אליפות וימבלדון

אליפות וימבלדון
טורניר גראנד סלאם
Wimbledon.svg
מיקום וימבלדון, פרוור של לונדון, אנגליה
מועדון All England Club
משטח משטח דשא / לא מקורה
הגרלת גברים 128מ / 128הע / 64הג
הגרלת נשים 128מ / 96הע / 64הג
פרסים כספיים 31,600,000 £ (2017)
אתר הטורניר
טורנירי גראנד סלאם נוספים
פרסי התחרות: צלחת כסף לנשים, גביע לגברים

אליפות וימבלדוןאנגלית: The Championships, Wimbledon) הוא טורניר הטניס הוותיק ביותר בעולם ובין החשובים והיוקרתיים מבין הטורנירים. הטורניר נערך בווימבלדון, פרוור בדרום לונדון, בירת הממלכה המאוחדת מדי שנה בחודשים יוני/יולי, והוא טורניר הגראנד סלאם השלישי הנערך בכל שנה. לפניו אליפות אוסטרליה הפתוחה ואליפות צרפת הפתוחה ואחריו אליפות ארצות הברית הפתוחה. וימבלדון הוא טורניר הגראנד סלאם היחיד המשוחק כיום על משטח דשא, והוא מתאפיין לעיתים בהפסקות רבות במשחקים הנגרמות בשל הגשמים באנגליה. בטורניר מתקיימות חמש תחרויות מרכזיות: נשים יחידות, גברים יחידים, זוגות נשים, זוגות גברים וזוגות מעורבים (אישה וגבר בכל זוג). נוסף לכך, נערכות תחרויות לנוער, לוותיקים ולנכים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורניר נערך לראשונה תחת חסות "המועדון הכל-אנגלי לטניס חימר וקרוקט" בשנת 1877 במקום שונה מהמקום בו הוא מתקיים כיום, והתחרות היחידה בו הייתה גברים יחידים. בשנת 1884 נוספו גם משחקי נשים יחידות וזוגות גברים. משחקי זוגות נשים וזוגות מעורבים התווספו רק בשנת 1913. התחרות עברה למיקום הנוכחי שלה בשנת 1922 ומאז היא נערכת שם. הבריטים גאים מאוד בטורניר, ולראשונה משנת 1936 זכה הבריטי אנדי מארי בטורניר שנערך בשנת 2013.

בטורניר וימבלדון ישנה מסורת הכוללת קוד לבוש קפדני, וחסות ממלכתית.

הישראלי היחיד שזכה באליפות וימבלדון הוא אנדי רם, שזכה ב-2006 במשותף עם הטניסאית הרוסייה ורה זבונרבה בתחרות הזוגות המעורבים, לאחר ניצחון בגמר על בוב בריאן וונוס ויליאמס האמריקאים. בגמר וימבלדון 2009 פגש רוג'ר פדרר את אנדי רודיק. פדרר זכה בטורניר לאחר ניצחון במערכה החמישית בתוצאה 14:16, ובכך הפך לשיאן הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם. בסיבוב הראשון של טורניר 2010 גבר האמריקאי ג'ון איסנר על הצרפתי ניקולאס מאהו לאחר ניצחון במערכה החמישית 68–70. משחק זה היה המשחק הארוך ביותר בתולדות הענף - הוא נמשך 11 שעות וחמש דקות ונפרש על פני שלושה ימים.

בשנת 2020, בשל מגפת הקורונה העולמית ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בוטלה התחרות[1].

המגרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אצטדיוני הטניס בווימבלדון

המגרש הראשי בטורניר מכונה "המגרש המרכזי" ("Centre Court"). בו נערכים המשחקים המרכזיים של התחרות ובראשם משחקי הגמר, מאז המעבר למיקום הנוכחי ב-1922. בשל מזג האוויר ההפכפך השורר בבריטניה הוחלט באחרונה להתקין באצטדיון גג נפתח. המגרש המרכזי מכיל כ-14,000 מושבים, וכמעט כל הכרטיסים נמכרים חודשים רבים לפני הטורניר. בצד הדרומי של המגרש נמצא התא המלכותי, בו יושבים בני משפחת המלוכה ואח"מים נוספים. החל מטורניר וימבלדון 2009 נכנס לפעולה הגג החדש במגרש המרכזי, שתוך 10 דקות נסגר במלואו ובכך פותר את בעיית הגשם במשחקי הטורניר.

לעומת טורנירים אחרים, אליפות וימבלדון מתאפיינת משטח דשא.

המסורת של וימבלדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לווימבלדון ישנן מסורות רבות המבדילות אותו משאר טורנירי הגראנד סלאם. צבעי הטורניר הם סגול וירוק. הטורניר מתחיל ביום שני שבין 20 ו-30 ביוני ונמשך שבועיים, כאשר יום א' האמצעי הוא יום מנוחה לשחקנים ולמארגנים. 3 פעמים (לאחרונה ב-2004) נאלצו מארגני הטורניר לבטל את יום המנוחה ולשחק גם בו בשל גשמים רבים שגרמו לעיכוב המשחקים. בשבוע הראשון לטורניר משוחקים השלבים המוקדמים (3 סיבובים בתחרויות היחידים) ובשבוע השני השלבים משמינית הגמר עד הגמר.

בווימבלדון הגברים מכונים "ג'נטלמן" והנשים "ליידיז". בעבר השחקנים והשחקניות היו חייבים לקוד קידה בהיכנסם למגרש המרכזי ובצאתם ממנו. המסורת הזו בוטלה ב-2003 ושמורה רק למקרים נדירים כאשר המלכה או נסיך ויילס נוכחים במגרש.

הגברים הזוכים בתחרות מקבלים גביע כסף גדול והנשים מקבלות צלחת כסף רחבה. בנוסף מקבלים המנצחים גם פרסים כספיים גדולים. החל משנת 2007 החליטו מארגני הטורניר להשוות את סכומי הזכייה בין הגברים לנשים. כל שחקני הטניס בווימבלדון מחויבים ללבוש ביגוד בצבע לבן אחיד.

זוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן החובבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן התחרות הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטינה נברטילובה, זוכה 9 פעמים באליפות שיא של כל הזמנים
סרינה ויליאמס זוכה 7 פעמים באליפות
שנה זוכה סגנית תוצאת הגמר
1968 ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג אוסטרליהאוסטרליה ג'ודי טגארט 9–7, 7–5
1969 בריטניהבריטניה אן היידון ג'ונס ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג 3–6, 6–3, 6–2
1970 אוסטרליהאוסטרליה מרגרט קורט ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג 14–12, 11–9
1971 אוסטרליהאוסטרליה איבון גולגונג אוסטרליהאוסטרליה מרגרט קורט 6–4, 6–1
1972 ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג אוסטרליהאוסטרליה איבון גולגונג 6–3, 6–3
1973 ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 6–0, 7–5
1974 ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט ברית המועצותברית המועצות אולגה מורוזובה 6–0, 6–4
1976 ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג אוסטרליהאוסטרליה איבון גולגונג 6–0, 6–1
1974 ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט אוסטרליהאוסטרליה איבון גולגונג 6–3, 4–6, 8–6
1977 בריטניהבריטניה וירג'יניה וייד הולנדהולנד בטי שטוב 4–6, 6–3, 6–1
1978 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 2–6, 6–4, 7–5
1979 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 6–4, 6–4
1980 אוסטרליהאוסטרליה איבון גולגונג ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 6–1, 7–6(7–4)
1981 ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה האנה מנדליקובה 6–2, 6–2
1982 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 6–1, 3–6, 6–2
1983 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית אנדראה יגר 6–0, 6–3
1984 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 7–6(7–5), 6–2
1985 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 4–6, 6–3, 6–2
1986 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה האנה מנדליקובה 7–6(7–1), 6–3
1987 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה גרמניהגרמניה שטפי גראף 7–5, 6–3
1988 גרמניהגרמניה שטפי גראף ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה 5–7, 6–2, 6–1
1989 גרמניהגרמניה שטפי גראף ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה 6–2, 6–7(1–7), 6–1
1990 ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה ארצות הבריתארצות הברית זינה גריסון 6–4, 6–1
1991 גרמניהגרמניה שטפי גראף ארגנטינהארגנטינה גבריאלה סבטיני 6–4, 3–6, 8–6
1992 גרמניהגרמניה שטפי גראף יוגוסלביהיוגוסלביה מוניקה סלש 6–2, 6–1
1993 גרמניהגרמניה שטפי גראף צ'כיהצ'כיה יאנה נובוטנה 7–6(8–6), 1–6, 6–4
1994 ספרדספרד קונצ'יטה מרטינס ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה 6–4, 3–6, 6–3
1995 גרמניהגרמניה שטפי גראף ספרדספרד ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו 4–6, 6–1, 7–5
1996 גרמניהגרמניה שטפי גראף ספרדספרד ארנצ'ה סנצ'ס ויקאריו 6–3, 7–5
1997 שווייץשווייץ מרטינה הינגיס צ'כיהצ'כיה יאנה נובוטנה 2–6, 6–3, 6–3
1998 צ'כיהצ'כיה יאנה נובוטנה צרפתצרפת נטלי טוזיאה 6–4, 7–6(7–2)
1999 ארצות הבריתארצות הברית לינדזי דבנפורט גרמניהגרמניה שטפי גראף 6–4, 7–5
2000 ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס ארצות הבריתארצות הברית לינדזי דבנפורט 6–3, 7–6(7–3)
2001 ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס בלגיהבלגיה ז'סטין הנין 6–1, 3–6, 6–0
2002 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס 7–6(7–4), 6–3
2003 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס 4–6, 6–4, 6–2
2004 רוסיהרוסיה מריה שרפובה ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס 6–1, 6–4
2005 ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס ארצות הבריתארצות הברית לינדזי דבנפורט 4–6, 7–6(7–4), 9–7
2006 צרפתצרפת אמלי מורסמו בלגיהבלגיה ז'וסטין הנין 2–6, 6–3, 6–4
2007 ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס צרפתצרפת מריון ברטולי 6–4, 6–1
2008 ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס 7–5, 6–4
2009 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס 7–6(7–3), 6–2
2010 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס רוסיהרוסיה ורה זבונרבה 6–3, 6–2
2011 צ'כיהצ'כיה פטרה קביטובה רוסיהרוסיה מריה שרפובה 6–3, 6–4
2012 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס פוליןפולין אגניישקה רדוונסקה 6–1, 5–7, 6–2
2013 צרפתצרפת מריון ברטולי גרמניהגרמניה סבינה ליזיקי 6–1, 6–4
2014 צ'כיהצ'כיה פטרה קביטובה קנדהקנדה יוג'יני בושאר 6–3, 6–0
2015 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס ספרדספרד גרביניה מוגורוסה 6–4, 6–4
2016 ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס גרמניהגרמניה אנג'ליק קרבר 7–5, 6–3
2017 ספרדספרד גרביניה מוגורוסה ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס 7–5, 6–0
2018 גרמניהגרמניה אנג'ליק קרבר ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס 6–3, 6–3
2019 רומניהרומניה סימונה האלפ ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס 6–2, 6–2
2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה
2021 אוסטרליהאוסטרליה אשלי ברטי צ'כיהצ'כיה קרולינה פלישקובה 6–3, 6–7(4–7), 6–3
2022 קזחסטןקזחסטן ילנה ריבאקינה תוניסיהתוניסיה אונס ג'אבור 3–6, 6–2, 6–2

זכיות לפי שחקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן השחקניות שזכו לפחות פעמיים:

שחקנית העידן הפתוח העידן החובבני סך הכל שנים
ארצות הבריתארצות הברית מרטינה נברטילובה 9 0 9 1978, 1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1987, 1990
ארצות הבריתארצות הברית הלן וילס 0 8 8 1927, 1928, 1929, 1930, 1932, 1933, 1935, 1938
בריטניהבריטניה דורותי דאגלס צ'יימברס 0 7 7 1903, 1904, 1906, 1910, 1911, 1913, 1914
גרמניהגרמניה שטפי גראף 7 0 7 1988, 1989, 1991, 1992, 1993, 1995, 1996
ארצות הבריתארצות הברית סרינה ויליאמס 7 0 7 2002, 2003, 2009, 2010, 2012, 2015, 2016
בריטניהבריטניה בלאנש בינגלי 0 6 6 1886, 1889, 1894, 1897, 1899, 1900
צרפתצרפת סוזאן לנגלן 0 6 6 1919, 1920, 1921, 1922, 1923, 1925
ארצות הבריתארצות הברית בילי ג'ין קינג 4 2 6 1966, 1967, 1968, 1972, 1973, 1975
בריטניהבריטניה שארלוט קופר 0 5 5 1895, 1896, 1898, 1901, 1908
בריטניהבריטניה לוטי דוד 0 5 5 1887, 1888, 1891, 1892, 1893
ארצות הבריתארצות הברית ונוס ויליאמס 5 0 5 2000, 2001, 2005, 2007, 2008
ארצות הבריתארצות הברית לואיז ברו 0 4 4 1948, 1949, 1950, 1955
ארצות הבריתארצות הברית מורין קונולי 0 3 3 1952, 1953, 1954
ברזילברזיל מריה בואנו 0 3 3 1959, 1960, 1964
אוסטרליהאוסטרליה מרגרט קורט 1 2 3 1963, 1965, 1970
ארצות הבריתארצות הברית כריס אוורט 3 0 3 1974, 1976, 1981
ארצות הבריתארצות הברית אלתיאה גיבסון 0 2 2 1957, 1958
בריטניהבריטניה דורותי ראונד 0 2 2 1934, 1937
בריטניהבריטניה קתלין מקיין גוגפרי 0 2 2 1924, 1926
ארצות הבריתארצות הברית מאי סאטון 0 2 2 1905, 1907
בריטניהבריטניה מוד ווטסון 0 2 2 1884, 1885
אוסטרליהאוסטרליה איבון גולגונג 2 0 2 1971, 1980
צ'כיהצ'כיה פטרה קביטובה 2 0 2 2011, 2014

יחידים גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן החובבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן התחרות הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביורן בורג זכה חמש פעמים ברציפות בשנים 1976–1980.
A man, with a modern racket in his right hand and a tennis ball in his left hand, prepares to serve
פיט סמפראס זכה שבע פעמים בשמונה שנים (1993–2000).
רוג'ר פדרר זכה שמונה פעמים, שיא של כל הזמנים.
שנה זוכה סגן תוצאת הגמר
1968 אוסטרליהאוסטרליה רוד לייבר אוסטרליהאוסטרליה טוני רוץ' 6–3, 6–4, 6–2
1969 אוסטרליהאוסטרליה רוד לייבר אוסטרליהאוסטרליה ג'ון ניוקומב 6–4, 5–7, 6–4, 6–4
1970 אוסטרליהאוסטרליה ג'ון ניוקומב אוסטרליהאוסטרליה קן רוזוול 5–7, 6–3, 6–2, 3–6, 6–1
1971 אוסטרליהאוסטרליה ג'ון ניוקומב ארצות הבריתארצות הברית סטן סמית' 6–3, 5–7, 2–6, 6–4, 6–4
1972 ארצות הבריתארצות הברית סטן סמית' רומניהרומניה איליה נסטסה 4–6, 6–3, 6–3, 4–6, 7–5
1973 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה יאן קודש ברית המועצותברית המועצות אלכס מטרוולי 6–1, 9–8(7–5), 6–3
1974 ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס אוסטרליהאוסטרליה קן רוזוול 6–1, 6–1, 6–4
1975 ארצות הבריתארצות הברית ארתור אש ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס 6–1, 6–1, 5–7, 6–4
1976 שוודיהשוודיה ביורן בורג רומניהרומניה איליה נסטסה 6–4, 6–2, 9–7
1977 שוודיהשוודיה ביורן בורג ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס 3–6, 6–2, 6–1, 5–7, 6–4
1978 שוודיהשוודיה ביורן בורג ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס 6–2, 6–2, 6–3
1979 שוודיהשוודיה ביורן בורג ארצות הבריתארצות הברית רוסקו טאנר 6–7(4–7), 6–1, 3–6, 6–3, 6–4
1980 שוודיהשוודיה ביורן בורג ארצות הבריתארצות הברית ג'ון מקנרו 1–6, 7–5, 6–3, 6–7(16–18), 8–6
1981 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון מקנרו שוודיהשוודיה ביורן בורג 4–6, 7–6(7–1), 7–6(7–4), 6–4
1982 ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס ארצות הבריתארצות הברית ג'ון מקנרו 3–6, 6–3, 6–7(2–7), 7–6(7–5), 6–4
1983 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון מקנרו ניו זילנדניו זילנד כריס לואיס 6–2, 6–2, 6–2
1984 ארצות הבריתארצות הברית ג'ון מקנרו ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס 6–1, 6–1, 6–2
1985 גרמניה המערביתגרמניה המערבית בוריס בקר ארצות הבריתארצות הברית קווין קארן 6–3, 6–7(4–7), 7–6(7–3), 6–4
1986 גרמניה המערביתגרמניה המערבית בוריס בקר צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה איוואן לנדל 6–4, 6–3, 7–5
1987 אוסטרליהאוסטרליה פט קאש צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה איוואן לנדל 7–6(7–5), 6–2, 7–5
1988 שוודיהשוודיה סטפן אדברג גרמניה המערביתגרמניה המערבית בוריס בקר 4–6, 7–6(7–2), 6–4, 6–2
1989 גרמניה המערביתגרמניה המערבית בוריס בקר שוודיהשוודיה סטפן אדברג 6–0, 7–6(7–1), 6–4
1990 שוודיהשוודיה סטפן אדברג גרמניה המערביתגרמניה המערבית בוריס בקר 6–2, 6–2, 3–6, 3–6, 6–4
1991 גרמניהגרמניה מיכאל שטיך גרמניהגרמניה בוריס בקר 6–4, 7–6(7–4), 6–4
1992 ארצות הבריתארצות הברית אנדרה אגאסי קרואטיהקרואטיה גוראן איוואנישביץ' 6–7(8–10), 6–4, 6–4, 1–6, 6–4
1993 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס ארצות הבריתארצות הברית ג'ים קורייר 7–6(7–3), 7–6(8–6), 3–6, 6–3
1994 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס קרואטיהקרואטיה גוראן איוואנישביץ' 7–6(7–2), 7–6(7–5), 6–0
1995 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס גרמניהגרמניה בוריס בקר 6–7(5–7), 6–2, 6–4, 6–2
1996 הולנדהולנד ריצ׳רד קראג'יצק ארצות הבריתארצות הברית מליבאי וושינגטון 6–3, 6–4, 6–3
1997 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס צרפתצרפת סדריק פיולין 6–4, 6–2, 6–4
1998 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס קרואטיהקרואטיה גוראן איוואנישביץ' 6–7(2–7), 7–6(11–9), 6–4, 3–6, 6–2
1999 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס ארצות הבריתארצות הברית אנדרה אגאסי 6–3, 6–4, 7–5
2000 ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס אוסטרליהאוסטרליה פטריק ראפטר 6–7(10–12), 7–6(7–5), 6–4, 6–2
2001 קרואטיהקרואטיה גוראן איוואנישביץ' אוסטרליהאוסטרליה פטריק ראפטר 6–3, 3–6, 6–3, 2–6, 9–7
2002 אוסטרליהאוסטרליה לייטון יואיט ארגנטינהארגנטינה דוד נלבנדיאן 6–1, 6–3, 6–2
2003 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר אוסטרליהאוסטרליה מארק פיליפוסיס 7–6(7–5), 6–2, 7–6(7–3)
2004 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר ארצות הבריתארצות הברית אנדי רודיק 4–6, 7–5, 7–6(7–3), 6–4
2005 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר ארצות הבריתארצות הברית אנדי רודיק 6–2, 7–6(7–2), 6–4
2006 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר ספרדספרד רפאל נדאל 6–0, 7–6(7–5), 6–7(2–7), 6–3
2007 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר ספרדספרד רפאל נדאל 7–6(9–7), 4–6, 7–6(7–3), 2–6, 6–2
2008 ספרדספרד רפאל נדאל שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 6–4, 6–4, 6–7(5–7), 6–7(8–10), 9–7
2009 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר ארצות הבריתארצות הברית אנדי רודיק 5–7, 7–6(8–6), 7–6(7–5), 3–6, 16–14
2010 ספרדספרד רפאל נדאל צ'כיהצ'כיה תומאש ברדיך 6–3, 7–5, 6–4
2011 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' ספרדספרד רפאל נדאל 6–4, 6–1, 1–6, 6–3
2012 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר בריטניהבריטניה אנדי מארי 4–6, 7–5, 6–3, 6–4
2013 בריטניהבריטניה אנדי מארי סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' 6–4, 7–5, 6–4
2014 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 6–7(7–9), 6–4, 7–6(7–4), 5–7, 6–4
2015 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 7–6(7–1), 6–7(10–12), 6–4, 6–3
2016 בריטניהבריטניה אנדי מארי קנדהקנדה מילוש ראוניץ' 6–4, 7–6(7–3), 7–6(7–2)
2017 שווייץשווייץ רוג'ר פדרר קרואטיהקרואטיה מרין צ'יליץ' 6–3, 6–1, 6–4
2018 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' דרום אפריקהדרום אפריקה קווין אנדרסון 6–2, 6–2, 7–6(7–3)
2019 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 7–6(7–5), 1–6, 7–6(7–4), 4–6, 13–12(7–3)
2020 התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה
2021 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' איטליהאיטליה מתאו ברטיני 6–7(4–7), 6–4, 6–4, 6–3
2022 סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' אוסטרליהאוסטרליה ניק קיריוס 4–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3)

זכיות לפי שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

A black board featuring the year of every next to the name of its winner
רשימת הזוכים עד 2008 במוזיאון הטניס של וימבלדון.

להלן השחקנים שזכו לפחות פעמיים:

שחקן העידן הפתוח העידן החובבני סך הכל שנים
שווייץשווייץ רוג'ר פדרר 8 0 8 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2009, 2012, 2017
סרביהסרביה נובאק ג'וקוביץ' 7 0 7 2011, 2014, 2015, 2018, 2019, 2021, 2022
בריטניהבריטניה וויליאם רנשו 0 7 7 1881, 1882, 1883, 1884, 1885, 1886, 1889
ארצות הבריתארצות הברית פיט סמפראס 7 0 7 1993, 1994, 1995, 1997, 1998, 1999, 2000
בריטניהבריטניה לורנס דוהרטי 0 5 5 1902, 1903, 1904, 1905, 1906
שוודיהשוודיה ביורן בורג 5 0 5 1976, 1977, 1978, 1979, 1980
בריטניהבריטניה רג'ינלד דוהרטי 0 4 4 1897, 1898, 1899, 1900
ניו זילנדניו זילנד אנתוני וילדינג 0 4 4 1910, 1911, 1912, 1913
אוסטרליהאוסטרליה רוד לייבר 2 2 4 1961, 1962, 1968, 1969
בריטניהבריטניה וילפרד באדלי 0 3 3 1891, 1892, 1895
בריטניהבריטניה ארתור גור 0 3 3 1901, 1908, 1909
ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ביל טילדן 0 3 3 1920, 1921, 1930
בריטניהבריטניה פרד פרי 0 3 3 1934, 1935, 1936
אוסטרליהאוסטרליה ג'ון ניוקומב 2 1 3 1967, 1970, 1971
ארצות הבריתארצות הברית ג'ון מקנרו 3 0 3 1981, 1983, 1984
גרמניהגרמניה בוריס בקר 3 0 3 1985, 1986, 1989
בריטניהבריטניה ג'ון הארטלי 0 2 2 1879, 1880
בריטניהבריטניה ג'ושוע פים 0 2 2 1893, 1894
אוסטרליהאוסטרליה נורמן ברוקס 0 2 2 1907, 1914
אוסטרליהאוסטרליה ג'רלד פטרסון 0 2 2 1919, 1922
צרפתצרפת ז'אן בורוטרה 0 2 2 1924, 1926
צרפתצרפת רנה לקוסט 0 2 2 1925, 1928
צרפתצרפת אנרי קושה 0 2 2 1927, 1929
ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) דון בדג' 0 2 2 1937, 1938
אוסטרליהאוסטרליה לו הואוד 0 2 2 1956, 1957
אוסטרליהאוסטרליה רוי אמרסון 0 2 2 1964, 1965
ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי קונורס 2 0 2 1974, 1982
שוודיהשוודיה סטפן אדברג 2 0 2 1988, 1990
ספרדספרד רפאל נדאל 2 0 2 2008, 2010
בריטניהבריטניה אנדי מארי 2 0 2 2013, 2016

זכיות לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה העידן החובבני העידן הפתוח סך הכל זכייה ראשונה זכייה אחרונה
בריטניהבריטניה בריטניה[א] 35 2 37 1877 2016
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 18 15 33 1920 2000
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 15 6 21 1907 2002
שווייץשווייץ שווייץ 0 8 8 2003 2017
צרפתצרפת צרפת 7 0 7 1924 1946
שוודיהשוודיה שוודיה 0 7 7 1976 1990
סרביהסרביה סרביה 0 7 7 2011 2022
גרמניהגרמניה גרמניה[ב] 0 4 4 1985 1991
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד 4 0 4 1910 1913
ספרדספרד ספרד 1 2 3 1966 2010
קרואטיהקרואטיה קרואטיה 0 1 1 2001 2001
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה[ג] 0 1 1 1973 1973
מצריםמצרים מצרים 1 0 1 1954 1954
הולנדהולנד הולנד 0 1 1 1996 1996
  1. ^ 32 זכיות של שחקנים מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד (1801–1922), 5 זכיות של שחקנים מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (1922–הווה).
  2. ^ 3 זכיות של שחקנים מגרמניה המערבית (1949–1990), זכייה אחת של שחקן מגרמניה המאוחדת (1990–הווה).
  3. ^ צ'כוסלובקיה (1918–1992) התפצלה לצ'כיה וסלובקיה (1992–הווה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליפות וימבלדון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]