אודי אלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עיצוב קישורים חיצוניים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אודי אלוני

אודי (אהוד) אלוני (נולד ב-10 בדצמבר 1959) הוא במאי, סופר ואמן חזותי ופעיל שמאל רדיקלי ישראלי משיחי‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בישראל, בנם של ראובן אלוני ושולמית אלוני. החל את הקריירה שלו כצייר. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הקים את גלריית בוגרשוב בתל אביב, ששימשה כמרכז לאמנות עכשווית ואירועים תרבותיים ופוליטיים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עבר לניו יורק שם הציג בגלריה ניקול קלסברן. הציג את עבודתו האינטראקטיבית Re-U-Man במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ובמוזיאון ישראל ובחוצות ערים מרכזיות.

יצירות האמנות שלו, שהיו בעלות קנה מידה גדול, הובילו אותו להמציא שיטת פרסום על מבנים אדריכלים אורבניים.

בשנת 1996 אלוני החל בבימוי סרטים. סרטו הראשון, "שמאל", היה חלק מפרויקט Re-U-Man. סרטו התעודי, "מלאך מקומי" (2002), והסרט העלילתי הראשון שלו, "מחילות" (2006), מהווים פרשנות רדיקאלית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם הוצגו בפסטיבלים מרכזיים ברחבי העולם ועוררו מחלוקת.

אלוני ביים את "קשמיר: הדרך לחופש" (2008), סרט תעודי שעסק בתנועה הלא-אלימה לשחרור בג'אמו וקשמיר, שפתח את פסטיבל הסרטים התיעודיים הבינלאומי בברלין.

ב-2006 פרסם את ספרו "גלגול מחילות" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

אלוני חבר בוועדה המייעצת של קול יהודי לשלום ושימש כמדריך ראשי לקולנוע בתיאטרון החופש של מחנה הפליטים ג'נין. לאחר הרצח של ג'וליאנו מר, בשנת 2011, שהיה מייסד ומנהל תיאטרון החופש, ביים אלוני עיבוד ערבי של "מחכים לגודו", שעלה בניו יורק, בשיתוף בוגרי התיאטרון.

אלוני פרסם מאמרים רבים בהארץ ובאתר ynet.

ביוגרפיה ופילמוגרפיה (15 שנים האחרונות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר הסרט "מלאך מקומי"
מחילות
קשמיר המסע לחופש
Art Violence
  • 2011 "מחכים לגודו" עם תיאטרון החופש – מחנה פליטים ג'נין – במאי
  • 2011 מה רוצה יהודי: על דו-לאומיות ורוחות רפאים אחרות בעריכת סלבוי ז'יז'ק, הוצאת אוניברסיטת קולומביה
  • 2010-2012 אנטיגונה במחנה הפליטים ג'נין (סרט עלילתי – עבודה בתהליך)
  • 2009 קשמיר: הדרך לחופש מסמך פנורמה, פתיחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
  • 2009 מסע בפלסטין עם הפילוסופית אלן בדיו
  • 2008 ניו יורק, הקרנת הבכורה של מחילות
  • 2007 "מחילה וענישה": סימפוזיון עם ג'ודית באטלר, שבוע הספר היהודי, לונדון
  • 2007 שופט בחבר השופטים, פנורמה – פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין
  • 2006 אמן ברזידנסי, בית ספר הבוגרים הארופי
  • 2006 תואר שני, בית ספר הבוגרים הארופי
  • 2006 מחילות (סרט פיצ'ר)
  • 2005-2006 סימפוזיונים והרצאות עם סלבוי ז'יז'ק
  • 2005 גלגול מחילות (ספר, בהוצאת הקיבוץ המאוחד)
  • 2004 מלאך מקומי (ספר, ICA, לונדון)
  • 2004 פושעים חפים מפשע (וידאו קליפ)
  • 2002 מלאך מקומי (סרט תעודי)
  • 1996 שמאל (סרט תעודי)
  • 1996 רי-יו-מן הצגת בכורה, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק
  • 1995 ספר השאם, ניו יורק

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבטאויותיו של אלוני בנושא ישראל והפלסטינים עוררו בעבר מחלוקת רבה. אלוני, מקדם את הרעיון של מדינה דו-לאומית כפתרון תרבותי ופוליטי לסכסוך הפלסטיני ישראלי. הוא מאשים את ישראל באפרטהייד ייחודי ש"במובנים מסוימים הוא יותר נוקשה בישראל מאשר בדרום אפריקה, כי "מערכת המשפטית כולה מסתירה ומטהרת פרקסיס של אפרטהייד אשר מובל על ידי הממשלה.‏[2] אלוני תיאר את האידאולוגיה ומעשיה של מדינת ישראל כגזעניים וקרא להחליף את אידאולוגיית ה"דמוקרטיה היהודית" של מדינת ישראל במדינה דו-לאומית של ישראל ופלסטין וכך "לשחרר... את ישראל מהציונות".‏[3] הוא תומך בחרם וסנקציות נגד מדינת ישראל ורואה את עבודתו למען תנועת BDS (חרם, הימנעות מהשקעות ועיצומים) כאקט הכרחי לקידום דיאלוג אמיתי בין ישראלים לפלסטינים, שהוא רואה כ"אחים... איתם הוא חולק זהות משותפת מפוצלת".‏[4] אלוני כתב נגד "המסיכה הדמוקרטיה הישראלית" ונגד שיתוף הפעולה של אמנים במיתוג מחדש כלל עולמי של ישראל כמדינה נאורה.‏[5] הסיסמה "מהנהר ועד ים, שוויון וחופש לכל אדם" מכילה את המאבק שלו למען הפלסטינים ולמען שוויון לנשים. הסיסמה מופיעה באתר של אלוני.‏[6] הסרט מחילות (2006), שהקרנת הבכורה שלו במזרח התיכון נערכה ברמאללה, עורר מחלוקת, כאשר השגרירות הישראלית בפריז איימה להפסיק את מימון פסטיבל הסרטים הישראלי בפריז (du Film – Israelien à Paris Festival) בתגובה לכוונה לפתוח את הפסטיבל בסרט.‏[7] אלוני (יחד עם נעמי קליין, ג'ון גרייסון ואחרים) היה מיוזמי הצהרת טורונטו, עצומה שהתנגדה לתוכניות "להדגיש את אור הזרקורים הסלבריטאי על תל אביב", כי לפי החתומים העניין מהווה "הפקת קמפיין תעמולה" למען "משטר אפרטהייד". אלוני מדגיש כי "בכל פעילויותיו", הוא "קול חזק בקידום צדק, שלום, סולידריות ואהבה בין ישראל לפלסטין".‏[8]

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטיו של אלוני הוצגו בפסטיבלים ואוניברסיטאות מובילים, ביניהם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטוקיו, הפסטיבל הבינלאומי לסרטים עצמאיים בבאונוס איירס, ופסטיבל הקולנוע ירושלים. מחילות (2006), שזכה בפרס הקהל בפסטיבל הקולנוע וודסטוק ב-2006,‏[9] תואר על ידי סלבוי ז'יז'ק כ"אולי הסרט היפה, החזק והחשוב ביותר שנעשה אי פעם על הטרגדיות באזור."‏[10] השקתו של הסרט בארצות הברית נפתחה בשירה של מחמוד דרוויש שקראה מרים סעיד, אלמנתו של אדוארד סעיד.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של אלוני, הכוללת התכתבויות עם הוגים עכשיוים כגון ג'ודית באטלר, סלבוי ז'יז'ק, אלן בדיו אביטל רונאל, חביבה פדיה משה אידל ואחרים, נפרשת על התחומים תאולוגיה ופסיכואנליזה, ספרות ופילוסופיה. ספרו בעברית גלגול מחילות, הוא אסופת סיפורים ומחשבות, וכולל את חיבוריו הפוליטיים המניפסט המשיחי למען דו-לאומיות והרהורים על ביאת המשיח.‏[11] אלוני טבע את המונח "משיחיות שמאלנית רדיקלית" כדי לתאר את האידאולוגיה הפוליטית שלו, המנסה לזהות ולנתח את התאולוגיה של חילוניות, או את עמודי התווך התאולוגים הלא-מודעים של השיח החילוני והליברלי, במיוחד בישראל. במניפסט המשיחי למען דו-לאומיות,‏[12] הוא קורא לקריאה מחודשת ורדיקלית של הציונות, ומצהיר ש"כל ניסיון להתנגד לחוק האבות כקיצוניות ציונית אלימה רק מחזק אותו. [...] אנחנו מוכרחים לנקות את הציונות מהאלמנטים הלאומניים שלה מבלי לוותר על הלהט המשיחי שלה לחופש, חירות ושוויון".

אמנות חזותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אודי אלוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם רינו צרור מתאריך יוני 2010
  2. ^ 2 ^ Judge Goldstone’s offensive apology for apartheid, Udi Aloni, Salon.com, Wednesday, Nov 9, 2011
  3. ^ 3 ^ Philosopher for hire, Udi Aloni, Haaretz, 09.09.11
  4. ^ 4 ^ Opportunity in a Middle East identity crisis, Mark LeVine, Al Jazeera, 07 Oct 2011
  5. ^ 5 ^ Brooklyn-Jenin: The boycott Is legitimate for promoting peace, Udi Aloni, Mondoweiss, November 24, 2010
  6. ^ 6 ^ About, Udi Aloni official website
  7. ^ 7 ^ Israeli Embassy vs. 'Forgiveness', ynet.com, Merav Yudilovitch, 02.28.07
  8. ^ 9 ^ About, Udi Aloni.com
  9. ^ 10 ^ Audience Award Winners Announced for Woodstock FF, Fest21.com, Wednesday, October 18
  10. ^ 11 ^ Jewish Book Week: Forgiveness, Institute of Contemporary Arts, 5 March 2007
  11. ^ 12 ^ Writings of Udi Aloni and links on him in the official website of Forgiveness
  12. ^ 13 ^ Writings of Udi Aloni and links on him in the official website of Forgiveness