סמרה

ערך זה עוסק בעיר גדולה ברוסיה. אם התכוונתם לעיר בעיראק הקדושה באסלאם השיעי, ראו סאמרא.

סמרה Самара סמל העיר דגל העיר התיאטרון על שם גורקי מדינה / טריטוריה רוסיה מחוז מחוז סמרה ראש העיר ויקטור טארחוב שטח 465.97 קמ"ר תאריך ייסוד 1586 אוכלוסייה  ‑ בעיר  ‑ במטרופולין  ‑ צפיפות 1,134,716‏  (נכון ל-2009) 2,500,000‏ 2437 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009) קואורדינטות http://city.samara.ru (הצגת סמרה במפת רוסיה מוגדלת)   סמרה (הצגת סמרה במפת רוסיה רגילה)   סמרה

סמרה (ברוסית: Самара, מ-1935 עד 1991 נקראה העיר קויבישב, ברוסית: Куйбышев) היא עיר ברוסיה, השוכנת על גדות נהר וולגה, בירת מחוז סמרה. נכון לשנת 2009 מונה אוכלוסיית העיר כ-1,135,000 תושבים.

היסטוריה

העיר מוזכרת בשם סמר בכרוניקות שונות החל מהמאה ה-14. התאריך הרשמי של ייסוד העיר הוא 1586, כמבצר הגנה על הוולגה. כמאה שנים מאוחר יותר, ב-1670, נכבשה על ידי חיילותיו של סטפן ראזין במרד האיכרים, והחל מ-1688 הפך המבצר לעיר באופן רשמי: בתחילה (1708) כעיר במחוז קזאן, לאחר מכן (1719) במחוז אסטרחאן; בשנת 1851 הפכה לבירת מחוז סמרה, עם 15,000 תושבים. ב-1773 הייתה סמרה לעיר הראשונה שעברה לצידו של ימליאן פוגצ'וב, מנהיג מרד הקוזקים של אורל נגד הצאריצה יקטרינה השנייה.

באותו זמן, זכה מחוז סמרה לכמות היבול הגדולה ביותר ברוסיה בחיטה, והעיר הפכה למרכז לקציר חיטה ברוסיה עם טחנות רוח שפרסמו אותה בשם "שיקגו הרוסית". בסוף המאה ה-19 התפתחה העיר למרכז תעשייתי ברוסיה, עם 46 מפעלים ו-2,500 פועלים. במהלך מהפכת 1905 הכריזה העיר סמרה על הקמת רפובליקה עצמאית ופרישה מרוסיה, אך זמן לא רב לאחר מכן השתלטו על העיר חיילי הממשלה מחדש. ב-1917 היו בעיר כ-90 מפעלים ובאוקטובר של אותה השנה הונהג בעיר שלטון קומוניסטי. ביוני 1918 העיר עברה לידי הצבא הלבן, אך בנובמבר חזרה לידי הקומוניסטים. בשנת 1919 שימשה סמרה כבירה הזמנית של רוסיה.

ב-1935 שונה שם העיר לקויבישב על שם ולריאן קויבישב, פעיל קומוניסטי שכבש את העיר מהצבא הלבן בשנת 1918. ב-1941 רוכזו בעיר מפעלי תעשייה רבים שכללו בין השאר מפעל לייצור מטוסים מסוג איליושין, מפעלי נפט, שבזכותם העיר זכתה לכינוי "באקו השנייה",וכן הועברו אליה נציגויות דיפלומטיות וחלק ממשרדי הממשלה. העיר נהפכה בפועל לבירתה השנייה של ברית המועצות. בעיר מצאו מקלט אומנים ואנשי מדע רבים, ביניהם איליה ארנבורג ודמיטרי שוסטקוביץ שב-1941 הלחין בעיר את הסימפוניה השביעית שלו. בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה מצאו גולים פולנים רבים מקלט בעיר, והוקמו בו אפילו כמה מפלגות פולניות שיהודים נטלו בהן חלק פעיל. לאחר המלחמה רוב הפולנים חזרו לפולין, אך חלקם הוגלו לסיביר בשל פעילות "אנטי-מפלגתית".

יהודים

עד תחילת המאה ה-19 העיר הייתה מחוץ לתחום המושב והורשו להתיישב בה קנטוניסטים בלבד. בין השנים 1914 ו-1917 הוגלו יהודי אזורי הלחימה בבלרוס, ליטא ולטביה לעיר וכך גדלה הקהילה היהודית בצורה משמעותית. מ-1991 חודשה הפעילות הקהילתית ומכהן כרב העיר הרב שלמה דייטש.

בית הכנסת