גוסטב השלישי, מלך שבדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוסטב השלישי
מלך שבדיה
Gustavo-III,-Rey-de-Suecia 1777-by-Roslin.JPG
תקופת שלטון מ-12 בפברואר 1771 עד 29 במרץ 1792
הקודם ג'יימס השני, מלך אנגליה
יורש גוסטב הרביעי אדולף, מלך שבדיה
בת זוג

סופיה מגדלנה, נסיכת דנמרק

צאצאים

גוסטב הרביעי אדולף, מלך שבדיה

שושלת הולשטיין-גוטורפ
אב אדולף פרדריק, מלך שבדיה
אם לואיזה אולריקה מפרוסיה
תאריך לידה 24 בינואר 1746
סטוקהולם
תאריך פטירה 29 במרץ 1792 (בגיל 46)
סטוקהולם

גוטסב השלישי, מלך שבדיה (24 בינואר 1746 סטוקהולם - 29 במרץ 1792 סטוקהולם) היה מלך שבדיה מהשושלת הולשטיין-גוטורפ (או הולסטין-גוטורפ) החל מ-12 בפברואר 1771 ועד ליום הירצחו 29 במרץ 1792. היה בנם הבכור של אדולף פרדריק, מלך שבדיה, ושל לואיזה אולריקה מפרוסיה, אחותו של פרידריך הגדול. התנגד לזכויות היתר שהאריסטוקרטיה נהנתה מהן אחרי רפורמות שבוצעו לפני הגעתו לשלטון (בתקופה הקרויה בשבדיה "עידן החרות"), וניסה באמצעות הפיכה ו"מסמך האחדות והביטחון" ב 1772 להשכין מחדש על כנה את המונרכיה האבסולטית בארצו. שוחר אמנויות, העלה את ההוצאות הציבוריות באופן שנוי במחלוקת, הקים את האקדמיה המלכותית השבדית ומוסדות אקדמיים אחרים, התחיל את בניית האופרה בסטוקהולם והנהיג אופנת לבוש חדשה שנקראה "התלבושת הלאומית". גוסטב השלישי ניסה לשמור ואף להרחיב את גבולות המדינה מזרחה על ידי מלחמה עם רוסיה (1790-1788), עם הצלחה מועטה. נרצח בגיל 46 על ידי קנוניה של אצילים.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קארל השנים עשר, גוסטב השלישי היה המלך השבדי הראשון שנולד בשבדיה. בא לעולם ב-1746 כילד הבכור מבין ארבעת ילדיהם (פרט לעוד בן שנולד לפניו ומת מיד אחרי הלידה בשנת 1745) של הזוג המלכותי השבדי אדולף פרדריק ולואיזה (לוביסה) אולריקה. אביו תואר כאב ובעל טוב אך חסר כישורים מיוחדים, שניסה לשווא לפחות פעמיים (1756 מיוזמת אשתו ,1768 בעידוד גוסטב הצעיר עצמו) להשתחרר משלטון הפרלמנט והמועצה שהנהיגה בזמנו את הממלכה. החיים הפוליטיים התאפיינו באותם הימים במאבקי כוח בעיקר בין שני הפלגים האריסטוקרטיים העיקריים -הקרויים ה"כובעים" וה"גלימות". המלכה לואיזה אולריקה, אחותו של פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, הייתה משכילה, מעריצה של וולטר אותו הכירה בחצר אחיה בברלין, וניהלה בארמון סלון ספרותי. הנסיך היורש גוסטב חונך מגיל 4 בעיקר על ידי שני מורים פרטיים שהיו מדינאים ומלומדים בעלי שם: קארל גוסטב טסין (1695-1770) וקארל פרדריק שפר. הרוזן קארל גוסטב טסין, שגריר בצרפת לשעבר, השתדל לחנך את תלמידו ברוח האידאלים הקלאסיים של התרבות הצרפתית מהמאה ה-17 ולפי עקרונותיו של פנלון (ביצירה המפורסמת שלו "טלמאק"). כמו כן שיטת החינוך שלו, החופשית משהו, הושפעה על ידי ההגות של ג'ון לוק. מורה חשוב אחר שגוסטב הנער למד רבות ממנו, היה ההיסטוריון אולוף פון דאלין(1708-1763) שעורר בתלמידו אהבה למולדת, להיסטוריה שלה, לשפתה ולתרבותה. גוסטב שלט באותה מידה בשפות השבדית והצרפתית והיה מיומן ברטוריקה. גילה דמיון מפותח, כשרונות ספרותיים ואהב דרמה וטקסים מרשימים. העריך את הספרות ואת האמנויות היפות ובדומה לסביו, פרידריך הגדול, אהב להיות מוקף במלומדים. הוא עצמו כתב מחזות בעלי נושאים פטריוטיים. אווירת התככים בחצר המלכות הרגילה אותו מגיל קטן לאמנות העמדת הפנים.

חיי הנישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרלמנט כפה על הנסיך, עוד בגיל 4 אירוסין לנסיכה סופיה מגדלנה של דנמרק, בת של המלך פרדריק החמישי משושלת אולדנבורג. בהתאם לתוכנית, כשהיה בן 20 התחתן איתה. תהליך הנישואים התחיל ב 1 באוקטובר 1766 בארמון כריסטיאנסבורג בקופנהגן על ידי טקס שלא בנוכחות הנסיך והסתיים בטקס בסטוקהולם ב-4 בנובמבר 1766.

הוריו התנגדו לנישואים אלה, וגוסטב עצמו, אחרי תקופה של התלהבות, נעשה אדיש כלפי בת זוגו. לפי מקורות מסוימים בני הזוג גילו ביחסי האישות אי-אלו מכשולים אנטומיים ונזקקו לעזרה מחבר משותף, אדולף פרידריק מונק, שקיבל רשות להיכנס לטרקלינם ברגעים האינטימיים על מנת לסייע להם בעצותיו איך לקיים את מצוות פרו ורבו. ‏[1] אחרי עלייתו של גוסטב על כס המלכות לבני הזוג נולדו בסופו של דבר שני ילדים: הנסיך גוסטב אדולף, לימים המלך גוסטב הרביעי אדולף, והנסיך קרל גוסטב, דוכס של סמולנד שמת בינקותו בגיל של 7 חדשים. רכילויות שנתמכו על ידי המלכה האם, טענו שגוסטב השלישי לא היה אביו הביולוגי של בנו ויורשו. אף נפוצו שמועות כי לגוסטב היו נטיות הומוסקסואליות. במיוחד הועלו רמזים כאלה לגבי קשריו עם שני אצילים צעירים שבחצרו - הרוזן אקסל פון פרסן והברון גוסטב ארמפלט. גיסתו, אחות אשתו, התייחסה לכך ביומנה. לדעת ההיסטוריון אריק לנרוט אין סימוכין עובדתיים להשערות אלה.

המשבר בשנת 1768[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הממשל שהשפילה את משפחת המלוכה הפכה למאוסה בעיני יורש הכתר גוסטב. הכוח שצבר הריקסדג (הפרלמנט) והמועצה שלו (ראד) והשחיתות ששררה בשני המחנות היריבים שהסכימו לקבל שוחד ממעצמות זרות, נחשבו בעיניו לסכנה ממשית לעצמאותה ולרווחתה של שבדיה. מפלגת "הכובעים" זכתה לתמיכה, כולל כספית, מצרפת בעוד מפלגת ה"גלימות" הייתה יותר ויותר תלויה בתרומותיה ובלחציה של המעצמה השכנה, רוסיה. הנסיך גוסטב היה נחוש להחזיר את מאזן הכוח במדינה אל בית המלוכה. לפיכך בנסיבות התרעומת שיצרו בדעת הקהל גזירות של מפלגת ה"גלימות" השלטת ומדיניותה המוטה לטובת רוסיה, גוסטב שיכנע את אביו המלך ליזום כינוס הפרלמנט בישיבה שלא מן המניין. אולם כשידן של ה"כובעים" הייתה שוב על העליונה, ראשי פלג זה סירבו לקיים את ההבטחה שנתנו למלך לתמוך ברפורמה שתחזיר סמכויות לבית המלוכה.

הביקור בצרפת ובפרוסיה והעלייה על כס המלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 4 בפברואר ובין 25 במרץ 1771 ביקר גוסטב בפריז ואישיותו עוררה שם התלהבות גדולה, שכללה שבחי המשוררים והפילוסופים ומחמאות הנשים. עם הרבה אישים שפגש המשיך להיות בקשר מכתבים לאורך חייו. גוסטב ניהל שם מגעים שהוכנו מראש עם מדינאים דגולים כמו הדוכס שואזל שייעץ לו לגבי הדרכים שבהן יש לבצע מהפך בשיטת השלטון בארצו. עוד לפני תום ביקורו צרפת דאגה להבטיח לשבדיה סבסוד שנתי ללא תנאי בשווי של מיליון וחצי ליברות כמו הרוזן וורז'ן, מאשפי הדיפלומטיה הצרפתית הועבר מקושטא לתפקיד שגריר בסטוקהולם. בעיצומו של הביקור בצרפת נודע לנסיך על מותו הפתאומי ב-12 בפברואר 1771 של אביו, המלך אדולף פרדריק. מפריז הוא שיגר לפרלמנט בשבדיה מסר מרגיע שבו הצהיר כי מתכוון להמשיך במדיניות אביו. בחזרתו מצרפת למולדת, המלך החדש ביקר בפוטסדם, אצל דודו, מל פרוסיה, פרידריך הגדול. פרידריך הבהיר לגוסטב שהוא ערב יחד רוסיה ודנמרק לשמירת החוקה השבדית כפי הייתה אז והמליץ מאוד למונרך הצעיר שיאמץ בממלכתו עמדה של מתווך בלי להשתמש באמצעים אלימים.

טקס הכתרתו של גוסטב השלישי ב-29 במאי 1772 בציור מאת קארל גוסטב פילו
מדיו של גוסטב השלישי בשנת 1772

ההפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך אימוץ טקטיקה מקיאבליסטית, גוסטב חתם בשנת 1771 בפני הריקסדאג הנשלט על ידי מפלגת ה"גלימות", מסמך שהבטיח מגבלות חדשות של סמכויותיו כמלך. אבל בעוד העמיד פנים כי מבקש להשכין שלום בית בין שני הפלגים היריבים בפרלמנט - ה"כובעים" וה"גלימות" ושהוא נתון כל כולו לעיסוקיו בתיאטרון, רקמה ותלבושות, תיכנן בחשאי הפיכה שתחזיר את רסני השלטון לידיו. בחזרתו לשבדיה מביקוריו בצרפת ופרוסיה, גוסטב הוכתר בתאריך 29 במאי 1772 כמלך תחת השם "גוסטב השלישי, מלך השבדים, הגוטים והוונדים". הוא הראה רצון להירתם לתווך בין הפלגים הניצים בפרלמנט. ב-21 ביוני 1771 פתח את ישיבת הריקסדאג בנאום שריגש רבים. זאת הייתה בפעם הראשונה מזה למעלה ממאה שנה שהמלך פנה לריקסדאג בשפת האם - שבדית. הוא הדגיש את ההכרח שכל הפלגים יקריבו את המחלוקות שלהן למען טובת הכלל ו"בתור האזרח הראשון של עם חופשי", נידב את שרותיו בתיווך בין הצדדים היריבים. הוקם פורום שיועד להפגת המתחים אבל מאמצים אלו עלו בתוהו. נסיונות נוספים של ראשי ה"גלימות" לדחוק את המלך למעמד של "מלך בטל", "roi fainéant "חסר שליטה" גרמו לגוסטב לשקול ביתר שאת ולתכנן ההפיכה בממלכה.

תחת הנהגת פלג ה"גלימות" שבדיה הסתכנה בלהיבלע על ידי רוסיה, במסגרת ה"סיסטמה הצפונית", פרי תוכניותיו של הקנצלר הרוסי, הרוזן ניקיטה פנין. נראה שרק מהפך פתאומי ומהיר עשוי היה לשנות את הכיוון ולשמור על עצמאות הממלכה. בצומת דרכים זה נעזר גוסטב השלישי בשרותיו של יאקוב מגנוס ספרנגפורטן, אציל מפינלנד, שעורר את איבת ה"גלימות". ספרינגפורטן היה אמור לכבוש את המבצר סוובורג ועל ידי כך להבטיח לעצמו את השליטה בפינלנד. לאחר מכן עמד להפליג לשבדיה, להצטרף למלך ולבני בריתו על ידי סטוקהולם ולכפות על הפרלמנט את אישורה של חוקה חדשה לפי רצון המלך. דמות מפתח אחרת של קשר המלך הייתה יוהאן כריסטופר טול ,גם הוא קרבן רדיפות מצד מפלגת ה"גלימות". טול הציע ליזום מרד במחוז סקניה ולהשתלט שם על המבצר הדרומי קריסטיאנסטאד. המרד בקריסטיאנסטאד היה אמור לפרוץ זמן קצר אחרי המרידה בפינלנד. על אחיו של המלך, הדוכס קארל, היה לגייס את חילות המצב בכל המבצרים הדרום המדינה לכאורה על מנת לדכא את המרד בקריסטיאנסטאד. אבל בהגיעו על יד אותו מבצר היה אמור להצטרף למורדים וצעוד לעבר עיר הבירה כשספרנגטפורטן יתקוף ממזרח. כל המבצע מומן בהלוואות מהבנקאי הצרפתי ניקולא בוז'ון, שגויס על ידי השגריר השבדי בצרפת, הרוזן קרויץ.

ב 6 באוגוסט 1772 טול הצליח בעורמה לכבוש את המבצר קריסטיאנסטאד. ב-16 באוגוסט גם ספרננגטפורטן הצליח להפתיע את מגני המבצר סוובורג. אבל מנקודה זו התוכניות השתבשו. מזג אוויר סוער מנע ממנו לחצות את הים עד לסטוקהולם ובינתיים האירועים בשבדיה עשו את נוכחותו מיותרת. ב-16 באוגוסט 1772 מנהיג ה"גלימות", טורה רודבק, הגיע לסטוקהולם, מודאג מהידיעות על מרד בדרום. המלך גוסטב התעורר פתאום מוקף באויבים. ספרנגטפורטן נשאר תקוע בפינלנד, בגלל מזג האוויר. טול נמצא במרחק של חמש מאות ק"מ ומנהיגי ה"כובעים" נאלצו להסתתר. ברגעים אלה גוסטב החליט שיש לתת לאויביו מכה ניצחת לפני הגעתו של ספרנגטפורטן. המלך פעל מיד ובנחישות. ב-18 באוגוסט בערב כל הקצינים שנראו לו נאמנים ומסוגלים לשמור סודות קיבלו הוראות להתכנס למחרת בבוקר בככר הגדולה שליד הארסנל. ב-19 באוגוסט בשעה 10 בבוקר גוסטב עלה על סוסו ורכב אל עבר הארסנל. בדרך חסידיו הצטרפו אליו בקבוצות קטנות, כך שבהגעתו ליעד פמלייתו כללה מאתיים קצינים. אחרי מצעד המלך ליווה אותם בחזרה לאולם המשמר באגף הצפון-מערבי של הארמון, שבה שכן מטה משמר הכבוד, ושם הציג בפניהם את תוכניותיו.

אם תבואו אחרי, בדיוק כפי שאבתותיכם באו אחרי גוסטב ואסה וגוסטבוס אדולפוס, אהיה מוכן להקריב את חיי ואת דמי בעדכם ובעד גאולת המולדת"

אז צוער צעיר הכריז בלהט:

אנו מוכנים להקריב את דמנו ואת חיינו בשרות הוד מלכותך!

גוסטב הכתיב להם אז נוסח חדש לשבועה וכל אחד חתם עליו ללא היסוס. הנוסח החדש פטר אותם מציות לפרלמנט וחייב אותם להשאר נאמנים אך ורק ל"מלך החוקי, גוסטב השלישי". בינתיים חברי המועצה - ה"ראד" - ויושב ראש שלה, רודבק, נעצרו. אנשי המלך השתלטו על הצי. גוסטב סייר בעיר והתקבל בכל מקום על ידי המונים צוהלים שראו בו מושיע. המלחין והמשורר קארל מיקאל בלמן חיבר בהזדמנות זו את השיר החגיגי "לחיי מלך גוסטב!" - (Gustafs Skål)

השינויים החוקתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב היום 20 באוגוסט 1772 כרוזים הודיעו ברחבי סטוקהולם כי הפרלמנט יכונס למחרת בארמון. כל חבר פרלמנט שנעדר מישיבה זו נחשב לאויב העם והמלך. ב-21 באוגוסט כמה רגעים לאחר התכנסות הבית המלך הופיע בכל הדר תלבושתו והתיישב על כס המלכות. נאומו בנסיבות אלה היה לאחד מהמפורסמים ביותר בתולדות העם השבדי ולאחת מפניני הרטוריקה בשפה השבדית. המלך ביצע סקירה של מצב המדינה והסכנות האורבות לה. הצהיר שלא ייגע בחופש, אלא רק יבטל את המשטר הקיים הגרוע לטובת הקמת שלטון החלטי. לאחר מכן נקראה ההצעה לשינוי החוקה לפי תוכניות המלך. הגורם המבצע (אקזקוטיבי) במדינה יהיה המלך לבדו. הוא ימנה את הפקידים הבכירים ואת היועצים ויכרות בריתות עם מעצמות זרות, אבל לא יתחיל במלחמה ללא אישור הריקסדאג. מועצת המדינה תהיה מורכבת משבעה-עשר חברים בעלי סמכויות של מחוקקים אך לא של מבצע. הריקסדאג יכונס לפי צו המלך וההחלטות לגבי המיסוי והחוקים תילקחנה על ידי המלך והריקסדאג יחדיו. הסמכות המשפטית של כל הוועדות תבוטל. הפרלמנט אישר את הצעות המלך וכך התחוללה הפיכת שלטון בצורה חלקה ומיומנת, למורת רוחן של רוסיה, פרוסיה ודנמרק שעד אז הצליחו למשוך בחוטים בפוליטיקה השבדית לטובת האינטרסים שלהן.

בין חוקה ובין אבסולוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמות של גוסטב השלישי דמו לאלו של מונרכים אחרים מ"עידן האורות". החוק הפלילי נעשה יותר אנושי, עונש המוות הוגבל רק לכמה סוגים של פשעים, נאסרו העינויים. המלך השתתף באופן פעיל בניהול כל משרד ממשלתי, אבל העדיף לסמוך על יועצים חיצונים מאשר על מועצת המדינה (הסנאט). השקיע מאמצים לעקור את שחיתות שפרחה בימי שלטון ה"כובעים" וה"גלימות" ואף הביא בפני משפט את כל חברי בית המשפט העליון הקודם, ה Göta Hovrätt "גטה הובראט". ננקטו אמצעים לרפורמה של המינהל ושל הפרוצדורות המשפטיות. בשנת 1774 הוצאה תקנה שהכריזה על חופש העיתונות "תוך מגבלות אחדות". המלך דאג לחיזוק כוחות הביטחון לפי אתות מידה של "מעצמה גדולה". הוגבר במיוחד הצי המלכותי כדי שיהפוך לאחד המרשימים באירופה. התקנה בנוגע למאבע משנת 1776 הנהיגה סדר באוצר בממלכה. המדיניות הכלכלית החדשה כללה עידוד הסחר בדגנים (1775) וביטול כמה מהמסים שהגבילות את היצוא. שופר "החוק הנוגע לעניים". הוכרז חופש במגבלות מסוימות של הדתות הרומית קתולית ויהודית. בנוסף לכל המלך עיצב והפיץ בממלכה תלבושת לאומית מומלצת שהייתה בשימוש במעמדות הגבוהים עד למותו. אחת הטעויות הכלכליות שלו נחשבת הפיכת מכירת האלכוהול למונופול ממלכתי, דבר שפגע בצורה בוטה בפריווילגיות של אנשים רבים. ב 3 בספטמבר 1778 כשכינס את המעמדות סטוקהולם הציג דו"ח חיובי מאוד, מעין טפיחה עצמית על הכתף, על שש שנות מלכותו עד אז. הפרלמנט התבטל לפניו ובכל הישיבה לא הועלתה כלפיו אפילו שאלה אחת. כעבור עוד 8 שנים הרוחות השתנו.

במדיניות החוץ גוסטב השלישי היה בהתחלה זהיר בצעדיו. אף על פי שבסתר לבו השתוקק לחטוף את נורבגיה מידי דנמרק וביקש לחזק את מעמדו מול יקטרינה הגדולה, נענה לה בספטמבר 1780 והצטרף לברית (ליגה) לנייטרליות צבאית שהיא הציעה נגד בריטניה. לברית זו הצטרפו גם דנמרק (עוד מיולי 1780), אחר כך גם פרוסיה, אוסטריה, פורטוגל, וממלכת שתי הסיציליות. גוסטב דאג לביטחון האניות השבדיות והבטיח להן ליווי של ספינות צבאיות אפילו עד לים התיכון. כך בשנים 1780-1782 הסחר הימי השבדי ידע שיאים של פריחה.

מונרכיה אבסולטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת הפרלמנט משנת 1786 היוותה תפנית תולדות מלכותו של גוסטב השלישי. הפעם כל הצעותיו נדחו או שונו עד כדי כך שהמלך נאלץ למשוך אותן בחזרה. מאותו היום גוסטב נראה נחוש למשול ללא הפרלמנט ואכן, חולל בהדרגה מעבר זוחל מחצי-חוקתיות אל חצי- אבסולטיזם. במקביל מדיניות החוץ של המלך הפכה יותר הרפתקנית. תחילה ביקש להשיג את תמיכת רוסיה בנסיון לחטוף את נורבגיה מידי דנמרק. אך יקטרינה השנייה סרבה לנטוש את בת בריתה הדנית. אז ביוני 1788 הכריז גוסטב השלישי מלחמה על רוסיה, בעוד מעצמה זו הייתה מרוכזת במלחמתה נגד האימפריה העות'מאנית בדרום. היציאה למלחמה נעשתה ללא אישור ה"מעמדות", תוך הפרת החוקה מ 1772, מה שגרם למרד - "הקשר אניאלה" Anjala - בקרב קצינים אריסטוקרטים ששרתו בפינלנד. תוך תמיכה בבת בריתה הרוסית, גם דנמרק הכריזה מלחמה נגד שבדיה, אך נוטרלה מהר הודות למאמצים דיפלומטיים בריטיים ופרוסיים. בחזרתו לשבדיה, גוסטב גינה בפומבי את התנהגות הקצינים המורדים, עורר נגדם את זעם העם, דיכא את מרידתם ועצר את מנהיגיהם. תוך ניצול המומנטום שנוצר בחינת העוינות כלפי האריסטוקרטים, גוסטב כינס מוקדם את ה"מעמדות" בשנת 1778. שם הצליח ב-17 בפברואר 1778 להעביר בתמיכת שלושה מהמעמדות את "צ'רטר האיחוד והביטחון". מסמך זה חיזק את כוח המלך, ביטל את מרבית הפריבילגיות של האצילים והשאיר בידי הפרלמנט את הסמכויות בנוגע להוצאות המדינה.

המלחמה בין שבדיה ובין רוסיה 1788 - 1790[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלל מהקרב הימי בסבנסקונד מובא לקתדרלה של סטוקהולם, ציור מאת פר הילסטרם

גוסטב ניהל בין השנים 1788-1790 מלחמה נגד רוסיה שהסתיימה הקרב בסבנסקונד ב-9 ביולי 1790 הנחשב הניצחון הגדול בכל הזמנים של חיל הים השבדי. הרוסים איבדו שליש מאניותיהם ו 7,000 אנשים. רעבור חודש, ב-14 באוגוסט 1790 נחתם בוורלה Värälä הסכם השלום בין שתי השכנות היריבות. רק שמונה חדשים לפני כן הקייסרית הרוסית הכריזה כי "התוקפנות המרושעת והמקוממת" של מלך שבדיה לא תיסלח אלא אם כן יכפר את מעשיו על ידי הסכם שלום שבו יבטיח חנינה כללית ובלתי מוגבלת לכל אלה שמרדו בו בארצו ויסמיך את הפרלמנט השבדי לשמור על השלום בעתיד ("כי יהיה מאוד לא זהיר מצדנו לסמוך על תום לבו בלבד"). הסכם השלום בוורלה הציל את שבדיה מהשפלה כזאת ובאוקטובר 1791 גוסטב כרת ברית הגנה עם רוסיה ל8 שנים, בעוד הקיסרית התחייבה לשלם לבן בריתה החדש סיבסוד שנתי של 300,000 רובל .

בו זמנית באותן השנים אירועי המהפכה הצרפתית גרמו למלך השבדי דאגה גדולה. התחיל להקדיש מחשבה רבה איך לרתום ברית של נסיכים במלחמה נגד המהפכנים הצרפתים. היכרות הקרובה עם רוח האסיפות העממיות נתנה לו להבין טוב יותר ממלכים אחרים את פסיכולוגית ההמונים ואת המנוע של התהליך המהפכני. לא מצא באירופה את התמיכה שציפה במאמצים אלה ואחרי ישיבת פרלמנט שכונסה בגבלה Gävle ב-22 בינואר - 24 בפברואר 1792 נפל הוא עצמו קרבן, אבל לקנוניה אריסטוקרטית.

הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצות 16 במרץ 1792 אורגן נשף מסיכות בבניין האופרה בסטוקהולם. המלך הגיע באותו ערב מוקדם יותר על מנת ליהנות בחברת ידידים. במשך ארוחת הערב קיבל מכתב מאלמוני שבו איומים על חייו, אבל מפני שהיה רגיל לקבל מכתבים כאלה, התעלם ממנו ואחרי הארוחה יצא מחדר האוכל כדי להשתתף בנשף המסיכות. מיד עם כניסתו לאולם הוקף על ידי אנקארסטרם Anckarström וחבריו לקנוניה, הרוזן קלאס פרדריק הורן Claes Fredrik Horn והרוזן אדולף לודביג ריבינג Adolf Ludvig Ribbing. הם זיהו אותו בקלות מפני שנשא על חזו את עיטור המסדר המלכותי של השרפים מכסף שהבהיק מעל גלימתו. הקושרים היו מחופשים עם מסיכות שחורות וקיבלו את גוסטב במלים בצרפתית: "שלום לך, מסיכה יפה!" !Bonjour, jolie masque. אנקרסטרם שהיה מאחורי המלך ירה בו באקדח בצד השמאלי של הגב. המלך קפץ הצידה תוך קריאה בצרפתית: אה, נפצעתי, משכו אותי מפה ועצרו אותו! ! Ah, je suis blessé, tirez moi d'ici et arrêtez-le. המלך נלקח מיד לחדריו ושערי האופרה ננעלו. אנקרסטרם נעצר בבוקר למחרת והודה בהתנקשות אבל הכחיש כי מדובר בקנוניה. רק כשנודע לו ששותפיו, הורן וריבינג, נעצרו גם כן, מסר הודאה מלאה. המלך לא נהרג והמשיך למלא את סמכויותיו כראש הממלכה. לטווח קצר נראה שההתנקשות נכשלה. אבל מהר הפצע הזדהם וגרם למותו של גוסטב ב-29 במרץ 1792. מילותיו האחרונות היו: Jag känner mig sömnig, några ögonblicks vila skulle göra mig gott (אני מרגיש רדום, כמה רגעי מנוחה יעשו לי טוב)

תרומתו של גוסטב השלישי לתרבות השבדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביתן של גוסטב השלישי בפארק האגה מצפון לסטוקהולם, דוגמה של האדריכלות הנאו-קלאסית השבדית

למרות כל חולשותיו וגחמותיו, איש "עידן האורות", גוסטב השלישי נחשב בין המלכים המובילים במאה ה18 בתחום עידוד האמנויות והמדע.

גוסטב השלישי בעצמו היה בעל סגנון כתיבה משובח, הבא לידי ביטוי במכתביו לידידיו ובמסות ההיסטוריות שכתב, במיוחד בהספד המפורסם לזכרו של לנארט טורסטנסון שהוכתר בפרס האקדמיה השבדית. התעניין בכל ענפי הספרות והאמנויות והעניק חסות לכל המשוררים והאמנים בני תקופתו.

גוסטב כתב גם מחזות והקים את התיאטרון המלכותי Kongliga Teatern בסטוקהולם, שבו הוצגו גם הדרמות ההיסטוריות שלו. דאג לקדם כשרונות חדשים בתחום המשחק והזימרה, ביניהם כוכבים כמו השחקנים פרדריק לוון ולארס טיורטסברג וזמרי האופרה אליזבת אולין וכריסטופר כריסיטיאן קארסטן, שביצעו תפקידים גם ביצירותיו.

בשנת 1773 ייסד את האופרה המלכותית השבדית ואת הבלט המלכותי השבדי, תחת מטריית התיאטרון המלכותי. בניינן אופרה חדש נבנה ונחנך בשנת 1782. הוא מחובר על ידי גשר נורברו אל הארמונו. עד 1788 דרמה ואופרה בוצעו שתיהן בבניין האופרה. החל מאותה שנה פעל תיאטרון מלכותי לדרמה עם ביניין חדש הנמצא מאחורי האופרה. בזמנו הוקמה האקדמיה השבדית (1786) ובית המלוכה תרם תרומו נדיבות לקידום המדעים ולאוניברסיטת אופסלה.

מושבה שבדית בים הקאריבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1784 בימי מלוכתו של גוסטב השלישי השיגה שבדיה מצרפת, תמורת זכויות מסחר, את המושבה סן ברתלמי בים הקריבי. היא נמכרה בחזרה לצרפת בשנת 1878

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hildor Arnold Barton Scandinavia in the Revolutionary Era, 1760-1815

U. of Minnesota Press, Minneapolis 1986 (הילדור ארנולג בארטון - סקנדינביה בעידן המהפיכות, 1760-1815, הוצאת אוניברסיטת מינסוטה, מיניאפוליס, 1986)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Christopher O'Regan

Gustaf III:s Stockholm. Glimtar ur 1700-talets stadsliv. Forum, 2004. ISBN 91-37-12597-4.(כריסטופר או'רגאן - סטוקהולם של גוסטב השלישי:הבזקים מחיי העיר בשנות ה-1700 - בשבדית)

  • Christopher O'Regan
  • En bädd av dun : livet vid Gustav III:s hov. Forum, 2005. ISBN 91-37-12749-7.

החיים בחצרו של גוסטב השלישי.

  • Hildor Arnold Barton Gustav III of Sweden and the Enlightment

Eighteenth century Studies, Jophns Hopkins University Press 1972 (הילדור ארנולד בארטון - גוסטב השלישי ועידן האורות, הוצאת אוניברסיטת ג'ון הופקינס, 1972 - באנגלית)

  • Auguste Geffroy Gustave III et la cour de France 2 vol 1867

(אוגיסט ז'פרואה גוסטב השלישי וחצר צרפת 2 כרכים, 1867 N. Bain, Gustavus III and His Contemporaries, 1746-1792:An* Overlooked Chapter of Eighteenth Century History (2 vols., 1894), (נ. ביין - גוסטבוס השלישי ובני תקופתו, 1746-1792: פרק עלום מתולדות המאה הי"ח, 2 כרכים, 1894)

  • Carl Hallendorf and Adolf Schück, A History of Sweden 1929; rev. ed. 1938

(קרל האלנדורף ואדולף שיק - תולדות שבדיה, 1929

  • (Andrew A. Stomberg, A History of Sweden (1931

(אנדרו א. סטומברג - היסטוריה של שבדיה (1931)

  • A.D. Harvey -

Gustav III of Sweden: the forgotten despot of the age of enlightenment, History Today, December 1, 2003 (א.ד. הרווי - גוסטב השלישי של שבדיה: הדספוט הנשכח של עידן האורות - באנגלית )

  • Odhner - Sveriges politiska historia under konung Gustaf IIIs regering (2 vols., Stockholm, 1885-96);

(אודנר - ההיסטוריה הפוליטית השבדית תחת גוסטב שלישי 2 כרכים, 1885-96, בשבדית)

  • Stavenow, Frih Gustaff III (Stockholm 1901

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה קריקטורה על נושא זה מאת קרל אוגוסט אהרנסוורד, המוצגת במוזיאון הלאומי בסטוקהולם