו של [[חזקיהו]], מבית המקדש ל[[מצרים העתיקה|מצרים]], למקום הנקרא באר הנשמות. משם אולי הוא נלקח לאי [[יב]] (אלפנטינה), אי על נהר [[הנילוס]] שבו שכן מקדש יהודי. לפי טענה זו, הארון המשיך במסעו וכיום הוא שוכן ב[[כנסיית גבירתנו מרים מציון]] בעיר [[אקסום]] שב[[אתיופיה]]. |
||
על פי האפוס האתיופי ה[[קברה נגסט]] הבן המשותף של [[מלכת שבא]] ו[[שלמה המלך]] הנקרא [[מנליק]] באה לבקר את אביו שלמה, ואביו ניסה לשכנע את מנליק להישאר ולהיות יורשו הוא נתן לו [[זהב]], תכשיטים ו[[מטבע|כסף]] רב, מנליק לא השתכנע ולכן שלמה אירגן פמלייה מ[[שבטי ישראל|בני ישראל]] שישובו איתו לממלכתו, הפמליה כללה גברים שהיו חלק ממשפחות האצולה שב[[ירושלים]] שכללו בין היתר [[כוהן|כוהנים]] ו[[לוי (יהדות)|לווים]] רבים (כנראה אבותיהם של [[יהודי אתיופיה]]), שלמה המלך נתן למנליק גם העתק של ארון הברית אך אינו ידע שבנו של [[צדוק הכהן]] החליף בין הארון האמיתי להעתק. באמצע החזרה לממלכתו מנליק מגלה שהארון הברית הוא הארון האמיתי שלמה מגלה זאת גם, אך לא יכל לעשות דבר ולכן פנה לאשתו [[בת פרעה (אשת שלמה)|בת פרעה]] שתנחם אותו והיא ניצלה זאת ושלמה החל לעבוד את אלילי מצרים <ref>קברה נאגסט, פרק 64.</ref>. מנליק הגיע לאתיופיה עם הפמליה הגדולה שאיתה ארון הברית. מאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות יחד עם הארון בקברה נגסט נכתב: |
על פי האפוס האתיופי ה[[קברה נגסט]] הבן המשותף של [[מלכת שבא]] ו[[שלמה המלך]] הנקרא [[מנליק]] באה לבקר את אביו שלמה, ואביו ניסה לשכנע את מנליק להישאר ולהיות יורשו הוא נתן לו [[זהב]], תכשיטים ו[[מטבע|כסף]] רב, מנליק לא השתכנע ולכן שלמה אירגן פמלייה מ[[שבטי ישראל|בני ישראל]] שישובו איתו לממלכתו, הפמליה כללה גברים שהיו חלק ממשפחות האצולה שב[[ירושלים]] שכללו בין היתר [[כוהן|כוהנים]] ו[[לוי (יהדות)|לווים]] רבים (כנראה אבותיהם של [[יהודי אתיופיה]]), שלמה המלך נתן למנליק גם העתק של ארון הברית אך אינו ידע שבנו של [[צדוק הכהן]] החליף בין הארון האמיתי להעתק. באמצע החזרה לממלכתו מנליק מגלה שהארון הברית הוא הארון האמיתי שלמה מגלה זאת גם, אך לא יכל לעשות דבר ולכן פנה לאשתו [[בת פרעה (אשת שלמה)|בת פרעה]] שתנחם אותו והיא ניצלה זאת ושלמה החל לעבוד את אלילי מצרים <ref>קברה נאגסט, פרק 64.</ref>. מנליק הגיע לאתיופיה עם הפמליה הגדולה שאיתה ארון הברית. מאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות יחד עם הארון בקברה נגסט נכתב: |
||
גרסה מ־21:57, 23 ביולי 2010
ארון הברית, הקרוי גם ארון האלוהים או ארון העדות, הוא הארון בו נשמרו לוחות הברית, לפי המסורת היהודית. ארון זה הושם בתוך קודש הקדשים שבבית המקדש. הוא צופה זהב ועוטר בזר מזהב.
ארון הברית בבתי המקדש
הארון נקרא בכמה שמות: "ארון העדות" (בספר שמות) "ארון ברית ה'" (בספר דברים ויהושע), ו"ארון ה'" ו"ארון האלוהים" בנביאים ראשונים.
תאור מבנהו של הארון מצוי בספר שמות פרק כה, שם מתואר שהיה עשוי מעצי שיטה, ומצופה זהב מצידו החיצוני והפנימי. גודלו מתואר אמתיים וחצי אורכו, אמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו. הארון היה נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופות בזהב, שהוכנסו לטבעות זהב שנוצקו לצידי הארון. מיקומו של הארון היה במקום הקדוש ביותר במקדש, בקודש הקודשים:
- "וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:
- וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (שמות כו לג-לד)
לפני ששכן ארון הברית בבית המקדש הוא היה במשכן, מקדש נייד שנשאו בני ישראל במדבר, בדרכם לכנען, ולאחר מכן ניצב במשכן בעיר שילה. בספר שמואל א' מסופר על נפילת הארון בשבי על ידי הפלשתים. כנהוג במזרח הקדום, ארון הברית (כמו חפצים דתיים אחרים) נלקח אל שדה הקרב בתקווה שהאל יעזור ללוחמים. בשל תבוסת בני ישראל נפל הארון בשבי ונלקח אל אשדוד, אל מקדש האל דגון. על פי המסופר, בבוקר למחרת, פסלו של דגון היה מונח על הרצפה כשידיו כרותות ומונחות על מיפתן הדלת לפני ארון הברית. ארון הברית הועבר לעקרון וגרם שם למגפה. לאחר כ-7 חודשים החליטו סרני הפלשתים (מנהיגי הערים הפלשתיות) להשיב את הארון לבני ישראל. הארון נשלח חזרה לבית שמש וגם שם גרם למגפה בקרב כל מי שראה את הארון, בה נפגעו רבבות אנשים [1]. הארון נלקח לבית אבינדב בגיבעה ושם נשמר עד שדוד העלה אותו לירושלים.
דוד המלך הביא בימיו את הארון לירושלים בחגיגה גדולה, ובנו שלמה לאחר מכן העבירו אל קודש הקודשים, הדביר, של בית המקדש שבנה. שמה, על אבן השתייה, האבן אשר עליה לפי האמונה היהודית נעקד יצחק בידי אביו אברהם, ושממנה יוסד העולם, הוצב הארון, תחת שני כרובים עשויים זהב שסוככו מעליו, וכונו "הדום ה'". לדביר, רק הכהן הגדול הותר להיכנס, ורק פעם אחת בשנה - ביום כיפור. מלבד הארון שכן בדביר גם מטה אהרן הכהן, הכהן הגדול הראשון. גורלו של ארון-הברית לאחר שהעבירוהו למקדש אינו ידוע. ברשימות שלל המשיסה של נבוכדנצר, וזו של הכלים שהשיב כורש מלך פרס לבניין המקדש השני, הארון לא נזכר, וספק אם חפץ זה, הקדוש והיקר ביותר באוצרות המקדש (והיהדות), היה נלקח מבלי שיוזכר בתנ"ך.
מה הושם בארון?
על פי ספר שמות בתיאור המפורט של בניין הארון, ה"עדות" שניתנה למשה הייתה צריכה להיות בארון. "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ." (שמות כה טז). על פי הפשט נראה כי העדות היא לוחות הברית וכך מפרש הרשב"ם, אמנם לפי רש"י התורה היא העדות והיא הושמה בארון (בנוסף ללוחות). על פי הכתוב בספר דברים הלוחות השניים בלבד הושמו בארון, "וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן...וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'." (דברים י ב-ה). על פי ציווי נוסף בספר דברים, היה צריך לשים את ספר התורה בצידו של הארון על מדף מיוחד או בתוכו לצד הלוחות (ומחלוקת יש בעניין בחז"ל): "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד" (דברים לא כו).
על פי פשט ספר מלכים וספר דברי הימים בארון היו רק לוחות הברית ולא כל דבר נוסף, על פי הפסוק:
- "אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב, אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים א, פרק ח ט, דברי הימים ב, פרק ה י).
עם זאת לפרשנות חז"ל בתלמוד ישנה מחלוקת האם אפשר ללמוד מפסוק זה, שגם שברי הלוחות הראשונים הושמו בארון[2], וקיימת דעה כזו בחז"ל שגם שברי הלוחות הראשונים הושמו בארון[3].
גניזת הארון
למעשה, ישנם רמזים בכתוב (המפורשים אצל חז"ל), כי ארון הברית נגנז על ידי המלך יאשיהו. כך נאמר בספר דברי הימים ב' (לה, ג):
- "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה', תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף; עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".
חז"ל הבינו ש"תנו את ארון הקודש בבית" חייב להיות גניזה במחילות מתחת לבית, שהרי הארון מלכתחילה היה בבית. וכך אמרו על כך (בבלי יומא נב, ב; וכן הוריות יב, א):
- "ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך', עמד וגנזו, שנאמר (דברי הימים ב לה) 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל'".
והירושלמי (שקלים פרק ו הלכה א) ממשיך ומפרט:
- "אמר להם: אם גולה הוא עמכם לבבל, אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו, אלא עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל".
סיכם את הדברים רד"ק בפירושו על הפסוק:
- "ורבותינו ז"ל פירשו שציווה לגנוז את הארון כדי שלא יגלה עם הגולה. ואמרו: אבן הייתה בבית קדשי הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וסופו ליחרב, בנה מקום לגנוז בו את הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, והאבן הזאת הייתה מכסה למקום ההוא, ויאשיהו המלך צוה וגנזו את הארון באותו מקום שבנה שלמה, שנאמר תנו את ארון הקדש וגנזו עם הארון מטה אהרן וצנצנת המן ושמן המשחה"[4].
מאחר ולא נמצא ארון הברית, בבית המקדש השני לא היה ארון.
טענות אחרות על מיקומו הנוכחי
לפי אחת ההשערות, הארון הוברח בימי מנשה, מלך יהודה ובנו של חזקיהו, מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות. משם אולי הוא נלקח לאי יב (אלפנטינה), אי על נהר הנילוס שבו שכן מקדש יהודי. לפי טענה זו, הארון המשיך במסעו וכיום הוא שוכן בכנסיית גבירתנו מרים מציון בעיר אקסום שבאתיופיה.
על פי האפוס האתיופי הקברה נגסט הבן המשותף של מלכת שבא ושלמה המלך הנקרא מנליק באה לבקר את אביו שלמה, ואביו ניסה לשכנע את מנליק להישאר ולהיות יורשו הוא נתן לו זהב, תכשיטים וכסף רב, מנליק לא השתכנע ולכן שלמה אירגן פמלייה מבני ישראל שישובו איתו לממלכתו, הפמליה כללה גברים שהיו חלק ממשפחות האצולה שבירושלים שכללו בין היתר כוהנים ולווים רבים (כנראה אבותיהם של יהודי אתיופיה), שלמה המלך נתן למנליק גם העתק של ארון הברית אך אינו ידע שבנו של צדוק הכהן החליף בין הארון האמיתי להעתק. באמצע החזרה לממלכתו מנליק מגלה שהארון הברית הוא הארון האמיתי שלמה מגלה זאת גם, אך לא יכל לעשות דבר ולכן פנה לאשתו בת פרעה שתנחם אותו והיא ניצלה זאת ושלמה החל לעבוד את אלילי מצרים [5]. מנליק הגיע לאתיופיה עם הפמליה הגדולה שאיתה ארון הברית. מאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות יחד עם הארון בקברה נגסט נכתב:
שאיש לא כבש אותו, להפך, כל אחד שתקף אותו נכבש
— קברה נאגסט, פרק 94.
על פי מסורת חז"ל, הארון נגנז אי-שם במחילות מתחת להר הבית, ולפיכך רבים מאמינים כי הוא עודנו שם, אולי אף היישר מתחת לאבן השתייה, המקום שעליו היה מונח לפני כן.
כמה מקורות בחז"ל טוענים שהארון היה בתקופת בית שני מתחת ללשכת העצים. ניתן ליישב טענה זאת עם הקודמת בכך שהארון נמצא במחילה שפתחה במקום שבו הייתה בעבר לשכת העצים.
בספר חשמונאים ב' [פרק ב', א'-ו'], נכתב כי ירמיהו הנביא החביא את הארון במערה שמצא בהר נבו ביחד עם עוד כמה פריטים קדושים מהמקדש. ירמיהו, שחי בתקופת חורבן בית ראשון, ניסה ככל הנראה לשמור על הארון והפריטים מפני השמדה בעת חורבן בית המקדש הראשון. בנוסף על כך, על פי המסורת של יהדות תימן הגלות שלהם מישראל החלה בסמוך לחורבן בית ראשון, תקופת ירמיהו הנביא. ממצאי DNA מפתיעים בקרב שבט הלמבה בזימבבווה שהעלה החוקר הבריטי תיודור פרפיט (Tudor Parfitt) מייחס את מוצא השבט לשמי-יהודי, ולא אפריקאי. מסורת השבט מספרת על כך שהגיעו מישראל דרך תימן לאפריקה, וברשותם חפץ קדוש, הנגומה לונגונדו. (התוף הרועם).
תכונות על טבעיות שיוחסו לארון
על פי המסופר במקרא ארון הברית היה כרוך במספר מעשה ניסים. הראשון שבהם היה בקיעת מי נהר הירדן בכניסת עם ישראל לארץ כנען:
"וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד.
— (יהושע ג יג)
בספר שמואל מסופר עוד על מספר מאורעות על טבעיים הקשורים לארון: נפילתו של פסל דגון באשדוד לפני הארון, ומגפות בגת ועקרון בעת שבייתו אצל הפלשתים[6], מגפה באנשי בית שמש שלא נהגו מספיק כבוד בארון[7], והריגתו של עוזה בשל נגיעתו בארון בעת עלייתו של הארון לירושלים[8] .
על פי חז"ל (בבלי מגילה י, ב ועוד) "מקום ארון אינו מן המידה", דהיינו, הוא אינו תופס מקום פיזי בבית קודש הקודשים. דבר זה נלמד על ידם מהתיאור המקראי (מלכים א' פרק ו) של הכרובים שעשה שלמה, שכנף כל אחד מהם הייתה עשר אמות, ואילו רוחב קודש הקודשים כולו ("הדביר") היה עשרים אמות, דהיינו, לא נשאר מקום לארון עצמו. אמנם, הגמרא בבבא בתרא (צט, א) מקשה על ראיה זו, ומביאה אפשרויות רבות לכך שהדברים יסתדרו גם ללא נס אשר כזה (כגון שכנפי הכרובים חופפות מעל, או שהן באלכסון ועוד), אך הטענה עצמה לא נדחתה, ככל הנראה משום שהיה הדבר "מסורת בידינו מאבותינו" (כלשון רבי לוי בגמרא).
מופת נוסף המשויך עם הארון, על פי חז"ל, הוא היותו "נושא את נושאיו". דהיינו, על אף היותו של הארון כבד מאוד, בשל לוחות הברית, הארון לא רק שלא היה צריך לנשיאה, אלא הוא עצמו נשא את נושאיו[9].
דברים אלו תורמים לראיית הארון על ידי חז"ל כאובייקט כמעט-רוחני, שאינו תופס מקום פיזי אמיתי. דבר זה משתלב עם עוד תופעות ייחודיות הקשורות ל"מעט המכיל את המרובה", שקרו בעיקר במקדש, על פי חז"ל, כגון הנס שהנמצאים בבית המקדש היו "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", ותופעות נוספות מעין אלו.
מבנה הארון
הארון נבנה על ידי בצלאל בן אורי על פי ציווי ה' את משה רבנו. הארון מורכב משלושה ארגזים פתוחים מלמעלה אחד בתוך השני. הארגז הפנימי עשוי זהב, האמצעי עשוי עצי שיטים והחיצוני גם הוא מזהב. השפה העליונה מחופה בזהב וכך מתקיים הציווי "מבית (מבפנים) ומחוץ תצפנו (זהב)". מידות הארון (כולל דפנות) מתוארות בפרשת תרומה בחומש שמות (פרק כ"ה, פס' י'): "... אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי האמה רוחבו", אולם, נחלקו תנאים במהותה של אמה זו - לדעת רבי מאיר מדובר באמה הסטנדרטית, בעלת ששה טפחים, ולדעת רבי יהודה, מדובר ב"אמת הכלים" המכילה רק חמישה טפחים[10].
שפת הארון החיצוני הייתה גבוהה במעט מהפנימיים, התוספת הייתה בצורת זר כך שכאשר הונחה הכפורת על הארון נראתה ככתר. מכסה הארון, ה"כפורת", היה לוח זהב בעובי טפח ועליו היו שני כרובי זהב שפניהם איש אל אחיו. בצידי הארון היו טבעות זהב שבהן היו קבועים בדים - שני מוטות עץ המצופים זהב.
זר זהב סביב
בפרשת תרומה מתואר כי מעל ארון-הקודש ועל שלחן לחם-הפנים נעשה "זֵר זָהָב סָבִיב" [11] אם ארון הברית היה בנוי בצורת תיבת עץ מלבנית המצופה זהב מבפנים ומבחוץ [12], הרי הפירוש המתבקש של המונח "זֵר זהב סביב" הוא מעין "פס זהב מעובד, יצוק או רקוע, המחובר לקצה העליון של דפנות התיבה"[13] . ברוח זו מפרש רש"י את פסוק י"א ומגדיר את זֵר הזהב "כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו" של ארון-הברית. בעקבות פירוש זה, בנה האמן את ארון הקודש של בית-כנסת במודנה שבאיטליה בשנת 1472. הוא עיצב אותו כתיבת עץ והקיף את קצהו העליון בכרכוב מגולָּף ומוזהב.[14]
אפשר להשוות את זֵר ארון-הברית לזֵרים אחרים במשכן:
אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח (כהונה) – זכה אהרן ונטלו, של שלחן (מלכות)– זכה דוד ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח – יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא – תלמוד לומר 'בי מלכים ימלכו. ( כלומר הארון עולה על המלכות) (משלי ח:טו).
— מסכת יומא דף ע"ב, עמוד ב'
האמורא רבי יוחנן מתייחס לסגולה המיוחדת של זר הארון, המסמל את התורה, המזכה בסגולותיה כל תלמיד חכם. על פי גישה זו הזֵר נהפך מקישוט לתכשיט המסמן את המעמד של העונד אותו, כמו ה"העטרה", ה"נזר" וה"כתר" התנ"כיים.
מעמדו של ארון הברית באתיופיה
הכנסייה האתיופית מאמינה כי ארון הברית נמצא באתיופיה בעיר אקסום בכנסיית גבירתנו מרים מציון תחת מעטה של סודיות כבדה. בכנסייה באקסום מופקד כהן זקן שרק הוא רשאי להיכנס לראות את הארון, בעל תפקיד זה מתחלף תכופות עקב מקרי מוות מוזרים, כמו כן כל השומרים טענו שחשו שהארון פוגע בהם, וכולם דיווחו על כך שראייתם החלה להתדרדר מרגע שנבחרו לתפקיד ונחשפו לארון. על פי כתבי הקודש האתיופיים צאצא משותף של מלכת שבא ושלמה המלך בשם מנליק, הביא את הארון האמיתי לאתיופיה מאחר שבנו של צדוק הכהן החליף בינו לבין העתק שנתן לו שלמה המלך. בכל הכנסיות במדינה יש העתק של ארון הברית, שמעניק קדושה לכנסייה. פעם בשנה, בחודש ינואר, נחגג באתיופיה חג מיוחד, בשם "טים-קט", שבו יוצאים בתהלוכות ציבוריות עם תעתיקים של ארון הברית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם סליי, "חזות ארון ברית ה' בבנין הבית השלישי", תחומין, תשנ"ו.
- אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב, ארון.
קישורים חיצוניים
- "שודדי ארון הברית - חלק ב", לאן נעלם ארון הברית. מאת אלי אשד - מאמר שני מתוך שניים. מתוך אתר האייל הקורא
- התיבה האבודה, אתיופיה, מגזין למטייל
- ד"ר איליה רודוב, הזר והכתר של ארון הקודש, עלון לפרשת השבוע, אוניברסיטת בר-אילן
- יהודה אליצור, "פולמוס ארון הברית בימי יאשיהו", מתוך אתר דעת.
- רשימת מאמרים על ארון הברית באתר רמב"י
הערות שוליים
- ^ לשון הכתוב בשמואל-א ו,יט: "ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש" סתומה, ורבו בה הפירושים
- ^ בבלי מסכת בבא בתרא יד ב
- ^ בעלי התוספות בבבלי מסכת מנחות (צט א), עושים חישובי התכנות כדי להראות שהארון יכל להכיל את הלוחות השניים ביחד שברי הלוחות הראשונים.
- ^ ובדומה כתב הרמב"ם (משנה תורה, הלכות בית הבחירה ד א) "אבן הייתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה".
- ^ קברה נאגסט, פרק 64.
- ^ שמואל א, ה ד-יב
- ^ "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה', וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה" (שמואל א, ו יט)
- ^ שמואל ב, ו ו-ז
- ^ "ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמוטו הבקר. אמר הקב"ה ארון נושא את נושאיו עצמו לא כל שכן?!" (ילקוט שמעוני שמואל ב, פרק ה רמז קמב)
- ^ בבלי בבא בתרא יד, א
- ^ מקור: פרק כ"ה,פסוקים י"א,כ"ד
- ^ המקור: פרק כ"ה, פסוקים י'-י"א
- ^ ראו ד"ר איליה רודוב
- ^ מקור: Victor A. Klagsbald, Jewish Treasures from Paris: From the Collections of the Cluny Museum and Consistoire, The Israel Museum, Jerusalem Catalogue (Jerusalem, 1982), pp. 12-13 no. 1