אלכסנדר מליק-פאשאייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר מליק-פאשאייב
Алекса́ндр Ме́лик-Паша́ев
Ալեքսանդր Մելիք-Փաշայան
דיוקנו על בול של הדואר הארמני משנת 2006
דיוקנו על בול של הדואר הארמני משנת 2006
לידה 23 באוקטובר 1905
שולאוורי (כיום שאומיאני) בגאורגיה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביוני 1964 (בגיל 58)
מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסברטוריון של לנינגרד
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ארמנית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה תזמורת, פסנתר
חברת תקליטים "מלודיה"
בת זוג מינה סולומובנה שמלקינה, רקדנית בלט
צאצאים אלכסנדר אלכסנדרוביץ' מליק-פאשאייב, פסיכולוג של האמנות
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין, דרגה 1 (1942)
  • פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1937)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1947)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (1937)
  • אמן העם של ברית המועצות (1951)
  • עיטור אות הכבוד (4 בנובמבר 1939)
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר שמילייביץ' מליק-פאשאייב (בארמנית: Ալեքսանդր Մելիք-Փաշայան – אלכסנדר שאמיל מליק-פאשאיאן, ברוסית: Алекса́ндр Шами́льевич Ме́лик-Паша́ев;‏ 23 באוקטובר 1905[1] – 18 ביוני 1964) היה מנצח ארמני-רוסי וסובייטי, יליד גאורגיה, מלחין, פסנתרן ומורה. בשנת 1951 הוענק לו התואר "אמן העם של ברית המועצות". נודע במיוחד כמנצח ראשי ומנהל מוזיקלי של תיאטרון האופרה בולשוי במוסקבה בשנים 1953–1963.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון על הבית שבו התגורר המנצח בשנים 1950–1964 במוסקבה ברחוב טברסקאיה מס.25

מליק -פאשאייב נולד בשנת 1905 ביישוב שולאוורי, כיום שאומיאני, במחוז כארתלי תחתית שבגאורגיה, בימי האימפריה הרוסית, במשפחה של ארמנים שמצד האב מוצאם באזור שושה (שושי) (בחבל קרבאך). היישוב שולאוורי השוכן כ-40–50 ק"מ מטביליסי, היה מאוכלס בעיקר בארמנים. מליק-פאשאייב היה הבן הקטן מתוך שמונה ילדים, שמתוכם שרדו בילדות שישה בנים. האב, שאמיל, היה שופט. האם, יקתרינה גאורגייבנה, הייתה בת למשפחה הארמנית 'כלנתרוב (כלנתריאן) הוותיקה, שמוצאה הרחוק היה באזרבייג'ן. בני מליק-פאשאייב עברו לגור בהמשך בטביליסי[2]. . אלכסנדר התייתם מאביו בגיל ארבע או חמש ואחיו הבכור, גאורגי, שהיה בוגר, משפטן בהכשרתו, לקח אותו לחסותו[2] כל ילדי המשפחה קיבלו חינוך מוזיקלי ממורה פרטית לפסנתר, אולם אלכסנדר לא נמשך לשיעורה והיא הגדירה אותו לבלתי מוכשר למוזיקה. עם הזמן הוא הקסימו אותו הקלטות אופרות בגרמופון המשפחתי וכן מופעי האופרה שצפה בהם בבית האופרה של טביליסי[2]. התחיל להתקדם בנגינת פסנתר, קריאת תווים וגם הלחנה בלימוד עצמי, בדרך כלל על ידי חיקוי אופרות שעיין. מאוחר יותר למד בקונסרבטוריון בטביליסי, אצל ניקולאי צ'רפנין[2][3].

הקריירה בטביליסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידוד זמר האופרה יסצקי החל משנת 1921 פעל כפסנתרן-רפטיטור של תיאטרון הבלט והאופרה של טביליסי (כיום התיאטרון הגאורגי לאופרה ולבלט על שם פליאשווילי)[3]. בשנים 1923–1931 איוואן פליאשווילי, אחיו של המלחין הלאומי זכריה פליאשווילי, קידם אותו כמנצח במוסד מוזיקלי זה. המופע הראשון שמליק-פאשאייב ניצח עליו היה האופרה "ליילה" מאת ויקטור דולידזה. בבית האופרה של טביליסי התוודע מליק-פאשאייב לזמרים ידועים כמו סרגיי מיגאי, ולריה ברסובה, אלכסנדר פירוגוב, וסרגיי למשב הצעיר[2]. בשנת 1924 ניצח מליק-פאשאייב על האופרות "פאוסט מאת גונו, "כרמן" מאת ז'ורז' ביזה ו"יבגני אונגין" מאת צ'ייקובסקי בבית האופרה והבלט של לנינאקאן (שחזרה כיום לשמה המקורי גיומרי) . בשנת 1929 ו-1931 הופיע גם בירוואן.

לימודיו ופעילותו המוזיקלית ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרת מלגה ממשלתית בשנים 1928–1930 למד מליק-פאשאייב בקונסרבטוריון הממלכתי בלנינגרד (כיום סנט פטרסבורג). הוא למד אמנות הניצוח אצל ניקולאי מאלקו - עד להגירתו למערב - ואחר, רוב התקופה, אצל אלכסנדר גאוק. בתחום תאוריית המוזיקה השתלם אצל ח.ס. קושנריוב וו.ו.שצ'רבצ'וב. נכח גם בשעוריו של הזמר איוואן ירשוב. בתקופת שהותו בלנינגרד רושם עז עשו עליו כמה מהמנצחים האורחים מגרמניה, בעיקר ברונו ולטר ואוטו קלמפרר[2]. אחרי סיום בהצטיינות את לימודיו בלנינגרד שב מליק-פאשאייב לזמן קצר בטביליסי ושיתף פעולה עם במאי האופרות ולדימיר לוסקי.

בולשוי תיאטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1931 הוזמן על ידי מלינובסקאיה, מנהלת התיאטרון בולשוי, לעבוד אצלה במוסקבה. נענה בחיוב אחרי היסוסים וסירוב התחלתי, ובהתאם לבקשתו, הופיע לראשונה בבולשוי כמנצח על האופרה "אאידה"[2]. בשנת 1953 החליף את ניקולאי גולובנוב בתפקיד המנצח הראשי של התיאטרון בולשוי ונשאר בתפקיד עד שנת 1963. בתקופתו הורחב רפרטואר האופרה ליותר אופרות מן הרפרטואר ה"מערבי" (לרבות יצירות של ורדי, ז'ול מאסנה, רוג'רו ליאונקוואלו, ביזה, פוצ'יני ), גם כן כמה אופרות רוסיות חדשות מאת דמיטרי קבלבסקי או יורי שאפורין. בשנים 1933–1934 היה גם המנהל המוזיקלי של הסטודיו לאופרה שעל יד הקונסרבטוריון של מוסקבה . בשנת 1963 כיהן מליק-פשאשייב כמנהל מוזיקלי של אירועי "עשור התרבות הארמנית" במוסקבה. ב-1956 התמנה ליועץ לאריועי "העשור השני" שאורגנו במוסקבה. בשנת 1943 פונה יחד עם כל צוות התיאטרון בולשוי לעיר קויבישב (סמרה) והם מסרו את פרס סטלין שזכו בו לקרן ההגנה. עם ביצועי האופרה שבהם הצטיין ניתן למנות "רוסלן ולדומילה" מאת גלינקה, פיק דאם ו"נעלי המלכה" מאת צ'ייקובסקי, "מלחמה ושלום" מאת פרוקופייב, וילהלם טל מאת רוסיני מליק-פאשאייב ניצח גם יצירות סימפוניות מונומנטליות של בטהובן, ורדי, יוהנס ברהמס, צייקובסקי, רימסקי-קורסקוב, שוסטקוביץ' ואחרים. המנצח הגרמני הרמן אבנדרות שביקר בברית המועצות באותה תקופה העריך מאוד את ביצועה של תזמורת הבולשוי את האופרה של בטהובן, פידליו, מליק פאשאייב ניצח שוב באופרה של ירוואן בשנת 1958 וכמו כן ערך סיורי קונצרטים בחוץ לארץ. ניצח שם בין היתר על מופעי אופרה כמו הנסיך איגור (מאת בורודין 1958) ו"כרמן" מאת ביזה בפראג, "פיק דאם" (1961) בקובנט גרדן ב לונדון ובאוסטרבה, פאוסט בבודפשט, וכן אאידה (1963) שוב בקובנט גארדן עם גלינה וישנבסקאיה בתפקיד הראשי.

מליק פאשאייב נפטר מהתקף לב במוסקבה בשנת 1964, בגיל 58, זמן לא רב אחרי שאולץ בהפתעה לפרוש מתפקידו בבולשוי לטובת יבגני סבטלנוב[4] . הוא הובא לקבורה בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה (גוש ג)

חיוו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מליק-פאשאייב היה נשוי לרקדנת הבלט מינה סולומונובנה שמלקינה (1995-1909), רקדנית סולנית של תיאטרון בולשוי בנו, אלכסנדר (אלכסנדר אלכסנדרוביץ') מליק-פאשאייב (יליד 1941) הוא אמן, חוקר רוסי ידוע בפסיכולוגיה של האמנות[5]. בשנים 1934–1940 הזוג מליק-פאשאייב נמצא בידידות קרובה עם הסופר מיכאיל בולגקוב ואשתו, ילדה[2].

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1938 - פרס שני בתחרות לניצוח של ברית המועצות
  • 1942 ו- 1943 - פרס המדינה של ברית המועצות על שם יוסיף סטלין
  • 1953 גראן פרי דו דיסק -Grand Prix du Disque בצרפת עבור הקלטת האופרה "הנסיך איגור" משנת 1951 עם הזמרים מרק רייזן, אלכסנדר פירוגוב, אנדריי איבנוב, סרגיי למשב, יבגניה סמולנסקאיה, ואחרים[6]
  • 1962 - שוב - גראן פרי דו דיסק - בצרפת - על הקלטתו את האופרה "בוריס גודונוב"
  • 1964 - פרס האקדמיה האמריקאית לאמנויות על הקלטת האופרה "בוריס גודונוב"

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרי שב-1987 מועצת היישוב שאומיאני בגאורגיה החזירה את בית המשפחה שהולאם בשנת 1926, שנבנה על ידי אדריכל בשם כלנתרוב. נפתח בו בית מוזיאון לזכרו של מליק -פאשאייב. הכולל פריטים אישיים, כתבי יד וכו' .
  • 2006 - הדואר של ארמניה הנפיק דואר עם דיוקנו של מליק-פאשאייב לכבוד מאה שנה להולדתו

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שירים מאת אלכסנדר פושקין, איליה ארנבורג וכו'

מוזיקה סימפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות שניצח בבכורתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1954 - הפתיחה החגיגית לתזמורת מאת דמיטרי שוסטקוביץ'

[3]

מבחר דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

([7] איכותו המיוחדת של אמנותו נשמרה בהקלטות רבות עם תזמורת תיאטרון בולשוי:

אופרות:
יצירות אחרות:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alain Pâris - Dictionnaire des interprètes et de l interprètation musicale au XXe siècle, Ed.Robert Laffont, Paris 1995

(אלן פארי - לקסיקון המבצעים והביצוע המוזיקלי במאה ה-20, הוצאת רובר לאפון פריז 1995)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר מליק-פאשאייב בוויקישיתוף

Бecкoмпрoмиccный pыџapь иcкуccтвa - האביר הבלתי מתפשר של האמנות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי לוח השנה הגרגוריאני. לפי לוח השנה היוליאני שהיה נהוג אז ברוסיה תאריך הלידה היה 13 באוקטובר 1905
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ולנטין פרדלוגוב - הפורום המוזיקלי 2011
  3. ^ 1 2 3 A.Pâris 1995 עמ' 676
  4. ^ א. פיודורבה 2011
  5. ^ אנציקלופדיה של הקרן הארמנית האיאזג ברשת
  6. ^ [1]
  7. ^ הדיסקוגרפיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלכסנדר_מליק-פאשאייב&oldid=37263990"