אבלה
אֶבְּלָה (Ebla), השוכנת בצפון סוריה של ימינו, בערך 55 ק"מ מדרום-מערב לחאלב, הייתה עיר-מדינה חשובה בשלהי האלף ה-3 לפנה"ס וכן בין 1800 ל-1650 לפנה"ס.
האתר נקרא כיום תל מַרדִיך, והוא נודע בעיקר בשל לוחות אבלה – גנזכים שבהם מעל 20,000 טבלות של כתב יתדות, בשומרית ובאֶבְּלָאִית, (שפה שמית מהענף השמי המזרחי, הקרובה לאכדית, שלא הייתה מוכרת לפני גילוי הגנזכים), והמתוארכות ל-2250 לפנה"ס לערך.
תוכן עניינים |
גילוי ומחקר [עריכה]
ב-1964, החלו ארכאולוגים איטלקים לחפור באזור תל מרדיך. כעבור 4 שנים, ב-1968, הם מצאו פסל המוקדש לאלה עשתר הנושא את שמו של איביט-לים, אחד ממלכי אבלה. גילוי זה תרם למיקום העיר אבלה, אשר על קיומה היה ידוע בעבר מתוך כתבים מצריים ואכדיים. בשנות ה-70 גילתה המשלחת שרידים של חדר בארמון, אשר הוערך כי נבנה בין 2000 ל-2500 לפנה"ס. בין הריסות החדר מצאו החוקרים כ-20,000 לוחות של כתבי יתדות אשר נשתמרו היטב מתחת לאדמה. הכתבים מאופיינים בניב שמי, בדומה לכתב השומרי, מה שמעיד על קרבתה של אבלה לדרום מסופוטמיה, שם הומצא הכתב. בין הכתבים שנמצאו היו גם רישומים של אוצר מילים (מעין מילון), אשר איפשרו לתרגם את הכתבים.
במשך תקופה ארוכה חשבו החוקרים כי החדר שהתגלה שימש כספריית הארמון, אך לאחרונה התגלה כי החדר שימש כארכיון לרישומי אספקת מזון, תשלומי מס, עניינים משפטיים, קשרי מסחר ודיפלומטיה. בנוסף, החדר שימש להעתקת הרישומים. הלוחות הגדולים יותר הוצבו במקור על מדפים, אך עם הריסת הארמון הם נפלו לרצפה. מיקומם של הלוחות עם הימצאם איפשר לחוקרים למקמם מחדש על המדפים לפי אופן סידורם המקורי. במהרה נתגלה כי הלוחות סודרו לפי הנושאים שבהם עסקו.
אבלה באלף השלישי לפנה"ס [עריכה]
השם אבלה, שפירושו "אבן לבנה", מתייחס לאבני הסיד השזורות על אדמת העיר. ההתיישבות הראשונית באבלה התרחשה עוד לפני שנת 3000 לפנה"ס, אך כוחה גדל והגיע לשיאו במחצית השנייה של האלף ה-3 לפנה"ס, בין 2400 לפנה"ס ל-2240 לפנה"ס. אבלה מוזכרת בכתבים מאכד אשר נכתבו בסביבות שנת 2300 לפנה"ס.
רוב הלוחות אשר נמצאו בחפירות באבלה נכתבו כאשר הייתה בשיא כוחה, והם עוסקים בעיקר בנושאים כלכליים. הלוחות מעניקים מידע נרחב על חיי היום-יום באבלה ועל תחומי התרבות, הכלכלה והפוליטיקה באזור צפון סוריה ובמזרח התיכון באמצע האלף ה-3 לפנה"ס. הכתבים עוסקים בעיקר בהכנסות העיר, אך חלקם מהווים מכתבים מלכותיים, מילונים, מסמכים הקשורים לחינוך ומסמכים דיפלומטיים כגון הסכמי-שלום בין אבלה לערים הסובבות אותה.
כלכלה [עריכה]
בתקופת כתיבת הלוחות אבלה הייתה מרכז מסחרי ראשי אשר התחרה בעיר מארי על הבכורה בתחום זה. ישנו חשד כי אבלה הייתה שותפה לחורבנה הראשון של מארי מסיבה זו. מן הלוחות ניתן ללמוד כי בתקופה זו תושבי אבלה גידלו כ-200,000 כבשים, עִזים ופרות. תחומי המסחר העיקריים של אבלה היו, ככל הנראה, עץ לבניה מן ההרים הסמוכים (או אולי מלבנון) וטקסטיל (תחום זה נזכר בכתבים שומריים מעיר-המדינה לַגַש). נראה כי שותפות המסחר העיקריות של אבלה היו ארצות מסופוטמיה (ובראשן קיש), עם זאת, ישנן עדויות כי לאבלה היו קשרים גם עם הפרעונים המצריים חפרע ופפי הראשון. ייתכן כי אבלה הייתה גם יצואנית של עבודת אמנות מעשה יד אדם: בין הריסות העיר נתגלו יצירות מרהיבות כמו רהיטי עץ משובצים בפנינים ופסלים המורכבים מאבנים בצבעים שונים. ישנה סברה הטוענת כי האומנות באבלה השפיעה על מוצרי האמנות של האימפריה האכדית אשר התקיימה בין 2350–2150 לפנה"ס.
שלטון וממשל [עריכה]
צורת הממשל באבלה אינה ידועה בוודאות, אך ככל הנראה המשטר בעיר היה אריסטוקרטי ובראשו עמדו סוחרים. הסוחרים מינו לעיר מלך ודאגו לביטחונה בעזרת העסקת חיילים בשכר. מתוך הלוחות שנתגלו ניתן לדעת מהם שמות המלכים בעיר; למשל: איגריש-האלאם, אירקב-דמו, אר-אנום, איבריום ואיבי-סיפיש. בתקופת שלטונו של איבריום שונה המשטר מאריסטוקרטיה למונרכיה (מלוכנות) אבסולוטית. ממשיך דרכו של איבריום היה בנו – איבי-סיפיש.
דת [עריכה]
באבלה סגדו למספר אלים שמיים ידועים (דגון, עשתר, רשף, קניש, בעל) ולמספר אלים לא ידועים (קורה, נידקול). בנוסף, ישנן עדויות לאמונה באלים שומריים (אֶנְקִי ונינקי) ובאלים נוספים.
חורבנה של אבלה [עריכה]
הן סרגון שליט אכד והן נכדו נאראם-סין, אשר כבשו חלקים נרחבים ממסופוטמיה, טענו כי כבשו את אבלה. קיימת מחלוקת מקצועית בנוגע לשנת הכיבוש המדויקת, אך האפשרות המועדפת היא 2240 לפנה"ס. כעבור שלוש מאות שנה כוחה של אבלה צמח בשנית, והיא הפכה לגורם כלכלי חשוב (ככל הנראה עקב קרבתה לעיר החשובה אורשו). עובדה זו באה לידי ביטוי בכתבים אשר נמצאו בדרהם (פרבר של ניפור) ובממצאים מהעיר קילטפה.
אבלה באלף השני לפני הספירה [עריכה]
כשלוש מאות שנה לאחר חורבנה הראשון, הצליחה אבלה לשקם את מעמדה ולשגשג בין השנים 1800–1650 לפנה"ס. תושביה היו ידועים בתקופה זאת בשם אמורים. מלכהּ הראשון היה איביט-לים. אבלה מוזכרת בכתבים מאללח' אשר נכתבו בסביבות שנת 1750 לפנה"ס. העיר נהרסה שנית במהלך התקופה הסוערת שבין 1650 ל-1600 לפנה"ס בידי מלך חתי (מורשיליש הראשון או חנתיליש הראשון). אבלה לא שוקמה לאחר חורבנה השני. במקום שבו שכנה העיר נותר כפר אשר ננטש במאה ה-7 לספירה, והעיר נשכחה עד גילויהּ הארכאולוגי.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- חיים ברמט ומיכאל ויצמן, אבלה – תעלומה ארכאולוגית, הוצאת כתר, 1982.
- "הממלכה העולה מן העפר", ידיעות אחרונות, 22.4.1977.
- "ארכיון בן 4000 שנים", הארץ, 6.5.1977.
- "יבנה - אנציקלופדיה לנוער" (נדפס בישראל בשנת 1995 תחת הוצאת 'יבנה' והוצאת 'לרוס') כרך #1, עמודים 19-20.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אבלה, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
- אבלה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אבלה, באנציקלופדיה אביב חדש
