נגורנו קרבאך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
הרפובליקה של נגורנו קרבאך
Flag of Nagorno-Karabakh.svg Coat of arms of Nagorno-Karabakh.png
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: אין
מיקום נגורנו קרבאך
יבשת אסיה
שפה רשמית ארמנית
עיר בירה סטפנקרט (חאנקנדי)
39°48′55″N 46°45′7″E
העיר הגדולה ביותר סטפנקרט
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
באקו סאהקיאן
אראיק הרוטיוניאן
הקמה
- עצמאות ‏‏[1]
- תאריך

מאזרבייג'ן
10 בדצמבר 1991
שטח 
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
4,400 קמ"ר 
(ללא דירוג)
זניח
אוכלוסייה ‏ (2002)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
145,000 נפש 
(ללא דירוג)
32.95 נפש לקמ"ר
(ללא דירוג)
מטבע דראם ארמני ‏ (AMD)
אזור זמן UTC +4
סיומת אינטרנט .אין
קידומת בינלאומית 374+

נַגוֹרְנוֹ-קַרָבָּאך היא ישות מדינית, עצמאית דה פקטו, מובלעת בשטח הגאוגרפי של אזרבייג'ן, שהכריזה באופן חד-צדדי על עצמאותה ממנה כ"רפובליקה של נגורנו קרבאך". רוב תושביו הם ארמנים נוצרים, שנמצאים בסכסוך רב שנים עם שכניהם האזרים המוסלמים, שהם האומה הרשמית של הרפובליקה. הישות מהווה מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. בשנה זו החלה מלחמה על החבל בין אזרבייג'ן לארמניה, שהסתיימה בשנת 1994.

הישות ממוקמת בעבר הקווקז, כ-270 קילומטר מערבית לבירת אזרבייג'ן, באקו. ושטחה היא מובלעת בתוך השטח הריבוני של אזרבייג'ן, המשתרעת על שיטחן של המחוזות האזריים: אגדם, ג'בראיל, פיזולי, קלבדג'אר, לצ'ין, קובטלי, שושה (מחוז), שושה (עיר), טרטר, סטפנקרט, חוג'אלי, חוג'אבנד וזנגלן.

הפרלמנט של נגורנו קרבאך, שהייתה במשך כל תקופת השלטון הסובייטי בקווקז אובלסט אוטונומי תחת אזרבייג'ן סס"ר, החליט, בשנת 1988, על עריכת משאל עם על איחוד עם ארמניה. החלטה זו הובילה לתחילת ההתנגשויות החמושות ולפתיחת מלחמת נגורנו-קרבאך. בשנת 1991 הכריזה הישות על עצמאותה, לאחר משאל עם, שהוחרם בידי המיעוט האזרי בחבל. הדבר הביא להסלמת הסכסוך על השליטה בחבל ולמלחמה של ממש, שבה נהרגו כ-30 אלף בני אדם, ומעל למיליון איש הפכו לפליטים. בשנת 1994 השלימו הארמנים את ההשתלטות על החבל, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן. אזור החיץ כולל גם את כל השטח שהפריד את המובלעת מארמניה והארמנים הצליחו ליצור רצף טריטוריאלי בשליטת בין ארמניה לחבל העצמאי. הארמנים השתלטו על שבעה מחוזות בתוך אזרבייג'ן ממזרח לאזור המריבה. סכסוך זה הוא אחד הסכסוכים עקובי הדם מבין הסכסוכים שלאחר התפרקות ברית המועצות. הסכסוך הארוך ביותר, מספר הנפגעים והיקף מעשי הזוועה הרב ביותר שבוצעו על ידי הצדדים. זה סכסוך אזרחי פנים-מדינתי ובין-מדינתי בעת ובעונה אחת. מספר העקורים האזרים באזרבייג'ן מגיע לכמה מיליונים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה נגורנו (нагорный) ברוסית הוא תואר השם שפירושו רמה ומכאן רמת קרבאך. המינוח האזרי כולל תואר שם דומה, dağlıq (הררי) ומכאן קרבאך ההררי או yuxarı (עילית, עליון) - קרבאך עילית/הקרבאך העליון. מינוח דומה לא מופיע בארמנית. השם נגורנו קרבאך היה השם הרישמי של הרפובליקה הארמנית באזור שנקראה המחוז האוטונומי של נגורנו קרבאך. המינוח בשפות השונות נובע מהמילה קרבאך בתוספת אחד מתוארי השם הללו. בצרפתית למשל החבל נקרא Haut-Karabakh שפירושו קרבאך עילית.

קרבאך עצמה היא חבל ארץ הכולל את נגורנו קרבאך. המילה קרבאך מורכבת משני חלקים קארא=שחור ובאך=גן - גן שחור. המילה באך או באע' (باغ) נובעת מהשפה הפרסית והיא נפוצה גם בשפות אחרות כמו פשטו, כורדית, אורדו, אזרית, ארמנית, גאורגית ועוד (בשפות טורקיות: bāgh). משמעותה גן או פרדס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להסכם קוראקצ'אי‏[2] בין האימפריה הרוסית והאימפריה הפרסית בשנת 1805 הפכה נגורנו קרבאך למדינת חסות של האימפריה הרוסית. מעמדה זה קיבל אשרור בהסכם גוליסטן משנת 1813, בה למעשה האימפריה הפרסית ויתרה על השליטה בה עוד לפני שהשליטה על כל עבר הקווקז עברה לידי האימפריה הרוסית בהתאם להסכם השלום של טורקמנצ'אי (1828). בעקבות הסכם השלום הייתה תזוזה של אוכלוסיות בין שתי האימפריות כאשר אזרים מוסלמים מצד אחד היגרו לתחומי האימפריה הפרסית וארמנים נוצרים מהאימפריה הפרסית היגרו לתחומי האימפריה הרוסית. ההגירה חידדיה את המאזן הדמוגרפי בנגורנו קרבאך.‏[3]

השלטון הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1822 (?) התפרקה חאנות קרבאך רשמית והפכה לחלק מפלך אליזבטפול של מלכות המשנה של הקווקז. הגישה המסורתית של האימפריה הרוסית לאזור הקווקז הייתה ניצול הסכסוכים בין הקבוצות האתניות לשם קידום השפעתה של האימפריה הרוסית. מגמה זו נמשכה במדיניות "הפרד ומשול" גם בתקופת השלטון הסובייטי בקווקז.

התפוררות האימפריה הרוסית והקמתן של מדינות עצמאיות לזמן קצר, הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן מחד והרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה מאידך, בשנת 1918, הביאה לניצני הסכסוך, והוא נמשך עד לכיבוש הסובייטי של הקווקז. הסכסוך הטריטוריאלי לא שכך עד 1920, כששתי המדינות הצעירות הפכו להיות חלק מברית המועצות. במהלך תקופה זו, אזרים רבים נהרגו בידי טרוריסטים ארמנים.

בשנת 1924 הכריז השלטון הסובייטי על קרבאך כאוטונומיה בתוך שטח אזרבייג'ן. הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה מהרצון של השלטון הבולשביקי החדש לרצות את טורקיה תחת מנהיגותו של אתאטורק ולהעניק לאזרבייג'ן העשירה בנפט והמוסלמית-שיעית מעמד בכורה ושליטה על הארמנים והנוצרים שבתוכה‏[4], או ממדיניות הפרד ומשול המסורתית של השלטון הרוסי או משניהם גם יחד.

ההרכב הדמוגרפי של המחוז האוטונומי של נגורנו קרבאך (באחוזים)‏[5]
1939 1959 1970 1979 1989
ארמנים 88.0 84.4 80.5 75.9 76.9
אזרים 9.3 13.8 18.1 23.0 21.5
אחרים 2.7 1.8 1.4 1.1 1.6
סה"כ 100.0 100.0 100.0 100.0 100.0

השינוי הדמוגרפי בקראבך וירידת חלקם של הארמנים באוכלוסייה עקב גידול טבעי נמוך והגירה לרוסיה היו הרקע לטענות הארמנים על מדיניות דמוגרפית מכוונת של אזרבייג'ן להקטנת האוכלוסייה הארמנית בקרבאך ולתביעתם להסתפח לתחומי הרפובליקה הארמנית של ברית המועצות. לאחר כמה עשורים של רגיעה, בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, כשמיכאיל גורבצ'וב עלה לשלטון במוסקבה והחל ברפורמות דמוקרטיות במדינה, החליטו תושביו הארמנים של אזור נגורנו קרבאך להסב את תשומת לבם של ראשי הסובייטים לבעיה. הם התלוננו על "אזריזציה" כפויה של האזור, ודרשו להבטיח בו רוב ארמני. באוגוסט 1987, ערכו, תושביו הארמנים של אזור נגורנו קרבאך, משאל עם בלתי פורמלי.‏[6]. הסובייט העליון של ארמניה פנה לסובייט העליון של ברית המועצות וביקש תמיכה בהצטרפות החבל לארמניה. פנייה זו נדחתה, וכות רוסיים נשלחו לירוואן כדי למנוע הפרות סדר. האירוע החיש את ההתפרצות האלימה של הסכסוך.

ב-13 בפברואר 1988, קרבאך הארמנים החלו להפגין בעיר הבירה שלהם, סטפנקרט, בעד איחוד עם הרפובליקה הארמנית. שישה ימים לאחר מכן הצטרפו אליהם צעדות המוניות בירוואן, בירת ארמניה. ב-20 בפברואר של אותה שנה, החליטה, מועצת הנציגים של חבל נגורנו קרבאך, לבקש את העברת האזור לארמניה. מוסקבה דחתה דרישה זו. ב-22 בפברואר 1988, התקיים העימות הישיר הראשון של הסכסוך, כשקבוצה גדולה של אזרים צעדו מאגדם לאזור המאוכלס בארמנים אסקראן. האזרים הרסו את הדרך בין שתי הערים, מה שהוביל לעימות שהדרדר לשני הרוגים מקבוצת האזרים, לפציעתם של חמישים מבני כפר ארמנים ומספר לא ידוע של שוטרים ואזרים. פליטים רבים עזבו את שתי המדינות כשהאלימות החלה, כשכל צד פוגע במיעוטים שבמדינתו.‏[7] בסתיו של 1989, החריף בין הסכסוך האתני בנגורנו קרבאך ובסביבתו, מה שהוביל את ברית המועצות להעניק לשלטונות אזרבייג'ן מרחב פעולה רב יותר של שליטה על האזור. ב-29 בנובמבר 1989, השליטה הישירה בנגורנו קרבאך הופסקה והאזור הוחזר לאזרבייג'ן.‏[8] המדיניות הסובייטית הפכה לחרב פיפיות, כאשר בישיבה משותפת של הסובייט הארמני העליון והמועצה הלאומית, הגוף המחוקק של נגורנו קרבאך, הכריזו איחוד של נגורנו קרבאך עם ארמניה. בשנת 1989, האוכלוסייה של נגורנו קרבאך הייתה 192,000. 76% מהאוכלוסייה באותה תקופה היו ארמנים, 23% אזרים, והשאר מיעוטים כורדים ורוסים.‏[9] ב-26 בנובמבר 1991, אזרבייג'ן ביטלה את מעמדו האוטונומי של מחוז נגורנו קרבאך, ביצעה ארגון מחדש של החלוקה המנהלית במחוז והעבירה את השטח לשליטתה ישירה.

הפרלמנט של נגורנו קרבאך, שהייתה במשך כל תקופת השלטון הסובייטי בקווקז אובלסט אוטונומי תחת אזרבייג'ן סס"ר, החליט, בשנת 1988, על עריכת משאל עם על איחוד עם ארמניה. החלטה זו הובילה לתחילת ההתנגשויות החמושות ולפתיחת מלחמת נגורנו-קרבאך. במהלך המלחמה הטילו טורקיה ואזרבייג'ן הסגר על ארמניה שנמשך עד לשנת 1994. בשנת 1991 הכריזה הישות על עצמאותה, לאחר משאל עם, שהוחרם בידי המיעוט האזרי בחבל. הדבר הביא להסלמת הסכסוך על השליטה בחבל ולמלחמה של ממש, שבה נהרגו כ-30 אלף בני אדם, ומעל למיליון איש הפכו לפליטים. בשנת 1994 השלימו הארמנים את ההשתלטות על החבל, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן. אזור החיץ כולל גם את כל השטח שהפריד את המובלעת מארמניה והארמנים הצליחו ליצור רצף טריטוריאלי בשליטת בין ארמניה לחבל העצמאי. הארמנים השתלטו על שבעה מחוזות בתוך אזרבייג'ן ממזרח לאזור המריבה. סכסוך זה הוא אחד הסכסוכים עקובי הדם מהסכסוכים של פוסט ברית המועצות. הסכסוך הארוך ביותר, מספר הנפגעים והיקף מעשי הזוועה הרב ביותר שבוצעו על ידי הצדדים. זה סכסוך אזרחי פנים-מדינתי ובין מדינתי בעת ובעונה אחת. מספר העקורים האזרים באזרבייג'ן מגיע לכמה מיליונים.

ההשתלטות הארמנית על שטחי אזרבייג'ן הביאה ללחץ בינלאומי לנסיגתה. בשנת 1992 הוקמה קבוצת מינסק (OSCE)[10], שכללה את נציגי צרפת, גרמניה, הונגריה, איטליה, רוסיה, שבדיה ובלרוס, במטרה למצוא פתרון לסכסוך בדרכי שלום. באפריל 1993 שוגרו משקיפים מטעם הקבוצה לאזור ובמקביל דרשה מועצת הביטחון מארמניה לפנות את כוחותיה מאזרבייג'ן‏[11]. אולם השפעת מהלכים אלה לא הייתה יעילה.

ב-5 במאי 1994 נחתם פרוטוקול בישקק, הסכם הפסקת אש זמני, בין נציגי ארמניה, אזרבייג'ן, נגורנו קרבאך ‏‏ורוסיה, בבישקק שבקירגיסטן. הוסכם כי הכוחות הארמניים יסוגו מהשטחים שכבשו באזרבייג'ן ונגורנו קרבאך תקבל אוטונומיה תחת אזרבייג'ן. כמו כן הוסכם כי יינתן מעמד מיוחד למסדרון לצ'ין, מעבר הרים באזור החיץ באזרבייג'ן המהווה את הדרך הקצרה ביותר מנגורנו קרבאך לארמניה וכן הוסכם על הצבת כוחות "שמירת שלום" רוסיים באזור דוגמת הכוח שהוצב בגאורגיה[12]. אף על פי שאזרבייג'ן חתמה על ההסכם הזמני בבישקק היא לא חתמה על הסכם הקבע במוסקבה. מאז ערוכים הצבא האזרי והצבא הארמני לאורך קו הפסקת אש עמוס תעלות. למרות תקריות ירי שמתרחשות מעת לעת, הפסקת האש נשמרת.

אף על פי שההסכמות שהושגו בין הצדדים היו לא מבוטלות עדיין לא הושג הסכם מה יהיו מרכיבי כוח שמירת השלום שיוצב באזור. ארמניה דרשה שהכוח יהיה מורכב מרוסים, שכן הרוסים נטו לטובתם. אזרבייג'ן דרשה שהכוח יהיה שכוח מטעם הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה יעמוד ביחד עם הכוח הרוסי, היות שהאזרים חששו מאותה נטייה רוסית לטובת ארמניה. הארמנים בנגורנו קרבאך התנגדו להכללת חיילים טורקיים בכוח הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, מחשש לנטייה הטבעית שלהם להעדיף את האזרים.

ב- 25 בינואר 2005 אימצה האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה (PACE) את החלטה 1416 המגנה את הטיהור האתני כנגד האוכלוסייה האזרית וקוראת לנסיגת הכוחות הארמניים משטח אזרבייג'ן.

בנובמבר 2007 - עקרונות מדריד‏[13]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

95 אחוז מאוכלוסיית הישות הם ארמנים. המדינה לא זכתה להכרה משום גוף מדיני בעולם, כולל ארמניה. האזור כולו נמצא בשליטתו של הצבא הארמני. בנושא זה ובעניינים אחרים, קיימו ארמניה ואזרבייג'ן שיחות שלום בתיווך הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוזות אזרבייג'ן, כאשר בירוק מסומנת שטח "נגורנו קרבאך"

המדינה היא בעלת שטח של 4,400 קילומטרים מרובעים, וב-1989 מנתה אוכלוסייתה 192,000 נפש. האוכלוסייה באותה עת הייתה בעיקר ארמנית (76%) ואזרית (23%), עם מיעוט רוסי וכורדי. הבירה היא סטפנקרט (או בשמה האזרי "חאנקנדי"). עיר עיקרית אחרת בה היא העיר ההיסטורית שושה, אשר הייתה מאוכלסת בעיקר באזרים לפני הסכסוך שפרץ באזור וכעת ידועה כעיר רפאים.

אזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלה השוואתית עכשווית של האזורים בנגורנו קרבאך עם הקבלה לאזורים בעת שליטת האזרים:

אזור ארמני אזור אזרי
אסקראן חאנקנדי (עיר), חוג'אלי
הדרוט חלק של חוג'אבנד
מארטקרט חלקים של קלבג'אר, טרטר
מרטוני שארית של חוג'אבנד
שאומיאן נאפטאלאן (עיר), חלק של גורנבוי
שושי שושה (העיר), שושה
קוושטג חלקים מלצ'ין, קובדי, זנגילן ו מערב ג'בראיל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏עצמאותה של רפובליקת נגורנו קרבאך אינה מוכרת על ידי שום מדינה בעולם.‏
  2. ^ הסכם קוראקצ'אי (عهدنامه کورکچای), נקרא גם ההסכם הרוסי-קרבאכי, נחתם ב-14 במאי 1805, בין הנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז, פאבל ציציאנוב לבין נציג החאן האזרי , איברהים חליל חאן ג'אוואנשיר (1730-1806), מחאנות קראבך, עלפיה הפכה חאנות קרבאך לפרוטקטורט של האימפריה הרוסית.
  3. ^ George Long, The Penny Cyclopædia of the Society for the Diffusion of Useful Knowledge: V. 11, 1838, p. 175
  4. ^ מתוך מאמרו של אלכסיי זוורב, Ethnic Conflicts in the Caucasus, 1988-1994, פורסם ב- Bruno Coppieters (ed) “Contested Borders in the Caucasus” (Brussels: Vubpress, 1996), p. 37
  5. ^ אוכלוסיית המחוז האוטונומי נגורנו-קרבאך, מפקדי אוכלוסייה שפורסמו על ידי הסובייטים (Перепись населения СССР), (ברוסית)
  6. ^ Thomas de Waal, Black Garden: Armenia and Azerbaijan Through Peace and War, p. 22, ISBN 0814719457
  7. ^ Lieberman, Benjamin (2006). Terrible Fate: Ethnic Cleansing in the Making of Modern Europe . Chicago: Ivan R. Dee. pp. 284–92. ISBN 1-5666-3646-9.
  8. ^ The Encyclopedia of World History . Houghton Mifflin Harcourt. 2001. p. 906.
  9. ^ Miller, Donald E. and Lorna Touryan Miller. Armenia: Portraits of Survival and Hope . Berkley: University of California Press , 2003 p. 7
  10. ^ קבוצת מינסק (OSCE)‏ (OSCE Minsk Group) - קבוצה שהוקמה מטעם הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ב-24 במרץ 1992 בהלסינקי, במטרה לעודד פתרון של שלום בסכסוך נגורנו קרבאך. האזרים מצידם טוענים למידה מסוימת של חוסר נייטרליות של הקבוצה כיוון שפזורה ארמנית נרחבת במדינות המשתתפות מונעות את הנייטרליות של הנציגים הקשובים לרצון בוחריהם.
  11. ^ החלטות האום ביחס לסכסוך:
    החלטה 822 מה-30 באפריל 1993 קוראת להפסקת מעשי האיבה בין הצדדים ולנסיגת כוחות הכיבוש ממחוז קלבג'אר שנכבש בשלישי לאותו חודש.
    החלטה 853 מה-29 ביולי 1993 קוראת לנסיגת כוחות הכיבוש ממחוז אגדם, שנכבש ב-23 ביוני של אותה שנה.
    החלטה 874 מה-14 באוקטובר 1993 קוראת לנסיגת כוחות הכיבוש מהאזורים שנכבשו זה לא מכבר מחוז פיזולי (נכבש ב-23 באוגוסט של אותה שנה), מחוז ג'בראיל (26 באוגוסט), מחוז קובטלי (30 בספטמבר) ומחזקת את החלטות 822 ו-853.
    החלטה 884 מה-12 בנובמבר 1993 קוראת לנסיגת כוחות הכיבוש מהאזור שנכבש זה לא מכבר - מחוז זנגלן והעיר גורדיז, וקוראת לממשלת ארמניה להשתמש בהשפעתה על הכוחות הכובשים, ומחזקת את החלטות 822, 853 ו-874.
  12. ^ Scotland Liddel, The Armenia-Azerbaijan Conflict Over Karabakh: From History to Future Peace Prospects, ISBN 9789952809244
  13. ^ עקרונות מדריד היו אחד מהסכמי השלום שהוצעו לסכסוך בנגורנו קרבאך. הגרסה הראשונה של ההסכם הוצגה לשרי החוץ של ארמניה ואזרבייג'ן בכנס השרים שהתקיים בנובמבר 2007 במדריד. זו הייתה גרסה מתוקנת של הצעת הסדר השלום של קבוצת מינסק (בראשות צרפת, רוסיה וארצות הברית) מקיץ 2006. העקרונות שהתבססו על הסכמי הלסינקי משנת 1975, הציעו כי בשלב הראשון ייסוגו הכוחות הצבאיים הארמנים ממחוזות אגדם, פיזיולי, ג'בריל זנגלן וקובאדי וכן מ-13 כפרים במחוז לצ'ין. כמו כן הוצע גם פירוז את השטח הנשלט על ידי הכוחות הארמנים ופינוי המוקשים שבו. בשלב השני ייסוגו הכוחות הארמנים ממחוז לצ'ין ומחוז קלבג'ר, ובמקביל חזרה של האוכלוסייה אזרית לנגורנו קרבאך. כוחות "שמירת השלום" ייפרסו להבטחת ביטחונם של הפליטים השבים לבתיהם הנטושים. נגורנו קרבאך תקבל רמה גבוה של אוטונומיה בדומה לזו המתקיימת בטטרסטן שבתחומי הפדרציה הרוסית. ההצעה נתקבלה בשביעות רצון מצד האזרים אולם נדחתה בידי ארמניה והפזורה הארמנית במערב.


מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות"

Flag of Abkhazia.svg אבחזיה · MNLA flag.svg אזוואד · Flag of South Ossetia.svg דרום אוסטיה · Flag of the Republic of China.svg טאיוואן · Flag of Transnistria.svg טרנסניסטריה · Flag of Nagorno-Karabakh.svg נגורנו קרבאך · Flag of Somaliland.svg סומלילנד · Flag of Kosovo.svg קוסובו · Flag of the Turkish Republic of Northern Cyprus.svg צפון קפריסין