אדווין האבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדווין פאוול האבל
Edwin Powell Hubble
1889 –‏ 1953
Edwin-hubble.jpg
תרומות עיקריות
הראה שהגלקסיות נמצאות מחוץ לשביל החלב.
מדד בדיוק רב את ההסחה לאדום של הגלקסיות.
ניסח את חוק האבל העוסק בהתפשטות היקום ומהווה בסיס לתאוריית המפץ הגדול.

אֵדוּוִין פָּאַווַל הַאבֶּלאנגלית: Edwin Powell Hubble;‏ 20 בנובמבר 1889 - 28 בספטמבר 1953) היה אסטרונום אמריקאי הידוע בעיקר בזכות שתי תגליות מדעיות מרכזיות. האבל היה הראשון שהוכיח כי הגלקסיות הן צבירי כוכבים ענקיים הנמצאים מחוץ לשביל החלב, שהוא בפני עצמו אך גלקסיה אחת מני רבות. כמו כן ניסח את "חוק האבל", העוסק בהתפשטות היקום, ומשמש, בין היתר, חלק מרכזי בתאוריית המפץ הגדול, שהיא התאוריה המקובלת כיום באשר להיווצרות היקום והתפתחותו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלסקופ בקוטר 100 אינץ' במצפה הכוכבים בהר וילסון בו ביצע האבל את תצפיותיו הגדולות

האבל נולד בשנת 1889 למשפחה אמריקנית ממעמד הביניים, בעיירה מארשפילד שבמדינת מיזורי. בילדותו עברה משפחתו לעיירה ויטון שבאילינוי, בשל עסקיו של אביו, סוכן ביטוח ג'ון האבל.

כשהיה בן 8 קנה לו סבו טלסקופ שעורר את התעניינותו בנעשה בחלל. כבר בתקופת התיכון כתב מאמר על כוכב הלכת מאדים ופרסם אותו בעיתון מקומי.[1]

בצעירותו הצטיין במיוחד באתלטיקה, בנוסף ליכולתו האינטלקטואלית. את לימודי התואר הראשון סיים בקולג' בוויטון, ובשל הצטיינותו קיבל מלגה ללימודים מתקדמים באוניברסיטת שיקגו. אביו של האבל סבר כי לימודי משפטים הם הדרך הנכונה לבנו, והאבל למד באוניברסיטת שיקגו משפטים, אך השתתף בנוסף לכך גם בקורסים בנושאים שעניינו אותו יותר כמו פיזיקה ואסטרונומיה. בשנת 1910 זכה האבל במלגת רודז היוקרתית, אותה העניק ססיל רודז לאמריקנים מצטיינים בלימודיהם הרוצים ללמוד באוניברסיטת אוקספורד. באוקספורד המשיך האבל בלימודי המשפטים, וקיבל תואר שני בשפה הספרדית. הגינונים הבריטיים שרכש באוקספורד ליוו אותו במהלך שנות חייו. בשנת 1913 מת אביו, והאבל שב לארצות הברית על מנת לתמוך במשפחתו.

לאחר שובו לארצות הברית לימד האבל בבית ספר תיכון, ושימש גם כמאמן כדורסל בתיכון המקומי. במקביל, המשיך להגשים את חלומו להיות אסטרונום, והתקבל ללימודי תואר שני במצפה הכוכבים ירקס, שפעל בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת שיקגו. שם השלים את לימודיו והגיש עבודת דוקטורט שעסקה בחקר הערפיליות, וכותרתה "חקירה צילומית של ערפיליות חיוורות". חקר הגלקסיות עתיד להיות אחת מתרומותיו הגדולות של האבל למדע, אך בעת שכתב את הדוקטורט שלו, לא היה ידוע טיבם המדויק של הגופים המכונים "ערפיליות", והקהילה המדעית הייתה מפולגת בהשערות שונות באשר להן. עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה בשנת 1917, מיהר האבל להגיש את עבודת הדוקטורט שלו, והתגייס לצבא,שם התקדם עד לדרגת מייג'ור. לאחר שירותו הצבאי שהה זמן מה באנגליה בטרם שב לארצות הברית בשנת 1919, על מנת לעבוד במצפה הר וילסון (אנ') שליד לוס אנג'לס, משרה שהוצעה לו על ידי האסטרונום הידוע ג'ורג' אלרי הייל (אנ'), מייסד המצפה.

במצפה וילסון, שבו הושלמה זמן קצר קודם לכן התקנתו של הטלסקופ בעל המראה המחזירה בקוטר 100 אינץ' (2.5 מטר) על שם הוקר (Hooker) (אנ'), שהיה עד 1948 הטלסקופ הגדול בעולם, ערך האבל את תצפיותיו החשובות שהביאו לתגליות אסטרונומיות פורצות דרך, ובו עבד עד יום מותו. ב־1923 הצליח לראשונה לראות משתנים קפאידים בגלקסיית אנדרומדה. גילוי זה חשף כי מדובר בגלקסיה נוספת לשביל החלב, ולא לערפילית בתוכו. בעקבות כך פרסם ב-1924 את תגליתו הגדולה הראשונה, כי הגלקסיות הן למעשה צבירי כוכבים ענקיים ורחוקים, ולא, כפי שסברו רבים עד אז, גופים קטנים המצויים בתוך שביל החלב. תגלית זו נעשתה באמצעות מדידת המרחק אל גלקסיית אנדרומדה, אותו העריך ב-900,000 שנות אור. בשנת 1929 פרסם את תגליתו הגדולה השנייה, כי הגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות עצומה,[2] וכי ישנו יחס קבוע בין המרחק שבין הגלקסיות, ובין המהירות שבה הן מתרחקות זו מזו. תגלית זו היוותה אישוש אמפירי להשערות שהועלו בתקופה זו, שהביאו בסופו של דבר לביסוס התאוריה המקובלת כיום בדבר התהוות היקום, תאוריה הקרויה "המפץ הגדול".

ב-26 בפברואר 1924 התחתן האבל עם גרייס ברק.

ב-1926 קבע את הסיווג המורפולוגי של הגלקסיות המוכר כסיווג האבל. ב-30 באוגוסט 1935 גילה את האסטרואיד 1373 Cincinnati (אנ').

תגליותיו של האבל הביאו לו מעמד מוביל בקהילייה האסטרונומית בארצות הברית ובעולם. באותה תקופה האבל קנה לעצמו שם של מדען והפך לידוען. הוא בילה דרך קבע בחוגים החברתיים של הוליווד ואף אירח מספר כוכבי קולנוע במצפה הר וילסון. האבל נהנה מאורח חיים זה.[3] ב-1938 זכה במדליית ברוס, וב-1940 במדליית זהב של האגודה האסטרונומית המלכותית. הוא המשיך בעבודתו המדעית ברציפות, פרט לתקופת מלחמת העולם השנייה, שבה שירת בבסיס הניסויים אברדין של צבא ארצות הברית, עסק בו בחקר הבליסטיקה, וזכה לעיטורים על מחקריו, ביניהם אות לגיון ההצטיינות על תרומה יוצאת דופן במחקר בליסטי ב-1946.

ב-26 בינואר 1949 נחנך במצפה הר פאלומר טלסקופ הייל בקוטר 200 אינץ', והאבל התכבד לחנוך אותו ולבצע בו את התצפית הראשונה. טלסקופ זה שימש את האסטרונום הגרמני ולטר באדה לעדכון תצפיתו החלוצית של האבל משנת 1920, ולקביעה, בשנת 1952, כי המרחק אל גלקסיית אנדרומדה הוא יותר מכפול מכפי שקבע האבל. על אף שתצפית מעודכנת זו לא סתרה את ההנחה הבסיסית של האבל כי הגלקסיות הן צבירי כוכבים רחוקים, אלא רק חיזקה אותה, חש האבל כי התגלית פגעה במוניטין שלו.

כל חייו נאבק האבל למען מתן פרס נובל לפיזיקה לאסטרונומים. ועדת פרס נובל סברה כי האסטרונומיה אינה עיסוק הכלול במסגרת הפיזיקה, והאבל נאבק לשינוי ההגדרה. מעט לפני מותו קיבלה ועדת הפרס את טענתו, ואף החליטה להעניק לו את הפרס, אלא שהוא מת בטרם הוכרזה ההכרזה הרשמית, ופרס הנובל אינו מוענק לאחר המוות. על אף שדיוני הוועדה חסויים, חשו חבריה, אנריקו פרמי וסוברהמניאן צ'נדראסקאר, צורך ליצור קשר עם אלמנתו, ולספר לה על החלטתם.[4]

האבל מת משבץ מוחי בגיל 63, בסן מרינו שבקליפורניה. הוא נקבר על ידי אשתו, גרייס, אשר סירבה לחשוף את מקום קבורתו.

האבל חונך לנצרות, אך מאוחר יותר הפך לאגנוסטי.

תרומתו של האבל למחקר האסטרונומי מוערכת גם כיום, והוא נחשב לאחד מגדולי האסטרונומים בכל הדורות. על שמו של האבל קרויים האסטרואיד 2069 האבל, מכתש האבל על הירח וטלסקופ החלל האבל.

תגליותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיות הן מחוץ לשביל החלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויכוח הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הוויכוח הגדול
גלקסיית אנדרומדה. צילום בשלושה תחומים של קרינה תת-אדומה שנעשה בעזרת טלסקופ החלל שפיצר

עד לשנות ה-20 של המאה ה-20 היו גודלו של היקום ומבנהו, מהותן של הגלקסיות, והמרחקים ביניהן, נושא לוויכוח בקרב הקהילייה האסטרונומית. רבים מן הקהילייה המדעית סברו כי הערפיליות הספירליות, בהן ניתן היה להבחין היטב בטלסקופים של אותה התקופה, הינן גופים קטנים יחסית המצויים בתחומי שביל החלב. אחרים, לעומתם, סברו כי ערפיליות אלו הינן גלקסיות בפני עצמן.

בשנת 1920 החליטה האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית לערוך ויכוח פומבי המכונה "הוויכוח הגדול" בין התומכים בשתי הדעות. את התומכים בדעה כי הערפיליות הן בתחומי שביל החלב ייצג האסטרונום הרלו שפלי, ואילו את התומכים בדעה הנגדית ייצג האסטרונום הבר קרטיס. ב-26 באפריל 1920, באולם במוזיאון הסמית'סוניאן, הציגו הצדדים את עמדתם.[5]

הוויכוח הגדול הסתיים ללא הכרעה ברורה. הקהילייה המדעית נותרה חלוקה בשאלת גודלו של היקום ומיקומן של הערפיליות. יש שסברו כי שאלה זו היא מסוג השאלות שלא תיפתרנה לעולם.[6]

תגליתו של האבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשנת 1908 צפתה חלוצת האסטרונומיה האמריקנית הנרייטה ליוויט בכוכבים מסוג משתנים קפאידים, ועסקה במדידת מחזור השתנות הבהירות שלהם. היא גילתה כי לגבי סוג זה של כוכבים, שאורם משתנה מבהיר יותר לעמום יותר ובחזרה במחזורים קבועים, קיים קשר בין זמן המחזור לבין הבהירות המוחלטת שלו, שמשקפת את עוצמת פליטת האור של הכוכב. עבודה של מדענים נוספים, הובילה ליכולת לחשב, לפי מידת הבהירות הנראית מכדור הארץ, את המרחק בין המשתנה הקפאידי ובין כדור הארץ. תגלית זו הפכה את המשתנים הקפאידים ל"נר תקני". בראשית המאה ה-20 היו יכולים האסטרונומים לחשב, לפי מחזור ההשתנות של הכוכב, והבהירות הנצפית שלו, את מרחקו מכדור הארץ.

ב-4 באוקטובר 1923 ביצע האבל, באמצעות הטלסקופ במצפה הר וילסון תצפית לעבר גלקסיית אנדרומדה, וגילה שם קפאיד משתנה. תגלית זו הובילה ליכולת לחשב את המרחק של גלקסיית אנדרומדה מכדור הארץ. חישובו של האבל הראה כי הגלקסיה רחוקה מעמנו מרחק של כ-900,000 שנות אור, הרבה מעבר לגודלו הנצפה של שביל החלב, ומכיוון שכך, ברור כי היא חיצונית לו. בכך הכריע האבל את "הוויכוח הגדול". כיום, לאחר בדיקה בטכניקות שלא עמדו לרשותו של האבל, ידוע כי מרחקה של הגלקסיה גדול בהרבה, וכי הוא עומד על למעלה מ-2.5 מיליון שנות אור.

האבל השקיע זמן ומאמץ על מנת לאמת את הממצא התצפיתי החשוב שגילה, ורק לאחר מספר חודשים, בפברואר 1924 פרסם את תוצאות המחקר במכתב לשפלי, האסטרונום שנקט בוויכוח הגדול את העמדה ההפוכה לזו שהתבקשה מתגליתו של האבל. תגליתו של האבל הוכרה באופן מיידי כתגלית חשובה, וההכרה, כי שביל החלב הוא אך גלקסיה אחת מני רבות ביקום ענק, הייתה לנחלת הכלל.[7]

קבוע האבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבוע האבל

הסחה לאדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור גרפי של ההסחה לאדום או ההסחה לכחול של האור, לפי אפקט דופלר

רבים מייחסים להאבל את התגלית לגבי ההסחה לאדום של הגלקסיות, אך למעשה התגלית נעשתה עוד בשנת 1912 על ידי האסטרונום האמריקני וסטו סליפר. עם תחילת המאה ה-20 החל השימוש בספקטרוסקופיה, הפרדת גלי האור הנראה מן הכוכב למרכיביהם וניתוח התוצאות, להיות למרכיב מרכזי באסטרונומיה. התוצאה איפשרה למדענים לעמוד על הרכבם של הכוכבים, ולבחון מאיזה חומרים הם עשויים. תוצאה נוספת היא שניתן היה לבדוק את ההסחה לאדום או לכחול של הגלקסיות, האם הן מתרחקות מאתנו, או מתקרבות אלינו. ידע זה מבוסס על אפקט דופלר לפיו אורה של גלקסיה המתקרבת לכדור הארץ, מוסט מעט לכיוון הצבע הכחול בקשת הצבעים (אורך הגל קָטֵן), ואילו אורה של גלקסיה מתרחקת מוסט לכיוון האדום. בהינתן העובדה כי ישנם באור הגלקסיות מרכיבים המשקפים הימצאות יסודות כימיים שפליטת האור שלהם ידועה, ניתן למדוד את מידת ההסחה ואת כיוונה. כיום ידוע שאין גלקסיות רחוקות בעלות הסחה לכחול.

סליפר, שעבד במצפה הכוכבים לוול, על שם פרסיבל לוול, היה הראשון שגילה כי אורן של רוב "הערפיליות הספירליות" הנצפות מכדור הארץ מוסט לאדום, דהיינו כי הן מתרחקות והולכות מעמנו. הוא פרסם תגלית זו בביטאון מצפה הכוכבים של לוול, ולאחר שלוש שנים גם בירחון "Popular Astronomy", שם כתב כי מדד 15 ערפיליות ספירליות הפזורות באופן שווה פחות או יותר על פני המרחב הנצפה, וכולן, פרט לשלוש, נצפו כמתרחקות מכדור הארץ. את עבודתו של סליפר השלימו אסטרונומים נוספים, ג'יימס אדוארד קילר וויליאם וואלאס קמפבל. עם תחילת שנות ה-20 הייתה הבנת "ההסחה לאדום" של ה"ערפיליות", שכיום ידוע שהן גלקסיות מחוץ לשביל החלב, אחת הבעיות הפתוחות החשובות בשדה האסטרונומיה.

גילוי חוק האבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1928 נפגש האבל עם האסטרונום ההולנדי וילם דה-סיטר, ששיער כי ההסחה לאדום תהיה גבוהה יותר עבור גלקסיות רחוקות יותר ‏‏.[8] האבל, ושותפו לעבודה, האסטרונום מילטון הומאסון בחנו את נושא ההסחה לאדום של הגלקסיות הנצפות. הם שילבו את מדידותיהם עם מדידותיו של סליפר, וגילו יחס גס בין מרחקו של הגוף הנצפה, ובין המהירות שבה הוא מתרחק מעמנו. האבל והומאסון הצליחו להבחין במגמה שהייתה תקפה לגבי כל 46 הגלקסיות שמדדו. הם גילו כי ככל שהגלקסיה רחוקה יותר מאיתנו, כך מהירות ההתרחקות שלה משביל החלב גדלה. היחס המדויק אותו גילו, המכונה כיום קבוע האבל, תוקן במהלך הזמן לאחר ביצוע מדידות נוספות ומדויקות יותר, אך העיקרון הכללי של היחס בין מרחקה של הגלקסיה לבין מהירות ההימלטות שלה, הקרוי חוק האבל הוא עיקרון תקף. ניתן לנסח את חוק האבל במילים "ככל שגדל המרחק בין שני גופים ביקום, כך גדלה המהירות היחסית שבה הם מתרחקים זה מזה".

לפי חוק האבל קיים יחס ישר בין מהירות ההתרחקות \,v של שתי גלקסיות זו מזו ובין המרחק ביניהן \,D. קבוע האבל המסומן ב-\,H_0 מוגדר כיחס זה:

v = H_0 \cdot D

חוק האבל מהווה את אחד היסודות של הקוסמולוגיה המודרנית. הוא תקף לאוסף מדידות של מהירויות ומרחקים שנעשים ממקום כלשהו ביקום בנקודת זמן מסוימת. מדידות שייעשו בנקודת זמן אחרת ייתנו ערך אחר של קבוע האבל.

האבל עצמו מדד את היחס בין המהירות למרחק, כלומר את קבוע האבל. המדידה הראשונה שלו, בשנת 1931, נתנה תוצאה של 558 ק"מ לשנייה, למיליון פרסק. מדידות מדויקות יותר של הקבוע החלו להתבצע רק לאחר מותו של אדווין האבל,[9] ובשנות ה-50 התגלה שערכו קטן בהרבה מההערכה הראשונית. כיום, משתמשים במשתנים קפאידים כנרות תקניים לגלקסיות קרובות, אולם לצורך הערכת המרחק לגלקסיות רחוקות יש להשתמש בנר תקני חזק יותר, משום שלא ניתן לצפות בהן באורם של כוכבים בודדים. בגלקסיות רחוקות אלו, שגם מתרחקות מאתנו במהירות עצומה, אירועי סופרנובה מסוג Ia משמשים כנר תקני. לפי המדידות העדכניות ביותר, שהתקבלו בשילוב של מדידות מכדור הארץ עם מדידות בעזרת לוויין המחקר WMAP, ערכו של קבוע האבל הוא 70.8 ק"מ לשנייה, למיליון פרסק.[10] דהיינו, גלקסיה המרוחקת מאתנו כמאה מיליון פרסק, או 326 מיליון שנות אור בקרוב, מתרחקת מאתנו במהירות של 7,080 ק"מ לשנייה.

האבל והומאסון פרסמו את ממצאיהם בשנת 1929. משמעותם של ממצאים אלו, ששולבו בידע שהתקבל ממחקריו התאורטיים של אלברט איינשטיין בנוגע לתורת היחסות הכללית, היא כי אנו חיים ביקום דינמי ומתפשט. אף על פי שרעיון זה הובע גם קודם לכן, הרי שממצאיו האמפיריים של האבל, והמוניטין שיצאו לו כאסטרונום מוביל, תרמו לקבלה של ראייה זו של היקום.

ב-1917, גילה איינשטיין כי לפי משוואותיו, על היקום להתפשט או להתכווץ. מכיוון שלא יכול היה להאמין לפירוש זה של המשוואות, המציא איינשטיין את הקבוע הקוסמולוגי שנועד "לתקן" את המשוואות ולהתאימן ליקום סטטי. מששמע על תגליותיו של האבל חזר בו איינשטיין מקביעה זו, וכינה את הקבוע הקוסמולוגי - "השטות הגדולה ביותר בחיי"[דרוש מקור].

תגליותיו של האבל והמפץ הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות היקום מתוך הסינגולריות לאחר המפץ הגדול

עוד בשנת 1922 המדען יהודי-רוסי אלכסנדר פרידמן התנגד ל"קבוע הקוסמולוגי" של איינשטיין, וטען כי אנו חיים ביקום דינמי ומתפשט, ולו ראשית, ואולי גם אחרית, בניגוד למודל הסטטי שחייב "הקבוע הקוסמולוגי". פרידמן טען כי אם היה מקור היקום בנקודה בודדת שהחלה להתפשט לאחר פיצוץ גדול, הרי שלהתפשטות היקום יש תנע, המסביר את התרחקות הגלקסיות זו מזו, על אף כוחות הכבידה האמורים לקרב ביניהן.

שילוב של עבודתו של פרידמן עם עבודתם של נוספים כז'ורז' למטר וג'ורג' גאמוב, הפך את תגליותיו של האבל לאבן הבסיס בראייה הקוסמולוגית החדישה. המהלך המחשבתי אותו הוליכו פרידמן, גאמוב ולמטר הינו כי אם כיום הגלקסיות מתרחקות זו מזו, ומהירותן גדלה ככל שהן מתרחקות, כפי שהוכיחו תצפיותיו של האבל, הרי שאם נדמה לעצמנו את החזרת רצף הזמן לאחור, נראה מצב בו הגלקסיות קרבות זו לזו, עד שהתחילו בנקודת מוצא אחת, היא אותה נקודה זערורית, שהיוותה אז את היקום כולו. על פי תאוריה זו, נקודה זו התרחבה עם הזמן וכיום היא מהווה את היקום המוכר לנו. כיום, חוק האבל, יחד עם ממצאים נוספים, מהווה ביסוס ניסיוני לתאוריית המפץ הגדול.

האבל עצמו לא הביע מעולם תמיכה בפרשנות לה זכו ממצאיו. במכתב שכתב ב-1931 לדה-סיטר, כתב: "אנו משתמשים במונח 'מהירות נצפית' על מנת להדגיש את הפן האמפירי של המתאם. את הפירוש, כך אנו מרגישים, יש להותיר לך ולמתי מעט האחרים שיש בידם את הסמכות המדעית לדון בנושא".[11]

מבנה היקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-20 ושנות ה-30 השקיע האבל מאמץ רב בניסיון לקבוע את תפוצת הגלקסיות ביקום. האבל מדד את בהירותן הנראית של הגלקסיות וספר אותן. הבהירות הנראית יכולה לרמוז על מרחק הגלקסיה מאתנו, ולכן היה יכול האבל למצוא את צורת הפיזור של הגלקסיות ביקום. פיזור זה יכול להעיד על מבנה היקום, כלומר על הרכבו ועל צורתו. אם למשל, תפוצת הגלקסיות הומוגנית, כלומר כמות הגלקסיות ליחידת נפח קבועה, אז ניתן להסיק שצורת היקום "שטוחה", או במילים אחרות יש לו גאומטריה אוקלידית. במדידה זו יש לבצע תיקון לבהירות של הגלקסיות הרחוקות שאורן מוסט לאדום באופן משמעותי, משום שמדידת הבהירות התבצעה בתחום הנראה בעוד שההסטה לאדום גרמה למרבית האור להיות בתחום התת-אדום שנבלע באטמוספירת כדור הארץ.

האבל מצא כי באזור הקרוב אלינו תפוצת הגלקסיות אכן הומוגנית, אולם על מנת לשמור על הומוגניות זו גם בטווחים גדולים יש לבצע את התיקון הדרוש בבהירותן של הגלקסיות הרחוקות. למרות התוצאות, התקשה האבל לקבל את המסקנה הנלווית לחוק הנושא את שמו שההסחה לאדום נובעת מהתרחקות אמיתית של הגלקסיות, והוא "האמין שהממצא התצפיתי בדבר הסחה לאדום אינו מייצג התפשטות אמיתית של היקום, כי אם עיקרון של הטבע שאינו ברור עדיין".[12]

יש לזכור כי אורן של הגלקסיות הרחוקות עזב אותן לפני מיליארדי שנה. כיום אנו יודעים כי בתצפיות אלו של האבל לא נלקחו בחשבון שינויים באורן של הגלקסיות לאורך הזמן, ושיטה זו לא מקובלת עתה למציאת צורת היקום, והגאומטריה (העקמומיות) שלו נמדדת בדרך אחרת. כיום, משתמשים במדידות של קרינת הרקע הקוסמית על מנת לקבוע אם הגאומטריה אוקלידית או לא. הממצאים העדכניים של לוויין המחקר WMAP מראים בוודאות גבוהה למדי שהיקום אכן שטוח.

טלסקופ החלל האבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלסקופ החלל האבל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טלסקופ החלל האבל

על שמו של האבל קרוי טלסקופ החלל האבל שהוצב במסלולו, מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ, ב-24 באפריל 1990. אחת מתרומותיו של הטלסקופ היא מדידה מדויקת של קבוע האבל על ידי צפייה במשתנים קפאידים בגלקסיות שנמצאות במרחקים של עד 60 מיליון שנות אור. בעזרת מדידה זו ניתן כיום לקבוע את גיל היקום בדיוק רב. גיל היקום מוערך ב-13.7 מיליארד שנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיימון סינג, המפץ הגדול, התגלית המדעית הגדולה בכל הזמנים, תרגמה דפנה לוי, ספרי עליית הגג, ספרי חמד, ספרי ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 232.
  2. ^ וסטו סליפר היה הראשון שהבחין בהתרחקות ה"ערפיליות הספירליות". האבל ביסס את הממצא של סליפר והסביר כי אלו הן גלקסיות מחוץ לשביל החלב.
  3. ^ סיימון סינג, המפץ הגדול, עמ' 269.
  4. ^ סינג, המפץ הגדול, עמ' 403
  5. ^ הטענות המרכזיות של הצדדים ב"וויכוח הגדול"
  6. ^ אתר המוקדש לוויכוח הגדול בין שפלי וקרטיס
  7. ^ מאמרו של האבל, מ-1929, "A spiral nebula as a stellar system" בו פירט את עיקרי תגליתו והשלכותיה
  8. ^ מיצ'יו קאקו, עולמות מקבילים, עמ' 64-65‏
  9. ^ מדידת קבוע האבל לאורך המאה העשרים
  10. ^ האתר של חללית המחקר WMAP
  11. ^ מאמר בשם "Galaxy Redshifts Reconsidered" הכולל ציטוט של מכתבו זה של האבל לדה-סיטר
  12. ^ מאמרו של אלאן סאנדג' בירחון החברה המלכותית הקנדית לאסטרונומיה, בו הוא סוקר את חייו וממצאיו של האבל, הכולל הערכה זו לגביו
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg