האימפריה הספווית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האימפריה הספווית
Flag of Shah Tahmasp I.svg
הוקמה 1501-1502
אירועי פירוק הכרזת נאדיר שאה על עצמו כשאה
התפרקה 1740 (למעשה כבר עם פלישת האפגאנים בשנת 1722)
ישות קודמת אק קויונלו
ישות יורשת השושלת האפשארית
משטר שאה
שפה פרסית, אזרית
יבשת אסיה
עיר בירה תבריז, קזווין, אספהאן
Safavid map he.svg

האימפריה הספווית (פרסית: صفویان, אזרית: صفوی, Səfəvilər). היא אימפריה אשר הוקמה בידי שושלת איראנית שיעית ממוצא טורקמני וכורדי. השושלת שלטה במרבית שטחי איראן המודרנית החל משנת 1501-1502 עד שנת 1722. הספווים הקימו את האימפריה הגדולה ביותר מאז התאסלמותה של איראן ולמעשה החזירו את איראן לעצמאות מדינית. השיעה השנים עשרית הפכה בתקופה הספווית לדת המדינה באיראן. בנוסף על כך סייעו להפצת השיעה באיראן, מרכז אסיה והקווקז. יחד עם האימפריה העות'מאנית והאימפריה המוגולית נחשבת האימפריה הספווית לאחת משלוש האימפריות הגדולות האחרונות של האסלאם.

רקע ומוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השושלת הוא במסדר סופי שנקרא ספוויה, על שם מייסדו שייח' סאפי א-דין ארדבילי (1252-1334). הספווים עצמם למרות מוצאם הטורקמני טענו להיותם סייד, כלומר צאצאי הנביא מוחמד. השפה אותה דברו במקור הייתה אזרית. המסדר ישב בארדביל שבאזרבייג'ן.

אחרי מותו של סאפי אל דין עברה הנהגת מסדר הספוויה לצאצאיו, שהפכו למנהיגי השיעים באזרבייג'ן. סביבם התארגנו הקיזילבש (טורקית טורקמנית- הראש האדום), ברית של שבטים טורקמניים שהתנגדו לשושלת הטורקמנית ששלטה באיראן אק קויונלו.

עליית השושלת הספווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1501 השתלט שאה אסמאעיל, שהיה גם נכדו של שליט האק קויונלו, אוזון חסן, הספווי על אזרבייג'ן ובירתה תבריז והכריז על עצמו כשאה. שאה אסמאעיל הפך את השיעה לדת המדינה באיראן. חכמי דת שיעיים הובאו מלבנון ובחריין והשיעה נכפתה בכוח על מתנגדיה. מבחינה מדינית החלה התפשטות איראנית לתחומי עיראק של ימינו ומזרח אנטוליה. האימפריה העות'מאנית התנגדה לצעדי התפשטות אלה. בשנת 1514 הובס אסמאעיל בקרב צ'לדיראן מול הסולטאן העת'מאני סלים הראשון שכבש את תבריז עיראק ומזרח אנטוליה. העת'מאנים נסוגו מתבריז אך נשארו בעיראק ומזרח אנטוליה. כך נקבע פחות או יותר גבול איראן המערבי שמשמש עד ימינו.

קרב בין שאה אסמאעיל למנהיג האוזבקי אבול ח'יר ח'אן

בזמנו של שאה טהמאספ הראשון (1524-1576) הועברה הבירה לקזוין בגלל הפחד שתבריז שוב תיפול בידי העות'מאנים. במאה ה-16 היו קונפליקטים בין השלטון הספווי לבין הכת הצבאית של הקיזילבשים. שאה טהמאספ החל לגייס שכירי חרב צ'רקסים וגאורגים שנאבקו עם הקיזילבשים. בתקופת שלטונם של איסמעיל שאה השני (1576-1577) ומוחמד שאה ח'ודאבנדה (1578-1588) הייתה החלשות בעקבות מאבקים אלה. בעקבות החלשות זו נכבשה מצודת טבריז בידי העות'מאנים בשנת 1585 והראט בידי האוזבקים בשנת 1589.

עבאס הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1588 הדיחו הקיזילבאשים את מוחמד שאה. במקומו מלך בנו עבאס הראשון "הגדול" (1588-1629), שלמד את לקח אביו ונפטר מהקיזילבשים, במקומם הקים צבא מקצועי המורכב משבויים צ'רקסים וגאורגים. הצבא המקצועי, חמוש ברובי מוסקט, שנבנה על פי מודל היניצ'רים אומן בידי ההרפתקן האנגלי ר. שירלי. עבאס הראשון רשם שורת ניצחונות צבאיים על האוזבקיםהראט בשנת 1597) ועל העות'מאנים (בשנים 1605 ו-1607, כבש מהם את אזרבייג'ן וגאורגיה, חתם ב-1612 על הסכם נצוח פאשה, בשנת 1623/4 כבש מהעות'מאנים את דיארבקיר ובגדאד.) בשנת 1622 גרש את הפורטוגזים מהאי הורמוז. עבאס הראשון העביר את הבירה לאספהאן. הוא דאג לפיתוחה של העיר על ידי ישובם של סוחרים ובעלי מלאכה ארמנים ברובע של העיר שנקרא על שם העיר הארמנית ג'ולפה. בתקופתו ובתקופת יורשיו נבנו בעיר מבני פאר רבים. בתקופת שלטונו של עבאס הראשון פרס שיגשגה בכל התחומים. בני המעוטים הלא מוסלמים זכו בדרך כלל ליחס סובלני- נוצרים ולעתים אף יהודים נסבלו בתחומיה.

שאה עבאס הראשון הגדול
ככר נגש אי ג'האן באספהאן דוגמה לפאר האדריכלות הספווית

הירידה אחרי מות עבאס הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מות עבאס הראשון בשנת 1629 החל תהליך של שקיעה ממספר סיבות. ראשית, הדיח עבאס את גובי המסים המחוזיים הקיזלבשים ובמקומם מינה גובי מסים שהעבירו את המסים ישירות לאוצר המדינה, מה שפגע במוטיבציה לגביית מסים. בנוסף על כך נחסמו דרכי האוקיינוס ההודי בידי פורטוגל והים התיכון בידי העות'מאנים, מה שפגע במסחר. גם הרפורמה שערך בשלטון לפיה מורחקים בני המשפחה מעסקי המדינה פגעה ברמתם של השליטים הספווים מכיוון שהם לא נחשפו למדינה וגודלו בתוך ההרמון. השליטים הבאים נחשבו לשליטים חלשים יחסית, חלקם בילו את מרבית זמנם בעישון אופיום ושתיית אלכוהול. איראן סבלה מגל של פלישות. סאפי הראשון (1629 - 1642) התעניין מעט מאוד בפוליטיקה. בנו, עבאס שאה השני (1644 - 1666) כבש את העיר ח'נדאר, באפגניסטן והדף את התקפות המוגולים. בתקופת שאה סולימאן (1666 - 1694), סבלה איראן מפלישות הקוזאקים של סטנקה ראזין באזור הים הכספי וכן מפלישות האוזבקים והקלמיקים. לאחר מכן עלה לשלטון סולטאן חוסין שאה (1694 - 1722). בשנים 1709 - 1715/6 מרדו האפגאנים בשלטון. בשנת 1722 כבש המנהיג האפגאני מחמוד את העיר איספהאן. בשנת 1723 חסלו האפגאנים את סולטאן חוסין שאה. למעשה השתלטו האפגאנים על איראן והפכו לשליטיה בפועל בנוסף על כך נכבשה רצועת החוף של הים הכספי בידי רוסיה ומערב איראן נכבש בידי העות'מאנים.

נפילת הספווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאדיר שאה, מנהיג שודדים בן השבט הטורקמני אפשאר, סייע לשאה טהמאספ השני (1722 - 1732) לסלק את האפגאנים מאספהאן והחזיר את שלטון הספווים על הנייר, אף שלמעשה היה השליט בפועל. נאדר שאה סילק את הרוסים והעות'מאנים משטחי איראן, פלש לעיראק וכבש את ארמניה וגאורגיה. בנוסף על כך בנה צי עם אוניות שנקנו מבריטניה. בשנת 1723 הדיח את טהמאספ השני והמליך תחתיו את בנו עבאס השלישי (1732 - 1736). בשנת 1740 מת עבאס השלישי ונאדיר שאה הכתיר עצמו לשאה איראן וכך הקיץ הקץ על שלטון השושלת הספווית על איראן כולה ועלתה שושלת השאהים האפשארים. עם זאת כיהנו עוד שניים מבני השושלת כשליטים מקומיים. בשנת 1650 שלט סולימאן שאה השני במשהאד. בשנים 1650-1663 שלט אסמאעיל השלישי באספאהאן.