המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ
| מחוז אוטונומי ימלו-ננץ | |||||
|
|||||
| המנון: המנון מחוז אוטונומי ימלו-ננץ | |||||
.svg) |
|||||
| שפה רשמית | רוסית | ||||
| עיר בירה | סלחרד | ||||
| סטטוס פוליטי | מחוז אוטונומי(אוקרוג) | ||||
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל | ||||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||||
| נשיא / מושל | דמיטרי קובילקין | ||||
| תאריך הקמה | 10 בדצמבר 1930 | ||||
| שטח - סה"כ - % מים |
ה-5 ברוסיה 750,300 קמ"ר 10.1 |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2010) - צפיפות |
ה-72 ברוסיה 546,100 נפש 0.7 נפש לקמ"ר |
||||
| אזור זמן | UTC+6 | ||||
| אתר אינטרנט | www.adm.yanao.ru | ||||
מחוז אוטונוי ימלו-ננץ (רוסית: Ямало-Ненецкий автономный округ , בתעתיק: ימלו-ננצקי אוטונומני אוקרוג) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח המחוז הפדרלי של אורל.
המחוז הוקם ב-10 בדצמבר 1930, ובשנת 1992 הפך לסובייקט פדרלי של רוסיה.
מבחינה אדמיניסטרטיבית המחוז מחולק ל-7 אזורים מוניציפליים.
המחוז נמצא בחלקו הצפוני של מישור הסיביר המערבי. מעל ל-50% משטח המחוז נמצא מעבר לקו הקוטב הצפוני. במחוז תנאים אקלימיים קשים במיוחד. בחורף, הטמפרטורה יורדת עד ל-59 מעלות מתחת לאפס. בקיץ, ייתכנו גלי חום עד ל-30 מעלות.
דמוגרפיה [עריכה]
בערים מתגוררת כ-85% מאוכלוסיית המחוז. בירת המחוז היא סלחרד, בה מתגוררים כ-50 אלף תושבים. האוכלוסייה מונה 522,904 (נתוני 2010). בשנת 1959 התגוררו במחוז רק כ-60 אלף תושבים. עם גילוי שדות נפט וגז טבעי החל פיתוח האזור תוך הגדלה משמעותית של האוכלוסייה והקמת ערים חדשות. הערים הגדולות - נובי אורנגוי ונויאברסק הן ערי "גז ונפט" שהוקמו בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובהן מתגוררים מעל ל-100 אלף תושבים בסך הכל.
הרוסים מהווים (נתוני 2010) כ-62% מאוכלוסיית המחוז, האוקראינים כ-8%, הטטרים כ-5%, ועמי הצפון (ננצי (סמויאדים), חנטי, קומי) כ-9%. לעמת שנת 1959, אחוז עמי הצפון באוכלוסיית המחוז ירד מכ-30% לכ-9%, וזאת למרות שאוכלוסייתם כמעט הוכפלה. זאת עקב נהירה של אנשים ממרכז רוסיה בעקבות פיתוח שדות נפט וגז באזור והקמת ערים חדשות.
כלכלה [עריכה]
כלכלת האזור מתבססת על הפקת נפט וגז טבעי והעברתו למרכזי הצריכה באירופה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
