אללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכי אסלאם
אסלאם
Mosque02.svg
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים
עיטור באיה סופיה ובו השם "אללה" בערבית

אַללַּהּערבית: الله) הוא שמו של האל בדת האסלאם.

בקוראן ובמסורת המוסלמית, אללה מזוהה עם אלוהי ישראל ועם האל בנצרות, אם כי תפיסת השילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אללה נגזר מן המילה הערבית, אִלָהּ, إِلٰه, שפירושה אֵל. צירוף תווית היידוע בערבית, "אַל", יצר את הצורה الله, כלומר, האל. קיימת גם הצורה אַללַּהֻםַּ (أَللَّهُمَّ) שמשמשת כפנייה אל האל, מקבילה לצירוף "יא אללה" (يا الله), ומשערים כי היא נשאלה לערבית מן השפה העברית או מן הארמית. עדויות לשימוש בשם אללא ניתן למצוא בכנסיות קדומות עוד מהמאה הרביעית באזור המזרח התיכון ובמיוחד מידבא שעשו שימוש במשפט "בשם אללה אלרחמן אלרחים"‏[1] זמן רב לפני קום האסלאם.

כינויים מקובלים לאל בערבית הם א-רַּבּ (الربّ), שפירושו הריבון, והכינוי "א-רחמאן" (الرحمٰن), שפירושו הרחמן.

המסורת המוסלמית קובעת תשעים ותשעה תארים לאללה, אולם בפועל יש יותר, עקב הבדלים קלים בין מסורות, שנגזרו מתיאוריו בקוראן. כלי עזר לספירת השמות הוא המסבחה ("משבחת"). זאת מחרוזת בעלת שלוש צורות, אחת בעלת 33 חרוזים, אחת בעלת 66 חרוזים ואחת בעלת 99 חרוזים. כלל התארים נקרא "אסמאא אללה אלחסנא" (اسماء الله الحسنى) שפירושו "שמות אללה הטובים ביותר" או "היפים ביותר". במלזיה הולחנו 99 התארים למעין פזמון.‏[2] עתונאי איראני בשם אמיר טאהירי הזכיר את המספר 999 בספרו "רוח - אללה חומייני והמהפכה האסלאמית"‏[3] אבל אין בספר פרוט השמות.

כל אחד מתאוריו של אללה בצירוף המילה عبد שמשמעותה היא עבד, יוצר כינוי מקובל למוסלמי, למשל:

  • עבדאללה, عبد الله, כלומר, עבד של אללה.
  • עבד אל-ח'אלק, عبد الخالق, כלומר, עבדו של הבורא.
  • עבד אל-ג'באר, عبد الجبّار, כלומר, עבדו של בעל הגבורה.

גם לפני קבלת האסלאם האמינו תושבי מכה באל ששמו "אללה" (שם אבי הנביא מוחמד הוא עבדאללה בן עבד אל-מטלב), והוא נחשב לאל הראשי בפנתאון האלים של מכה, אל הירח. היו לו שלוש בנות: אללאת, עזא ומנאת. 3 האלות נזכרות בקוראן בסורת אלנג'ם "הכוכב" "اللاتَ وَالْعُزَّى وَمَنَوةَ", החל מפסוק 20.

מאפייניו של אללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפיסה המוסלמית הסונית יש לאללה מאפיינים מובהקים של אל מונתאיסטי, והם:

  • אללה הוא אל קדמון ונצחי - אין לו ראשית ואין לו סוף.
  • אללה ברא את העולם ומשגיח עליו.
  • אללה ברא את העולם על כל מה שיש בו, מטוב ועד רע.
  • אללה נמצא מחוץ לעולם, כלומר, הוא עצמו אינו חלק מן העולם.
  • אללה הוא אל פרסונאלי, כלומר הוא מקיים קשר עם בני האדם ומשגיח על מעשיהם, ולכן, בני האדם יכולים וצריכים להתפלל אליו ולקיים את מצוותיו.
  • אללה הוא יחיד במינו - אין עוד ישות דומה לו, ורק אליו ראוי להתפלל.

תפיסת האל באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אללה - השם של אלוהים בדת אסלאם, כפי שהוא נכתב בערבית.

התפיסה של האל באסלאם כאל יחיד מופיעה בקוראן, בסורה המכונה "סורת אלאח'לאצ" (سورة الإخلاص, סורת "הייחוד"):

"אמור: האל אחד, האל נצחי, לא ילד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד".

גם תפיסת הקשר בין האל לבני האדם, מופיעה בקוראן ב"סורת אל-פאתחה" (سورة الفاتحة) שמשמשת גם בתפילה המוסלמית:

"השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר,
הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים".

לאורך ההיסטוריה המוסלמית התקיימו גם תפיסות אחרות באשר לדמותו של אללה. זרם אל-מג'סמה (المجسمة) שפירושו "המגשימים" או "הגורסים גשמיות", טען שהאל דומה לאדם הן בצורתו החיצונית והן בתכונותיו האחרות. כדי לחזק את הטענה הזאת, הם התבססו על מסורות החדית' המיוחסת לנביא מוחמד, ואשר נאמר בה שהאדם נברא בצלם אלוהים, זוהי מסורת המקבילה לכתוב בתנ"ך, בראשית א, כ"ז. זרם אחר, שנקרא בשם וַחדת אל-וֻג'וּד (وَحدة الوُجود), כלומר "אחדות הקיום", טען שהאדם ואללה הם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם. חלק מאנשי זרם המעתזלה (المعتزلة) גרסו כי אללה הוא טוב בהכרח, ועל כן יכול לברוא רק את הטוב שבעולם. הרוע, לפיכך, נובע ממקור אחר.

בתפיסה המוסלמית הסונית ההדרכה וההוראות האחרונות והמהימנות ביותר ניתנו למוחמד בערבית באמצעות המלאך ג'יבריל, מזוהה עם המלאך גבריאל במסורת היהודית והנוצרית. הוראות אלה שקובצו בקוראן הן היחידות שיש לקבל כדבר האל.

לדעת המוסלמים, אף כי אללה יצר קשר קודם לכן עם נביאי ישראל ועם ישו, היהודים והנוצרים עיוותו את הדברים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בשהאדה: "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]