מייקל צ'אנג

מייקל צ'אנג
Michael Chang
	צ'אנג, 12 באוגוסט 1994
לידה	22 בפברואר 1972 (בן 52); הובוקן, ניו ג'רזי
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	אורנג', קליפורניה, ארצות הברית
גובה	1.75 מטר
יד חובטת	ימין (חבטת גב יד בשתי הידיים)
פעילות כמקצוען	1988–2003 (כ־15 שנים)
סה"כ פרסים שצבר	19,145,632 דולר אמריקאי
יחידים
מאזן קריירה	662–312
דירוג שיא	2 (9 בספטמבר 1996)
זכיות בטורנירים	34
זוגות
מאזן קריירה	11–33
דירוג שיא	199 (19 באפריל 1993)
שיאי גראנד סלאם
	זכיות 1
אליפות אוסטרליה הפתוחה	גמר (1996)
אליפות צרפת הפתוחה	זכייה (1989)
וימבלדון	רבע גמר (1994)
אליפות ארצות הברית הפתוחה	גמר (1996)

מייקל טה-פה צ'אנג (באנגלית: Michael Chang; נולד ב-22 בפברואר 1972) הוא טניסאי עבר אמריקאי. מבין הטניסאים הגברים, צ'אנג היה לצעיר ביותר אי פעם לזכות בתואר גראנד סלאם כשזכה באליפות צרפת הפתוחה ב-1989, כשהיה בן 17 וארבעה חודשים. צ'אנג, אשר נודע בזכות רוח הלחימה שלו ובשל מהירות תנועתו הגבוהה על המגרש, נחשב על ידי רבים כשחקן קו אחורי הגנתי מהטובים בכל הזמנים. צ'אנג גם הנהיג את חבטת גב-היד בשתי ידיים תוך כדי קפיצה, שנכנסה לעולם הטניס לראשונה, בזכותו.

במשך מספר שנים, במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, דורג צ'אנג בקביעות בטופ 10 של הסבב העולמי לגברים (ATP). בספטמבר 1996 הגיע לדירוג השיא בקריירה שלו, כשהעפיל למקום השני בדירוג העולמי.

ב-2008 נבחר צ'אנג להיכלל בהיכל התהילה של הטניס.

לאחר פרישתו ממשחק פעיל פנה צ'אנג לאימון, ונכון ליוני 2016 הוא מאמנו של קיי נישיקורי.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אנג נולד בהובוקן ניו ג'רזי ב-1972, בן לבטי (לבית טונג) ולג'ו. הוריו היגרו לארצות הברית מטאיוואן ב-1966 וב-1959, בהתאמה. השניים הכירו בארצות הברית, לאחר שידיד משותף הפגיש ביניהם. בטי נולדה בדלהי, הודו, כבִתו של מייקל טונג ששימש אז כדיפלומט מטעם הרפובליקה הסינית בהודו. מייקל שימש אז כמחוקק בבית המחוקקים החד-ביתי של טאיוואן וכיהן גם כשגריר בקמבודיה וברפובליקה הדומיניקנית/סנט וינסנט והגרנדינים, לצד משרות דיפלומטיות אחרות שמילא בין שנות ה-60 לשנות ה-80 של המאה ה-20. ג'ו נולד בשאוז'ו, סין, ועבר לטאיוואן בגיל שבע. שמו הסיני של מייקל נבחר על ידי ג'ו, ושמו האנגלי על ידי בטי (אשר העניקה לו את שמו של אביה).

לאחר שעברו מהובוקן שבניו ג'רזי לסיינט פול שבמינסוטה, שם למד מייקל טניס, עברה משפחת צ'אנג שוב, תחילה לפלסנטיה שבקליפורניה ולאחר מכן לאנסיניטאס, בקליפורניה גם כן, על מנת להרחיב את האפשרויות של מייקל ושל אחיו הגדול, קארל, להתפתח כטניסאים. בטי התפטרה מעבודתה ככימאית, על מנת שתוכל להצטרף למסעותיו של מייקל בטורנירים של הסבב העולמי לגברים (ATP). לאחר שטיפס למקום ה-163 בעולם, כשחקן בוגר בן 15, חווה צ'אנג צניחה דרמטית בציוניו בבית הספר התיכון סן דייגיטו, לאחר שלא ניגש לבחינות ה-GED‏ (General Educational Development, מבחני ההשכלה הכלליים, מקביל למבחני הבגרות בישראל) בפברואר 1988, על מנת לקדם את קריירת הטניס שלו. צ'אנג למד במשך שנה וחצי באוניברסיטת ביולה, אשר בלה מיראדה, קליפורניה. הוא מכהן בדירקטוריון של האוניברסיטה.

קריירת הטניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אנג זכה לראשונה לתשומת לבו של עולם הטניס העולמי כטניסאי צעיר מוכשר ביותר, כאשר קבע מספר שיאי "הצעיר ביותר אי פעם". הוא זכה בתואר הלאומי הראשון שלו, אלוף הצעירים של התאחדות הטניס של ארצות הברית במשטחים קשים (the USTA Junior Hard Court singles), כבר כשהיה בן 12. בגיל 13 זכה ב-Fiesta Bowl לגילאי 16. שנתיים לאחר מכן, והוא בן 15, זכה צ'אנג באליפות הצעירים של התאחדות הטניס של ארצות הברית במשטחים קשים לגילאי 18, ובאליפות הארצית לבני 18, והפך לטניסאי הצעיר ביותר אי פעם שניצח משחק באליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, כשהביס את האוסטרלי פול מקנאמי בארבע מערכות, בסיבוב הראשון. חודש לאחר מכן העפיל לשלב חצי הגמר בטורניר סקוטסדייל שבאריזונה, והפך לטניסאי הצעיר ביותר אי פעם שהעפיל לחצי הגמר בטורניר מקצועני ברמה העליונה. ב-1988 זכה צ'אנג בסן פרנסיסקו בתואר היחידים הראשון שלו ברמה העליונה. הוא היה אז בן 16 ושבעה חודשים.

שיא ה"צעיר ביותר אי פעם" המשמעותי ביותר של צ'אנג הגיע כשזכה באליפות צרפת הפתוחה, כשהוא בן 17 שנים ו-110 ימים, ובכך הפך לטניסאי הזכר הצעיר ביותר אי פעם שזכה בגראנד סלאם. במשחק הגמר ניצח את סטפן אדברג בחמש מערכות, 6–1, 3–6, 4–6, 6–4, 6–2. ניצחונו נחקק בזיכרון הציבורי גם בזכות מאבק אפי בן חמש מערכות מול איוואן לנדל בסיבוב ברביעי (ראו בהמשך). צ'אנג הפך בכך לגבר האמריקאי הראשון לזכות ברולאן גארוס מאז 1955, ולגבר האמריקאי הראשון שזכה בגראנד סלאם מאז 1984. באוגוסט 1989 הפך צ'אנג לשחקן הצעיר ביותר אי פעם שדורג בין חמשת הראשונים בעולם.

צ'אנג פגש באדברג בחצי הגמר של אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס ב-1992, כשבפעם הזאת ניצח אדברג בתום התמודדות של חמש מערכות, 6–7, 7–5, 7–6, 5–7, 6–4. ההתמודדות בת חמש השעות ו-26 הדקות הייתה לארוכה בתולדות אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס. לאחר שזכה באליפות צרפת הפתוחה, העפיל צ'אנג שלוש פעמים נוספות למשחק הגמר בטורנירי גראנד סלאם, אך הפסיד לתומאס מוסטר בגמר הרולאן גארוס ב-1995, לבוריס בקר באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-1996, ולפיט סמפראס באליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, מאוחר יותר באותה השנה. באליפות צרפת הפתוחה ב-1995, ניצח צ'אנג את מיכאל שטיך, ולאחר מכן, בחצי הגמר, ניצח גם את סרגיי ברוגרה, שזכה ברולאן גארוס פעמיים בשנים קודמות, כשהוא מביס אותו 0–3 במערכות. ב-1996, הן באליפות אוסטרליה הפתוחה, הן באליפות ארצות הברית הפתוחה, ניצח צ'אנג 0–3 את אנדרה אגאסי בחצי הגמר; לו היה מנצח את סמפראס באליפות ארצות הברית הפתוחה, היה מעפיל צ'אנג למקום הראשון בעולם. באליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1997, נחשב צ'אנג לבעל הסיכויים הגבוהים ביותר לזכייה בטורניר, לאחר שסמפראס הפסיד לפטר קורדה. אף על פי כן הפסיד צ'אנג בסופו של דבר 0–3 בחצי הגמר לפטריק ראפטר, שעשה את כל הדרך עד לזכייה באליפות.

צ'אנג היה חבר חשוב בנבחרת גביע דייוויס של ארצות הברית שזכתה בגביע דייוויס ב-1990. בשלב חצי הגמר באוסטריה, הקאמבק הדרמטי שלו מול הורסט סקוף, לאחר שכבר פיגר 0–2 במערכות וניצח בסופו של דבר 3–6, 6–7, 6–4, 6–4, 6–3, הוביל את ארצות הברית להעפלתה הראשונה לגמר גביע דייוויס מאז 1984. בגמר הביס צ'אנג את דארן קייהיל 0–3, כשארצות הברית מנצחת את אוסטרליה. צ'אנג נכלל גם בנבחרת ארצות הברית שזכתה ב-World Team Cup ב-1993. הופעתו הטובה ביותר של צ'אנג באליפות סבב המאסטרס העולמי הייתה ב-1995, כשניצח את תומאס מוסטר, ג'ים קורייר ופיט סמפראס הדומיננטי, אותו הדיח בשלב חצי הגמר, בטרם הפסיד בגמר הטורניר לבוריס בקר הגרמני, בטורניר שהתקיים בפרנקפורט. ב-1992 ייצג צ'אנג את ארצות הברית באולימפיאדת ברצלונה והעפיל לסיבוב השני, לפני שהודח על ידי הברזילאי חיימה אונצ'ינס. ב-1996 בחר צ'אנג שלא להשתתף באולימפיאדת אטלנטה, על אף העובדה שהאולימפיאדה התקיימה בארצות הברית, ושלו היה משתתף בה היה צ'אנג מדורג ראשון בטורניר. (במדליית הזהב בטורניר היחידים זכה באותה אולימפיאדה אנדרה אגאסי). ב-2000 התחרה צ'אנג באולימפיאדת סידני, והודח על ידי סבסטיאן לארו בסיבוב הראשון.

את עולם הטניס הכיר לצ'אנג אביו, ג'ו, שהיה מאמנו הראשון. בתקופה בה דרך כוכבו, ב-1989, כולל הזכייה באליפות צרפת הפתוחה, אימן את צ'אנג חוזה היגוארס. במשך רוב הקריירה המקצוענית שלו, מאמנו היה אחיו הבכור קרל צ'אנג, שבנוסף לאימונו, אף שיתף עִמו פעולה כשחקן בכמה טורנירי זוגות בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. צ'אנג היה השחקן הראשון שהפסיד לרוג'ר פדרר, בהגרלה הראשית של טורניר גראנד סלאם באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2000. בנוסף, צ'אנג היה לשחקן השני שהפסיד לאנדי רודיק בהגרלה הראשית של טורניר גראנד סלאם, בסיבוב השני של אליפות צרפת הפתוחה 2001.

צ'אנג פרש מהסבב המקצועני ב-2003. במהלך הקריירה שלו, הוא זכה ב-34 תוארי יחידים בטורנירים מקצועיים. התואר המקצועני האחרון בו זכה היה בטורניר בלוס אנג'לס בשנת 2000. במהלך הקריירה שלו הרוויח צ'אנג 19,145,632 דולר אמריקני מפרסים רשמיים בלבד. דירוג השיא בקריירה שלו היה מספר 2 בעולם ב-1996, לאחר שהפסיד בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 סיים צ'אנג שש שנים ברציפות את השנה בין עשרת המדורגים הראשונים בעולם (1992–1997), הישג שרק פיט סמפראס עמד בו באותו העשור. הוא אחד מכמה שחקנים בודדים בתולדות ה-ATP שזכה בתארים בשלושה עשורים שונים. שלושת התארים בהם זכה בטורניר אינדיאן וולס מאסטרס היוו שיא זכיות לטניסאי בטורניר זה במשך 15 שנים, בטרם האפיל פדרר על הישג זה ב-2012, עת זכה בטורניר בפעם הרביעית.

לאחר שפרש מהשתתפות בטורנירים מקצועניים, נטל צ'אנג חלק בטורניר הוותיקים של ג'ים קורייר שהחל ב-10 במרץ 2006 בנאפלס, פלורידה.

ב-2014 התמנה צ'אנג למאמנו של קיי נישיקורי.

ההתמודדות מול איוואן לנדל באליפות צרפת הפתוחה 1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתמודדות המפורסמת ביותר של צ'אנג התרחשה באליפות צרפת הפתוחה 1989, בדרכו לזכייה בתואר הגראנד סלאם היחיד שלו. לאחר שהביס את אדוארדו מאסו, את פיט סמפראס ואת פרנסיסקו רואיג בסיבוב הרביעי, התמודד צ'אנג מול המדורג מספר 1 בעולם, אלוף אוסטרליה הפתוחה המכהן, ומי שזכה קודם לכן שלוש פעמים באליפות צרפת הפתוחה, איוואן לנדל. על פי החוכמה המקובלת היה לנדל הפייבוריט הברור לזכייה בהתמודדות מול צ'אנג בן ה-17.

לאחר שניצח בשתי המערכות הראשונות 4–6, 6-4, ואף שבר את ההגשה של צ'אנג במשחקון הראשון של המערכה השלישית, נראה לנדל בדרך לניצחון משכנע, מול מי שהיווה הפתעת הטורניר עד לאותו שלב. אף על פי כן, צ'אנג הגיב לשבירה במשחקון הראשון בשבירה משלו במשחקון השני, והמשיך להפגין יכולת גבוהה בדרך לזכייה במערכה השלישית כולה, 6-3. במהלך המערכה הרביעית חווה צ'אנג התקפה חמורה של התכווצות שרירים ברגלו, ואף על פי כן, המשיך במשחק וניצח אף במערכה הרביעית, והשווה את ההתמודדות. במערכה החמישית, כשהוא מוביל 1–2 במשחקונים, שקל צ'אנג לפרוש מההתמודדות, ולאחר מכן אמר שחש "שכנוע בלתי-יאומן בלִבו" לא לוותר, והחליט להמשיך במערכה עד תומה.

צ'אנג אימץ כמה טקטיקות חריגות, במאמץ להתגבר על התכווצויות השרירים מהן סבל. בנקודות רבות הוא חבט בכדור גבוה באוויר, על מנת להאט את המשחק, וכמו כן החל לחתור להשגת יותר וינרים, בשאיפה לקצר את הנקודות. צ'אנג גם הקפיד לאכול בננות וללגום מים בכל הזדמנות אפשרית. הצלחת הטקטיקות הללו גרמה ללנדל, שהתפרסם כשחקן שאינו מוטרד בקלות, לאבד את הקצב שלו, ואף לקלל את השופט ואת הקהל, בייחוד לאחר שאיבד נקודת מפתח במערכה החמישית, כשצ'אנג זיעזע אותו עם הגשה תחתית (הקפצת הכדור מלמטה למעלה, בתנועה שדומה לחבטת כף יד).

צ'אנג המשיך לסבול מהתכווצויות, אך הצליח לעלות ליתרון של 3–5 במערכה החמישית, כשלזכותו שתי אפשרויות שבירה על ההגשה של לנדל. כשהוא מכוון לשבור שוב את הריכוז של לנדל, נעמד צ'אנג כמעט על קו ה-T, במרכז המגרש, כשהוא ממתין לקבל את ההגשה של לנדל. הקהל החל לצחוק למראה הסיטואציה הביזארית, ונראה היה שלנדל נתון תחת הרושם שכולם לועגים לו. הטקטיקה פעלה, ולנדל ניפק שגיאה כפולה שהביאה לניצחונו של צ'אנג במשחקון, במערכה ובהתמודדות כולה, 4–6, 4–6, 6–3, 6–3, 6–3, במשחק שארך ארבע שעות ו-37 דקות. בסיום המשחק צנח צ'אנג על ברכיו ופרץ בבכי. שבעה ימים לאחר מכן הניף צ'אנג את ה-Coupe des Mousquetaires (הגביע המוענק לזוכה בתחרות היחידים לגברים באליפות צרפת הפתוחה), והפך בכך לגבר הצעיר ביותר אי פעם שזכה בתואר גראנד סלאם.

ההתמודדות התקיימה ב-5 ביוני 1989, רק יום אחר לאחר שיאו של הטבח בכיכר טיין-אן-מן. צ'אנג ציין פעמים רבות את השפעת הטבח, כשנזכר בניצחונו באליפות צרפת הפתוחה:

אנשים רבים שוכחים שאירועי כיכר טיין-אן-מן קרו. הרדיפות התרחשו באמצע יום ראשון בזמן אליפות צרפת הפתוחה, כך שאם לא הייתי מתאמן או משחק הרבה, הייתי דבוק למסך הטלוויזיה, צופה באירועים מתפתחים... לעתים קרובות אני מספר לאנשים שאני חושב שהייתה זאת כוונת האל שאהיה מסוגל לנצח באליפות צרפת הפתוחה בדרך שזכיתי בה, משום שזה אִפשר לי לשים חיוך על פניהם של אנשים סינים בכל רחבי העולם, בזמן שלא היה יותר מדי על מה לחייך

צ'אנג ולנדל קיימו התמודדות דומה במשחק חצי הגמר של Grand Slam Cup ב-1991, אז ביצע צ'אנג, פעם נוספת, קאמבק מפיגור של שתי מערכות וניצח 2–6, 4–6, 6–4, 7–6, 9–7.

יזמות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אנג ומשפחתו ייסדו את CMCB Enterprises, אשר בבעלותה נדל"ן, בכלל זה מרכזי קניות, בקליפורניה, טקסס, אריזונה וקולורדו. ב-2003 רכשה החברה את .Dunton Realty Co, חברת ניהול נכסים וברוקראז' קמעונאי, ושינתה את שמה ל-.Dunton Commercial Real Estate Co. ב-2004 רכשה החברה את .SullivanHayes Cos, חברת נדל"ן קמעונאי מדנוור. החברה נבחרה על ידי נמל התעופה הבינלאומי דנוור לפתח פרויקט קמעונאי חדש בן 17 אקר בשדרות פנה (Peña Boulevard), העורק הראשי של נמל התעופה.

ציוד וחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 חתם צ'אנג על חוזה אימוץ בסך של מיליוני דולרים עם חברת ריבוק. הוא לבש את בגדי ונעלי ריבוק לאורך קריירת הטניס שלו והשתמש במחבטי Prince Sports. הוא החל להשתמש במחבט "Precision Michael Chang Graphite" בגודל 28 אינץ' ב-1994, מחבט שהיה ארוך באינץ' אחד מהסטנדרט הנהוג בזמנו.

ב-1989 חתם צ'אנג על חוזה אימוץ עם Nissin Foods noodles; בשנות ה-90 של המאה ה-20 חתם עם פנסוניק ועם Longines; ב-1990 חתם עם קת'אי פסיפיק; עם בריסטול מאיירס סקוויב חתם על חוזה לקידום Nuprin ב-1991; עם Stelux watches חתם על חוזה ב-1993; עם Discover Card ב-1996; וכמו כן חתם עם החברות Tiger Balm, עם פרוקטר אנד גמבל (לקידום שמפו P&G's Rejoice), עם Eveready Battery Company ועם מנעולי Yale. ב-1997 חתם על חוזה אימוץ ארוך טווח עם שעוני ריבוק, קולקציה של שעוני ספורט.

מהדורה מוגבלת של שעונים החתומים על ידי צ'אנג, שווקה במהלך חג המולד.

דמותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו של צ'אנג סימלה את תחילתו של עידן בו דור חדש של טניסאים אמריקאיים, ביניהם נכללו פיט סמפראס, ג'ים קורייר ואנדרה אגאסי, הפכו לשליטי הטניס העולמי.

פעילות צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 כיהן צ'אנג כיושב ראש ה-ATP Tour Charities. צ'אנג תמך בפיתוח הטניס באסיה באמצעות התוכנית שלו, Stars of the Future, בהונג קונג, ובאמצעות ה-Reebok Challenge, בכל רחבי אסיה. הוא זכה להימנות עם חמשת הספורטאים שהוגדרו "Most Caring Athlete", ברשימה השנתית השנייה של ה-USA Today ב-1995. ב-1997 הוענק לו אחד משבעת הפרסים שהעניק ה-A. Magazine למנהיגים האסיאתיים-אמריקאים הבולטים, בשל מעמדו כמודל לחיקוי עבור אסייאתים-אמריקאים צעירים.

צ'אנג אף שימש כדובר הלאומי של ה-National Fish and Wildlife Foundation, בארצות הברית.

ב-2001 שימש צ'אנג כשגריר של רצון טוב לטובת ועדת הבחירה של אולימפיאדת בייג'ינג (2008).

ב-2002 פרסם צ'אנג ספר אודות הקריירה שלו: Holding Serve: Persevering On and Off the Court.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור הזרקורים הופנה לראשונה לעובדת היותו של צ'אנג נוצרי מאמין, לאחר זכייתו באליפות צרפת הפתוחה ב-1989, כשהצהיר "I thank the Lord Jesus Christ, because without Him, I am nothing ("אני מודה לאדוני ישו המשיח, כי בלעדיו אני שום דבר"). ב-1999 הקימו צ'אנג ומשפחתו את ה-Chang Family Foundation, המוקדש לשילוב טניס, משפחה והאמונה הנוצרית. בסיסו של הארגון נמצא כיום ברנצ'ו סנטה מרגריטה, שבקליפורניה. צ'אנג חי במחוז אורנג' שבקליפורניה. הוא דייג להוט אשר יוצא לעיתים קרובות לטיולי דיג. צ'אנג ניחן גם בתשוקה לגידול והרביית אמנוניים אפריקאיים, במספר אקווריומים גדולים של מים מתוקים אשר בביתו.

ב-18 באוקטובר 2008 נישא צ'אנג לאמבר ליו, טניסאית עבר אף היא. לזוג שתי בנות: לאני (ילידת 9 בדצמבר 2010) ומיילי (Maile; ילידת פברואר 2013).

גמרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורנירי גראנד סלאם 4 (1-3)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישג	מס'	תאריך	טורניר	משטח	יריב בגמר	תוצאה בגמר
זכייה	1.	1989	אליפות צרפת הפתוחה, פריז, צרפת	חימר	שוודיה סטפן אדברג	6–1, 3–6, 4–6, 6–4, 6–2
הפסד בגמר	1.	1995	אליפות צרפת הפתוחה, פריז, צרפת	חימר	אוסטריה תומאס מוסטר	5–7, 2–6, 4–6
הפסד בגמר	2.	1996	אליפות אוסטרליה הפתוחה, מלבורן, אוסטרליה	קשה	גרמניה בוריס בקר	2–6, 4–6, 6–2, 2–6
הפסד בגמר	3.	1996	אליפות ארצות הברית הפתוחה, ניו יורק, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית פיט סמפראס	1–6, 4–6, 6–7(3–7)

תארים לפי משטח
קשה (21)
חימר (4)
דשא (0)
שטיח (9)

הישג	מס'	תאריך	טורניר	משטח	יריב בגמר	תוצאה בגמר
זכייה	1.	26 בספטמבר 1988	סן פרנסיסקו, ארצות הברית	שטיח	ארצות הברית ג'והאן קריק	6–2, 6–3
זכייה	2.	29 במאי 1989	אליפות צרפת הפתוחה, פריז, צרפת	חימר	צרפת סטפן אדברג	6–1, 3–6, 4–6, 6–4, 6–2
הפסד בגמר	1.	18 בספטמבר 1989	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית ארון קריקסטיין	6–2, 4–6, 2–6
זכייה	3.	7 בנובמבר 1989	ומבלי, הממלכה המאוחדת	שטיח	צרפת גי פורז'ה	6–2, 6–1, 6–1
זכייה	4.	23 ביולי 1990	טורונטו, קנדה	קשה	ארצות הברית ג'יי ברגר	4–6, 6–3, 7–6(7–2)
הפסד בגמר	2.	30 ביולי 1990	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	שוודיה סטפן אדברג	6–7(4–7), 6–2, 6–7(3–7)
הפסד בגמר	3.	5 בנובמבר 1990	ומבלי, הממלכה המאוחדת	שטיח	שווייץ יאקוב הלסק	6–7(7–9), 3–6
זכייה	5.	4 בנובמבר 1991	ברמינגהאם, יפן	שטיח	צרפת גיליומה ראו	6–3, 6–2
הפסד בגמר	4.	10 בדצמבר 1991	גביע הגראנד סלאם, מינכן, גרמניה	שטיח	ארצות הברית דייוויד וויטון	5–7, 2–6, 4–6
זכייה	6.	3 בפברואר 1992	סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית ג'ים קורייר	6–3, 6–3
זכייה	7.	2 במרץ 1992	אינדיאן וולס מאסטרס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	רוסיה אנדריי צ'סנוקוב	6–3, 6–4, 7–5
זכייה	8.	13 במרץ 1992	מיאמי מאסטרס, פלורידה, ארצות הברית	קשה	ארגנטינה אלברטו מנציני	7–5, 7–5
הפסד בגמר	5.	13 באפריל 1992	הונג קונג, הממלכה המאוחדת	קשה	ארצות הברית ג'ים קורייר	5–7, 3–6
הפסד בגמר	6.	8 בדצמבר 1992	גביע הגראנד סלאם, מינכן, גרמניה	שטיח	גרמניה מיכאל שטיך	2–6, 3–6, 2–6
זכייה	9.	11 בינואר 1993	ג'קרטה, אינדונזיה	קשה	גרמניה קרל ווה סטיב	2–6, 6–2, 6–1
זכייה	10.	29 במרץ 1993	אוסקה, יפן	קשה	ישראל עמוס מנסדורף	6–4, 6–4
הפסד בגמר	7.	2 באוגוסט 1993	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	הולנד ריצ'רד קרייצ'ק	6–0, 6–7(3–7), 6–7(5–7)
זכייה	11.	9 באוגוסט 1993	סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית	קשה	שוודיה סטפן אדברג	7–5, 0–6, 6–4
הפסד בגמר	8.	23 באוגוסט 1993	לונג איילנד, ניו יורק, ארצות הברית	קשה	שווייץ מארק רוסה	4–6, 6–3, 1–6
זכייה	12.	27 בספטמבר 1993	קואלה לומפור, מלזיה	קשה	שוודיה יונאס סוונסון	6–0, 6–4
זכייה	13.	18 באוקטובר 1993	בייג'ינג, סין	שטיח	קנדה גרג רוסדסקי	7–6(7–5), 6–7(6–8), 6–4
זכייה	14.	10 בינואר 1994	ג'קרטה, אינדונזיה	קשה	צ'כיה דייוויד ריקל	6–3, 6–3
הפסד בגמר	9.	31 בינואר 1994	סן חוזה, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	איטליה רנזו פורלאן	6–3, 3–6, 5–7
זכייה	15.	14 בפברואר 1994	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית	שטיח	הולנד פול הארהויס	6–3, 6–2
הפסד בגמר	10.	4 באפריל 1994	טוקיו, יפן	קשה	ארצות הברית פיט סמפראס	4–6, 2–6
זכייה	16.	11 באפריל 1994	הונג קונג, הממלכה המאוחדת	קשה	אוסטרליה פטריק ראפטר	6–1, 6–3
זכייה	17.	25 באפריל 1994	אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית	חימר	ארצות הברית טוד מרטין	6–7(4–7), 7–6(7–4), 6–0
זכייה	18.	8 באוגוסט 1994	סינסינטי מאסטרס, אוהיו, ארצות הברית	קשה	שוודיה סטפן אדברג	6–2, 7–5
הפסד בגמר	11.	10 באוקטובר 1994	טוקיו, יפן	שטיח	קרואטיה גוראן איבניסביץ'	4–6, 4–6
זכייה	19.	17 באוקטובר 1994	בייג'ינג סין	שטיח	ספרד אנדרס יאריד	7–5, 7–5
הפסד בגמר	12.	6 בפברואר 1995	סן חוזה, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית אנדרה אגאסי	2–6, 6–1, 3–6
הפסד בגמר	13.	20 בפברואר 1995	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית	שטיח	שוודיה תומאס אנקוויסט	6–0, 4–6, 0–6
זכייה	20.	17 באפריל 1995	הונג קונג, הממלכה המאוחדת	קשה	שוודיה יונאס ביורקמן	6–3, 6–1
זכייה	21.	1 במאי 1995	אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית	חימר	ארצות הברית אנדרה אגאסי	6–2, 6–7(6–8), 6–4
הפסד בגמר	14.	29 במאי 1995	אליפות צרפת הפתוחה, פריז, צרפת	חימר	אוסטריה תומאס מוסטר	5–7, 2–6, 4–6
הפסד בגמר	15.	7 באוגוסט 1995	סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית אנדרה אגאסי	5–7, 2–6
זכייה	22.	9 באוקטובר 1995	טוקיו, יפן	שטיח	אוסטרליה מארק פיליפוסיס	6–3, 6–4
זכייה	23.	16 באוקטובר 1995	בייג'ינג, סין	שטיח	איטליה רנזו פורלאן	7–5, 6–3
הפסד בגמר	16.	14 בנובמבר 1995	גביע הגראנד סלאם, האנובר, גרמניה	שטיח	גרמניה בוריס בקר	6–7(3–7), 0–6, 6–7(5–7)
הפסד בגמר	17.	15 בינואר 1996	אליפות אוסטרליה הפתוחה, מלבורן, אוסטרליה	קשה	גרמניה בוריס בקר	2–6, 4–6, 6–2, 2–6
זכייה	24.	11 במרץ 1996	אינדיאן וולס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	הולנד פול הארהויס	7–5, 6–1, 6–1
הפסד בגמר	18.	8 באפריל 1996	הונג קונג, הממלכה המאוחדת	קשה	ארצות הברית פיט סמפראס	4–6, 6–3, 4–6
זכייה	25.	15 ביולי 1996	וושינגטון די. סי., ארצות הברית	קשה	דרום אפריקה וויין פריירה	6–2, 6–4
זכייה	26.	29 ביולי 1996	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	הולנד ריצ'רד קרייצ'ק	6–4, 6–3
הפסד בגמר	19.	5 באוגוסט 1996	סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית אנדרה אגאסי	6–7(4–7), 4–6
הפסד בגמר	20.	26 באוגוסט 1996	אליפות ארצות הברית הפתוחה, ניו יורק, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית פיט סמפראס	1–6, 4–6, 6–7(3–7)
הפסד בגמר	21.	30 בספטמבר 1996	סינגפור	שטיח	ארצות הברית ג'ונתן סטארק	4–6, 4–6
זכייה	27.	17 בפברואר 1997	ממפיס, טנסי, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית טוד וודברידג'	6–3, 6–4
זכייה	28.	10 במרץ 1997	אינדיאן וולס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	צ'כיה בוהדן אוליכראץ'	4–6, 6–3, 6–4, 6–3
זכייה	29.	7 באפריל 1997	הונג קונג, הממלכה המאוחדת	קשה	אוסטרליה פטריק ראפטר	6–3, 6–3
זכייה	30.	21 באפריל 1997	אורלנדו, פלורידה, ארצות הברית	חימר	דרום אפריקה גראנט סטפורד	4–6, 6–2, 6–1
זכייה	31.	14 ביולי 1997	וושינגטון די. סי., ארצות הברית	קשה	צ'כיה פיטר קורדה	5–7, 6–2, 6–1
הפסד בגמר	22.	16 בפברואר 1998	ממפיס, טנסי, ארצות הברית	קשה	קנדה מארק פיליפוסיס	3–6, 2–6
הפסד בגמר	23.	20 באפריל 1998	אורלנדו, פלורידה, ארצות הברית	חימר	ארצות הברית ג'ים קורייר	6–3, 6–3
זכייה	32.	24 באוגוסט 1998	בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית	קשה	הולנד פול הארהויס	6–3, 6–4
זכייה	33.	14 בפברואר 1994	שאנגחאי, סין	שטיח	קרואטיה גוראן איבניסביץ'	4–6, 6–1, 6–2
הפסד בגמר	24.	10 בינואר 2000	אוקלנד, ניו זילנד	קשה	שוודיה מגנוס נורמן	6–3, 3–6, 5–7
זכייה	34.	24 ביולי 2000	לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית	קשה	ארצות הברית ז'אן מייקל גמביל	6–7(2–7), 6–3, פרש.