אוגרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוריה באלף השני לפנה"ס
פתח המערה לאתר ראס שמרה
הארמון המלכותי באוגרית

אוּגָרִית (כיום: "תל ראס שמרה", שפירושו ראש השמיר) הייתה עיר נמל שוקקת בימי קדם, על חוף הים התיכון בצפון סוריה (כמה קילומטרים צפונית לעיר לטקיה של ימינו). שיא פריחתה של העיר היה בשנים 1450 עד 1200 לפנה"ס לערך. מיקומה של העיר נשכח, והיא נתגלתה מחדש כאשר חקלאית שחרשה שדה בשנת 1928 חשפה במקרה קבר עתיק, שהתגלה כנקרופוליס של אוגרית. חפירות שנערכו לאחר מכן חשפו עיר חשובה שתפסה את מקומה לצד אוּר וארידו כערש התרבות העירונית, עם פרה-היסטוריה המגיעה עד לשנת 6000 לפנה"ס לערך.

אוגרית שילמה את מיסיה למצרים וניהלה קשרי תרבות ומסחר עם אלשיה (המזוהה עם קפריסין), כפי שמתועד בגנזכים שנמצאו באתר ותאמו לחרסים מיקניים וקפריסיים שנמצאו במקום.

משערים כי לבלרי אוגרית ביססו את האלפבית האוגריתי על האלפבית הפיניקי בשנת 1400 לפנה"ס לערך. הם הוסיפו ל-22 האותיות של האלפבית הפיניקי 8 אותיות נוספות, כך שאלפבית זה הגיע ל-30 אותיות. האותיות הפיניקיות נחקקו בדרך כלל על טבלאות חומר. לבסוף היורשים הפניקיים של התרבות האוגריתית הפיצו את האלפבית באגן הים האגאי. בהשוואה לקושי שבכתיבת אכדית בכתב-יתדות, הגמישות שמציע אלפבית פתחה אופק ספרותי לאנשים רבים יותר. ניתן להשוות זאת למידה המוגבלת מאוד של ידיעת קרוא וכתוב בתרבות המינואית בקנוסוס של אותם ימים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהאתר היה מיושב עוד קודם לכן, אוגרית של תקופת האבן החדשה כבר הייתה חשובה דיה עד שבוצרה בחומה בשנת 6000 לפנה"ס. העדות הכתובה הראשונה לשמה של העיר מגיעה מהעיר הסמוכה, אבלה, בשנת 1800 לפנה"ס לערך. אוגרית עברה לתחום השפעתה של מצרים, שהשפיעה רבות על האמנות שלה. המגע הראשון של תרבות אוגריתית עם מצרים (וגם התארוך המדויק הראשון של התרבות האוגריתית) מגיע מחרוז נחושת שזוהה עם תקופת פרעה ססוסטריס הראשון, 1971-1926 לפנה"ס. נמצאו במקום גם כן אבן ופסלון מתקופת הפרעונים ססוסטריס השני ואמנמהט השלישי.

מאוחר יותר נפלה אוגרית תחת כיבושם של שבטים שמיים שהשחיתו את המונומנטים המצריים. במהלך שיא פריחת תרבותה, מהמאה ה-16 למאה ה-13 לפנה"ס, נותרה אוגרית בקשר מתמיד עם מצרים ועם קפריסין.

בערך ב-1200 לפנה"ס, התמוטטה אוגרית וקמלה. תרבויות ים-תיכוניות רבות אחרות סבלו מפרעות באותה תקופה ממש, כנראה בשל פלישה של "גויי הים" המסתוריים.

החפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה המצרית שנמצאה באקרופוליס של אוגרית
מְכל בצורת ראש חזיר בר שנתגלה באוגרית בין המאות ה14-ל13 לפני הספירה. כיום נמצא בלובר.

לאחר מציאת האתר, שלחה רשות העתיקות הצרפתית בביירות את תוכנית הקבר וממצאים למוזיאון הלובר בפריז, החרסים זוהו כחרסים מיקניים והוחלט לערוך חפירות באתר. האתר נחשב בתחילתו כמושבה איגיאית. נערכו במקום חפירות נרחבות מידי שנה בין השנים 1929 - 1966 למעט הפסקה בין השנים 1939 - 1948 בגלל מלחמת העולם השנייה. לאחר חפירת הקבר באזור הנמל החלו בחיפוש אחר מקומה של העיר. הנחת העבודה של החופרים הייתה שמדובר בעיר אוגרית אשר הוזכרה באיגרות אל עמארנה. העיר נמצאה על תל ראס השמרה השוכן במרחק של כ- 1 ק"מ מהנמל. שטח התל הוא כ- 220 דונם. זיהוי האתר סופית כעיר אוגרית נעשה בעקבות מציאת לוחות במקום אשר הזכירו במפורש את שם העיר אוגרית.

החפירות התמקדו בעיקר בשכבות של העיר אשר התקיימה במחצית האלף השני לפני הספירה תקופת הברונזה המאוחרת. כתוצאה מכך ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על תולדות העיר תרבותה והשפות אשר שימשו בה. לעומת זאת נעשו חפירות בדיקה סטרטיגרפיות מעטות בשכבות התחתונות וכתוצאה מכך הידע לגבי התקופות הנאוליתית הקדם קרמית עד הברונזה התיכונה הוא מועט ביותר.

במהלך החפירות נחשפו הנמל של אוגרית, נחפרו רובעי המגורים של העיר התחתית לרגלי הנמל. בפינה הצפונית מערבית של התל נחשפו האורוות המלכותיות, מקדשים, בית המפקד הצבאי, מבצר, ארמונות מלכותיים, רובעי מגורים של אמידים וגולת הכותרת הארכיונים. נמצאו שלושה מכלולי ארכיונים. הארכיון המלכותי, ארכיונים דתיים ומיתולוגיים של ספריות המקדשים, ארכיוני ספריות פרטיות בבתי האמידים. בחלקו הדרומי של התל נחשפו רובעי בעלי מלאכה אשר היו מאוגדים בגילדות.

אתר אוגרית בתל ראס שמרה כולל ארמון מלכותי בן 90 חדרים המסודרים סביב שמונה חצרות סגורות, ומבני מגורים פרטיים מפוארים רבים, ובהם גם שתי ספריות פרטיות (אחת מהן בבעלות דיפלומט בשם רַפַּנוּ) שהכילו כתבים דיפלומטיים, משפטיים, כלכליים, ניהוליים, לימודיים, ספרותיים ודתיים. בראש הגבעה עליה הייתה בנויה העיר עמדו שני מקדשים: האחד לבעל, בנו ה"מלך" של אֵל, והאחר לדגון, אל הפוריות והחיטה שוכן האדמה.

בחפירות באתר התגלו כמה ערימות של טבלאות חרס ועליהן כתב יתדות, בספרית הארמון, ספריית אחד המקדשים, ושתי הספריות הפרטיות האמורות לעיל, תופעה ייחודית במינה בעולם באותה תקופה. כל הספריות מתוארכות מימיה האחרונים של אוגרית, בערך ב-1200 לפנה"ס. הטבלאות שנמצאו במקום כתובות בארבע השפות של מרכז קוסמופוליטי זה: שומרית, אכדית (שהייתה שפת הדיפלומטיה במזרח הקרוב הקדום), חתית ואוגריתית, שלא הייתה מוכרת בעת גילוי הטבלאות. בטבלאות נעשה שימוש בלא פחות משבעה סוגי כתב שונים, ובהם כתב חרטומים מצרי וחיתי.

בחפירות בשנת 1958 נתגלתה ספרייה נוספת, אולם הממצאים נמכרו בשוק השחור ולא נאספו מחדש מיד. "טבלאות קלמונט ראס שמרה" שמורות כעת בבית-הספר לדתות בקלרמונט שבקליפורניה. הם נערכו בידי לורן ר. פישר ב-1971.

מרבית החפירות באתר נערכו בתנאים פוליטיים בלתי-אפשריים בידי קלוד שאפר מהמוזאון הפרהיסטורי והגלו-רומי שבשטראסבורג.

ספרות אוגריתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שירה אוגריתית

הספרות שהתגלתה על הטבלאות מכל הספריות מורכבת משירה בלבד, למעט רשימות עבודה. זוהו קטעים של כמה יצירות פואטיות: "אגדת כרת", "עלילות בעל וענת", "אגדת אקהת" (שגם נקראה עלילת דנאל ואקהת), "שיר האלים הנעימים והיפים", "נישואי ניכל-ואיב", "האלים הראשיים זוללים וסובאים". תפילות לאלים וקטעים אחרים. בשירה האוגריתית אלמנטים רבים שהופיעו לאחר-מכן בשירה עברית: הקבלות, מקצבים וחרוזים. התגליות באוגרית הובילו להערכה מחודשת של התנ"ך כיצירה ספרותית. כמה התייחסויות למאורעות היסטוריים ואף לרעיונות מיתולוגיים המופיעים בתנ"ך מופיעים גם בטבלאות החרס מאוגרית.

המפרסם הראשון של כתבי אוגרית היה פרופ' ש. וירולו, שאף סימן כל לוח במספר סידורי לטיני ובצירוף אותיות אנגליות ממין העלילה (עלילות בעל - AB - ראשי תיבות של אלאין בעל, אגדת אקהת - D - על שם דנאל, ואגדת כרת - K). מאז נעשו מספר ניסיונות נוספים לקטלוג ופענוח הלוחות: CTA בידי א. הרדנר ב-1963 שקוטלג בצורה של מספור רציף ("קורפוס הטבלאות"), UT בשנת 1967 בידי גורדון שהלך בחלקו בדרכו של וירולו בצורת הסימון (אגדת כרת מתחילה בסימון Krt ואגדת אקהת Aqht), וה-KTU של מ. דיטריך ועמיתיו בשנת 1976 שמהווה מכלול התעודות האוגריתיות שפורסמו עד 1970, ושקוטלג בשיטה דומה ל-CTA.

חלק מהשירה האוגריתית תורגמה לעברית לראשונה בידי פרשן המקרא הנודע משה דוד קאסוטו ("האלה ענת", תשי"א, 1951) שהסתמך על פרסומי וירולו. לאחריו תרגמו את רובה ככולה של השירה חוקר התרבות האוגריתית צבי רין ("עלילות האלים", 1968) ששיכתב את העלילות לכתיב עברי, כשהוא מסתמך על עבודם של הרדנר וגורדון, וד"ר דוד אמיר ("אלים וגיבורים", 1987), שהסתמך בעיקר על ה-KTU.

הדת האוגריתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמית הבעל מברונזה, נמצא באוגרית, בלובר.

הדת האוגריתית התמקדה באל המרכזי, שנקרא אֵל, "אבי האנושות", "יוצר הבריאה", תארים שיש להם מקבילים בתוארי אלוהי ישראל. בספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוקים י"ט-כ"ב, ישנו תיאור של ה' נפגש במועצה שמיימית, תיאור דומה לזה נמצא גם בכתבים האוגריתיים. אל זה מתואר כזקן בעל זקן לבן, וכחכם, לטפן ובעל לב, שהכל נזקקים לרשותו, בכל מיני עניינים, והוא יושב במקום נסתר, "במוצא הנהרות בקרב אפיקי תהומות", במקום גבוה מאוד.

אלים חשובים נוספים היו בנו של אל, בעל האדיר, אל הגשם והסערה, מלך הארץ, שכס מלכותו בפסגת הר צפון, אשרה אלת האדמה - אשתו של אל ואם האלים, הבתולה ענת היפה שבאלות, אלת המלחמה והציד האיומה והפטרונית של בני האדם, עשרת אלת האהבה והפריון. והאלים הרעים: ים אל הים והנהרות שמנסה לשלוט על הארץ ונופל לפני בעל, ומוֹת אל המוות והשאול שבידו נשמות כל בני האדם ולעתים גם אלים כמו שמש ובעל נבלעים בגרונו, וכך יש הסבר רעיוני ללילה ולעונת הקיץ, שבהם שוכנים בהתאמה שמש ובעל בתחתית האדמה בממלכתו של מות.

אלים נוספים שנעבדו באוגרית היו אלת השמש - שפש מאור האלים, ירח אל הלבנה, דגון - אל התבואה. חורון, רשף, אל האומנות כושר וחסיס (=מיומן ושנון) שבונה בתים ויוצר כלי מלחמה משוכללים, שחר - אל הזריחה ושלם - אל השקיעה. ששניהם נולדו מיחסים של אל עם בנות אדם, הכושרות אלות הפריון, נכל ואיב אלת הבוסתנים, ובנותיו-נשותיו של בעל: פדרי אלת הערפל, טלי אלת הטל וארצי אלת העפר.

שמות רבים משמות האלים כמו "אל", "בעל", "אדון", "ים", "מות", "שחר", "שלם", "רשף", "כושר", ""טלי" ו"ארצי" קשורים, ללא ספק, למילים העבריות המקבילות להם.

לאלים יש גם עוזרים ושליחים שעוזרים להם בפעילות שלהם. לחלק מהעוזרים יש שמות כפולים. העוזרים הידועים ביותר הם עוזרו של בעל גפן-ואוגר, עוזרה של אשרה קודש-ואמרר ועוזריו של ים: מפלצות המים האדירים: התנין, לויתן פתן בריח, ופתן עקלתון בעל שבעת הראשים.

האלים מתוארים בהרבה היבטים כבני אדם. גם פיזיולוגית ובמיוחד פסיכולוגית. יש להם צרכים גופניים ורגשות כבני אדם. הם רק חזקים יותר, מהירים יותר, ובעלי יכולות על טבעיות שונות. ולכן יש להיכנע להם, להיעזר ביכולותיהם, ולעבוד אותם בפולחנים שונים, לרוב זביחה של בשר בקר וצאן, וניסוך יין, כדי שהם ירעיפו מרוב טובם על בני האדם.


הכתב והארכיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת באוגריתית שנמצאה באוגרית. "טב[ח גד] בחלב" אזכור למנהג כנעני קדום של בישול גדי בחלב. מקורו של איסור בשר בחלב על פי חוקרי ההקשר המקראי לתרבויות המזרח הקרוב העתיק

כבר בעונת החפירות הראשונה התגלו לוחות ועליהם סימני יתדות בכתב בלתי ידוע. הכתב הכיל 30 סימנים בלבד, אי לכך היה ברור כבר מלכתחילה שמדובר בכתב אלפביתי. הלוחות פוענחו מהר למדי. התברר שהם כתובים בשפה מקומית פרוטו-כנענית הקרובה מאד לעברית והיא נקראה אוגריתית. בנוסף נמצאו בתל לוחות הכתובים בכתב היתדות הרגיל והכוללים תעודות ומסמכים בלשון האכדית, קטעי מילונים שומריים-אכדיים ושומריים-חוריים. שיטות כתב אחרות שנמצאו כוללות את הכתב הקיפרו-מינואי, הכתב ההירוגליפי המצרי והכתב ההירוגליפי החיתי. בסה"כ נמצאו חמישה סוגי כתב אשר נכתבו בשפות: אוגריתית, שומרית, בבלית, חורית, חיתית וקיפרו-מינואית. התעודות מכילות טקסטים בנושאי שירת עלילה, שירה מיתולוגית, טקסטים ספרותיים כגון עלילות גלגמש, משלים ודברי חכמה, תפילות ומנחות לאלים, טקסטים רפואיים ומאגיים, ספרי דקדוק ומילונים רב-לשוניים, תעודות דיפלומטיות, ארגון הצבא והממלכה, רשימות ערים וכפרים וכן טקסטים העוסקים בחוזים, מיסים, ענייני מסחר לרבות סחר ימי ורשימות שונות של סחורות. טקסטים אלה מהווים מקור ידע להבנת המסחר ויחסי המסחר של אוגרית עם הממלכות והערים האחרות במרחב.

כתבי אוגרית סיפקו חומר עשיר לחוקרי הדתות הקדומות, במיוחד בנוגע לדת הכנענית ולקשרים בינה לבין הדת היהודית. לאוגרית נודעה גם השפעה רבה על האמונה הדתית של הכנענים והפלשתים שבאו אחריה, וכן השפעה עקיפה על האמונה הדתית בממלכות ישראל.

הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הייתה מבוססת על שלושה עמודי תווך.

  • הכלכלה המלכותית
  • מענקי הקרקע אשר ניתנו לפקידים המלכותיים אשר היו מקושרים לחקלאים ולבעלי מקצועות אחרים.
  • הקהילה הכפרית.

הסקטור החקלאי סיפק את כל הצרכים הבסיסיים של התושבים. כושר הייצור היה מעבר לצורכי התושבים המקומיים, כתוצאה מכך נוצר עודף. העודף בכושר הייצור הביא להתמחויות שונות וליצירת תעשייה מקומית. באוגרית ייצרו חפצי אומנות, כלים, מכשירים, נשק ומוצרי טקסטיל.

העודף בכושר הייצור הביא למיזמי מסחר שונים. העיר ייצאה תוצרת חקלאית ומוצרים אשר יוצרו בעיר. במקביל ייבאה העיר מוצרי מותרות. העיר הפכה לגורם מתווך במסחר בין הערים והממלכות השונות במרחב. הסוחרים באוגרית נקראו תמקאר. מקור השם בשפה האכדית. המסחר באוגרית היה מאורגן ומסודר על ידי השלטון המלכותי. הסוחרים היו מאורגנים בגילדה והיו מחולקים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה הייתה כפופה ישירות למלך, הקבוצה השנייה הייתה חצי עצמאית אבל גם היא שרתה את המלך.

מלכי אוגרית האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי הטבלאות, מלכי אוגרית האחרונים היו:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה דוד קאסוטו, האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"א, תשי"ג, תשי"ח.
  • הנ"ל, ספרות מקראית וספרות כנענית, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשל"ב.
  • צבי רין, עלילות האלים, 1968
  • דוד אמיר, אלים וגיבורים: עלילות כנעניות שנמצאו באוגרית, (תרגום מלא של כל שירת אוגרית) הוצאת בית אוסישקין, קיבוץ דן, 1987
  • נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]