אלקיביאדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקיביאדס
Bust Alcibiades Musei Capitolini MC1160.jpg
דמות גבר אידאלית משלהי התקופה הקלאסית המכונה "אלקיביאדס". בסיס הפסל והכיתוב ("אלקיביאדס בן קלייניאס, איש אתונה") הם תוספות מודרניות. העתק רומי של המקור היווני, המוזיאון הקפיטוליני, רומא
נולד 450 לפנה"ס
מקום לידה אתונה
נפטר 404 לפנה"ס
תקופת שירות 415-422 לפנה"ס (אתונה)
412-415 לפנה"ס (ספרטה)
411-412 לפנה"ס (חסות פרסית)
406-411 לפנה"ס (אתונה)
מלחמות וקרבות

המלחמה הפלופונסית

מסע המלחמה האתונאי לסיציליה
קרב אבידוס
קרב קיזיקוס
קרב נוטיון

אלקיביאדסיוונית: Ἀλκιβιάδης; בלטינית: Alcibiades‏; 450 לפנה"ס404 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי אתונאי, בן למשפחת האלקמיונידים. אלקיביאדס, שנודע לשמצה בשל הפכפכנותו, קנה לו אויבים רבים בכל מקום בו פעל והחליף מספר פעמים את נאמנותו: מאתונה לספרטה, מספרטה לפרס תחת שלטון המלך דריווש השני ושוב לאתונה. הוא מילא מספר תפקידים משמעותיים במהלך חלקה השני של המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, הן כמצביא והן כיועץ אסטרטגי ופוליטי בשני הצדדים הלוחמים.

בין השנים 422‏-415 לפנה"ס נמנה אלקיביאדס עם חשובי המנהיגים בעירו, והיה אחד התומכים הבולטים במסע המלחמה לסיציליה שכשל. מיד לאחר הפלגת צי המשלוח לדרכו טפלו עליו יריביו הפוליטיים אשמה של חילול הקודש ותבעו להעמידו למשפט. כדי לחמוק ממשפט בני עירו, ערק אלקיביאדס אל ספרטה, ובין השנים 415‏-412 לפנה"ס פעל בה כיועץ לניהול המלחמה נגד אתונה. לאחר שרכש לו יריבים ואויבים גם בספרטה, ברח לאסיה הקטנה. הוא מצא מקלט בחצר האחשדרפן הפרסי טיספרנס, ששלט באזור מטעמו של דריווש השני מלך פרס. בין השנים 412‏-411 לפנה"ס שימש יועץ לטיספרנס, ותוך כדי כך ניהל מגעים חשאיים עם תומכיו הפוליטיים באתונה. המגעים נשאו פרי, והוא נקרא לחזור לעירו ולהילחם למענה.

בשנים 411‏-406 לפנה"ס שירת אלקיביאדס כסטרטגוס ונחל ניצחונות צבאיים רבים על הספרטנים. אולם אחרי תבוסת האתונאים בקרב נוטיון סר חינו, ומתנגדיו הפוליטיים הצליחו להגלותו מן העיר. הוא פרש אל תראקיה ולא שב עוד לאתונה. עם סיום המלחמה בשנת 404 לפנה"ס ברח מזעם הספרטנים המנצחים אל אסיה הקטנה, בתקווה לקבל שוב מקלט אצל הפרסים. אולם תקוותו נכזבה, והוא נהרג בנסיבות לא ברורות בסַטְרַפִּיָה של פריגיה.

שנות הנעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקיביאדס בן קלייניאס (Cleinias) ודיינומכה (Deinomache) נולד באתונה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס. אלקיביאדס נולד בסמוך לניצחון הגדול של הערים היווניות על הפרסים בקרב מרתון, ולתחילתו של העימות הגדול ביותר בעולם היווני, המלחמה הפלופונסית. הייתה זו מלחמה בין שני כוחות עיקריים: אתונה מול ספרטה.‏[1] לאור מלחמה זו אלקיביאדס התעצב ובגר, ובדומה לרוב בני גילו, שאף לקחת במלחמה זו חלק משמעותי.‏[2] אמו, דיינומכה (Deinomache) בת מגאקלס, התהדרה בייחוס משפחתי המגיע עד הגיבורים המיתולוגיים אוריסאקס ואיאס בן טלאמון.‏[3] כמו כן השתייך אלקיביאדס מצד אימו למשפחת האלקמיונידים רבת־ההשפעה והמושמצת באתונה. המדינאי הנודע פריקלס ואחיו אריפרון היו בני דודה של אמו.‏[4] סבו מצד אמו, שנקרא גם הוא אלקיביאדס, היה חברו של קלייסתנס, הרפורמטור המפורסם מסוף המאה ה-6.‏[5] אחרי מות אביו קלייניאס בקרב קורונאה (447 לפנה"ס), שימשו פריקלס ואריפרון אפוטופרוסים לאלקיביאדס ולאחיו הצעיר.‏[6] לדברי פלוטארכוס למד אלקיביאדס בצעירותו אצל טובי המורים באתונה ובהם סוקרטס,‏[7] ונודע באופיו המרדני.‏[8]

הוא השתתף בקרב פוטידאה ב-432 לפנה"ס, הצטיין בלחימה ואף נפצע. על פי המסופר ניצלו חייו הודות לתושייתו ומסירותו של סוקרטס. השניים לחמו יחד גם בקרב דליום ב-424 לפנה"ס.‏[9] יחסי אלקיביאדס עם סוקרטס היו קרובים ביותר והוא העריץ וכיבד אותו יותר מכל איש אחר, עד כי "מפניו בלבד היה בוש ומתיירא ולא נתן את דעתו על האחרים".‏[10]

אלקיביאדס נשא לאישה את היפָּרֶטֶה בת היפוניקוס, מאצילי אתונה ועשיריה, שילדה לו בת ובן. פלוטארכוס מספר כי היפרטה אהבה את בעלה, אך הוא היה רודף תענוגות והתרועע עם זונות נוכריות ובנות המקום כאחד. ניסיונה להתגרש ממנו לא צלח, והיא חיה עמו עד מותה זמן לא רב אחר כך.‏[11]

הקריירה הפוליטית המוקדמת של אלקיביאדס (415-421 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית התבלטותו בזירה הציבורית באתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקיביאדס התבלט לראשונה אחרי חתימת שלום ניקיאס (421 לפנה"ס), הסכם שביתת הנשק עליו חתמו ספרטה ואתונה אחרי שבע שנות לחימה, שבמהלכן לא הצליחה אף אחת מהן להשיג יתרון מכריע על יריבתה. אלקיביאדס היה מראשי המצדדים בביטולו של ההסכם וקרא לחידוש פעולות הלחימה נגד ספרטה. תוקידידס מספר כי מלכתחילה התנגד אלקיביאדס להסכם, במיוחד משום שנעלב מכך שניקיאס ולאכס התעלמו ממנו בשל גילו הצעיר וקשרי משפחתו עם ספרטה, ולא שיתפוהו בניהול המשא ומתן עם ספרטה.‏[12] ניקיאס ואלקיביאדס היו יריבים פוליטיים, שייצגו גישות שונות לניהול המלחמה: ניקיאס החזיק בעמדה שמרנית פייסנית, בעוד אלקיביאדס נקט בגישה לוחמנית ורדף תהילה גם במחיר הסתכנות בקרבות.‏[13]

מעורבותו של אלקיביאדס החלה עם בואם של השגרירים הספרטנים לאתונה עם ייפוי כוח מלא לשאת ולתת על כל סעיפי הסכם השלום, בעקבות ויכוחים שעלו בין הצדדים בנוגע לפירוש ההסכם.‏[14][15][16] (בין השגרירים נמנה ספרטני בשם אנדיוס, שמאוחר יותר שיתף פעולה עם אלקיביאדס). האתונאים קיבלו שגרירים אלו היטב באקלסיה (אספת העם) וקבעו לשמוע את דבריהם ביום שלמחרת. אלקיביאדס נפגש עם הנציגים בחשאי לפני כינוס אספת העם, וטען בפניהם שהאספה תדרוש בהסכם דרישות גדולות מדי עבור אתונה. לכן הציע לספרטנים לא להודות בפני האספה הגדולה שקיבלו ייפוי כוח מלא (בניגוד לדברי ניקיאס שהציג באספה קודמת את הספרטנים כבעלי ייפוי כוח), ושכך יוכל אלקיביאדס עצמו להשפיע על המועצה לקבל את דרישות הספרטנים, בשל קשריו הטובים בה. הנציגים, בהאמינם לאלקיביאדס, התנכרו לניקיאס, שאכן רצה להגיע להסכמה עמם, והכחישו במועצה המאספת את היותם בעלי זכויות מלאות לחתימת הסכם. אמירה זו עמדה בסתירה לאמירתם יום קודם לכן, מה שאיפשר לאלקיביאדס לנצל הזדמנות זו כדי לפגום באמינותם, להטיל ספק בכוונותיהם ולהוקיעם בציבור.‏[17] באמצעות מקרה זה שיפר אלקיביאדס את מעמדו בציבור, ובו בזמן פגם במעמדו של ניקיאס.

ישנם היסטוריונים מודרניים אשר מטילים ספק בתיאור זה של המצב, בטענה כי ישנה סבירות גבוהה שמעורבותו של אלקיביאדס בסיפור זה הייתה בפועל קטנה יותר מכפי שהוא תיאר לאחר מכן‏[18] (במטרה להאדיר את שמו והשפעתו), ואין זה סביר שהנציג הספרטני אנדיוס, ישתף פעולה עם אלקיביאדס בשלב מאוחר יותר (בתקופה בה אלקיביאדס מנסה לחזור לאתונה הוא נעזר באנדיוס) לאור בגידה זו.‏[19] אנדרוס מחזק סברה זו, בטיעונים שנוגעים לפוליטיקה הפנימית שהנחתה כל אחד מהצדדים, האתונאים והספרטנים, לפעול בנושא, ובשל ההגבלה הרווחת אצל הספרטנים ונציגיהם, שלא נטו לקבל סמכות מוחלטת, כפי שמשתקף מתיאורם של תוקידידס ופלוטארכוס.‏[20]

הסיפור ממשיך בדחייתם של האתונאים את דרישות הנציגים הספרטנים, ומינויו של אלקיביאדס למצביא. אלקיביאדס ניצל את כוחו הגובר כדי לתאם ברית בין ערים חשובות בפלופונסוס, שהיו בלב הסכסוך: ארגוס, מנתינאה, אליס וערים אחרות, שהיוו איום על ההגמוניה הספרטנית בחצי האי.‏[21] אולם, ברית זו התפרקה בסופו של דבר בעקבות התבוסה בקרב מנטינאה בשנת 418 לפנה"ס.

המאבק נגד איום ההגליה מאתונה (417 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרקון עם שמו של אלקיביאדס עליו

פרק נוסף במאבקם של אלקיביאדס וניקיאס נגלה כאשר היפרבולוס, פוליטיקאי אתונאי בולט בתקופת פעילותם, ניסה לגרום להרחקה ל-10 שנים באמצעות אוסטרקיזם לאחד מהשניים. פלוטארכוס מתאר מקרה זה בשלוש ביוגרפיות שונות, אחת הגרסאות טוענת שהיריב שעמד מול אלקיביאדס היה אדם בשם פאקס, ובשתי האחרות עמד אלקיביאדס מול ניקיאס.‏[22] היפרבולוס רצה כנראה להרחיק את אחד משני האישים מאתונה, וכך לצבור יתרון פוליטי בזירה הציבורית. במחקרים מודרניים נמצאו כ-30 אוסטרקה (שברי חרס עליהם כתב כל אחד את השם אותו רצה להגלות) אשר היו קשורים להצבעה ההיא. שמותיהם של אלקיביאדס, ניקיאס, היפרבולוס ופאקס מופיעים בשברים אלו.‏[23]

אולם ניקיאס ואלקיביאדס שילבו כוחות יחדיו והשתמשו בהשפעתם כדי להתסיס את הציבור ולשכנעו להרחיק את היפרבולוס עצמו.‏[24][25].

זמן קצר לאחר ההצבעה, השתלטה אתונה על האי מילוס, שהתעקש לשמור על נייטרליות במלחמת הפלופונס. אמנם אלקיביאדס לא היה אחד מהמצביאים שהיו מעורבים בכיבוש מילוס בין 416‏-415 לפנה"ס, אבל לפי פלוטארכוס הוא היה אחראי לעונש החמור שהוטל על תושבי האי לאחר כיבושו - הרג כל הגברים ושיעבוד הנשים והילדים - עקב תמיכתו בהטלת עונש זה באסיפת העם האתונאית.‏[26] אנדוקידס אף טוען שלאלקיביאדס נולד ילד מיחסיו עם אחת מנשות מילוס השבויות, אולם אינו מציג מקורות לטענה זו, ולכן מקובל להתייחס אליה בספקנות.

הסתבכות באתונה ועריקה כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכה בסיציליה וההאשמות בחילול קודש באתונה (415 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסע המלחמה לסיציליה

ב-415 לפנה"ס הגיעו לאתונה שליחים מהעיר סגסטה שבסיקיליה, כדי לבקש את תמיכתה של אתונה במלחמתם כנגד סלינוס. במהלך הדיונים הציגו אלקיביאדס וניקיאס עמדות מנוגדות (בעד התערבות אתונאית ונגד התערבות אתונאית). ניקיאס התנגד בתקיפות להתערבות אתונה במאבקים הפנימיים בסיציליה, בטענה שניהול מערכה צבאית בסיציליה ידרוש מאתונה משאבים רבים. הוא גם ביקר את אלקיביאדס בשל תמיכתו בהתערבות אתונאית בסיציליה, והאשים אותו בפזיזות. מנגד, טען אלקיביאדס שהעברת המלחמה לזירה חדשה זו תעשיר את אתונה ותרחיב את האימפריה שלה, כפי שקרה בעבר במלחמה נגד פרס. אלקיביאדס הסביר כי לדעתו אתונה תוכל לגייס בעלי ברית באי, ולכפות בעזרתם את שלטונה על סיראקוסאי, העיר החזקה והעשירה ביותר בסיציליה.‏[27] למרות נאומיו של אלקיביאדס בזכות ההצעה, היה זה דווקא ניקיאס שגרם לרעיון הפלישה לסיציליה להיראות מושך, בשל טענתו, שאם יוחלט בכל זאת להתערב בסיציליה, יש לעשות זאת עם כוח צבאי מאסיבי יותר מכפי שביקשו השליחים מסגסטה.‏[28]

ניקיאס, לאחר שהבין כי רוב הציבור באתונה תומך במשלוח כוח צבאי לסיציליה, הציע באספת העם שחיל המשלוח לסגסטה יהיה גדול בהרבה מהבקשה המקורית של השליחים (השליחים מסגסטה ביקשו שאתונה תשלח צי של 60 ספינות לעזרתם). ככל הנראה כדי להרפות את ידי האתונאים מכניסה למערכה בסקיליה‏[29] בניגוד לרצונו, מונה ניקיאס להיות אחד ממפקדי חיל המשלוח לסיציליה, יחד עם אלקיביאדס ולמאכוס. לשלושתם ניתן ייפוי כוח לעשות כל דבר שנדרש כדי לשרת את האינטרסים של אתונה מהרגע שיגיעו לסיציליה.‏[30][31]

דוגמאות שונות של פסלי הרמאי אשר שימשו למזל טוב לכל מי שנגע בהם. לרוב הוצבו מחוץ לבתים ברחבי אתונה. ערב צאת המשלחת, הושחתו כל ההרמאי באתונה, דבר אשר נחשב למבשר רעות והיווה חטא חמור בעיני האתונאים. אלקיביאדס הואשם בפשע זה ונידון למוות

באחד הלילות, בזמן ההכנות להפלגת חיל המשלוח האתונאי לסיציליה, הושחתו ההֵרְמַ‏אִי באתונה. ההרמאי היו פסלים לכבוד האל הרמס, שהוצבו מחוץ לבתים באתונה. הפסלים נחשבו לאמצעי לקבל מזל והגנה מהאל הרמס. היוונים האמינו כי נגיעה, או משיחה בשמן זית של פסל ההֵרְמַ‏ה, נחשבה סימן למזל טוב. המקרה גרם לשערורייה דתית, ונחשב כסימן מבשר רעות למסע המלחמה בסיציליה.‏[32]

תחילה חשדו האתונאים, שמעשה זה בוצע על ידי שליחים מספרטה או סיראקוסאי על-מנת להניע אותם ממשלוח המשלחת לסיציליה. ייתכן שאנדרוקלס, פוליטיקאי יריב של אלקיביאדס, השתמש בעדות שקר של עבדים וגרים-תושבים (מטויקים) להאשים את אלקיביאדס וחבריו במעשה זה, ואף במעשים נוספים של חילול הקודש.‏[33][34]

יריביו של אלקיביאדס באתונה, ובראשם אנדרוקלס ותסאלוס בנו של קימון, טענו שהוא צריך להפליג עם המשלחת לסיציליה, כפי שתוכנן, ולעמוד למשפט עם חזרתו. אלקיביאדס חשד בכוונותיהם, וביקש שיאפשרו לו לעמוד למשפט באופן מיידי, כדי לטהר את שמו‏[35], אולם בקשתו נדחתה והצי האתונאי הפליג לדרכו זמן קצר לאחר מכן, כשהאשמות נגד אלקיביאדס עומדות בעינן.‏[36]

כפי שחשד אלקיביאדס, אויביו ניצלו את העדרותו מאתונה, כדי להאשימו במעשים נוספים של חילול קודש, ואף גרסו שמעשים אלו היו חלק ממזימה כוללת של אלקיביאדס נגד הדמוקרטיה האתונאית.‏[37][38] כשהצי הגיע לקטניה הם גילו שם אוניה שהגיעה מאתונה, מחכה לקחת את אלקיביאדס, ונאשמים אחרים בניתוץ פסלי ההרמה וחילול קודש אשר כלל ביצוע חלק מפולחן האלה דמטר, למשפט.‏[39] אלקיביאדס אמר לשליחים שבאו לקחתו, שהוא יפליג בעקבותיהם לאתונה על גבי ספינתו, אולם בנמל תוריי הוא חמק מהם עם אנשיו. באתונה הוא נשפט בהיעדרו ונידון למוות, רכושו הוחרם ופרס הובטח לכל מי שיצליח להרוג אותו ואת שותפיו בפרשיות חילול הקודש.‏[40]

בינתיים, הכוח האתונאי בסיציליה, לאחר שזכה במספר ניצחונות ראשוניים, התחיל לנוע לכיוון מסינה שם ציפו המצביאים האתונאים שבעלי בריתם בתוך העיר ישתפו עימם פעולה, ויסגירו את העיר לידיהם. אולם אלקיביאדס, לאחר שהבין שהוא יאלץ לצאת לגלות מאתונה, העביר לתומכי סיראקוסי במסינה מידע על התוכנית האתונאית. תומכי אתונה בעיר הוצאו להורג, וכשהגיע הצבא האתונאי למסינה החל מצור ממושך, שהתיש את כוחו, וניסיונו להכניע את העיר נכשל.‏[41] עם מותו של למאקוס בקרב, הועבר הפיקוד על חיל המשלוח האתונאי בסיציליה לידי ניקיאס.

אלקיביאדס בשירות ספרטה (412-415 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנמלט מהתייצבות למשפט באתונה, יצר אלקיביאדס קשר עם הספרטנים, והבטיח לסייע להם במלחמה נגד אתונה בתמורה לקבלת מקלט אצלם.‏[42] הספרטנים קיבלו את הצעתו והסכימו לקבל אותו לשירותם כיועץ צבאי בכיר. בדיון שנערך בספרטה סביב שאלת האסטרטגיה של ניהול המערכה בסיציליה, גרם אלקיביאדס לחשש בקרב האפורים בספרטה, לאחר שטען באוזניהם שהאתונאים מתכוונים לכבוש לא רק את סיציליה, אלא אף את איטליה ואפילו את קרתגו.‏[43]

דונלד קגן סבור, שאלקיביאדס הפריז בכוונה בתיאור כוונותיה של אתונה באגן המערבי של הים התיכון, במטרה לשכנע את ההנהגה הספרטנית בחשיבותו, ובתועלת הרבה שתצמח לספרטה מקבלתו לשירותה ומעצותיו.‏[44]. לאחר שהצליח לשכנע את הספרטנים, שהצלחת המשלחת האתונאית לסיציליה עלולה ליצור איום משמעותי על האינטרסים של ספרטה, ייעץ להם אלקיביאדס לשלוח כוחות צבא לסיציליה, כדי לסכל את תוכניותיה של אתונה באי, ובנוסף לכך יעץ לשלוח מפקד ספרטני לסיראקוסי, כדי לסייע למגיני העיר להתכונן למערכה הצפויה מול חיל המשלוח האתונאי.‏[45]

אלקיביאדס שירת את ספרטה היטב כיועץ צבאי, ונתן להנהגה הספרטנית מספר עצות נבונות, אשר סייעו לה להגיע להישגים משמעותיים במערכה נגד אתונה. הוא ייעץ להם, בין השאר, להקים מאחז קבע בדֶקֶלֵאָה זאת בשל מיקומה האסטרטגי במרחק של 16 ק"מ בלבד מאתונה, ובטווח ראייה של העיר.‏[46] הספרטנים עשו זאת ובנו מצודה בדקלאה ועל ידי כך מנעו מהאתונאים גישה לשטחים חקלאיים שהיו במרחק ניכר מהעיר.‏[47]

הקמת המאחז הספרטני בדקלאה הייתה חלק מתוכניתו של אלקיביאדס לחדש את המערכה הצבאית נגד אתונה באזור אטיקה בתוכו שכנה העיר. מהלך זה גרם נזק קשה לאתונה משום שהוא הכריח את תושביה לחיות במסגרת החומות הארוכות, שהגנו על העיר ועל נתיב ההגעה ממנה לנמל פיראוס, לכל אורך השנה. יתרה מכך, מניעת הגישה לשדות גרמה לאתונה להיות תלויה לחלוטין בהספקת מזון בדרך הים. בנוסף, המצב הקשה אליו נקלעה אתונה בעקבות פעילות הספרטנים באטיקה, גרם לחלק מבעלי בריתה, במסגרת הברית האטית-דלית, לשקול לזנוח את הברית ולחבור לספרטה. לאחר התבוסה הקשה של חיל המשלוח האתונאי בסיציליה, הפליג אלקיביאדס לאיוניה עם הצי הספרטני והצליח לשכנע כמה מהערים באזור זה למרוד באתונאים.‏[48]

למרות תרומותיו החשובות למאמץ המלחמה הספרטני, סר חינו של אלקיביאדס בעיני קובעי המדיניות בספרטה, ובמיוחד בעיני אחד משני המלכים של ספרטה, אגיס השני, במהלך מסע המלחמה באיוניה. הסיבה לכך אינה ברורה. לפי פלוטארכוס, אגיס זעם על אלקיביאדס, משום שהאחרון ניהל פרשיית אהבים עם אשתו, טימאיה.‏[49] לפי תוקידידס, הסיבה לעוינותו של אגיס כלפי אלקיביאדס הייתה, שהאחרון שכנע את אנדיוס, אחד מהאפורים שפיקחו על אגיס, לעמוד בראש המשלחת לאיוניה, במקום אגיס, כדי לקצור לעצמו את התהילה עבור הצלחת המשלחת, ובכך פגע באגיס.‏[50]

לפי תוקידידס, נאוארכוס ספרטני בשם אסטיאוכוס, קיבל פקודה להוציא את אלקיביאדס להורג, אולם האחרון שמע על כך מבעוד מועד ונמלט מידי הספרטנים לאימפריה הפרסית. הוא מצא מחסה אצל אחשדרפן פרסי בשם טיספרנס, מושל מחוז באסיה הקטנה, אשר סיפק תמיכה כספית לספרטה במלחמתה באתונה.‏[51]

אלקיביאדס בשירות הפרסים (411-412 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הגעתו לחצרו של טיספרנס, זכה אלקיביאדס באמונו של האחשדרפן, והצליח לשכנע אותו לקבל את כל עצותיו לשינוי המדיניות הפרסית כלפי המלחמה הפלופונסית. על פי תוקידידס, אלקיביאדס עשה כל שביכולתו לפגוע באינטרסים של ספרטה. בזכות הצעותיו, הפחית האחשדרפן את התשלומים, שהעבירו הפרסים לצי הספרטני, והחל להעבירם בזמנים אקראיים‏[52]. כמו כן אלקיביאדס הציע לאחשרדפן להימנע ממעורבות ישירה של הצי הפרסי במערכה בין אתונה לספרטה, בטענה שככל שהמלחמה הפנימית בעולם היווני תתארך, כוחות הצדדים היריבים יהיו תשושים יותר, וכך יוכל הצי הפרסי להשתלט בקלות יחסית על הים האגאי, ולנטרל את האיום היווני על השליטה הפרסית בחוף המערבי של אסיה הקטנה.
אף על פי שהצעותיו של אלקיביאדס שירתו את האינטרסים של הפרסים, הם היו מבחינתו רק אמצעי להכשיר את הקרקע להשגת מטרתו העיקרית, טיהור שמו והחזרתו לאתונה, תוך ניצול יכולת ההשפעה שלו על טיספרנס, לשם כך.‏[53]

החזרה לשירותה של אתונה (408-411 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר עם תומכי האוליגרכיה באתונה (411 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום האי סאמוס על מפת יוון

אלקיביאדס הניח שכל עוד תמשיך אתונה להיות דמוקרטיה רדיקלית, אין סיכוי שיותר לו לשוב לשם.‏[54] לפיכך, הוא החליף מסרים עם מפקדי הצי האתונאי, שנמצאו באי סאמוס - שבמזרח הים האגאי בסמוך לאסיה הקטנה - והציע להם, שאם יוכלו להשליט באתונה משטר אוליגרכי, הוא יחזור לעיר, ויביא עמו כסף פרסי וייתכן שגם צי פרסי של 150 תלת חתריות לסייע לאתונה במלחמתה בספרטה.

אלקיביאדס הצליח לשכנע חלק מהמפקדים של הצי האתונאי לאמץ את תוכנית שלושת השלבים שלו: בשלב הראשון תשונה שיטת הממשל באתונה ותוקם בה אוליגרכיה. בשלב שני תיערך הצבעה שתאפשר לאלקיביאדס לשוב לאתונה, ובשלב האחרון ישכנע אלקיביאדס את האחשדרפן טיספרנס ואת המלך הפרסי לתמוך באתונה במלחמתה בספרטה. מפקדי הצי, שתמכו בתוכניתו של אלקיביאדס, אימצו אותה בעיקר בשל רצונם לצמצם את המעורבות (המזיקה) של אספת העם האתונאית בקבלת ההחלטות לגבי דרך ניהול המלחמה נגד ספרטה, וההנחה שאלקיביאדס מסוגל לגייס את תמיכת האימפריה הפרסית למען אתונה. על פי תוקידידס, רק אחד מהקצינים שהיו בסאמוס, אדם בשם פריניכוס, התנגד לתוכנית, בטענה שאלקיביאדס אינו פועל למען האינטרסים של אתונה, אלא רק שואף לחזור לאתונה בכל דרך אפשרית.‏[55] עמדתו של מצביא נוסף, תרסיבולוס, איננה ברורה. ככל הנראה הוא התנגד להשלטת אוליגרכיה באתונה, ואף נמנה עם המפקדים הבודדים שנבחרו לאחר מכן כדי לכונן בסאמוס שלטון דמוקרטי, אולם במקביל הוא מילא תפקיד משמעותי בהשבתו של אלקיביאדס לצי האתונאי כדי שישרת לצדו כמפקד.

על פי תוקידידס, הקצינים הבכירים, שרעיון האוליגרכיה קסם להם, חזרו לסאמוס לאחר המפגש עם אלקיביאדס, והחלו להשפיע על מקורביהם באתונה לתמוך בהצעתו. לאחר הכנת דעת הקהל באתונה, הם התכוננו להביא את התוכנית בפני אספת העם האתונאית ולשכנע את האזרחים, שתמורת הסכמתם לוותר על שיטת הממשל הדמוקרטית הנוכחית ולהחזיר את אלקיביאדס כאזרח מן המניין, יקבלו האתונאים יתרונות משמעותיים בצורת כסף ותמיכה צבאית מצד האימפריה הפרסית.

תומכיו של אלקיביאדס בקרב הפיקוד הבכיר של הצי החליטו לשלוח את פייסאנדרוס לאתונה בשביל להכשיר את הקרקע לשובו של אלקיביאדס.‏[56] פריניכוס, אשר חשש שאלקיביאדס ינקום בו על התנגדותו לתוכניתו, שלח מכתב סודי לנאוארכוס הספרטני אסטיוכוס,‏[57] בו עדכן אותו בפרטי תוכניתו של אלקיביאדס, והסביר לו שהאחרון מתכוון לפגוע באינטרסים הספרטנים על ידי הטייתו של האחשרדפן טיספרנס לצד אתונה. אסטיוכוס פנה לאלקיביאדס וטיספרנס ששהו במאגנסיה על מאנדרוס (באזור איוניה) והעביר לידיהם את מכתבו של פריניכוס, בציינו מה היו מעשיו. אלקיביאדס הגיב מיד בהעבירו מסר למפקדים האתונאים בסאמוס על מעשיו של פריניכוס, ודרש להטיל עליו פסק דין מוות.‏[58] הסבר אפשרי לפנייתו של אסטיוכוס לאלקיביאדס וטיספרנס עם המכתב היא רצונו להוריד מחינו של אלקיביאדס אצל האחשדרפן הפרסי וכמו כן לגרום לבהלה ועיכוב בביצוע התוכניות בקרב הצד האתונאי.

לאחר גילויו של המכתב הראשון, כתב פריניכוס שוב לאסטיוכוס הספרטני והציע לו הזדמנות להרוס את הצי האתונאי בסאמוס, מתוך תקווה שהתקפה ספרטנית אולי תציל אותו ממוות. אולם אסטיוכוס העביר שוב את המכתב לאלקיביאדס, והאחרון הראה אותו לקצינים האתונאים בסאמוס כהוכחה לבגידתו של פריניכוס. פריניכוס, שצפה את המהלך של אלקיביאדס, הקדים תרופה למכה ואמר לקציני הצי ולאנשי סאמוס, שהגיע אליו מידע בדבר תוכנית של הספרטנים לתקוף את האי. לכן כאשר אלקיביאדס שלח להם איגרת המזהירה מפני בגידתו של פריניכוס, דבריו נתפסו כחיזוק לאזהרתו של פריניכוס שהאויב עומד לתקוף את סאמוס. ניתן להבין את חוסר האמון שגילו הקצינים האתונאים בסאמוס ביחס לאיגרתו של אלקיביאדס נוכח שיתוף הפעולה של האחרון עם ספרטה בשנים הקודמות.‏[59]

על אף אירועים אלו, פיסאנדרוס ורוב הקצינים הבכירים של הצי הגיעו לאתונה, ונאמו שם בפני אספת העם. למרות ההתנגדות החריפה שחשו רבים מהאזרחים באתונה כלפי אלקיביאדס בעקבות בגידתו, פיסאנדרוס הצליח לשכנע אותם בסופו של דבר לקבל את הצעותיו, ולהסמיך את מפקדי הצי בסאמוס לנהל משא ומתן עם האחשדרפן הפרסי טיספרנס לשם גיוס תמיכה פרסית באתונה במלחמתה בספרטה. כמו כן, החליטה אספת העם להדיח את פריניכוס מתפקידו כאחד ממפקדי הצי האתונאי.‏[60]

אולם תוכניתו של אלקיביאדס נתקלה במכשול רציני. האחשדרפן טיספרנס לא היה מוכן לתמוך באף אחד מהצדדים היריבים במלחמה הפלופונסית, עקב רצונו לשמור על נייטרליות במלחמה שקרעה את העולם היווני, עיקרון אשר אלקיביאדס עצמו המליץ לו לאמץ.‏[61] לדעתו של קגאן, הוא העדיף לתת לצדדים היריבים להתיש את עצמם במאבקים הפנימיים (כדי להחליש את האיום היווני על שליטת פרס באסיה הקטנה), ולא היה לו עניין כלשהו לערב כוחות צבא פרסיים במלחמה. כשאלקיביאדס הבין זאת, הוא הציג לאתונאים דרישות נוקשות יותר ויותר, כביכול בשמו של טיספרנס, כדי לגרום להם להפסיק את המשא ומתן עם הפרסים מיוזמתם. הוא קיווה שבדרך זו לא יתגלה לאתונאים, שאין לו השפעה על קביעת המדיניות הפרסית ביחס לאתונה. תוקידידס כותב שהמשלחת האתונאית עזבה את המשא ומתן, לאחר שהבינה שאין קץ לדרישות הפרסיות מאתונה, ועם תחושה שאלקיביאדס יכול היה להשיג הסכם עם הפרסים, אולם העדיף להוליך שולל את נציגי אתונה.‏[62]

כישלון המגעים עם טיספרנס, שם קץ לקשר בין מפקדי הצי האתונאי לבין אלקיביאדס. הקבוצה שתמכה בהפיכה אוליגרכית באתונה, הייתה משוכנעת שאלקיביאדס לא מסוגל לקיים את חלקו בהסכם עימה, ולכן חבריה זנחו את תוכניתם להשיבו לאתונה.‏[63]

חזרה לפיקוד צבאי - אלקיביאדס והצי האתונאי בסאמוס (411 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף כישלון המשא ומתן עם הפרסים, הצליחו תומכי האוליגרכיה להשתלט על אתונה, ולהחליף את השלטון הדמוקרטי באוליגרכיה, שנקראה בשם שלטון הארבע מאות, שלטון שפיריניכוס ופיסאנדרוס נמנו על ראשיו. מאחר שאלקיביאדס לא מימש את חלקו בעסקה, האוליגרכים לא החזירו אותו מהגלות לאתונה. אלקיביאדס, אשר מאן לוותר על שאיפתו לחזור לאתונה, החליט לשנות כיוון ולעבור לתמוך במחנה הדמוקרטי. הוא הזהיר את האתונאים באי סאמוס מפני קיום מזימה לבצע הפיכה אוליגרכית גם בסאמוס, כדי לזכות באמונם של תומכי הדמוקרטיה באתונה. בזכות התראתו התגלתה הקנוניה האוליגרכית, ואנשי הצי האתונאי שעגן בסאמוס, בהנהגת המצביאים ליאון ודיומאדון, הטריארך (קפטן ובעל ספינה) תראסיבולוס וההופליט תראסילוס, החליטו להתייצב נגדה.

תומכי הדמוקרטיה בסאמוס, בסיוע הלוחמים האתונאים שהוצבו באי, הצליחו לנצח את 300 האוליגרכים שניסו לתפוס את השלטון בסאמוס.‏[64] לאחר מכן, קיימו הכוחות האתונאים בסאמוס אסיפה, בה הוחלט להדיח את מפקדי הצי הנוכחיים מתפקידם (עקב תמיכתם באוליגרכים), ולבחור במקומם מצביאים אחרים, כולל תראסיבולוס ותראסילוס.‏[65] באספה טענו נואמים שונים, שמעשיהם בסאמוס אינם מהווים מרד נגד אתונה. למעשה, לאחר שהשתלטו על הצי האתונאי, מפקדי הצי החדשים לא היו זקוקים לתמיכה או לשיתוף פעולה מצד אתונה, שכן עמדתם האסטרטגית בסאמוס איפשרה להם להמשיך לנהל את המלחמה בליגה הפלופונסית, ובמקביל לסכל כל נסיון מצד האוליגרכים באתונה להשתלט מחדש על הצי.‏[66]

תראסיבולוס, אשר תמך בהחזרתו של אלקיביאדס לשירות אתונה, עקב אמונתו כי קשריו הטובים עם האחשרדפן טיספרנס הם המפתח לניצחונה של אתונה במלחמה נגד ספרטה, שכנע את אספת החיילים בסאמוס להסכים להעניק לו מחילה מלאה, ולהחזיר אותו מגלותו. לאחר מכן הוא הפליג לאסיה הקטנה ושב עם אלקיביאדס לסאמוס.‏[67] לפי פלוטארכוס, החיילים האתונאים בסאמוס רצו להשיב את אלקיביאדס, ולתת לו את הפיקוד על הצי, כדי שהוא יעמוד בראש משלחת צבאית שתפיל את המשטר האוליגרכי באתונה. האוליגרכים באתונה השהו באותה עת את המלחמה נגד ספרטה, בשל חששם ליציבות שלטונם, וגם משום שהניחו שהספרטנים, אשר מבכרים אוליגרכיה על פני דמוקרטיה, יראו בעין טובה את השינוי בשלטון באתונה ולכן לא יחפזו להתעמת עימם.‏[68]

לדעת קגן, אלקיביאדס לא היה מרוצה לגמרי מנסיבות הזמנתו לסאמוס. לא הייתה לו ערובה, שהחנינה שהוענקה לו על ידי אסיפת החיילים בסאמוס, תישאר תקפה גם במקרה של השבת השלטון הדמוקרטי לאתונה, ובנוסף לכך, החזרתו לשירות אתונה לא נעשתה מתוקף המוניטין והיוקרה שצבר, כפי שקיווה, אלא כתוצאה מפטרונותו של תראסיבולוס, ומיכולת השכנוע של האחרון.‏[69] בנאומו הראשון לפני אספת החיילים, אלקיביאדס מחה על נסיבות גלותו מאתונה, והדגיש את השפעתו הרבה על טיספרנס, במטרה להעלות את חשיבותו בעיני החיילים האתונאים בסאמוס. בתום נאומו, החליטו החיילים למנותו מיידית כאחד המצביאים של הצי האתונאי.

לאחר חזרתו של אלקיביאדס, הגיעו לסאמוס שליחים מטעם האוליגרכים באתונה, כדי לשכנע את לוחמי הצי המורדים לשוב ולקבל את מרותם, ולהסביר להם, ששלטון הארבע מאות באתונה, הוחלף בשלטון אוליגרכי מתון יותר, במסגרתו ניתן ייצוג לכל אזרח אתונאי, שרכושו הספיק לקניית ציוד צבאי של הופליט (שלטון ה-5000). ההמון המשולהב באסיפה סירב להקשיב לדבריהם, והצעות שהצי כולו יפליג באופן מיידי לפיראוס, כדי לתקוף את האוליגרכים באתונה שבו ועלו, בדומה לקריאות שנשמעו בזמן נאום חזרתו של אלקיביאדס.‏[70]

אלקיביאדס הסביר להמון, שביצוע תוכנית זו יגרום לפתיחת מלחמת אזרחים באתונה, יחשוף את אתונה למכה ניצחת מצד הספרטנים, ויביא לאובדן ודאי של השליטה האתונאית במספר נקודות האסטרטגיות באיוניה ובאזור ההלספונטוס. בעזרת תראסיבולוס הוא הצליח להרגיע את אסיפת החיילים, וביקש מהשליחים לחזור לאתונה, ולהודיע שם, שאין הוא מתנגד לשלטון ה-5,000, כל עוד הם מחזירים את מועצת ה-500 לתפקידה.‏[71]

במקביל לדברים אלו, אלקיביאדס הפליג לאיוניה בראש חלק מהצי האתונאי. לפי פלוטארוכס ותוקידידס, מטרתו הייתה לשכנע את טיספרנס למנוע מהצי הפרסי, אשר עגן באספנדוס, לסייע לליגה הפלופונסית, נגד אתונה. תוקידידס גם משער, שאלקיביאדס קיווה להרשים את טיספרנס בכוח שעמד עתה תחת פיקודו, במטרה להגדיל את השפעתו על האחרון.‏[72] תוקידידס טוען במקום אחר, שאלקיביאדס ידע מראש, שכוונתו של טיספרנס היא להימנע ממעורבות פרסית במלחמה הפלופונסית, וכל כוונתו הייתה "להחשידו ככל היותר בעיני הפלופונסים בשל ידידותו לו עצמו ולאתונאים, כדי שייאלץ מתוך כך להתחבר יותר ויותר לאתונאים".‏[73]

קרבות אבידוס וקיזיקוס (410 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קרב אבידוס, קרב קיזיקוס

אלקיביאדס נקרא לשוב לאתונה על ידי שלטון ה-5,000 כבר בשנת 411, אולם סביר להניח שחיכה עד 407, טרם חזר בפועל לעיר.‏[74] פלוטארכוס מסביר, שאף על פי שהאתונאים הצביעו בעד החזרתו של אלקיביאדס, ביוזמת בן בריתו הפוליטי, קריטיאס, ועל אף הפצרותיהם של תושבי העיר, אלקיביאדס היה נחוש לחזור לאתונה עטור תהילה וכבוד.‏[75] הסיבה העיקרית לכך, ככל הנראה, הייתה רצונו להבטיח, שתרחיש של הרשעה חוזרת בפשעי העבר לאחר חזרתו לאתונה, לא יהיה אפשרי. שני קרבות ימיים חשובים בהם השתתף, כאחד ממפקדי הצי האתונאי - באבידוס ובקיזיקוס - סיפקו לו הזדמנות לרכוש לעצמו תהילה צבאית.

אלקיביאדס נשאר בסאמוס בראש כוח צי קטן, בעוד שני מפקדים אחרים של הצי האתונאי, תראסיבולוס ותראסילוס הובילו את הכוח העיקרי של הצי לעבר מיצרי ההלספונטוס (כיום מיצר הדרדנלים). הוא הצליח לגייס כספים מקאריה ושכנותיה באזור, כדי לשלם לחותרים בספינותיו וכך זכה בנאמנותם.‏[76]

לאחר הניצחון הימי האתונאי בקרב קינוסמה נקראו כל כוחות הצי האתונאי בים האגאי להתרכז בנקודה אחת, לקראת הקרב הבא עם הצי הספרטני, שהיה צפוי בקרוב. בזמן שכוחו של אלקיביאדס היה בדרכו לנקודת המפגש בהלספונטוס, נפגשו הציים היריבים ליד אבידוס, שם עגנו כוחות הצי של הליגה הפלופונסית. הקרב התנהל במשך זמן רב ללא הכרעה, ואלקיביאדס, בשומעו שהקרב החל, מיהר לשם עם כוחו, שכלל 18 ספינות. אלקיביאדס הגיע לשדה הקרב עם רדת החשיכה, וכדי לבלבל את הספרטנים, הורה להוריד את דגל הברית האטית-דלית בספינותיו. הא התקדם עם ספינותיו לעבר הצי הפלופונסי, מהלך שעורר חשש בקרב האתונאים, שחשבו שהוא מתכוון לערוק עם ספינותיו לצד הספרטנים. אולם כאשר ספינותיו הגיעו לטווח קרוב מהצי הספרטני, אלקיביאדס הורה להם לחזור להניף את הדגלים, ופתח במתקפה על הצי הספרטני. גורם ההפתעה, יחד עם רדת החשיכה ועייפות הקרב של הספרטנים פעלו לטובתו, ושרידי הצי הספרטני החלו לנוס לעבר החוף האסיאתי של המיצרים. אלקיביאדס זינב בספינות הנמלטות, אך בעקבות התערבות האחשדרפן הפרסי המקומי, פרנבזוס (שהחליף את טיספרנס), שהורה לצבאו להגן על הכוח הפלופונסי שנמלט לחוף, ניצל הצי הפלופונסי מהשמדה.‏[77]

זמן קצר לאחר קרב אבידוס, הגיע טיספרנס להלספונטוס, ואלקיביאדס יצא לפגשו נושא מתנות, בתקווה לחזור ולזכות בתמיכתו. אולם כפי שהתברר לו במהרה, הוא טעה בהערכת יחסו של טיספרנס כלפיו, והושם במעצר מיד עם הגעתו.‏[78] חודש לאחר מכן הצליח אלקיביאדס לברוח משביו, על אף שטען שטיספרנס שיחרר אותו ביוזמתו, ולחזור לפיקוד בצי. תקרית זו הבהירה לאתונאים, שאלקיביאדס איבד את יכולתו להשפיע על הפרסים, ושאין לו עוד קשרים מיוחדים עימם. מנקודה זו ואילך, הוא נשפט אך ורק על סמך הישגיו בשדה הקרב, ולא על סמך הבטחותיו.

הטקטיקה האתונאית בקרב קיזיקוס
משמאל:כוח ההטעייה של אלקיביאדס (בכחול) מושך את הצי הספרטני אל תוך הים הפתוח;
מימין: תראסיבולוס ותיראמיניס מאגפים את הצי הספרטני ומתייצבים בעורפו, כדי למנוע ממנו להימלט חזרה לחוף, בעוד אלקיביאדס סב על עקבותיו ומסתער על הספרטנים מחזיתם

לאחר פסק זמן של מספר חודשים, שנוצל לתיגבור כוחות ולשיפור עמדות, שבו הצדדים היריבים ונפגשו בקרב ימי גדול, שנערך סמוך לנמל קיזיקוס. אלקיביאדס, שכוח הצי הקטן בפיקודו לא היה מסוגל להתמודד עם הצי החדש שבנתה הליגה הפלופונסית, הפליג לקרדיה, כדי לחבור עם הכוח העיקרי של הצי האתונאי. במהלך שהותו בקרדיה קיבל אלקיביאדס מידע לפיו האחשדרפן פרנבזוס ומפקד הצי הפלופונסי, מינדארוס, חונים עם כוחותיהם בקיזיקוס ומתכננים שם את השלב הבא של המערכה נגד אתונה. הוא שכנע את שאר מפקדי הצי האתונאי, שיש לתקוף באופן מיידי את כוחות האויב בקיזיקוס, ולהפתיע אותם שם. הצי האתונאי הצליח להגיע לקיזיקוס מבלי להתגלות, בין השאר בזכות תנאי מזג אויר קשים וסערה שפקדה את האזור.‏[79] אלקיביאדס התקרב לקיזיקוס בראש כוח צי קטן, והצליח למשוך את הצי הספרטני לנטוש את הנמל ולרדוף אחריו ללב ים. כאשר הספינות הספרטניות התרחקו מהחוף, הכוח העיקרי של הצי האתונאי, בפיקודם של תראסיבולוס ותיראמיניס, הופיע לפתע משני עבריהן, וניתק אותן מעורפן.

הכוחות הספרטנים המופתעים, שהותקפו במקביל מחזיתם ומעורפם, ספגו אבדות קשות במהלך נסיונם לסגת לעבר הנמל, אולם אלקיביאדס, שדלק אחרי הספינות הנמלטות, לא הסתפק בכך, והנחית את אנשיו על החוף, שם התנהל קרב קשה ואכזרי. הוא תקף את כוחות האויב הנמלטים ביבשה, והרג רבים מהם, כולל מפקד הצי הספרטני, מינדארוס, אשר מת מידיו. אלקיביאדס ניסה גם לתפוס את פרנבזוס, אשר נכח בזירת הקרב עם כוחותיו, אולם האחרון הצליח להמלט משם יחד עם שרידי הכוח הספרטני. האתונאים לקחו שלל את כל ספינות האויב, שלא הושמדו בקרב, כבשו את קיזיקוס עצמה, והשתלטו על אזור ההלספונטוס האסטרטגי, שחלש על המעבר מהים השחור לים האגאי. האתונאים הצליחו ליירט מסר לספרטה, שנשלח מאת אחד האפורים שהתלוו לצי הספרטני, שבו נכתב : "חלפה הטובה, מינדראוס מת, האנשים רעבים; אין אתנו יודע מה לעשות".‏[80] זמן קצר לאחר התבוסה בקיזיקוס, שלחו הספרטנים הצעת שלום לאתונה, אולם זו נדחתה בידי האתונאים.‏[81]

ניצחונות צבאיים נוספים (408-409 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת לווין של הכרסונסוס התראקי, המוכר כיום כחצי האי גליפולי והסביבה. אלקיביאדס נסע לכרסונסוס ב-408 ותקף את העיר סליבריה בחוף הצפוני של ים מרמרה

לאחר ניצחונם המוחץ בקרב קיזיקוס, אלקיביאדס ותראסיבולוס פתחו בשנת 409 במצור על העיר כלקדון עם כוח של משוער של 190 תלת חתריות.‏[82] אלקיביאדס הצליח לנצח קרב יבשתי קטן מחוץ לחומות העיר ותראמנס הביא מערכה זו לסופה בעזרת הסכם עם הכלקדונים. זאת על אף שהאתונאים לא הצליחו להשיג ניצחון מוחץ במערכה.‏[83] ברית זמנית אשר סוכמה עם האחשדרפן פרנבזוס, הבטיחה תזרים כספים, לו נזקקו מפקדי האתונאים בשביל משכורות לחיילים. אולם, למרות זאת אלקיביאדס נאלץ לעזוב בחפשו ממון נוסף לחייליו.

אלקיביאדס שם פעמיו אל עבר הכרסונסוס התראקי ושם תקף את סליבריה. הוא שיתף פעולה עם קבוצה פרו-אתונאית מתוך העיר, ובשל בלבול החל לתקוף את העיר טרם הגיעו כל חייליו, מתוך ההנחה שזו שעת הכושר. בהיכנס אלקיביאדס וכוח החיילים המצומצם שלו, נתקל באנשי העיר אשר היו נכונים לקרב. אלקיביאדס העריך את המצב במהירות ותקע בחצוצרה אשר השתיקה את ההמון והכריז "בל ירימו האתונאים את כלי מלחמתם על אנשי סליבריה". הצהרה זו הרגיעה את הרוחות וקנתה לאלקיביאדס את הזמן שהיה נחוץ לחבירת שאר כוחותיו אליו.

כאשר היה היתרון שוב לצידו, הציע אלקיביאדס לסליברים תנאי כניעה סבירים אשר הבטיחו שלא יאונה רע לאיש מאנשי העיר, ודאג לאכיפתם כך שאנשי העיר ידעו שהוא מפקח על מעשיהם. הוא הציב חיל משמר מחשש שהתראקים עצמם ירצו לשדוד את העיר, שרבים מתושביה באו לשרת תחת פיקודו ואהבוהו, לקח סכום כסף מאוצרות העיר ועזב לדרכו.‏[84]

אלקיביאדס הצטרף, לאחר עזיבתו את סליבריה, למצור על ביזנטיון יחד עם תראמניס ותראסיבולוס. חלק מתושבי העיר, אשר סבלו מרעב וייאוש, החליטו למסור את העיר לידי אלקיביאדס בשביל תנאי כניעה דומים לאלו שקיבלו תושבי סליבריה. בלילה אשר הוסכם, נטשו אנשי ביזנטיון את עמדותיהם והאתונאים תקפו את חיל המצב הפלופונסי שבעיר ואת ספינותיהם בנמל. הלחימה הייתה קשה, ובסופה אלקיביאדס יצא עם ידו על העליונה. כפי שהבטיח לקושרים, לא הוצא להורג או הוגלה איש מתושבי ביזנטיון.‏[85]

אלקיביאדס חוזר לאתונה (407 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק לאחר הצלחות אלה החליט אלקיביאדס לחזור לאתונה באביב 407. קסנופון מספר שאלקיביאדס, אשר עדיין חשש מהמפגש הטעון עם בני עירו בהתחשב בשינויים במשטר, האישומים בפרשת המיסטריות כנגדו שלא בוטלו מעולם רשמית, וחבירתו בעבר לכוחות האויב של אתונה, הגיע ראשונה אל סאמוס לאסוף 20 ספינות, והתקדם לאחר אל עבר מפרץ קוס שם אסף 100 טלנטים. תחנתו האחרונה לפני אתונה הייתה העיר גיתיון שם חנה כדי לאסוף מידע על הכנותיהם של הכוחות הספרטנים באזור, ובו בעת ניסה אלקיביאדס לברר מהו הלך הרוחות באתונה כלפי חזרתו לעיר.‏[86] בירוריו העלו שהעיר מוכנה לקבלו וחבריו הקרובים עודדוהו לחזור.

לבסוף, שם פעמיו לנמל אתונה שהיה בפיראוס שם התגודד קהל, אשר ציפה לראות את אלקיביאדס המפורסם.‏[87] הוא נכנס לנמל בחשש גדול, עד שראה את בן דודו אֶוּרִיפְּטוֹלֶמוֹס, ושאר חבריו ומכריו שברכוהו לשלום "וכשדרכו רגליו על היבשה ראו בהם בהמוני בני-האדם, שהיו באים לקראתו, שאינם מרגישים בשרי הצבא האחרים שהיו שם, אלא הכל באים ומתקבצים סביבו ומריעים לו ומברכים אותו ומלווים אותו ומביאים לו עטרות, ומי שלא יכול להגיע אליו היה עומד ומסתכל בו מרחוק, והיו הזקנים שבהם מורים עליו באצבע לצעירים".‏[88]

ייתכן, אם ננקוט בנקודת מבט ספרותית על סיפור זה, שחזרתו של אלקיביאדס גילמה בתוכה את הרמז לנפילתו העתידית. עם חזרתו, נאם אלקיביאדס בפני העם וגולל את סיפורו העגום מבלי להאשים אף אחד זולת המזל הרע ורוח קנאית בהסתבכויותיו האומללות. אלקיביאדס המשיך בנאומו להסביר נושאים הקשורים לצבא ויחסי הכוחות בין האתונאים לספרטנים, וכך חיזק את אמונת האתונאים בניצחון. בתום הנאום, החליטה אספת העם שרכושו יוחזר, אישומי העבר יבוטלו, ואלקיביאדס יהפך למפקד יחידי של הצבא בים וביבשה.‏[89]

יחד עם זאת, היו שראו בחזרתו של אלקיביאדס אות מבשר רע, שכן אלקיביאדס חזר ביום הפְּלִינְטֶרִיָה, יום חגה של האלה אתנה. ביום זה, אשר נחשב כיום שאינו טהור, נסגרים המקדשים של אתנה ותושבי העיר שובתים מכל עבודה.‏[90] פלוטארכוס מתאר זאת כצירוף מקרים שעלול להעיד שאתנה עצמה לא מקבלת את חזרתו של אלקיביאדס. חשוב לציין שצירוף מקרים זה, גם שהיה תמוה ומעורר ספיקות, לא העיב או שינה את חזרתו וקבלתו הנלהבת של אלקיביאדס על ידי העם. [ייתכן שזה מוטיב ספרותי שהושתל כדי להסביר אירועים עתידיים].

אלקיביאדס החליט על-מנת לחגוג את חזרתו, להוביל את התהלוכה המסורתית לאלאוסיס לחגיגות דתיות, דרך היבשה בפעם הראשונה מאז השתלטו הספרטנים על דקליאה.‏[91] אלקיביאדס שלח כוח חלוץ מחייליו, וליוה את הכהנים בעצמו. דבר אשר הרשים גם את מתנגדיו החריפים ביותר. פלוטארכוס טוען שבעקבות הצלחת התהלוכה, התחילו אלקיביאדס וחייליו להאמין שכל עוד אלקיביאדס עומד בראשם, שום אויב לא יוכל לנצח אותם.‏[92]

קרב נוטיון – תבוסה ראשונה וגלות שנייה (406 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב נוטיון

"דומה היה אלקיביאדס ממין האנשים, שגדולתם היא פורענותם; שהרי כל-כך נתחזקה האמונה בגבורת ליבו וברוב בינתו בגלל ההצלחה, שהצליח בדרכיו, עד שכל מכשול שנכשל הביא לידי חשד, שמא לא השתדל כל צורכו, שהרי לא שיערו בנפשם שמא קצרה ידו; שאין לך דבר שאינו בהישג ידו, אם הוא משתדל בו...".

פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה‏[93]

בשנת 406 לפנה"ס יצא אלקיביאדס מאתונה עם כוח צבאי שכלל כ-1,500 הופליטים, ומאות ספינות. פלוטארכוס טוען שאלקיביאדס ניצח בקרב נגד הספרטנים שהתרחש בעיר אנדרוס אולם לא כבש אותה. עובדה שאויביו השתמשו כדי להחשיב מערכה זו כהפסד. אלקיביאדס המשיך אל סאמוס ולאחר מכן עבר לנוטיון, הקרובה יותר לאויביו אשר ישבו באפסוס בתקווה למשוך את ליסנדרוס, מחליפו של מינדארוס בפיקוד, לקרב ימי.‏[94] אולם ליסנדרוס לא אבה לצאת לקרב נגד אלקיביאדס המפורסם, ושמר על כוחותיו עגונים.

באותה עת שני גורמים השפיעו על עליית כוחו של הצי הפלופונסי על חשבון ירידת כוחו של הצי האתונאי. משרת האחשדרפן אוישה כעת על ידי כורש הצעיר, מחליפו של טיספרנס, אשר החליט לתמוך כלכלית בליגה הפלופונסית. ממון זה משך עריקים אתונאים להצטרף לצי הפלופונסי. כמו כן, ליסנדרוס, המפקד הספרטני נחשב כריזמטי ומוכשר בעיני רבים. לאור התפתחויות אלו, ומצב הביניים בין הכוחות הלוחמים, עזב אלקיביאדס את נוטיון לעזור לתראסיבולוס במצור על פוקאה.‏[95] זאת בשל תקוותו להשיג ממון שיעזור לו לשנות את פני הדברים.

אלקיביאדס השאיר קרוב ל-80 ספינות תחת פיקודו של קברניט ספינתו אנטיוכוס בנוטיון, ונתן לו פקודה מפורשת להימנע מתקיפה. אנטיוכוס המרה את פיו של אלקיביאדס, ויצא לתמרון טקטי המזכיר את המערכה בקיזיקוס. אנטיוכוס לקח עשר ספינות וניסה למשוך את הצי הפלופונסי להילחם בו, ככל הנראה כדי לסגור עליהם עם יתר הצי האתונאי מרגע שיצאו הפלופונסים ללב ים. ליסנדרוס, אשר זיהה את ההזדמנות להכות מכה ניצחת את הצי האתונאי, שלח את כל הצי הפלופונסי במרדף אחר ספינות האתונאים. בתחילה הטביע את ספינתו של אנטיוכוס, הוציאו להורג ולאחר מכן השתלט על שאר הצי האתונאי, שלא היה מוכן לקראת בואו של כוח רב כל כך. אלקיביאדס מיהר לנוטיון עם שומעו על הקרב וניסה למשוך את ליסנדרוס לקרב נוסף על מנת לתקן את התבוסה הקשה, אולם ליסנדרוס לא התפתה לצאת לקרב נוסף.‏[96][97]

האחריות לתבוסה בנוטיון הוטלה על אלקיביאדס, ואויביו מבית ניצלו הזדמנות זו לתקוף אותו ולהדיחו מפיקוד על הצבא. דיודורוס מספר שאלקיביאדס הודח מתפקידו לא רק בשל ההפסד בנוטיון, שכן האשמות שווא שהטילו בו יריביו תרמו להחלטה זו.‏[98] פלוטארכוס טוען, שחלק לא מבוטל בהדחתו קשור לאופן המוגזם שבו תיאר אלקיביאדס את הצלחותיו. האתונאים התקשו להאמין שאלקיביאדס יכול להיכשל במערכה צבאית. כישלון, אם התרחש, יכול לקרות אך מפני שלא השתדל אלקיביאדס, או שלא רצה בכך.‏[93] לאור דברים אלו, לאחר שהעביר את הפיקוד לפי החלטת המועצה, החליט אלקיביאדס לגזור על עצמו גלות נוספת.‏[99] אלקיביאדס שט צפונה להתיישב בטירה בתראקיה, אותה כבש בזמן המערכות בהליספונטוס.

אף על פי שההפסד בנוטיון לא היה כישלון מוחלט, הוא איפשר את הדחתם של אלקיביאדס ובני בריתו תראסיבולוס, תראמנס וקריטיאס. קגן טוען שהדחתם של מפקדים אלו פגעה קשות באתונאים, שכן היו אלו המצביאים המוכשרים והמנוסים ביותר באותו הזמן, והביאה להפסד הסופי מול הברית הפלופונסית בקרב אייגוספוטמוי ב-405.‏[100]

מות אלקיביאדס (1839), תמונה מאת מיכאל דה-נאפולי, צייר מהמאה ה-19 מהמוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

מותו (405 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו לתראקיה, אלקיביאדס חדל להיות גורם משמעותי במלחמה הפלופונסית. פלוטארכוס, קסנופון ודיודורוס מציינים מעורבות אחרונה במלחמה מצדו של אלקיביאדס, כאשר ראה את הצי האתונאי חונה בעמדה בעלת נחיתות טקטית, בלי גישה מתאימה לציוד וליבשה בסמוך לנהר אייגוספוטמוי. אלקיביאדס הגיע רכוב על סוס למחנה האתונאי וניסה לתת עצה למפקדי האתונאים לשפר את עמדתם.

דיודורוס טוען שאלקיביאדס ביקש בתמורה לעזרתו שותפות בפיקוד,‏[101] פלוטארכוס טוען שאלקיביאדס לא ביקש דבר לעצמו, ורק רצה לעזור אולם נדחה בידי גאוותם של המפקדים וייתכן שאף בשל בגידה.‏[102] קסנופון מתאר את הסיטואציה ללא אינטריגות והצעות. אלקיביאדס הגיע לומר את דעתו על מיקומם של הכוחות האתונאים, המפקדים אמרו לו תודה והבהירו לו שהוא כבר לא מנהל את הצבא, ולכן ההחלטה היא שלהם בלבד.‏[103] ימים ספורים לאחר מכן, נוצח הצי האתונאי בידי ליסנדרוס בקרב אייגוספוטמוי, שסיים את המלחמה הפלופונסית בניצחון לספרטנים.

לאחר הקרב ברח אלקיביאדס מהאזור והתיישב בחבל פריגיה בתקווה לקבל את חסותם של הפרסים מפני הכוחות הספרטנים. דיווחו של פלוטארכוס מעיד שאלקיביאדס פחד כל כך מהספרטנים עד כדי שוויתר על רוב ממונו ושם פעמיו לפריגיה, מקום מושבו של פרנבזוס במטרה לרכוש את חיבתו.‏[104]

הדיווחים אודות מותו של אלקיביאדס אינם חד משמעיים, ולעתים סותרים. לפי המקור העתיק ביותר, של איסוקרטס, הספרטנים אחראים למותו, כשליסנדרוס הוא הגורם הישיר, בשל חששם שהאדם היחיד שיכול לגרום לאתונאים לנסות להילחם בספרטנים לאחר תבוסתם הסופית הוא אלקיביאדס.‏[105] גרסתו של פלוטארכוס מתארת שתי גרסאות למותו. הראשונה מתארת את השתלשלות העניינים כמזימה אשר סוכמה בין מארחו של אלקיביאדס, פרנבזוס לבין שליחיו של ליסנדרוס להוציא את אלקיביאדס להורג. פרנבזוס מינה את אחיו למשימה זו, ושלחו לפריגיה למקום מושבו של אלקיביאדס עם פילגשו, טימנדרה. ב-404, בעת שהיה בביתו, הרגיש אלקיביאדס שביתו הוקף באויבים. הוא התחיל שריפה בביתו וקפץ מפתח הדלת כשהוא אוחז את פגיונו בידו. הכוח שהקיף אותו לא העז לצאת למלחמה חזיתית מולו, אלא זרקו את חניתותיהם עליו ממרחק, עד שקרס ומת. הגרסה השנייה, גורסת שהאחראים למותו לא היו הספרטנים והפרסים, אלא בני משפחתה של פילגשו, אשר חששו לשמה הטוב שנהרס בעקבות פיתויו של אלקיביאדס.‏[106] לפי אריסטו, מקום מותו של אלקיביאדס היה בהר אַלֶפוֹאִיס ("הר האיילות") בארגינוסה (Arginussa) שבאסיה הקטנה.‏[107]

הערכת פועלו של אלקיביאדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים מהעת העתיקה חלוקים בדעתם על פועלו של אלקיביאדס, מניעיו, והשפעתו בפועל על מהלך המלחמה הפלופונסית. התפיסה הכללית ביוון העתיקה כלפי אלקיביאדס הייתה של אדם דו-קוטבי. תוקידידס תיאר את אלקיביאדס כאדם שאפתן באופן חסר גבולות. תוקידידס טוען כי אלקיביאדס הציע את היציאה למסע המלחמה האתונאי לסיציליה לאסיפת העם בעיקר כדי "לזכות בעושר ומוניטין לעצמו על ידי הצלחתו במסע". תוקידידס אינו תולה באלקיביאדס את האשמה למפלתה של אתונה שכן "הרגליו פגעו בכל אחד, מה שגרם לאתונאים להעביר את ענייניו (של אלקיביאדס) לידיים אחרות.."‏[108] פלוטארכוס מתייחס לאלקיביאדס כ"ללא עכבות לחלוטין וכאדם חסר האחריות הגדול ביותר מבין בני האדם".‏[109] מנגד טען דיודורוס סיקולוס על אלקיביאדיס כי היה "מבריק ברוחו וכוונתו הייתה למפעלים גדולים".

שרון פרס (Sharon Press) מאוניברסיטת בראון, טוען שקסנופון בוחר בכתביו להדגיש את תרומתו של אלקיביאדס למדינה ולא את הרעות שהוא עולל והואשם בם.‏[110][111] דמוסטנס מגן על הישגיו של אלקיביאדס באומרו שהוא נלחם למען הדמוקרטיה, תוך הוכחת הפטריוטיות שלו לא על ידי מתנות או נאומים, אלה על ידי שירות למדינה.‏[112] לדידו של דמוסטנס, וכותבים אחרים, אלקיביאדס היווה את הדמות של הגבר האידאלי בתקופת הזוהר של הדמוקרטיה האתונאית, ולכן נהפך לסמל ברטוריקה המקובלת בעולם העתיק של המאה הרביעית לפנה"ס.‏[113] באחד מנאומי איסוקרטס, אשר ניתן על ידי אלקיביאדס הצעיר, נטען כי המדינה צריכה להוקיר תודה לאלקיביאדס על שירותו הנאמן לה.‏[105] מנגד, ליסאס טוען באחד מכתביו, שיש לראות באלקיביאדס אויב של אתונה בטענה ש"הוא (אלקיביאדס) משיב בפגיעה, עבור כל ניסיון לעזור לו מצד חבריו".‏[114][115] בחוקה של האתונאים, אריסטו לא כולל את אלקיביאדס ברשימה של הפוליטיקאים האתונאים הטובים ביותר, אולם בניתוח מאוחר יותר טוען אריסטו כי התכונות של אדם גאה דוגמת אלקיביאדס הן בבחינת "קור רוח אל מול תהפוכות החיים וחוסר הסבלנות שעלולים להוביל לחרפה וחוסר כבוד".‏[116]אלקיביאדס עורר בקרב בני זמנו חשש ליציבות המבנים הפוליטיים. לפיכך, אנדוקידס אמר עליו "במקום שהוא ירסן את עצמו לפי החוקים והמדינה, הוא מצפה שהמדינה תרסן עצמה ותפעל לפי הדרישות של אלקיביאדס".‏[117] מפורסם במיוחד ציטוטו של קורנליוס נאפוס על כך שאלקיביאדס "התעלה מעל לכל האתונאים, בהוד ובהדר שלפיהם הוא חי את חייו".‏[118]
גם בקרב היסטוריונים מהעת המודרנית, אלקיביאדס יוצר מחלוקת לגבי הערכת פועלו. מלקולם פ. מק'רגור, ראש המחלקה ללימודים קלאסים בדימוס של אוניברסיטת קולומביה הבריטית, טען שאלקיביאדס היה מהמר ממולח ולא אופרטוניסט גרידא.‏[119] אוונגלוס פ. פוטיאדיס, פילולוג יווני ידוע, מעריך כי אלקיביאדס היה "דיפלומט ראשון במעלה" שניחו ב"כישורים עצומים". אולם, יחד עם זאת כוחותיו הנפשיים לא היו מאוזנים למול מוחו החריף והיה לו את חוסר המזל להוביל אנשים שקל מאד להשפיע עליהם באמצעות דמגוגיה.‏[5] ק. פפריגופולוס, היסטוריון מודרני יווני, מדגיש את "מעלותיו הרוחניות" ומשווה אותו לתמיסטוקלס, אולם לאחר טוען כי כל המתנות הללו יצרו "בוגד, איש נועז חסר סבלנות".‏[120] וולטר איליס סבור שפעולותיו של אלקיביאדס היו שערוריתיות אך בוצעו בחן.‏[121] דייוויד גריבל טוען כי פעולותיו נגד אתונה פורשו בצורה לא נכונה. גריבל סבור כי "המתח שהוביל להיפרדותו של אלקיביאדס מהעיר היה בין ערכים אישיים מול ערכים אזרחיים".‏[122] ראסל מייגס, היסטוריון בריטי לעת העתיקה, סבור שאלקיביאדס היה חסר עכבות וללא מצפון, למרות קסמו הרב ויכולותיו האישיות יוצאות הדופן. אליבא דמייגס, פעולותיו של אלקיביאדס נווטו על ידי אינטרסים צרים, ושסכסוכו עם קליאון וממשיכיו חתר תחת שלומה של אתונה. יתרה על כך, "המקרה של אלקיביאדס, אשר ייצג חוסר מנוחה ואמביציה לא מרוסנת ונטול משמעת, חיזק את האישומים שהועלו נגד סוקרטס".‏[123] יותר ביקורתיים מאלו הם את'נסיוס ג. פלאטייאס וקונסטנטין קוליופולוס, פרופסורים ללימודי אסטרטגיה ויחסים בינלאומיים, שמציגים כיצד טיעוניו השונים של אלקיביאדס עצמו הם בבחינת ראיה מספיקה לבטל את הרעיון שהוא היה מדינאי דגול, כפי שחלק עדיין מאמינים.‏[27] מפרספקטיבה אחרת, הפסיכולוגית אנה כ. סלטר מצוטטת כמי שטוענת כי "אלקיביאדס מראה את כל התסמינים הקלאסיים של פסיכופתיה".‏[124] הערכה דומה נעשתה על ידי הארווי קלקלי בסוף הפרק החמישי של ספרו "מסכת השפיות".‏[125]

אלקיביאדס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים וציורי קיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור הקיר אסכולת אתונה מאת רפאל
סוקרטס מרחיק את אלקיביאדס מזרועותיה של התשוקה הגופנית, ציור מאת ז'אן-בטיסט רניו משנת 1791, נמצא כעת בלובר
סוקרטס מחפש את אלקיביאדס בביתה של אספסיה, ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום מאמצע המאה ה-19

אלקיביאס מופיע בעבודות אמנותיות רבות. קשריו של אלקיביאדס עם מורהו, סוקרטס, הונצחו בציורים רבים. צייר הרנסאנס החשוב רפאל הנציח בציור קיר המפורסם אסכולת אתונה את אלקיביאס (ייתכן שמדובר בדמות אחרת) עומד במעגל הפילוסופים האתונאים‏[126]

ציור של הצייר הצרפתי ז'אן-בטיסט רניו (Jean-Baptiste Regnault) שפעל בימי הרפובליקה הצרפתית הראשונה ותקופת הקיסרות הראשונה הנציח את השפעתו של סוקרטס על תלמידו.‏[127]

מחזות ופרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקיביאס מופיע כדמות במחזהו של ויליאם שייקספיר טימון איש אתונה, שקיבל ככל הנראה השראה מדמותו של טימון מפליוס. במחזה, אלקיביאדס מגלם את דמותו של מפקד צבאי וחברו של טימון, הגיבור המרכזי. חלקו של אלקיביאדס במחזה הונצח גם בציורו של, ג'ון אופי, הצייר בן המאה ה-18.‏[128]

אלקיביאס מופיע בספרו של סופר אנגלי בן התקופה הוויקטוריאנית, אלפרד ג'ון צ'ורץ (Alfred John Church), "קאליאס - נפילתה של אתונה".‏[129] כמו כן, אלקיביאדס הוא הגיבור הראשי בספרו של הסופר האמריקאי, סטיוון פרספילד (Steven Pressfield), ‏"Tides of War" (לא תורגם לעברית).

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלבו של ג'ננינגס - מתוארך למאה ה-2, נקנה על ידי האספן הנרי קונסטנטין ג'נינגס בין 1756-1753, מוצג במוזיאון הבריטי

כלבו של ג'ננינס הוא העתק רומי מהמאה ה-2 לספירה לפסל הלניסטי עשוי ארד שמתוארך כלל הנראה למאה ה-2 לפנה"ס. הפסל נקרא על שמו של בעלו המודרני הראשון - הנרי קונסטנטין ג'נינגס (Henry Constantine Jennings). הפסל מציג כלב מגזע מולוסי (מולוסיה היא אזור באפירוס - בצפון מערב יוון העתיקה).‏[130] ג'נינגס הניח שהפסל העתיק מציג את כלבו של אלקיביאדס בגלל זנבו הקטום, הודות לסיפור הידוע שמופיע בכתביו של פלוטארכוס בביוגרפיה של אלקיביאדס. פלוטארכוס מספר על כלבו של אלקיביאדס שנקנה בעלות גבוהה, וזנבו נכרת על ידי אלקיביאדס. מעשה אכזרי זה הפך ל"שיחת היום" באתונה. כשנשאל אלקיביאדס לפשר המעשה, הסביר שעשה זאת כדי להסב את תשומת לבם של אנשי אתונה לכריתת הזנב, ובכך לחפות על שאר מעלליו וחטאיו.‏[131]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Aristotle, History of animals. Translated by Richard Cresswell. London, H.G. Bohn, 1862.
  • Cornelius Nepos, Lives of Eminent Commanders. Translated by the Rev. John Selby Watson. 1886. Digitized copy in: tertullian.org
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
  • Isocrates. Isocrates in three volumes. Translated by Laure Van Hook. Cambridge (MA), Harvard University Press, 1928.
  • Isocrates, Isocrates I. Translated by David Mirhady and Yun Lee Too. Austin, University of Texas Press, 2000.
  • Lysias, Against Alcibiades 1. See original text in Perseus program
  • Xenophon, Hellenica. Translated by H. G. Dakyns. London and New York, Macmillan and Co., 1897. Digitized copy in: ebooks.adelaide.edu,

מקורות משניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andrews, A. "The Spartan Resurgence" in: David M. Lewis, John Boardman, J. K. Davies and M. Ostwald (Editors), The Cambridge Ancient History. Vol. 5. London, Cambridge University Press, 1992 (2nd edition).
  • Buckley, Terry. Aspects of Greek History 750-323 bc: A source-based approach. London, Routledge, 1996. ISBN 0-415-09957-9.
  • Cancik, Hubert and Helmut Schneider (Editors), Brill's New Pauly :encyclopaedia of the ancient world. Leiden, Brill, 2002. English edition.
  • Cartwright, David and Rex Warner. A Historical Commentary on Thucydides: A Companion to Rex Warner's Penguine Translation. Ann Arbor, University of Michigan Press, 1997. ISBN 0-472-08419-4.
  • Cox, C.A. (1997). "What Was an Oikos?". Household Interests. Princeton University Press. ISBN 0-691-01572-4.
  • Denyer, Nicholas (editor). Plato: Alcibiades. Cambridge Greek and Latin Classics. Cambridge, Cambridge University Press, 2001. ISBN 0-521-63414-8.
  • Ellis, Walter M. (2013) Alcibiades, Routledge Revivals, ISBN 0415746396
  • Gomme, Arnold Wycombe. A Historical Commentary on Thucydides. Oxford, Oxford University Press, 1945. ISBN 0-19-814198-X.
  • Gribble, D. (1999). Alcibiades and Athens: A Study in Literary Presentation, Oxford. ISBN 0198152671
  • Kagan, Donald. The Fall of the Athenian Empire. Ithaca, Cornell University Press, 1987. ISBN 0-8014-9984-4.
  • Koliopoulos, Constantinos and Athanassioss G. Platias. Thucydides on Strategy: Grand Strategies in the Peloponnesian War and Their Relevance Today. New York, Columbia University Press, 2010.
  • Lee Too, Yun (1995). "The Politics of Discipleship". The Rhetoric of Identity in Isocrates. Cambridge University Press. ISBN 0-521-47406-X.
  • McGregor, Malcolm F (Spring, 1965). The Genius of Alkibiades, The Phoenix.
  • Parker, Robert and Christopher Towneley, "Plynteria", in: Simon Hornblower and Antony Spawforth (Editors), Oxford Classical Dictionary. Oxford, Oxford University Press, 1996.
  • Paparrigopoulos, Constantine; Karolidis, Pavlos (1925). History of the Hellenic Nation. Athens: Eleftheroudakis.
  • Price, Simon.Religions of the Ancient Greeks.Cambridge, Cambridge University Press, 1999. ISBN 0-521-38867-8.
  • Rhodes, P. J., Alcibiades: Athenian Playboy, General and Traitor. Barnsely (South Yorkshire), Pen and Sword Military Books, 2011. ISBN 0-631-22564-1.
  • Salter, Anna C. Predators: Pedophiles, Rapists, and Other Sex Offenders: Who They Are, How They Operate, and How We Can Protect Our Children. New York: Basic Books, 2003. ISBN 0465071732}}
  • Sealey, Raphael. ֱ History of the Greek City States 700-338 B.C. Berkeley & Los Angeles, University of California Press, 1976. ISBN 0-520-03177-6.
  • Strauss, Leo. The City and Man. Chicago and London, The University of Chicago Press, 1963. Digitized copy in: Archive.org. ISBN 0-226-77701-4.
  • Sykoutris, Ioannis (1934). Symposium (Introduction and Comments). Estia. In Greek.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסכסוך בין שתי הערים התפתח על רקע רצונם של האתונאים לזכות בשליטה אזורית במרחב יוון עקב מיגור הכוחות הפרסים משטח יוון, במשולב עם החשש של ספרטה מהתחזקות לא רצויה של אתונה.
  2. ^ באתונה מעמדו הציבורי של אדם נקבע במידה רבה על פי מוצאו וכישוריו בשדה הקרב. לא הייתה אפשרות להגיע לעמדה ציבורית בכירה ללא שיוך משפחתי אליטיסטי וניסיון קרב מינימלי.
  3. ^ אפלטון, אלקיביאדס, 1.121a
  4. ^ קוקס, עמ' 144.
  5. ^ 5.0 5.1 ע"ע "אלקיביאדס" (Αλκιβιάδης) באנציקלופדיה הליוס ביוונית, 1952.
  6. ^ אפלטון, אלקיביאדס, 104;‏ דנייר, עמ' 88-89.
  7. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ד'. אין כל ביטחון כי אלקיביאדס למד בצעירותו אצל סוקרטס; איסוקרטס, הנואם והמחנך האתונאי, שולל את דברי פלוטארכוס וסבור כי אלקיביאדס היה תלמידו של פריקלס בלבד. את דברי פלוטארכוס הוא מסביר כניסיון מאוחר להאשים את סוקרטס במידות רעות (איסוקרטס, Busiris,‏ 5). וראו גם: רודס, עמ' 22-28; לי טו, עמ' 216.
  8. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ז', ח', י"ב; אנדוקידס, נגד אלקיביאדס, י"ט; רודס, עמ' 24-25.
  9. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ז'; אפלטון, המשתה, 220e
  10. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ו'; וראו גם: אפלטון, המשתה, 215a-222b;‏ Sykoutris, עמ' 159-180.
  11. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ח'.
  12. ^ תוקידידס, ספר חמישי, מ"ג; פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ד. וראו גם: רודס, עמ' 30-31; גום, עמ' 339; סיליי, עמ' 353; התומכים בהסברו של תוקידידס.
  13. ^ רודס, עמ' 39.
  14. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ד.
  15. ^ תוקידידס, ספר חמישי, מ"ה.
  16. ^ הוויכוחים נסובו סביב מעורבות של הפוליסים בסיקיליה (סיציליה של היום) בסכסוך פנימי, כאשר נעשית פנייה לאתונה להכריע את המצב ולסייע צבאית. הסכם ניקיאס כנראה לא היה ברור מספיק במקרים שעלולים לצוץ כגון זה, מה שגרם למתיחות בין ספרטה לאתונה, כשכל אחת טוענת כנגד השנייה שאין לה את הזכות להתערב בעניין.
  17. ^ תוקידידס, ספר חמישי, מ"ה.
  18. ^ תיאורו של תודקידידס נשען במידה רבה על דיווחים ששמע מדורשי שלומו של אלקיביאדס ואנשים ששירתו עימו (ייתכן שגם נפגש עם אלקיביאדס אולם אין וודאות לגבי נושא זה). בעוד שבמחקר ההיסטורי המודרני נחשבת עדות שמיעה לעדות הכי פחות אמינה, בעת העתיקה נתפסה עדות זו, של אנשים שהיו בזמן אמת של ההתרחשויות, כעדות המהימנה ביותר.
  19. ^ רודס, עמ' 31-32. רודס מפקפק בנכונות הסיפור כפי שמוסרים אותו תוקידידס ופלוטארכוס, וטוען שישנה סבירות גבוהה שמעורבותו של אלקיביאדס בסיפור זה הייתה בפועל קטנה יותר מכפי שהוא תיאר לאחר מכן, ואין זה סביר שהנציג הספרטני אנדיוס, ישתף פעולה עם אלקיביאדס בשלב מאוחר יותר לאור בגידה זו.
  20. ^ אנדרוס, עמ' 51-53.
  21. ^ גום, עמ' 70. גום סבור כי "הייתה זו מזימה מפוארת שמצביא אתונאי יעמוד בראש כוח צבאי, פלופונסי בעיקרו, ויצעד בגאון תוך מבט של בוז כלפי ספרטה, בזמן שהמוניטין של האחרונה בשפל חסר תקדים".
  22. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ניקיאס, אריסטידס.
  23. ^ רודס, עמ' 33-34. רודס מרחיב על סוגיה זו ומספר כי ניתן לראות עדויות לבריתות פוליטיות שמטרתן להרחיק מועמד מסוים, שכן חלק מהאוסטרקה שציינו את שמו של אלקיביאדס היו עם כתב זהה וחלק מהם אף הגיעו מאותו הכד.
  24. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ג. פלוטארכוס מאמין שמקרה זה חשף את העובדה שלשני המנהיגים היו קהל תומכים שהיה מוכן להצביע לפי רצון מנהיגם.
  25. ^ רודס, עמ' 33-34. רודס מציע תרחיש שונה מפירושו של פלוטארכוס, לפיו אלקיביאדס הפחיד את ניקיאס שהאחרון עלול להיות מגורש, וכך שכנע אותו לשלב כוחות עמו כדי לסלק את היפרבולוס. במהלך זה הסיר אלקיביאדס את איום האוסטרקיזם מעליו, תוך שהוא מצליח ליצור ברית זמנית עם ניקיאס, יריבו הגדול
  26. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ט"ז.
  27. ^ 27.0 27.1 Koliopoulos, עמ' 237-246.
  28. ^ קגן, עמ' 322.
  29. ^ תוקידידס, ספר שישי, ח'.
  30. ^ שטראוס, עמ' 104. הפילוסוף ליאו שטראוס מבליט את העובדה שהמשלחת הסיציליאנית עלתה על כל דבר שנעשה על ידי פריקלס. ככל הנראה כוונתו של ניקיאס הייתה להרתיע את האספה בהערכותיו הגבוהות של הכוחות שיידרשו למשימה זו וכך להרפות את ידי התומכים בפעולה זו, אולם האספה רק שולהבה יותר לאחר דרישות אלו.
  31. ^ תוקידידס, ספר שישי, כ"ו.
  32. ^ פרייס, עמ' 80-86.
  33. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ט.
  34. ^ פרייס, עמ' 80-86. פרייס מסביר, שעל אף שהחוק האתונאי אינו מגדיר בבירור מהם מעשים של חילול הקודש והענישה הראויה להם, היה ברור ליוונים שישנם מעשים שאין לעשותם. במקרה של אלקיביאדס נטען שהוא וחבריו ביצעו חלק מפולחן המיסטריות בביתו של אלקיביאדס. פולחן זה היה מקודש, וביצועו היה מותר לכוהנים המורשים לכך בלבד. לכן, הטענה שאלקיביאדס חיקה פולחן זה במסגרת סיטואציה פרטית, גרמה זעזוע עמוק בקרב תושבי אתונה. זאת בנוסף לפרשת השחתת פסלי ההרמה.
  35. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ט.
  36. ^ תוקידידס, ספר שישי, כ"ט.
  37. ^ תוקידידס, ספר שישי, ס"א.
  38. ^ תוקידידס, ספר שישי, נ"ג. לפי תוקידידס האתונאים התייחסו לכל דבר בצורה חשדנית בגלל חששם מהפיכה אוליגרכית.
  39. ^ תוקידידס, ספר שישי, נ"ג.
  40. ^ קגן, עמ' 273.
  41. ^ תוקידידס, ספר שישי, ע"ד.
  42. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ג.
  43. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ג.
  44. ^ קגן, עמ' 282–283.‏ קגן טוען, שבשלב זה בחייו, אלקיביאדס עדיין לא זכה למוניטין המפוקפק שרכש לעצמו, כאדם בלתי מהימן, ולפיכך הספרטנים ראו בו אדם מובס ונרדף שמדיניותו גרמה לכישלונות אסטרטגים לאתונה (אף על פי שכישלונות אלו לא היו חד משמעיים). סברה זו, מבליטה את כישורי הרטוריקה של אלקיבידס, שכן הוא הצליח לשכנע את הספרטנים לסמוך עליו ולקבלו לשורותיהם אף על פי שהיה ראש מחנה המתנגדים להם באתונה ומיוזמי המסע לסיקיליה.
  45. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ג.
  46. ^ תוקידידס, ספר שביעי, י"ח.
  47. ^ תוקידידס, ספר שביעי, י"ט.
  48. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ד; תוקידידס, ספר שמיני, כ"ו.
  49. ^ פלוטארכוס, ליסנדר, כ"ב.
  50. ^ רודס, עמ' 57-58.
  51. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ה.
  52. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ה.
  53. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ז.
  54. ^ באקלי, עמ' 411.
  55. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ה.
  56. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ח-מ"ט.
  57. ^ אותו אסטיוכוס שקיבל כשנתיים קודם לכן את הפקודות מאגיס, מלך הספרטנים, להוציא להורג את אלקיביאדס - מה שגרם לעריקתו של אלקיביאדס לחצר הפרסית.
  58. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ'.
  59. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"א; פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ה.
  60. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"ג-נ"ד.
  61. ^ קגן, עמ' 136–138.
  62. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"ו.
  63. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"ו.
  64. ^ תוקידידס, ספר שמיני, ע"ג.
  65. ^ מינוי לתפקיד קצונה באתונה היה נבחר ולא היה מינוי צבאי, כמקובל בימינו.
  66. ^ תוקידידס, ספר שמיני, ע"ו.
  67. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"א.
  68. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ה.
  69. ^ קגן, עמ' 389.
  70. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"ב.
  71. ^ תוקידידס, ספר שמיני, צ"ז.
  72. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"ב.
  73. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"ח.
  74. ^ קארטרייט ווורנר, עמ' 301.
  75. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ז.
  76. ^ קגן, עמ' 406.
  77. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ז.
  78. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ז.
  79. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ח.
  80. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ח.
  81. ^ דיודורוס, 13.52.
  82. ^ קגן, עמ' 429.
  83. ^ דיודורוס, 13.50.
  84. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל'.
  85. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"א.
  86. ^ קסנופון, Hellenica,‏ 1.4.8–12.
  87. ^ קסנופון, Hellenica,‏1.4.13.
  88. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ב.
  89. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ג.
  90. ^ Parker and Towneley,‏ Plynteria
  91. ^ פרייס, עמ' 54.
  92. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ד.
  93. ^ 93.0 93.1 פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה: "דומה היה אלקיביאדס ממין האנשים, שגדולתם היא פורענותם; שהרי כל-כך נתחזקה האמונה בגבורת ליבו וברוב בינתו בגלל ההצלחה, שהצליח בדרכיו, עד שכל מכשול שנכשל הביא לידי חשד, שמא לא השתדל כל צורכו, שהרי לא שיערו בנפשם שמא קצרה ידו; שאין לך דבר שאינו בהישג ידו, אם הוא משתדל בו...".
  94. ^ אנדרוס, עמ' 490.
  95. ^ קגן, עמ' 443.
  96. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה.
  97. ^ דיודורוס, 13.71.
  98. ^ דיודורוס, 13.73-74.
  99. ^ דיודורוס, 13.74.
  100. ^ קגן, עמ' 447.
  101. ^ דיודורוס, 13.105.
  102. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ו.
  103. ^ קסנופון, Hellenica, ‏2.1.
  104. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ז.
  105. ^ 105.0 105.1 איסוקרטס,‏ Concerning the Team of Horses,‏ 40.
  106. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ט.
  107. ^ Aristotle, History of Animals, vi.29 (578b27).
  108. ^ תוקידידס, ספר שישי, ט"ו.
  109. ^ פלוטארכוס, השוואה בין אלקיביאדס לגאיוס מרקיוס קוריולנוס (באנגלית).
  110. ^ Sharon Press, ‏‏Was Alcibiades a Good General?, ‏Brown University, ‏ 21.8.2004
  111. ^ קסנופון, Hellenica, ‏ 1.4.18
  112. ^ דמוסתנס, Against Meidias‏, 144–5
  113. ^ גריבל, עמ' 32-33.
  114. ^ ליסיאס, Against Alcibiades 1,‏ 1
  115. ^ ליסיאס, Against Alcibiades 1,‏ 2
  116. ^ אריסטו, Constitution of the Athenians‏, 28.
  117. ^ אנדוקידס, נגד אלקיביאדס,‏ 19
  118. ^ קורנליוס נפוס, Alcibiades,‏ XI.
  119. ^ מקגרגור, עמ' 27-50.
  120. ^ Paparrigopoulos,‏ כרך 1, עמ' 264-268.
  121. ^ אליס, עמ' 18-19.
  122. ^ גריבל, עמ' 55 &c.
  123. ^ "Alcibiades", Encyclopaedia Britannica, Routledge (UK), 2002
  124. ^ סלטר, עמ' 128-134.
  125. ^ Cleckley, Hervey (1982). The Mask of Sanity. Revised Edition. Mosby Medical Library, pp. 326-336
  126. ^ רפאל, ציור הקיר "אסכולת אתונה", מתוך אתר grandearte.net המוקדש לאמנות
  127. ^ ז'אן-בטיסט רניו, סוקרטס מושך את אלקיביאדס מחיקה של אספסיה, תיאור הציור ומידע על תהליך היצירה והסיפור שעומד מאחוריו מאתר artnet.com
  128. ^ ג'ון אופי, אלקיביאדס, כתבה על הציור באתר של ה-BBC (באנגלית).
  129. ^ Alfred J. Church, "Callias—The Fall of Athens", full text.
  130. ^ חדשות BBC,‏ מכרז להשארתו של פסל עתיק בבריטניה, כתבה מ-3 באוגוסט 2001 (באנגלית).
  131. ^ פלוטארכוס, חיי אישים, "אלקיביאדס", ט'
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg