משגר רקטות M-270 MLRS

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M-270 MLRS ("מנתץ")
Army mlrs 1982 02.jpg
מדינה Flag of the United States.svg  ארצות הברית
שנה פותח ב-1977
מערכה מלחמת לבנון השנייה, מלחמת המפרץ
קליבר 227 מ"מ
אורך 7.07 מטרים
רוחב 3.25 מטרים
גובה 2.85 מטרים
משקל 25,191 ק"ג
צוות 3
סוגי תחמיש נפיץ, מצרר, מונחה (GMLRS), נ"ט מתביית עצמאי (SADARM), מיקוש פזיר, רקטה מתוקנת מסלול, אימונים (גבס), כימי‏‏‏[1]
משקל פגז 308 ק"ג
קצב אש 12 רקטות ב-60 שניות
טווח מקסימלי 42 ק"מ
מנוע "Cummins" דיזל בעל 500 כ"ס
מהירות 80 קמ"ש בכביש, 56 קמ"ש בשטח
טווח פעולה 480 ק"מ

משגר רקטות M-270 MLRS הוא מערכת שיגור רקטות רב־קנית מתנייעת מתוצרת לוקהיד מרטין, ארצות הברית. MLRS הוא ראשי תבות של Multiple-Launch Rocket System. המערכת פותחה במיזם משותף עם מדינות אחדות בברית נאט"ו ובהן: ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה. כינויו בחיל התותחנים הישראלי הוא "מנתץ".

קיימים דגמים מתקדמים בעלי טווח ארוך יותר. ה־GMLRS בעל טווח של עד 70 ק"מ, ועבור רקטה הנמצאת בשימוש צבא ארצות הברית (MGM-140 ATACMS Block IA) הטווח המרבי הוא 300 ק"מ‏[2].

שימוש בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MLRS M-270 נמצא בשרות צבאות רבים בברית נאט"ו ואחרים, הכוללים את צבא ארצות הברית, ישראל, בריטניה, בחריין, דנמרק, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, יפן, דרום קוריאה, הולנד, נורבגיה, מצרים וטורקיה.

שימוש בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 הגיעה המערכת לחיל התותחנים הישראלי, שם הוקם עבורה מערך מקצועי נפרד, לרבות אימונים ומערכי הדרכה. למערכת ניתן השם "המנתץ", היות שמדובר במערכת הנשק הטקטית ההרסנית ביותר בצה"ל.

השימוש המבצעי הראשון במערך המנתץ נערך רק 12 שנים לאחר השמשתו, ביולי 2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה[3]. כתוצאה מהשימוש בה, נפגעו עשרות משגרי קטיושות ונהרגו עשרות מחבלי חזבאללה וכ-24 אזרחים לבנוניים‏[4], חלקם עקב פצצונות שנותרו לאחר המלחמה. השימוש ב-MLRS והשלכותיו עוררו ביקורת גדולה בעולם. בעקבות זאת הכחיש הרמטכ"ל, דן חלוץ, שהתיר ירי בקרבת ריכוזי אוכלוסייה, ואמר שהירי נעשה בניגוד לפקודתו‏[5].

לדברי מפקד ביחידה המפעילה את המערכת‏[6], במהלך מלחמת לבנון השנייה ירתה ישראל כ-1,800 רקטות מצרר שהתפרקו למעל למיליון פצצות. מוערך שכ־2% מהן, נותרו בשטח כנפלים. לאחר המלחמה אסף האו"ם כ־12 אלף פצצונות מצרר שלא התפוצצו, לפי טענות שונות גם בריכוזי אוכלוסייה. האו"ם טען שתעבור שנה שלמה עד שניתן יהיה לפרק את כל הנפלים. תוך כדי המלחמה, החליטו שר הביטחון והרמטכ"ל להקים ועדה בראשות האלוף גרשון הכהן לבדיקת הנושא‏[7], בעקבות מסקנות הוועדה, קבע הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט כי השימוש שנעשה בחימוש מצרר תאם את עקרונות דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי‏[8].

במלחמה גם נעשה שימוש עולמי ראשון ברקטות ישראליות חדשות (רקטה מתקנת מסלול - רמ"מ) שאפשרו דיוק רב, דבר שסייע בחילוץ כוחות צה"ל תחת מעטה של מסכי אש[דרוש מקור]. בעקבות המלחמה בלבנון הוחלט להגביר את ההצטיידות ברקטות מתקנות מסלול מתוצרת תע"ש. רקטות אלה מדויקות יותר ואחוז הנפלים של פצצות המצרר ברקטות אלה נמוך הרבה יותר מאלה האמריקאיות. רקטה נוספת שפותחה היא רקטת "רומח" בעלת ראש קרב כבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]