מיתולוגיה כנענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמות של בעל - אל הגשמים והחיים שנחשב לאל המרכזי של הכנענים, המחזיק בברק ובשבט ודורך על העננים, הדמות, החרוטה במצבת אבן גיר, נמצאה באקרופוליס של אוגרית בין המאה ה-15 למאה ה-13 לפני הספירה. כיום בלובר.

המיתולוגיה הכנענית הינה אוסף המיתוסים שהתפתחו על ידי העמים השונים באזור ארץ כנען. באמונות הכנענים ניכרת השפעה תרבותית מגוונת ויש דמיון רב בין סיפורי עמי כנען לבין סיפורים מהתנ"ך.

הכנענים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כנען

ארץ כנען הייתה מקום מושבם של קבוצות אתניות שונות והיא השתרעה מעזה בדרום עד לאוגרית בצפון סוריה. העמים הכנעניים עסקו בחקלאות, דיג, מסחר, בניה ופיסול. לכל קבוצה כנענית היו אלים משלה, לעתים עבדו אלים זהים בעלי שם שונה ולעתים עבדו אלים שונים לחלוטין. הם חיו בערי-מדינה שנשלטו על ידי מלכים. שמם של הכנענים ושל ארצם נגזר מהמילה 'כנע' שמשמעותה 'ארגמן' - צבע שאותו הפיקו מחלזונות ימיים ממשפחת הארגמונים, שהיו נפוצים בחופי הארץ. ישנה השקה תרבותית ניכרת בין תרבות כנען לבין התרבות המצרית העתיקה, זאת כיוון שהכנענים חיו שנים רבות תחת שלטון מצרי, כפי שעולה למשל ממכתבי אל עמארנה ומכתבים מצריים.

מקורות המידע על המיתולוגיה הכנענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעל יתר עמי העולם העתיק, גם על עמי כנען למדים דרך חפירות ארכאולוגיות, ניתוח טקסטים והצלבות מידע בין מקורות שונים מהתקופה. מכל אלו מתברר שלכנענים היו חיי רוח מפותחים מאוד. הייתה להם הגמוניה כהנית, חכמי דת וסופרים והם ניהלו פולחן קבוע ומדוקדק. סיפורי אלים רבים נכתבו, על מוצאם וקורותיהם, על תפקידם בפנתאון ויחסם אל בני האדם - אלו מהווים את המיתולוגיה הכנענית.

שרידים רבים ממיתולוגיה ענפה זו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות שונות. דוגמה לכך הן הממצאים שנחשפו בחפירות העיר אוגרית ובחפירות כונתילת עג'רוד. בחפירות נמצאו יצירות רבות הכוללות ספרות פואטית וכתבי קודש שמהווים את המיתוס הכנעני. בין היצירות שנמצאו נמנים "עלילות בעל וענת", "אגדת כרת", "אגדת אקהת", "נישואי ניכל ואיב" ועוד.

מקורות נוספים לחקר המיתוס הכנעני הם התנ"ך והספרים החיצוניים מימי בית שני, שיש בהם הדים למיתוסים כנעניים ולעתים אף התייחסויות מפורטות לאלים שונים בתקופה הכנענית ודרכי עבודתם.

המיתוסים הכנעניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עלילות בעל וענת

הדת הכנענית היא דת טבע והדבר מתבטא בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי המיתוסים של דת זאת. התנאים הגאוגרפיים של הארץ השפיעו מאוד על דמותם של האלים. רוב האלים הכנענים היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם) ומיעוטם כמו הכושרות אלות הפיריון הסנוניות היו אנימיסטיים (בדמות חיות). לעתים אלים בדמות אדם יכלו להתחפש ולעטות על עצמם דמות חיה כמו האלה ענת שהופכת את עצמה לעוף דורס. ישנם אלים שיש להם תיאור קבוע כמו אל שמתואר כדמות אדם זקן היושב על כיסא מלכות בעל הדום, או בעל שמתואר כלוחם עומד כשבידו קרדום וברק.

בראש פנתאון האלים יושב 'אלו', או בשמו המוכר יותר 'אל'. אל, שהוא אל השמים, התחתן עם אשרה, אלת האדמה, ויחד הם הולידו את בעל, עשתורת, ענת, ים, מות ועוד מספר אלים, אלו הם שאר כוחות הטבע.

אל רצה להמליך את אחד מילדיו שישמש כראש האלים וים היה המועדף עליו. אל נתן עצות לים כיצד ינצח את בעל הדד (בקיצור בעל) הטוען לכתר האחראי על הסערות והגשמים. במשתה שערך אל הוא הודיע שהאל ים נבחר להמשיך את המלוכה והוא שלח שליחים שיודיעו על כך לאלה ענת - הפטרונית של בני האדם - כיוון שבהכרתה במלכותו של ים תהיה הכרתם של כל בני האדם במלכותו.

האל הכנעני בעל הדד

מרבית האלים לא התנגדו לבחירתו של אל, שים יקבל את המלוכה, אך בעל התקומם וסירב להכיר במלכותו של ים. בעל שלח שליחים אל ים ובפיהם הבשורה שבכוונתו להילחם על המלכות בארץ. ים החזיר לו בתשובה שהוא מוכן לצאת למלחמה. בעל הרג את השליחים ששלח ים וכך נפתחה מלחמתם של שני האלים. במקורות רבים מופיע סיפור לפיו בעל ניצח את אחיו ים - אל הימים, ואת עוזריו, מפלצות הים הנוראות. בתחילה ים הציף את הארץ במי מלח והרס את היבולים, ואחותו, שפש - אלת השמש, עזרה לו לייבש את הקרקע. כושר וחסיס, אל האומנויות, הביא לבעל כלי נשק שיעזרו לו במלחמתו נגד ים - יגרוש ("מגרש") ואימור ("מניע"). בעזרת כלי הנשק הללו ניצח בעל את ים והפילו ארצה. בעל הוכרז למלך על כל האלים וכשליטה הבלעדי של הארץ.

מות, אל המוות, לא קיבל את מלכותו של בעל הרגו והורידו לשאול. עקב כך נותרה הארץ ללא שליט והאלים התכנסו לדון בשאלה מי ראוי למלוך על הארץ. האלים בחרו בעשתר, אך כשזה ישב על כס המלוכה הרגיש שאינו ראוי לה וירד מהכס. ענת, אחותו של בעל, רצתה להשיב את המלוכה לאחיה ויצאה להילחם במות. היא ירדה לשאול עם צבאותיה , הביסה את מות והחזירה את אחיה לחיים. בזמן זה, אל אבי האלים חלם חלום ובו חוזר בעל לרשת את הכס. אל החליט לתת את המלוכה לבעל סופית. מות יצא למלחמה נוספת בבעל ובענת, אך בפעם הזאת בא אבי האלים והכריז שבעל יירש את המלוכה ואסר על מלחמות נוספות.

באמצעות סיפור זה, הצליחו הקדמונים, שהיו ברובם איכרים, לתת הסבר מלא והגיוני למחזוריות העונתית ולתופעת הבצורות, על ידי האנשת כוחות הטבע. בנוסף, המיתולוגיה אפשרה להם שליטה על הבצורת באמצעות פולחן נכון של האלים שיגביר את כוחם של האלים הטובים: בעל, אשרה אלת האדמה ועשתורת אלת הפריון.

הפולחן לאלים הכנעניים כלל את 'האכלת האלים' בהקרבת קורבנות ובניסוך יין, טקסי המלכה של האל השולט, וקיום יחסי מין פולחניים (חתונה קדושה) בין כהניו לבין כהני אלת האדמה ואלת הפריון. כדי להתמודד עם הפחדים הקמאים מפני הים, והסכנות שהוא צופן בקרבו - שהתבטאו בדמותו של האל ים, הדייגים גייסו אל חזק שיעמוד לצידם שמסוגל להביס את ים ולהגן עליהם מפניו.

אסור היה לעשות מעשים שירגיזו את אל הים, כמו לשרוק, אמונה שנהוגה עד היום אצל יורדי הים. יכול להיות שהמנהג להביע משאלה בזמן שכוכב נופל היא שריד מאותה תקופה: אמונה שאל יורד לארץ, וזאת הזדמנות פז לבקש ממנו דבר מה.

אלים כנענים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות אלילים קדומות ונפוצות באגן המערבי של הים התיכון. לעתים לשליחים או לאלים היו שני שמות, שגילו שני פנים באישיותם.

  • אל - מוכר גם בשם אלו. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של זאוס היווני ואנו הבבלי. כינויו בטקסט מאוגרית: "קונה שמים וארץ". בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. מלכיצדק מלך שלם כנראה עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.
  • אשרה (או אשרת) - נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת - לכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של הרה היוונית ונינטו הבבלית. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.
    • שליחה קדש-ואמרר, דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק. (דוד אמיר, אלים וגיבורים, עמ' 159)
  • בעל - אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. אליל הצידונים. משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתורת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. היה האל הקשה ביותר שאיתו התמודדו ישראל. בעימותו עם פולחן הבעל על הר הכרמל, ביקש אליהו מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח (מלכים א, פרק י"ח). לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל: פעם אצל אליהו ופעם אצל יהוא בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והנסיון להשמדתם. מקביל למורדוך הבבלי.
    • טלי בת רב - אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.
    • פדרי בת אור - אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.
    • ארצי בת יעבדר - אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.
    • גפן-ואֻגר (=גפן ושדה) - שליחו של בעל מתואר כנער.
  • עשתרת - אלת היופי, הפיריון והתשוקה, מגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. מכונה גם מלכת השמים. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו. מזוהה עם כוכב נוגה. סמלה היה יונים. היא תוארה כאשה שנחשים מטפסים על רגליה. בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו, ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומרת היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. האכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב-63 לספירה הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.
  • ענת - אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. מין "טומבוי" שכזו, שרוחצת בדם האנשים מבלי להניד עפעף. בתו של אל. המקבילה של האלה אתנה היוונית. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.
  • שפש - (פ ומ מתחלפות) אלת השמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה כמובן בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.
  • כושר-וחסס (תרגום: מיומן וחכם) - מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.
  • ים - אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. המקביל של פוסידון. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
  • מות - אל המוות ואדון השאול, שבידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. נקרא לעתים בשם הכפול מות-ויגון. מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת:"
  • רשף - אל האש. לפעמים מזוהה גם כאל מלחמה ודבר. לפי יגאל ידין, ראשו היה ראש אריה. מזוהה עם אפולו היווני. האתר "ארשוף" ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכונה בפסוק, "...לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז')
  • שחר - אלת הזריחה וכוכב הבוקר. ביתו של אל מאישה אנושית, ואחותו של שלם. בספר ישעיהו ישנו לגלוג על מלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).
  • שלם - אל השקיעה. ואלם של היבוסים. בנו של אל מאישה אנושית, ואחיה של שחר. כנראה היה לו מקדש בשכם. "ירו-שלם" משמעותו עירו של האל שלם. מלכיצדק מתואר כמלך העיר שלם. בספר יהושע מתואר שאדוני צדק מלך ירו-שלם, מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון המפורסם (שם פרק י').
  • אדון - (אדוניס היווני) - אל הצמחייה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי - תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחייה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.
  • חורון - אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. זהו גלגול כנעני של האל המצרי הורוס.
  • מילכום (משורש מ.ל.ך. , ידוע גם בשם מולך) אל העמונים - בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו. בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב. היו שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן. ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר. יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בלהב המדורה עד שנשרף. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל‏[1].
  • הבעלים - שמות של אלים מקומיים בכנען, הוקדמו לשם המקום בכינוי בעל להורות שהם אדוני ופטרוני המקום. לדוגמה: בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר ועוד:
    • בעל זבוב (אל) - אל עקרון הפלישתית, שאנשיו היו מנבאים מי יחיה ומי ימות. נחשב לאליל נחות שקשור במוות. אולי קשור לאל מות.
    • בעל פעור אל המואבים - עבודתו הייתה עשיית צרכים והפרשות בגלוי לפניו, וייתכן כי גם פעירת האיברים המוצנעים וקיום יחסים פומביים (ספר במדבר, פרק כ"ה ג').
  • כמוש - האל המרכזי של המואבים. כבר במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ". (במדבר כ"א כ"ט)‏[2].
  • דגון - אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי. האל המרכזי של הפלשתים, שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני. מקורו במסופוטמיה או בסוריה. לפי הפרשנות המסורתית, מקור שמו היה מדג, וצורתו הייתה כצורת דג; או שחציו התחתון היה כשל דג וחציו העליון אדם; או שרק ראשו היה ראש דג. ואולם, המחקרים החדשים חולקים על כך וטוענים שצורתו היה כצורת אדם. מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד[3] ובבית שאן. בעבודתו היה אלמנט של התנבאות בידי כהניו.
  • התרפים - אלילי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. יש הטוענים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם היו לו את זכויות הירושה של המשפחה.
  • כוכבים שונים: כיון, כוכב. אלילים המבוססים על הכוכבים שבתאי וחמה, בהתאמה.
  • ירח או מלכת השמים: אליל או אלילת הירח.

התנ"ך והמיתולוגיה הכנענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך, שמחזיק ברעיון המונותאיסטי, לוחם במיתוסים של העמים השכנים של ישראל והדבר ניכר בפסוקים רבים מן המקרא והתנ"ך. עם זאת למראית עין זה נדמה שבספר התנ"ך מסכים על קיומם של היצורים המתוארים במיתוסים אלו, כמו במקרה של מפלצות הים אלא שלפי התנ"ך הם בעצם כוחות רעים שנבראו על ידי ה' ותחת ממשלתו, וכמו המושג שאול, וכן בני האלוהים (בכינוי למלאכים), ואחרים. כבר בפסוק הראשון בבראשית "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" יש דמיון רב לתיאור הבריאה הכנעני כאשר המילה "תהום" מופיעה בו, הכאוס הוא ה"תוהו ובוהו" ואפילו יש אזכור לכאורה לשם של אלת הלילה הכנענית "בהו". יש הטוענים שהמילה תהום (בערבית תהאמת) היא שיבוש של האלה הבבלית "תיאמת" שהייתה אלת האוקיינוס בה נלחם האל הבבלי הראשי מרדוך.

בתנ"ך מתוארת במספר מקומות גבורת מלחמתו של אלוהים (לשון רבים של "אל" הוא לשון של כבוד. האל עליון בתנ"ך המוזכר כביכול כאל הראשי במיתולוגיה הכנענית, אבל כמספר של אלים) מול מפלצות ימיות כמו בפסוק "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ ה'-עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט'), כאשר רהב מחליף את תיאמת, והתנין הוא אחת ממפלצות הים. או "אֱלוֹהַּ, לֹא-יָשִׁיב אַפּוֹ; תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, עֹזְרֵי רָהַב" (איוב ט י"ג). או ב(ישעיה כז א') "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם" שלושת המפלצות של האל ים בהם נלחם ה'. דוגמאות נוספות הם ה"כרובים" (המתוארים כבר בסיפור גן עדן) וה"שרפים".

תיאורם ביחזקאל של הכרובים "מַרְאֵיהֶן--דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים, לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א ו'), ו"וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א י'), זהה לתיאור דמויות של חיות או בני כלאיים במסורות האשוריות והבבליות מקור השם הוא ככל הנראה במילה "כירובו" - דמות של שור מכונף הנמצא במקדשים מסופוטמיים קדומים. בני האלוהים (בכינוי למלאכים) מוזכרים בבראשית ו' ב' שה' הוריד אותם לעולם והם חטאו ושכבו עם בנות האדם וילדו את הנפילים - מזכיר מוטיב אלילי מובהק, הדומה למסופר במיתולוגיה הכנענית על האל הכנעני אל ששכב עם אישה והוליד ממנה את שחר ושלם.

במקרים אחרים נדמה שחלק מאלי כנען "שגויירו" ונכנסו לספרות התנ"ך, תוך שהם יורדים למדרגה של מלאכים שכפופים לה' האל העליון, כמו האל מוֹ‏ת שלפי התנ"ך הוא בעצם שד או מלאך המוות[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה דוד קאסוטו, האלה ענת.
  • דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987.
  • ח. א. גינזברג, כתבי אוגרית.
  • גיא ונגה דרשן, המיתולוגיה הכנענית, הוצאת מפה, 2009.
  • יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת, שער שלישי ב"תולדות ארץ ישראל" בעריכת יואל רפל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1986, עמודים 132-129

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המולך מוזכר בספר מלכים (מ"א יא ז) "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב ולמולך שקוץ בני עמון". על פי אבן עזרא נראה שהוא שהוא מלכום תועבת בני עמון (מ"ב כג יג) וכן אומר הרמב"ן בפירושו לויקרא י"ח, כ"א.
  2. ^ עיינו גם שופטים י"א כ"ד, וירמיהו מ"ח פסוק ז' ופסוק מ"ו
  3. ^ שמואל א', פרק ה


אלים במיתולוגיה הכנענית
אלאשרהבעלענתעשתרעשתרתמותיםשפשירח
כושרותנכל ואיבכושר וחסיסרשףשלםשחרחורוןסעראדוניס
גדבעל זבובכמושמולךדגון
בעל