משה שפירא (רב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה שפירא
הרב משה שפירא
הרב משה שפירא
הרב משה שפירא
לידה 28 במאי 1935
כ"ה באייר ה'תרצ"ה
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 2017 (בגיל 81)
י' בטבת ה'תשע"ז
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקום פעילות ירושלים, ישראל
תקופת הפעילות ? – 7 בינואר 2017 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדי, ליטאי
תחומי עיסוק מחשבת ישראל, החזרה בתשובה, ייעוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב משה שפירא (כ"ה באייר ה'תרצ"ה, 28 במאי 1935 - י' בטבת ה'תשע"ז, 7 בינואר 2017) היה הוגה דעות חרדי ליטאי. תחום עיסוקו העיקרי היה מחשבת ישראל. הרב שפירא היה ראש כולל, ראש ישיבת שב שמעתתא, נשיא ישיבת פתחי עולם לחוזרים בתשובה ולימד במוסדות נוספים.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפתח תקווה לרחל ולרב יצחק מאיר, אחיינו של הסבא מקלם ומתלמידי רבי נתן צבי פינקל, לימים משגיח בישיבת נחלת דוד. למד בתלמוד תורה בפתח תקווה. בגיל 11 עבר לישיבת אור ישראל לצעירים שם למד אצל הרב יוסף רוזובסקי. לאחר מכן למד בישיבת פוניבז', בין היתר למד בחברותא עם משגיח הישיבה הרב אליהו דסלר. בעצת החזון איש עבר בשנת תשי"ג ללמוד בישיבת חברון. באותה תקופה אף עמד בקשר עם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק. בשנת תשי"ח עבר ללמוד אצל רבי יחיאל מיכל פיינשטיין[1] ואצל הרב יצחק הוטנר.

נשא את צפורה, בתו של הרב אהרן ביאלוסטוצקי, ראש כולל אוהל תורה, בעלת דוקטורט בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית ומרצה במדרשת נתיב בינה. התגוררו בשכונת בית וגן בירושלים ונולדו להם חמישה ילדים.

בשנת 2013 הוגש נגד הרב שפירא כתב אישום שבו הואשם בעבירה של שידול לחבלה בכוונה מחמירה. לפי כתב האישום הוא הורה לתלמידיו לתקוף אישה כבת שבעים שבה חשדו כי היא מעורבת ברשת פדופילית ובהטפה לנצרות[2][3].

נפטר ממחלת הסרטן במוצאי שבת, ליל עשרה בטבת תשע"ז -7 בינואר 2017 ונטמן למחרת בהר הזיתים.

פעילות תורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא היה ראש ישיבת בית בנימין, בסטמפורד, קונטיקט, לצד הרב שמחה שוסטל.

סייע בהקמת ישיבת תפרח וישיבת בית התלמוד. היה מראשוני המורים בישיבת אור שמח בירושלים לחוזרים בתשובה ומעל עשרים שנים לימד שם ביום חמישי בלילה את השיעור בפרשת השבוע שייסד ידידו ר' איקא ישראלי. מפאת הצפיפות הועבר השיעור לבית הכנסת "חניכי הישיבות" בשכונת סנהדריה ולאחר מכן לבית הכנסת "משכן משה" בשכונת רמת שלמה. העביר כשלושים שיעורים בשבוע בענייני מחשבה, תלמוד ועוד.

הרב שפירא עמד בראש כולל אברכים גדול בירושלים, מיסודה של קרן וולפסון (לצדו שימש בתפקיד זה גם תלמידו הרב זבולון שוורצמן). הכולל מכשיר את תלמידיו גם להחזרה בתשובה. הוא מסר שיעורים במוסדות העוסקים בהחזרה בתשובה בחו"ל, בקהילות בצרפת ובישיבת תורת חיים במוסקבה שם גם היה נוהג לערוך את ליל הסדר. מלבד בישיבתו, מסר הרב שפירא שיחות השקפה ומוסר שבועיות גם בישיבות משכן משה, ישיבת באר יצחק ועוד.

בשנת 2001 ייסד את ישיבת "שב שמעתתא" בראשותו. ראשי התיבות של הישיבה מנציחים את בתו (שולמית שפירא) שנפטרה בגיל צעיר. צוות הישיבה מורכב מתלמידיו. בשנת 2010 הקים בעיר העתיקה בירושלים את ישיבת "פתחי עולם" לאקדמאים חוזרים בתשובה. כיום הישיבה שוכנת במרכז ירושלים, ובה כ־60 תלמידים. צוות הישיבה כולל את תלמידיו הוותיקים, בהם הרב אליהו מאיר פייבלזון כראש ישיבה, הרב דן צבי שטיינברגר והרב דוד פרנק.

הרב שפירא היה מעורב בארגוני החזרה בתשובה, בהם ערכים ו"יוזמת אורות"[4]. בשנת 2018 יצא לאור קובץ "המאור שבה" ובו הדרכות שנתן לפעילים בתחום זה.

הרב שפירא נמנע בדרך כלל מייעוץ לאנשים, מלבד בחורים שנפלטו ממסגרת הישיבה. על תלמידיו נמנה בעבר הפילוסוף החוזר בתשובה בני לוי.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא הושפע מספרי קבלה בכלל, ובפרט כתבי האר"י, הגר"א ותלמידיו, כתבי המהר"ל וספרי חסידות, ובמיוחד הספר מי השילוח של רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא וספרי רבי צדוק הכהן מלובלין[5]. בשיעוריו נהג לפרש את דברי חז"ל, תוך קישורם למקומות אחרים בתלמוד ובמדרשים, בספרי הקבלה ובספרי המחשבה.

הרב שפירא נודע בכוח הזיכרון שלו. הוא ציטט בשיעוריו בעל פה קטעים מהתנ"ך, התלמוד וספרים נוספים. שיעוריו נמסרו בעברית ישראלית, בעברית בהגייה אשכנזית, ביידיש ואף באנגלית - לפי השומעים. נהג לחזור על רעיונותיו כמה פעמים במהלך השיעור, כאשר בכל פעם הדגיש וחידד נקודות נוספות בנושא הנידון.

רבים משיעוריו נמסרו כסדרות, שחלקן נמשך לעיתים שנים. כך למשל, סדרת השיעורים על פרקי אבות כללה כארבע מאות שיעורים ונמשכה קרוב לעשרים שנה. הסדרה על התפילה כללה כשישים שיעורים וכמוה גם סדרות בנושאי אמונה, י"ג עיקרים ועוד.

הרב שפירא עסק רבות בהתייחסות ההשקפה היהודית לנושאים אקטואליים. הוא הקדיש שיעורים לאינתיפאדה השנייה, לפיגועים במגדלי התאומים בארצות הברית ולצונאמי הקטלני באוקיינוס ההודי.

הפצת תורתו בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעוריו הוקלטו והופצו בציבור החרדי בקלטות וב-MP3. חלק משיעוריו הועברו בשידור חי בעזרת מערכת קול הלשון. מספר שיעורים שבועיים שודרו בחו"ל.

הרב שפירא עצמו לא פרסם בכתב כמעט דבר. כמה מתלמידיו הוציאו לאור ספרים המבוססים על שיעוריו:

  • אפיקי מים - על המועדים. סדרת ספרים שנכתבה על ידי הרב ראובן שמלצר, ויש בה הסכמה של הרב שפירא המעיד כי: "הדברים שלפנינו נמסרים כפי שהושמעו ובהבנה נכונה".
  • ממעמקים - על התורה. נכתב על ידי הרב אלכסנדר מנדלבוים, שהרכיב את רעיונותיו של הרב שפירא עם רעיונותיו שלו עצמו, כעדותו בהקדמה לספר.
  • רעה אמונה - על י"ג העיקרים. נכתב על ידי הרב מנחם שלנגר, ומבוסס בעיקר על סדרת שיעורים שמסר בנושא זה לבעלי תשובה בישיבת אור שמח. הספר עבר את ביקורתו של הרב שפירא, שאף כתב לו הקדמה.
  • קובץ שיעורי הרב - נכתב על ידי הרב ישראל ברונשטין, בהוצאת ישיבת פתחי עולם. יצאו כרכים על ימים נוראים, פסח, ספירת העומר ומתן תורה.
  • שיעורי רבינו - על פרשת שבוע ומועדים. נכתב על ידי הרב ישראל ברונשטיין, ובו סיכום דרשות שמסר בימי חמישי בלילה. הספר יצא באישור ועד התלמידים האחראי על פרסום תורתו.
  • ירח טבת - שיחות על חודש טבת, נכתב באנגלית על יד הרב דניאל בארון. באישור ועד התלמידים האחראי על פרסום תורתו.
  • רעה דעה - על הלכות דעות לרמב"ם. נכתב על ידי הרב מנחם שלנגר, ומבוסס על סדרת שיעורים בהלכות דעות לרמב"ם.
  • שובי ונחזה - סדרה בעריכת משה ענתבי, בעברית ובאנגלית (Reflections & Introspection). בסדרה כרכים על גלות וגאולת מצרים; אלול, ראש השנה, יום כפור, סוכות; חנוכה, פורים; שבת, תפילה; ספירת העומר, שבועות; בין המצרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם אפרים רוזינג, ימי שנותי, חלק א', עמ' 24
  2. ^ אישום: רב הורה להכות אישה שחשד כי עוסקת בפדופיליה, באתר ישראל היום, 29 במאי 2013
  3. ^ אביעד גליקמן, תיעוד בלעדי: רב אומר לחסידיו לתקוף קשישה בת 72, באתר nana10‏, 18 בפברואר 2014(הקישור אינו פעיל, 26.12.21)
  4. ^ הספד עליו
  5. ^ http://leeba.org.il/8790