אלן גורדון קנינגהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלן גורדון קנינגהם
אלן גורדון קנינגהם מצדיע ועוזב את ארץ ישראל בסירה, 14/5/1948

סר אלן גורדון קנינגהםאנגלית: Alan Gordon Cunningham;‏ 1 במאי 188730 בינואר 1983) היה קצין בריטי אשר זכה לניצחונות על האיטלקים במסגרת המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן היה הנציב העליון הבריטי האחרון בארץ ישראל. אחיו היה האדמירל הנודע אנדרו קנינגהם.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנינגהם נולד בדבלין, אירלנד והתחנך בקולג' צ'לטנהם ובאקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ', בטרם קיבל דרגת קצונה בצבא הבריטי בשנת 1906. אירלנד הייתה בשנים אלו חלק בלתי נפרד מן האימפריה הבריטית. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בארטילריה הרכובה, וזכה בעיטור הצלב הצבאי בשנת 1915 וכן בעיטור "אות השירות המצטיין" בשנת 1918. במשך שנתיים לאחר תום המלחמה שירת בהאחזויות הבריטיות במזרח הרחוק.

בשנת 1937 קנינגהם הפך למפקד הדיוויזיה הראשונה של הארטילריה המלכותית, ולאחר מכן למפקד דיוויזיה של כוחות ההגנה כנגד מטוסים.

בתחילת מלחמת העולם השנייה קיבל קנינגהם את הפיקוד על האגף הדרומי של הכוחות הבריטים במערכה במזרח אפריקה, שהיה מורכב בעיקרו מחיילים דרום אפריקאים וחיילים אחרים ממושבות אפריקה. הוא הוביל את המערכה בסומליה ומשם המשיך לכיבושה של אדיס אבבה מן האיטלקים. המערכה החלה בכיבוש הנמלים קיסמאיו ומוגדישו על הים האדום. האיטלקים נסוגו לפנים הארץ. ב־6 באפריל 1941 נכנסו כוחותיו של קנינגהם לאדיס אבבה. שישה שבועות לאחר מכן, ב־20 במאי, בשיתוף עם כוחותיו של ויליאם פלאט הביאה המתקפה לכניעתו של הצבא האיטלקי בפיקודו של הנסיך אמדאו הדוכס השלישי מאאוסטה על פסגת ההר אמבה אלגי.

המערכה המזרח אפריקנית הייתה פעולה מהירה שתוצאתה הייתה לקיחת 50,000 שבויים איטלקים במחיר של חמש מאות אבידות מאנשי קנינגהם. הצלחת המבצע הובילה להצבתו של קנינגהם בפיקוד על הארמייה השמינית של הצבא הבריטי בצפון אפריקה. משימתו המידית הייתה להוביל את כוחותיו של הגנרל קלוד אוקינלק בהסתערותם על כוחותיו של רומל במדבר הלובי, במבצע צלבן. המערכה החלה ב-18 בנובמבר 1941, אך אבדות מוקדמות הובילו את קנינגהם להמליץ על השעייתה. המלצה זו לא התקבלה על דעתם של הממונים על קנינגהם, אשר הדיחו אותו מתפקידו. במהלך שארית המלחמה שירת באקדמיה הבריטית לפיקוד ומטה, וכן בצפון אירלנד. בשנת 1941 הוכתר בתואר אבירות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, בתחילת נובמבר 1945 קיבל קנינגהם, אשר הועלה לדרגת גנרל בשנת 1945, את משרת הנציב העליון על ארץ ישראל והוא הגיע לירושלים ב-21 בנובמבר 1945. לימים סיפר כי כשקיבל את התפקיד פנה לראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי בשאלה מה ההנחיות המדיניות שלפיהן עליו לנהוג וקיבל את התשובה: "הו, פשוט צא ומשול בארץ". וכך, כשהוא מצויד בהוראות מעורפלות, שירת קנינגהם במשרה זו בין 1945 ו־1948, עד להכרזתה של מדינת ישראל. בין השאר, אישר בחתימת ידו את הוצאתם להורג של דב גרונר, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני ומרדכי אלקחי. בראשית כהונתו סבר קנינגהם כי את בעיית הסכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל יש לפתור על ידי צמצום העלייה היהודית לארץ ישראל, אך במהלך כהונתו כנציב הפך לתומך בתוכנית החלוקה של הארץ‏[1]. עוזרו של קנינגהם היה ארנסט סטפורד, שמילא את תפקיד עוזר הנציב העליון עוד משנת 1931.

החלטה אחת של קנינגהם שינתה כפי הנראה את המצב בירושלים במלחמת העצמאות. בניגוד לדרישת הצבא הבריטי החליט קנינגהם שלא לפנות את ירושלים כבר בסוף ינואר 1948. הצבא הבריטי דרש לפנות את ירושלים ולהעביר את מרכז השלטון המנדטורי לחיפה עד תום המנדט, וקנינגהם איים בהתפטרות אם לונדון תאלצו לעשות כן. האיום עשה את שלו, ובירת המנדט הבריטי נותרה בירושלים עד ליומו האחרון בארץ ישראל.

לאחר מכן שירת כמפקד הארטילריה המלכותית עד שנת 1954.

אלן קנינגהם מת במחוז קנט באנגליה בשנת 1983 והוא בן 96 שנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימוכין והערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה חננאל, הירושלמים, הוצאת ארץ וטבע 2007
הנציבים העליונים בעת המנדט הבריטי

הרברט סמואלהרברט פלומרג'ון צ'נסלורארתור ווקופהרולד מקמייקללורד גורטאלן גורדון קנינגהם