אילונה פהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אִילוֹנָה פֶהֵר (Ilona Fehér;‏ 1 בדצמבר 1901, בודפשט, הונגריה1 בפברואר[1]‏/2 בדצמבר[2] 1988, חולון) הייתה כנרת בהונגריה ומורה לכינור בישראל, מאחרוני המייצגים את אסכולת הכינור של מרכז אירופה (יוזף יואכים, ינה הובאי).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהר למדה אצל ינה הובאי במשך שש שנים באקדמיה למוזיקה עש פרנץ ליסט בבודפשט. בין מוריה לכינור בשנותיה המוקדמות היו עוד יוזף בלוך, יוזף שמילוביץ (גם הוא תלמיד של ינה הובאי) ואימרה פוגאני. בין שתי מלחמות העולם הופיעה בנגינה בכל רחבי אירופה, הן כסולנית‎ עם תזמורות, בייחוד עם וילם מנגלברג ותזמורת הקונצרטחבאו באמסטרדם, והן ברסיטלים.

פהר חייתה בבודפשט עד 1942, אז נשלחה עם בתה לילי למחנה ריכוז. השתיים הצליחו להימלט בשנת 1944 והצטרפו לפרטיזנים הונגרים וצ'כוסלובקים עד השחרור בידי הצבא האדום. בהמשך חזרה להופיע על בימת הקונצרטים, אך הוגבלה למזרח אירופה שבגוש הסובייטי.

בשנת 1949, לאחר קום מדינת ישראל, הופיעה בקונצרט חגיגי לציון שנה להקמת מדינת ישראל. היא לא קיבלה תשלום על הופעתה, אך ניתן לה כרטיס נסיעה לישראל, ובהמשך לביקורה זה, עלתה אליה עם בעלה ובתה. בתקופה הראשונה לחייה בישראל הרבתה להופיע בקיבוצים, אך הטלטולים בדרכים ובעיות הפרנסה היו קשים לה,‏[3] ובעצתו של בונה הכינורות משה ויינשטיין (אביו של בונה הכינורות אמנון ויינשטיין) ויתרה על ההופעות והחלה בחיים חדשים כמורה לכינור, בדירתה הקטנה בחולון. במשך השנים נהגה לדווח לוויינשטיין על התקדמות תלמידיה והוא המליץ לפניה על תלמידים הראויים לתשומת לבה.‏[4] במשך 25 שנים יצא שמה כמורה רבת השראה, קפדנית ומטילת מרות, אבל גם מחוננת בחוש הומור. עם 250 תלמידיה נמנים כמה מן הכנרים המפורסמים ביותר בעולם, כמו פנחס צוקרמן, שלמה מינץ וחגי שחם, נגני מוזיקה קאמרית כמו שמואל אשכנזי (תלמידה הראשון)‏[5] ודוד ארליך, הכנר והוויולן יהונתן בריק וכן רון אפרת, כנר ראשי בפילהרמונית של רוטרדם והמנצח יואל לוי. נוסף להוראה באקדמיה ע"ש רובין בתל אביב, קיימה פהר כיתות אמן בכל רחבי העולם. לעתים קרובות שימשה כשופטת בתחרויות כינור בינלאומיות במינכן ופרייבורג שבגרמניה, בתחרות שפּוֹהר (Spohr).

הפסנתרן והמורה אריה ורדי, שבין תלמידיו פסנתרנים בעלי שם עולמי, גם הוא תושב חולון, אמר כי "היכולת ליצור מוטיבציה אמיתית בתלמיד היא תכונתו של המורה הגדול, ותכונה זו מאפיינת במיוחד את אילונה פהר.‏[6]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהר זכתה בדיפלומה ומדליית זהב של אקדמיית ליסט בבודפשט. כן הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע ותואר אזרחית כבוד של חולון, שהייתה עיר מושבה מאז בואה לישראל. עירית חולון אף קראה רחוב על שמה.

בשנת 1982 הופק סרט על אודותיה, בבימויו של גדעון גנני: Teacher of Genius: A Portrait of Ilona Feher (מורה של גאונות: דיוקנה של אילונה פהר).‏[7]

אחדים מתלמידיה, ביניהם חגי שחם ואיתי שפירא, הקימו לזכרה את "קרן אילונה פהר".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Teacher of Genius: A Portrait of Ilona Feher, [Tel-Aviv?]: Belbo Films/London Films Co-production, 1982. קובץ וידאו
  • Nancy Uscher, "Teaching Practice," The Strad 96 (1985), 342-344. (ריאיון על מפעל חייה)
  • "Ilona Feher," in: Samuel & Sada Applebaum, The way they play, vol. 12, Neptune City, N.J.: Paganiniana Publications, 1983, pp. 47 ff.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילונה פהר, באתר "בדרך: יוצרים יהודים שיצאו מהונגריה במאה העשרים", המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית (ביוגרפיה מאת יובל שקד)
  • "The Great Teachers," in: Margaret Campbell, The Great Violinists, Garden City, N.Y.: Doubleday & Co., 1981

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילונה פרלמן פהר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו: הודעות בדבר קיום צוואות או ירושות או למינוי מנהלי עזבון, ילקוט הפרסומים 3610 (כ' בטבת התשמ"ט, 28 בדצמבר 1988), 1144.
  3. ^ אורי מילשטייןצרה ושמה הצלחה, דבר, טורים 1–2, 19 בנובמבר 1971.
  4. ^ יובל שקד, אילונה פהר, באתר "בדרך: יוצרים יהודים שיצאו מהונגריה במאה העשרים", המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית.
  5. ^ יוסי שיפמן, "בעתיד הלא רחוק הכנרים יגיעו מסין" (ראיון), "הבמה", 6 באוגוסט 2009.
  6. ^ חנוך רוןהאומנת הגדולה של הכשרון, דבר, 4 ביוני 1979.
  7. ^ תחזית שבועית | המורה לכינור, דבר, טור אחרון, 4 בפברואר 1983; טלוויזיה, דבר, טורים 1–2, 10 בפברואר 1983.