הרברט סמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרברט לואי סמואל

הרברט לואי סמואל (אליעזר בן מנחם) (באנגלית: Herbert Louis Samuel; ‏6 בנובמבר 18702 בפברואר 1963),‏ GCBOMGBEPC, היה מדינאי ודיפלומט בריטי יהודי, חבר הפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית, שר בממשלת בריטניה; שימש כנציב העליון הראשון בזמן המנדט הבריטי על ארץ ישראל (וכונה בפי אנשי היישוב גם "הנציב הראשון ליהודה").

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמואל נישא לביאטריס, בת למשפחת פרנקלין, משפחה בריטית-יהודית ממעמד כלכלי וחברתי גבוה שעסקה בעיקר בתחום הבנקאות וההוצאה לאור. שורשיה של המשפחה בפולין ובבוהמיה (השם המקורי של המשפחה היה פרנקל, והוא שונה לפרנקלין עם הגעתו של אבי אבות המשפחה לאנגליה לקראת אמצע המאה ה-18). אחי אשתו היה חותנו של נורמן בנטוויץ', וסבה של המדענית הבריטית רוזלינד פרנקלין.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמואל היה חבר בפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הליברלית, ומונה כשר בממשלה בשנת 1910 על ידי ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית'. בתחילה שימש כממונה על שירותי הדואר, ולאחר מכן כשר הפנים. הוא גם היה הקנצלר של דוכסות לנקסטר (דוכסות הנחשבת נחלה של מלך אנגליה). סמואל היה היהודי הראשון (שאינו מומר כבנימין ד'יזראלי) ששימש כשר בממשלת בריטניה. בתפקיד שר הפנים קידם את רעיון יצירת פרוטקטורט בריטי על ארץ ישראל, רעיונות שמצאו לאחר מכן את ביטוים במדיניות בריטניה בסמוך לסיום מלחמת העולם הראשונה, והשפיעו על הצהרת בלפור.

כאשר המפלגה הליברלית התפרקה לסיעת אסקווית' וסיעת לויד ג'ורג', סמואל תמך באסקווית'. כאשר הודח אסקווית' ולויד ג'ורג' מונה לראש ממשלה סירב הרברט סמואל להמשיך ולכהן כשר ועזב את הממשלה, זאת כהבעת שאט נפש על מהלכיו של לויד ג'ורג' שהביאו להדחתו של אסקווית'.

לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי בריטניה בשנת 1917, איבד סמואל את מקומו בפרלמנט בבחירות של שנת 1918, וכפוליטיקאי בכיר לשעבר היה מועמד לתפקיד דיפלומטי. הוא מונה למשרת הנציב העליון בשנת 1920, לאחר תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

הנציב העליון בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרברט סמואל בעת קבלת פנים בירושלים לוינסטון צ'רצ'יל ורעייתו. משמאלו האמיר עבדאללה. מרץ, 1921
הרברט סמואל עם הלורד בלפור והגנרל אלנבי
הרברט סמואל עם וינסטון צ'רצ'יל

מינויו של סמואל עורר ביקורת מחוגים שונים בממשל הבריטי, ולתמיכה בקרב הקהילה היהודית בבריטניה.[דרוש מקור] בבואו לארץ נתקבל הרברט סמואל כנציב עליון יהודי בהתלהבות על ידי היישוב, וניתן לו הכינוי "הראשון ליהודה". סמואל שאף לנייטרליות וניסה לנהל יחסים מאוזנים בין היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית, ולרכוש גם את אמונם של הערבים. בין היתר מינה לתפקיד המופתי של ירושלים את חאג' אמין אל-חוסייני, תוך שימוש בסמכות שהועברה אליו מהסולטאן הטורקי.

בשנת 1921 פרצו מאורעות תרפ"א, שבמהלכן רצחו ערבים עשרות יהודים ביפו ובסביבתה, בהם הסופר יוסף חיים ברנר. על מנת להשקיט את הרוחות הורה סמואל על הפסקה זמנית בעלייה. בעקבות המאורעות הוקמה ועדת חקירה שנקראה ועדת הייקראפט, ובעקבותיה הוציא משרד המושבות הבריטי את הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל - נייר עמדה רשמי של הממשלה הבריטית. בספר לבן זה, הראשון מבין שלושה, הופרד עבר הירדן משטח "ארץ ישראל" המנדטורית, והועבר לניהול נפרד (אם כי המנדט הבריטי הוסר לחלוטין משטח זה רק בשנת 1946). כן הוחלו הגבלות על העלייה.

לאחר המאורעות הבין סמואל כי כוח המשטרה הבריטי שפעל בארץ זקוק לחיזוק משמעותי. ב-1921 הקים את "המשטרה המעולה" (שכונתה גם "הז'נדרמריה הפלשתינאית") – כוח משטרה למניעת מהומות ושמירה על השלום, שפיקודו היה בריטי, אך המשרתים בו גויסו מבני הארץ על פי מפתח עדתי. ב-1922 הקים את "הז'נדרמריה הבריטית" – כוח משטרה צבאי למחצה ששימש אף הוא למניעת מהומות וללוחמה בכנופיות שודדים. פעולתן של שתי הז'נדרמריות הביאה לרגיעה יחסית בארץ לקראת סוף שנות כהונת סמואל כנציב. מחליפו, הרברט פלומר, פירק את הז'נדרמריות.

בין פעולותיו החשובות של סמואל היו הכרזה על ירושלים כבירת "ארץ ישראל" המנדטורית, וקביעת משכנו של הנציב בירושלים. בימי מושלו, משכן השלטון הבריטי היה במתחם אוגוסטה ויקטוריה בפסגת הר הצופים (רק בשנות ה-30, לאחר שרעידת האדמה של 1927 פגעה במבנה, נבנה "ארמון הנציב"). כן פעל סמואל רבות לפיתוח הארץ (מיזם סלילת הכבישים, שצמצם את בעיית התעסוקה של אנשי העלייה השלישית) ולרווחת תושביה, היהודים והערבים.

בעקבות כהונתו של סמואל, וכהונתו של הלורד פלומר לאחריה, שהיתה, מבחינות רבות, המשך ישיר למדיניותו של סמואל, חל בארץ שקט יחסי, עד למאורעות תרפ"ט שפרצו בשנת 1929. לאחר שסיים סמואל את תפקידו, בשנת 1925, שקל סמואל את האפשרות להשתקע בחיפה, אך חזר בו עקב התנגדותו הנחרצת של מחליפו, הלורד פלומר.‏[1]

חזרה בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו לבריטניה בשנת 1925 מונה על ידי ראש הממשלה סטנלי בולדווין לבדיקת הבעיות בקרב אוכלוסיית הכורים. ועדת סמואל פירסמה את מסקנותיה במרץ 1926, והמליצה על רה-אורגניזציה במכרות, אך דחתה את הרעיון של הלאמתם. כן המליצה על ביטול הסובסידיות בענף והפחתת שכר הכורים. המלצות הוועדה היו אחד הגורמים לשביתה הגדולה בשנת 1926.

סמואל שב לפרלמנט בעקבות הבחירות בשנת 1929. שנתיים לאחר מכן הפך למנהיג המפלגה הליברלית, אחרי לויד ג'ורג', והיה ליהודי הראשון שהנהיג מפלגה גדולה באנגליה. כיהן כשר הפנים בממשלות רמזי מקדונלד. הוא פרש עם מפלגתו מן הממשלה בשנת 1932, ואיבד את מושבו בפרלמנט בשנת 1935.

בשנת 1937 קיבל את תואר האצולה ויקונט, שאותו הוריש לבנו הבכור אדווין סמואל, ואחר כך לנכדו, פרופ' דוד הרברט סמואל מהרצליה (נולד ב-1922). עם קבלת תואר האצולה נכנס סמואל לבית הלורדים; ה"ויקונט סמואל מהר הכרמל" שימש כמנהיג המפלגה הליברלית בבית הלורדים בשנים 19441955. בין תוארי הכבוד שהוענקו לו לאורך שנות פעילותו: אביר מסדר האמבט, אביר מסדר ההצטיינות, אביר מסדר האימפריה הבריטית וחבר המועצה המלכותית המכובדת ביותר של הוד מלכותו.

גם לאחר עזיבתו את ארץ ישראל הוסיף סמואל להיות מעורב בענייני התנועה הציונית, והביע התנגדות למדיניות הספר הלבן השלישי של 1939, שכללה איסור על העלייה ועל מכירת אדמות ליהודים.

סמואל נפטר בשנת 1963. חלק מצאצאיו גרים עד היום במדינת ישראל, בהם נכדו פרופ' דוד הרברט סמואל.‏[2] בכמה ערים בארץ, כגון חדרה, תל אביב, נתניה ועוד, ישנם רחובות הקרויים על שמו.

בנו אדווין סמואל נישא להדסה, בתו של המחנך, הבלשן והמילונאי העברי יהודה גור (גרזובסקי).‏[3] בנו של אדווין, דוד, הקים את המחלקה לחקר המוח במכון ויצמן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תום שגב (1999). ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר, ירושלים. עמ' 181.
  2. ^ ‫שולה פרומר, הכל נשאר במשפחה, באתר ynet‏, 11 במאי 2003‬.
  3. ^ גבריאל צפרונימות הג'נטלמן הראשון ליהודה, מעריב, 24 בנובמבר 1978, המשך.


הנציבים העליונים בעת המנדט הבריטי

הרברט סמואלהרברט פלומרג'ון צ'נסלורארתור ווקופהרולד מקמייקללורד גורטאלן גורדון קנינגהם