אבא לרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבא לרנר

אבא פתחיה לרנראנגלית: Abba Ptachya Lerner;‏ 28 באוקטובר 1903, בסרביה, רוסיה27 באוקטובר 1982, טאלאהאסי, פלורידה) היה כלכלן יהודי-אמריקאי, מהחשובים ביותר במאה ה-20. נחשב לממשיכו הבולט ביותר של ג'ון מיינרד קיינס, אבי תורת המאקרו-כלכלה, אשר פיתח את רעיונותיו של קיינס מתאוריה כללית לקווים מנחים ממשיים למדיניות כלכלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבא לרנר נולד ב-28 באוקטובר 1903 בבָּסֵרַבָּיה, רוסיה, ובגיל שלוש היגר עם משפחתו לבריטניה וגדל באיסט אנד של לונדון. מגיל 16 עבד כמכונאי, מורה לעברית ואיש עסקים. ב-1929 החל את לימודיו בבית הספר לכלכלה של לונדון כתלמיד של פרידריך האייק. לרנר התגלה כעילוי על אף גילו המתקדם יחסית. בין השנים 1930 ל-1935 פרסם את מאמריו המפורסמים ביותר, אשר פרצו דרך בתחום המאקרו-כלכלה. בתקופה זו גם פיתח את "מדד לרנר" לקביעת הריכוזיות במשק. בעת שהות בת שישה חודשים בקיימברידג' ב-1934–1935 הוא נפגש עם ג'ון מיינרד קיינס, זמן קצר לפני שזה פרסם את ספרו הגדול "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" (אנ'), אשר חולל מהפכה בחשיבה העולמית על מאקרו-כלכלה (ע"ע כלכלה קיינסיאנית). פגישה זו הובילה את לרנר לשינוי הפרדיגמה הכלכלית שלו, ולבסוף להגייתו של רעיון המימון הפונקציונאלי. קיינס עצמו התנגד בתחילה לרעיון זה, אך לאחר מכן אימץ אותו לחלוטין.

בשנת 1930 נישא לרנר לאליס סנדק, ובשנת 1932 נולדו להם תאומים, מריון וליונל. ב-1937 עבר לרנר לארצות הברית, שם לימד באוניברסיטאות רבות, בהן ברקלי, קולומביה, קנזס סיטי, ניו סקול, אוניברסיטת רוזוולט בשיקגו (1947–1958)‏[1] ואוניברסיטת מישיגן. לאחר פרישתו מברקלי כיהן כפרופסור בקווינס קולג' (אנ') של אוניברסיטת העיר ניו יורק (1971–1978), ולאחר מכן באוניברסיטת המדינה של פלורידה עד מותו ב–1982. כמו כן, עבד בתאגיד Rand, המייעץ לממשל האמריקאי, היה חבר במשלחת הכלכלית של האו"ם לאירופה (1950–1951), וכיהן בתפקיד היועץ הכלכלי הראשון לממשלת ישראל (1953–1955) וכיועץ למשרד האוצר ובנק ישראל (1955–1956).

מימון פונקציונאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתבסס על קרטליזם ועקרון הביקוש האפקטיבי, לרנר פיתח את רעיון המימון הפונקציונאלי. רעיון זה מציע שמימון ממשלתי צריך לפעול על פי מטרות מוגדרות. אבא לרנר קובע כי מדיניותה הכלכלית של כל ממשלה צריכה לשים לה למטרה את התעסוקה המלאה ויציבות המחירים ללא "כלכלה מאוזנת" אליה הוא מתייחס למעשה כפיקטיבית. על-פי לרנר, התעסוקה המלאה היא האמצעי דרכו יכולה לשמור הממשלה על יציבות המשק ללא אינפלציה קשה וללא מיתון. לרנר מציע לשמור על יעד זה על ידי ויסות הביקוש בשלל אמצעים פיסקאליים ומוניטאריים. רמת הביקוש, הן בצורת צריכה והן בצורת השקעה, היא הקובעת את רמת התעסוקה. האמצעים העומדים לרשות הממשלה לצורך שליטה על רמת הביקוש הם מסים, הלוואות מהציבור (חוב פנימי) והדפסת כסף והוצאתו כתקציב. העלאת מסים, הגדלת ההלוואות מהציבור וקיצוץ בתקציב הן כולן דרכים להורדת הביקוש; בעוד שהורדת מסים, החזרת הלוואות והגדלת התקציב הן דרכים להעלאת הביקוש. כך, על ידי שימוש בכל ארסנל הכלים הפיסקאליים והמוניטאריים יכולה המדינה לשמור על שגשוג מתמיד ללא כל סכנה לקריסה כלכלית בשל היפר אינפלציה, אבטלה המונית, מיתון, הגבלת ההוצאה בשל ירידה בכנסה או שלל סיבות אחרות. לרנר קובע כי אין קשר בין ההכנסה ממסים להוצאה וההשקעה הממשלתית. המצב הרצוי אליו צריך לכוון המימון הפונקציונאלי על פי לרנר הוא אינפלציה מתונה.

הישגיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנחלת השימוש במדיניות פיסקאלית ומדיניות מוניטרית ככלים של הכלכלה הקיינסיאנית
  • " תיאורמת הסימטריות של לרנר" קובעת כי למכס יכולה להיות השפעה זהה למס ייצוא
  • "מדד לרנר" מודד את כוח המונופול כיחס הפוך לגמישות הביקוש (שיעור השינוי בביקוש למוצר ביחס לשיעור השינוי במחירו)
  • לרנר שיפר נוסחה של אלפרד מרשל, הידועה מאז בשם תנאי מרשל-לרנר
  • לרנר פיתח מודל של "סוציאליזם שוק", השונה במהותו מ"הכלכלה המתוכננת". מודל זה נודע בשם "הדרך השלישית".
  • לרנר שיפר חישובים של וילהלם לאונדהרט על ההשפעות של תנאי מסחר.
  • לרנר פיתח את הרעיון של "יעילות חלוקתית" שמציע כי מידת שוויון כלכלי תייצר את הכמות הכוללת ביותר של סיפוק
  • לרנר תרם לתיאורמת לנגה-לרנר-טיילור
  • בהתבסס על קרטליזם ועקרון הביקוש האפקטיבי, לרנר פיתח את רעיון המימון הפונקציונאלי. רעיון זה מציע שמימון ממשלתי צריך לפעול על פי מטרות מוגדרות כגון תעסוקה מלאה, מיסוי שאינו צריך לממן את ההוצאה הממשלתית או השקעה ואינפלציה נמוכה.
  • לרנר פיתח את הרעיון "שיעור אבטלה שאינו מאיץ אינפלציה" (NAIRU), לפני פרידמן ופלפס. הוא קרא לו "תעסוקה מלאה נמוכה" והציב אותה אל מול "תעסוקה מלאה גבוהה", רמת התעסוקה הגבוהה ביותר שניתן להשיג באמצעות מימון פונקציונאלי.
  • תיאורמת לרנר-סמואלסון משויכת ללרנר.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבא לרנר, חיים בן-שחר, כלכלה יעילה ויישומה בישראל, תל אביב: עמיקם, תש"ל 1969.‏[2]
  • אילוף הסוררת: הכלכלה המודרנית ובעיותיה; עם אחרית-דבר לקורא הישראלי; תירגם מאנגלית: אהרן אמיר, תל אביב: עם עובד, תשל"ה.
  • כלכלת התעסוקה: (הדרך הנכונה לכלכלה נכונה); (הספר תורגם, נערך והובא לדפוס על ידי חברי תנועת דרור ישראל), תל אביב: דרור לנפש, תשע"א 2011. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]