דניאל ובסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאל ובסטר

דניאל ובסטראנגלית: Daniel Webster;‏ 18 בינואר 1782 - 24 באוקטובר 1852) היה עורך דין, סנטור, מזכיר מדינה ופטריוט אמריקאי.

ובסטר היה מהפוליטיקאים האמריקאים הבולטים של המחצית הראשונה של המאה ה-19, ונודע במיוחד בזכות כשרונו הרטורי כנואם מזהיר, כפטריוט מובהק, וכאחד מסמלי המאבק על עיצובה של ארצות הברית כמדינה פדרלית מאוחדת. כל זה על רקע השאלות המרכזיות שהטרידו ופילגו את אמריקה באותם ימים - שאלת העבדות, ושאלת גבולות סמכותו של השלטון הפדרלי אל מול שאיפות המדינות המקומיות לניהול עצמאי של מדינותיהם.

ילדות, לימודים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ובסטר נולד בסולסברי שבניו המפשייר למשפחת חוואים ענייה. הוריו הקפידו שיקבל חינוך מעולה באמצעות מורים פרטיים, ואף שלחו אותו לפנימיית הלימודים הנחשבת "פיליפס אקסטר" שבניו המפשייר. ובסטר עזב את הפנימייה כעבור תשעה חודשים בלבד, כנראה מכיוון שהוריו לא עמדו בתשלום שכר הלימוד הגבוה בבית הספר היוקרתי, והשהייה בו הייתה עבור ובסטר חוויה טראומטית. כילד הייתה בו "אימת קהל" שלא יכול היה לכבוש כשהיה צריך לשאת דברים בפני בוחניו, מטלה שהייתה חובה בשיטת החינוך שהייתה נהוגה באותם ימים. עניין זה הוא אירוני למדי, בהינתן העובדה שבהמשך נחשב ובסטר כאחד מגדולי הנואמים האמריקנים.

בהמשך, למד ובסטר משפטים בדארטמות' קולג' בהנובר שבניו המפשייר, וסיים בהצטיינות בשנת 1801. בשלב זה של חייו כבר התגבר על פחדיו לדבר בפני ציבור, ונעזר בזכרונו יוצא הדופן ובכשרון כתיבת הנאומים שלו. הוא הצטרף לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה, בה שיכלל את כושרו הרטורי. ובסטר הצליח עד כדי כך, עד שזמן קצר לאחר שסיים את לימודיו הזמינו אותו פרנסי הנובר לשאת את נאום יום העצמאות - מה שנחשב לכבוד גדול והכרה ציבורית בכשרונו. את הסטאז' בעריכת דין עשה ובסטר אצל שניים מהידועים במשפטנים שבניו המפשייר, וב-1805 פתח משרד פרטי מצליח.

ב-1808 נישא ובסטר לגרייס פלטשר, שמתה 20 שנים אחר כך, וממנה נולד בנו היחיד, צ'ארלס.

קריירה מוקדמת כפוליטיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ובסטר החל להתפרסם כעורך דין מוכשר, והפך למנהיג במפלגה הפדרליסטית בניו המפשייר. ב-1812 נבחר ובסטר לבית הנבחרים האמריקני, והיה ממתנגדיה המובהקים של מלחמת 1812 שהתנהלה בין ארצות הברית לבריטניה. ב-1816, לאחר שתי קדנציות, עזב ובסטר את הקונגרס והעתיק את מגוריו לבוסטון.

בשנת 1818 התבקש ובסטר לייצג משפטית את דארטמות' קולג' שבו למד כנגד הניסיון להלאמתו על ידי שלטונות ניו המפשייר בראשות אנשי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, אשר הוסיפו את אנשיהם להנהלת הקולג' ושינו את חוקתו. ובסטר סייע במאבק בהלאמה שהגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית. בנאום הסיכום שלו בפני בית המשפט ([1]), הביא ובסטר טיעונים רגשיים ולוגיים, ובית המשפט פסק בזכותו לטובת הבעלים החוקיים של האוניברסיטה.

ב-1823 נבחר ובסטר שוב לקונגרס והפעם כנציג בוסטון, וב-1827 נבחר לסנאט כנציג מסצ'וסטס. זמן קצר אחר כך מתה אשתו, גרייס, ומספר שנים אחר כך נישא ובסטר לקרוליין לירוי.

לאחר פירוקה של המפלגה הפדרלית, הצטרף למפלגה הרפובליקנית הלאומית (מפלגה שהתקיימה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19, והפכה אחר כך למפלגה הוויגית). הוא חבר למזכיר המדינה הנרי קליי, ושניהם פעלו נמרצות לקידום יוזמות פיתוח תשתיות תחבורה באזורי מערב ארצות הברית (בשטחי לואיזיאנה הצרפתית לשעבר). ב-1828, כמענה לתמורות הכלכליות שהתחוללו במזרח ארצות הברית, כמו המעבר המואץ לכלכלה מתועשת, תמך ובסטר בחוק מכסי המגן הגבוהים, שנועד לעודד את התעשייה המקומית אל מול היבוא הזול מבריטניה. מאבקו קומם נגדו את מדינות דרום מזרח ארצות הברית, ובמיוחד את דרום קרוליינה, שהחליטה שלא לכבד חוק זה. בדיון בסנאט ב-1830, הגן ובסטר על ההחלטה בנאום שבו השמיע את המשפט המפורסם "חרות ואיחוד, עכשיו ולתמיד, יחיד ובלתי ניתן לחלוקה" ("Liberty and Union, now and forever, one and inseparable"), שהפך בהמשך למוטו של מדינת צפון דקוטה. נאום זה נחשב לאחד מהנאומים החשובים שנישאו אי פעם בסנאט ארצות הברית.

ב-1833 הצטרף ובסטר לנשיא אנדרו ג'קסון במאבקו כנגד ניסיונות חוזרים ונשנים של דרום קרוליינה לעקר את חוק המכס, כמו גם את הסמכות הפדרלית. במקביל נאבקו בנשיא ובסטר וחבריו במפלגה הוויגית בעניינים אחרים, כגון בניסיונותיו להצר את צעדיו של הבנק הפדרלי. ב-1836 היה ובסטר אחד משלושת המועמדים של המפלגה הוויגית לנשיאות ארצות הברית, אך קיבל רק את תמיכתה של מסצ'וסטס. היה זה הראשון מבין מספר ניסיונותיו להיבחר כנשיא.

מזכיר המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1841 מינה הנשיא ויליאם הנרי הריסון את ובסטר כמזכיר המדינה. האריסון מת כחודש בלבד לאחר היבחרו, אך ובסטר המשיך להחזיק במשרה גם תחת הנשיא הבא ג'ון טיילר.

בשנת 1842 התערב ובסטר ביישוב הסכסוך עם קנדה (אז בשליטת בריטניה), כתוצאה ממה שכונה "פרשיית הספינה קרוליין". קרוליין הייתה ספינה אמריקנית קטנה ששייטה בנהר הניאגרה, בתחום הגבול שבין ארצות הברית וקנדה, וסיפקה סיוע צבאי לקבוצות קנדיות (בראשות ראש עיריית טורונטו) שמרדו בשלטון הבריטי, כבשו את בסיס הצי האמריקאי באי שבנהר וביקשו לעצמם עצמאות. כתגובה, תקפו כוחות קנדיים-בריטיים את הספינה והעלו אותה באש. ובסטר ניהל משא ומתן עם הלורד אשברטון - נציג בית המלוכה הבריטי, והביא לחתימת "הסכם ובסטר-אשברטון", שבו הוגדרו באופן מוסכם הגבולות בין ארצות הברית וקנדה. הסכם זה חתם באופן סופי את הסכסוך המתמשך שבין ארצות הברית ובריטניה.

למרות הצלחה זו, נאלץ ובסטר להתפטר מתפקיד מזכיר המדינה ומהקבינט של הנשיא טיילר במאי 1842, כתוצאה מחילוקי דעות עם מפלגתו הוויגית בשאלת הבנק המרכזי.

בשנת 1845 נבחר ובסטר שוב לסנאט. בקדנציה זו הוא התנגד להשתלטות על טקסס ולמלחמת ארצות הברית-מקסיקו. אלא שבתקופה זו הבעיה המרכזית הייתה בשאלת העבדות. למרות התנגדותו הנחרצת להתרחבות ארצות הברית לשטחי טקסס, מצא ובסטר את עצמו מתרכז בסכנה הנשקפת של פירוק האיחוד בשאלת העבדות. ב-7 במרץ 1850 נשא את אחד מנאומיו החשובים ביותר בסנאט, בו תמך בפשרת 1850, כשהדף את איומי מדינות הדרום לפרישה מהאיחוד, ולחץ על מדינות הצפון להעביר חוק חד משמעי ונחוש בעניין עבדים שברחו וערקו מבעליהם. ביולי 1850 מונה ובסטר שוב למזכיר המדינה תחת הנשיא מילרד פילמור, ופיקח באופן הדוק על אכיפתו של "חוק העבדים העריקים". פעולתו זו הפכה אותו לבלתי פופולרי עד מאוד בלובי של תומכי העבדות. בכל מקרה, פעולתו הנמרצת למניעת פרישת המדינות הדרומיות מהאיחוד נחשבת כאחת הפעולות האפקטיביות ביותר ששמרו על האיחוד ומנעו, בשלב זה, את פירוקו.

דניאל ובסטר מת ב-24 באוקטובר 1852 משטף דם מוחי, לאחר שנפל מסוסו וקיבל חבטה קטלנית בראשו.

ובסטר בספרות ובפולקלור האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל ובסטר טוען בזכות החוואי. בקדמת הציור - השטן לוחש על אוזנו של השופט
אנדרטה לזכרו של דניאל ובסטר בוושינגטון

"השטן ודניאל ובסטר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השטן ודניאל ובסטר

כושרו הרטורי של דניאל ובסטר כנואם וכעורך דין, הפך לאגדה ולחלק מהפולקלור האמריקאי. על בסיס זה כתב הסופר והמשורר האמריקאי סטיבן וינסנט בנה (Stephen Vincent Benét) את הסיפור הקצר השטן ודניאל ובסטר, אחד מהסיפורים המפורסמים בפולקלור האמריקאי.

הסיפור, המתרחש בתחילת המאה ה-19, מתאר חוואי עני מניו המפשייר, בשם יעבץ סטון, שנקלע למצוקה כלכלית קשה ולחוסר מזל בכל מעשיו, ומצהיר שיהיה מוכן למכור את נשמתו תמורת חיי רווחה. לא יבשו המילים על שפתיו, ומופיע בביתו השטן בדמות מיסטר סקראץ', והשניים מגיעים להסכם לתקופה של שבע שנים. האיכר נהנה בכל תקופת ההסכם מחיי שפע ותהילה, אלא שבתום התקופה מגיע השטן לגבות את חובו. האיכר מבקש לבטל את רוע הגזירה, ומגייס להגנתו את הטוב בעורכי הדין - דניאל ובסטר. ובסטר דורש מן השטן כי סטון יובא בפני חבר מושבעים שיחרוץ את דינו. השטן נענה לדרישה, ומגייס את הגרועים שבבני הבליעל מן ההיסטוריה של ארצות הברית שישמשו בדיון כשופט וכחבר מושבעים, אותם שלף, לצורך העניין, מירכתי הגיהנום.

עיקר הסיפור מתרכז בדיון המשפטי המבריק שבין השטן ודניאל ובסטר, ובדילמה המוסרית הכרוכה בסיטואציה (המזכירה את סיפור פאוסט של גתה). העוקץ המתגלה הוא כי השטן אינו חפץ רק בנשמתו של סטון, אלא ברצונו לשעבד אף את נשמתו של ובסטר, וובסטר נתון בסיכון אישי, ותלוי בכוחו הרטורי לעצם קיומו ולנצחיות נשמתו.

במהלך הדיון מבטא ובסטר בדבריו את "הרוח האמריקאית" הפטריוטית, וגובר כמובן על השטן, המגלם בסיפור את הרוע ה"זר". חבר המושבעים נשבה בקסמו של ובסטר, שהוליד בהם מחדש את הרוח הפטריוטית, ולמרות זאת פסיקתם לטובת החוואי אינה מצילה אותם מאש "הגיהנום", אליו משיב אותם השטן.

על בסיס הסיפור הופקו בארצות הברית שני סרטים, האחד ב-1941 שזכה באוסקר על הפסקול המוזיקלי, והשני בשנת 2002 בבימויו של אלק בולדווין ובכיכובו של אנתוני הופקינס.

הסיפור תורגם לעברית בשנות ה-60, ויצא ב"ספריית תרמיל" (סדרת סיפרונים בהוצאת משרד הביטחון ובהם מבחר הספרות העולמית, עבור חיילי צה"ל).

היבטים אקטואליים של משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך "פרשיית הספינה קרוליין" משנת 1842 המתוארת לעיל, טענו הבריטים שתקיפת הספינה על ידם הייתה פעולת "הגנה עצמית מניעתית" לגיטימית. ובסטר, במהלך הדיונים עם הבריטים, הביע את עמדתו, והגדיר את הגבולות והסייגים למה שיכול להיכלל בהגדרה של "הגנה עצמית מניעתית", כלהלן:

  • רמת הנחיצות - חייבת להיות נחיצות מיידית, כנגד סכנה מהותית, וכשאין זמן לפעול באופן אפקטיבי באמצעים אלטרנטיבים אחרים.
  • מידתיות ויחסיות - פעולת ההגנה העצמית חייבת להתאים מבחינת היקפה לפעולה אותה רוצים למנוע.

הגדרות אלה הן ההגדרות המודרניות הראשונות לסייגים במושג "הגנה עצמית", ומשמשים עד היום כבסיס וכנקודת ייחוס, בכל מה שקשור להגדרת הלגיטימיות של "התקפת מנע" (וראו גם קישור חיצוני).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מזכירי המדינה של ארצות הברית
תומאס ג'פרסון · אדמונד רנדולף · טימות'י פיקרינג · ג'ון מרשל · ג'יימס מדיסון · רוברט סמית' · ג'יימס מונרו · ג'ון קווינסי אדמס · הנרי קליי · מרטין ואן ביורן · אדוארד ליווינגסטון · לואיס מקליין · ג'ון פורסית' · דניאל ובסטר · אבל אפשור · ג'ון קלהון · ג'יימס ביוקנן · ג'ון קלייטון · דניאל ובסטר · אדוארד אברט · ויליאם מרסי · לואיס קאס · ג'רמיה בלאק · ויליאם סיוארד · אליהוא וושבורן · המילטון פיש · ויליאם אברטס · ג'יימס בליין · פרדריק פרלינגהויסן · תומאס בייארד · ג'יימס בליין · ג'ון פוסטר · וולטר גרשם · ריצ'רד אולני · ג'ון שרמן · ויליאם דיי · ג'ון היי · אליהוא רוט · רוברט בייקון · פילאנדר נוקס · ויליאם ג'נינגס ברייאן · רוברט לאנסינג · ביינברידג' קולבי · צ'ארלס אוונס יוז · פרנק קלוג · הנרי סטימסון · קורדל הול · אדוארד סטטיניוס · ג'יימס פ. ברנס · ג'ורג' מרשל · דין אצ'יסון · ג'ון פוסטר דאלס · כריסטיאן הרטר · דין ראסק · ויליאם פירס רוג'רס · הנרי קיסינג'ר · סיירוס ואנס · אדמונד מאסקי · אלכסנדר הייג · ג'ורג' שולץ · ג'יימס בייקר · לורנס איגלברגר · וורן כריסטופר · מדליין אולברייט · קולין פאוול · קונדוליזה רייס · הילרי רודהם קלינטון · ג'ון קרי החותם של משרד החוץ האמריקאי