המסע למערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר "הטאו של קוף", אחת המהדורות בעברית של המסע למערב.
סצנה מתוך "המסע למערב" משמאל לימין: קוף, שׂוּ'אֵן דְזָאנְג, חזרזיר ובן-החול.
גלופה של "המסע למערב", סינית, המאה ה-16.

המסע למערב (סינית: 西遊記 – שִׂי יוֹאוּ גִ'י) הוא אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים. הספר הודפס במקור בעילום שם בשנות ה-90 של המאה ה-16 בתקופת שושלת מינג, ולמרות ששום הוכחה לזהותו של המחבר לא שרדה עד ימינו נוהגים מתחילת המאה ה-20 לייחסו למלומד וו צ'אנג אן.

הסיפור קרוי לעתים קרובות גם סיפורו של קוף או קוף בעקבות השמות השונים שניתנו לאחד התרגומים הפופולריים של הסיפור, התרגום המקוצר לאנגלית של המתרגם האנגלי ממוצא יהודי ארתור ווילי.

הרומן הוא תיאור בדיוני של האגדות סביב העלייה לרגל של הנזיר הבודהיסטי שׂוּ'אֵן דְזָאנְג להודו במהלך שושלת טאנג במטרה להשיג את כתבי הקודש המכונים סוטרה. על פי הוראותיו של הבודהה נתנה הבודהיסטווה גואן יין משימה זו לנזיר ולשלושת מגיניו בדמות תלמידיו והם קוף (סוּן ווּקוֹנג), חזרזיר (ג'וּ בָּאגְיֵה) ובן-החול (שָׁה ווּגִ'ינְג). – יחד עם נסיך הדרקון בתפקיד סוסו של שׂוּ'אֵן דְזָאנְג. ארבע דמויות אלו הסכימו לעזור לשׂוּ'אֵן דְזָאנְג כאמצעי לכפר על עוונותיהם.

מלומדים אחדים משערים כי הספר הוא סאטירה על יעילותו של הממשל הסיני בתקופה בה נכתב. השורשים של הספר "המסע למערב" נטועים באמונה הסינית העממית, באגדות סיניות ובמערכת הערכים הסינית, הפנתאון של האלים הטאואיסטים והבודהיסטים המופיעים בספר משתקף גם כיום באמונות הדתיות העממיות הסיניות.

חלק מהפופולריות המתמשכת של הרומן נובע מהעובדה שהוא פועל בכמה מישורים. הוא סיפור הרפתקאות, מקור לתובנה רוחנית, ואלגוריה נרחבת שבה המסע של קבוצה של עולי רגל להודו מייצגת את המסע האישי לקראת הארה.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן כולל 100 פרקים שאותם ניתן לחלק לארבעה חלקים בלתי שווים. החלק הראשון, הכולל את פרקים 7-1, הוא לאמיתו של דבר סיפור מקדים עצמאי לגוף הסיפור העיקרי. חלק זה דן במעלליו הקודמים של סוּן ווּ–קוֹנג בלבד. קוף שנולד מביצת אבן, שלמד את אמנות הלחימה וסודות חיי הנצח, ובעזרת תחבולות וכוח רב עשה לעצמו שם כ"צ'י טְייֵן דה-שֶׁנְג" (齊天大聖) או "החכם הדגול בן מעלתם של השמיים". כוחותיו גדלו עד כדי כך שהשתוו לאלו של האלים החזקים (הטאואיסטים) של המזרח. הפרולוג מגיע לשיא במרד של קוף כנגד השמים, אשר לאחריו הצליח להשיג משרה בכירה בבירוקרטיה השמימית, אך אפילו אז כשהוכר כחכם הדגול בן מעלתם של השמיים בפני החצר השמימית, מעל באמון שנתנו לו, ולבסוף פתח במרד מחודש על השמיים, כאשר לבסוף היבריס מביא לנפילתו כשהבודהה מצליח ללכדו תחת הר למשך חמש מאות שנים.

רק לאחר סיפור מבוא זה מוצגת הדמות העיקרית לכאורה, שׂוּ'אֵן דְזָאנְג. בפרקים 12-8 מובאת הביוגרפיה שלו והרקע למסעו הגדול. בייאושו על אשר "ביבשת הדרומית האנשים הם חמדנים,תאוותניים, חסרי מוסר וחוטאים" מורה הבודהה לבודהיסטווה גואן יין לחפש בסין של שושלת טאנג אדם שייקח את הסוטרות של "הנשגבות והשכנוע לרצון טוב" בחזרה למזרח. חלק מהסיפור בחלק זה קשור בדרך בה הפך שׂוּ'אֵן דְזָאנְג לנזיר, כמו גם הגילוי כי בחייו הקודמים היה מכונה "ציקדה מוזהבת" והיה תלמידו השני של הבודהה. הסיפור מתאר כיצד נשלח שׂוּ'אֵן דְזָאנְג למסע עלייה לרגל להודו על ידי קיסר סין, טָאי דְזונְג משושלת טאנג שניצל קודם לכן ממוות בעזרת פקיד בחצר ממלכת המתים. קיסר סין גם מעניק לשׂוּ'אֵן דְזָאנְג את כינוי החיבה "טריפיטאקה" שמשמעו "שלושת הסלים", רמז לסלים בהם נמצאים כתבי הקודש, מטרת המסע. תחת שם זה (טריפיטאקה) מופיע הנזיר בהמשך העלילה.

החלק השלישי והארוך ביותר, הכולל את פרקים 99-13, הוא ספור הרפתקאות הבנוי מסדרה של אפיזודות והמשלב אלמנטים של סוגת מסעי החיפוש (כדוגמת המסע של יאסון בחיפוש אחרי גיזת הזהב) כמו גם של רומן פיקרסקי. המסגרת שסביבה בנוי הסיפור הוא מסעו של שׂוּ'אֵן דְזָאנְג להחזיר את כתבי הקודש הבודהיסטים מפסגת הנשר בהודו, אבל התוכן העיקרי הוא המאבק שבין תלמידיו של שׂוּ'אֵן דְזָאנְג לבין הפגעים השונים הנופלים בחלקו בדרכו.

התפאורה של חלק זה היא לכאורה האזורים המיושבים בדלילות לאורך דרך המשי בין סין להודו, כולל שינג'יאנג, טורקסטן, ואפגניסטן. בפועל הגאוגרפיה המתוארת בספר היא לחלוטין דמיונית; מהרגע ששׂוּ'אֵן דְזָאנְג נפרד מצ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג וחוצה את הגבול (אי שם במחוז גאנסו), הוא מגיע לשממה של נקיקים עמוקים והרים נישאים, שכולם מאוכלסים על ידי שדים אוכלי בשר־אדם המתייחסים אליו כאל ארוחה פוטנציאלית, כשפה ושם בין אזורי הבר יש מנזר חבוי או עיר־מדינה הנשלטת על ידי מלך.

האפיזודות בחלק זה בנויות במידה רבה על פי נוסחה קבועה. האפיזודות כוללות 4-1 פרקים, ובהן בדרך כלל נשבה שׂוּ'אֵן דְזָאנְג וחייו בסכנה, באותו הזמן תלמידיו מנסים למצוא תחבולה (לעתים קרובות אלימה) לשחרר אותו. למרות שחלק מהמצבים הקשים אליהם נקלע שׂוּ'אֵן דְזָאנְג נובע מסיבות פוליטיות וקשור לבני אדם, בדרך כלל רוב המצבים כוללים מפגשים עם שדים ומפלצות אוכלות אדם – שמתברר בדיעבד כי רבים מהם הם התגשמות ארצית של ישויות שמימיות.

פרקים 22-13 אינם נוהגים על פי מבנה זה בדיוק שכן תפקידם להכניס לסיפור את תלמידיו של שׂוּ'אֵן דְזָאנְג שהבודהיסטווה גואן יין משכנעת או מדרבנת אותם לפגוש את שׂוּ'אֵן דְזָאנְג ולשרת אותו בדרכו במטרה לכפר על חטאיהם מן העבר.

דמותו של קוף בהצגה המסע למערב באופרה של בייג'ינג
  • הראשון הוא סוּן ווּ–קוֹנג (孫悟空) או קוף, לשעבר "החכם הגדול בן מעלתם של השמים", שנלכד על ידי בודהה משום שמרד כנגד השמים. הוא מופיע כבר בפרק 13. האינטליגנטי והאלים ביותר מבין תלמידיו של שׂוּ'אֵן דְזָאנְג הנוזף בו לעתים תכופות בשל אלימותו. בסופו של דבר ניתן לשלוט בו בעזרת כיסוי ראש קסום מזהב שהבודהיסטווה הניחה על ראשו הגורם לו כאב ראש עז כששׂוּ'אֵן דְזָאנְג מלמל מילות קסם מסוימות.
  • השני, המופיע בפרק 19 הוא ג'וּ בָּאגְ'יֵה (豬八戒) מילולית, "חזיר שמונה עיקרי האמונה" מתורגם בדרך כלל כ"חזיר" או "חזרזיר". בעברו הוא היה המרשל טְייֵן פֶּנְג (天蓬元帥), מפקד הכוחות הימיים השמימיים, שהוגלה למלכות בני התמותה משום שחיזר אחר נסיכת הירח, צָ'אנְגי. חזרזיר מתאפיין בתיאבון בלתי נלאה לאוכל ומין, והוא מחפש תמיד דרכים להתחמק מחובותיו, אבל קוף דואג תמיד להחזירו למוטב.
  • השלישי, המופיע בפרק 22 הוא מפלצת-הנהר שָׁה ווּגִ'ינְג (沙悟淨) שמו מתורגם כנזיר החול או "בן-החול". בחייו הקודמים היה מפקד בצבא השמים שתפקידו לשרת את הקיסר כל פעם שנסע במרכבתו הרתומה לעופות החול. הוא הוגלה למלכות בני התמותה משום שהפיל (ושבר) גביע בדולח של המלכה האם השמימית. בן-החול הוא טיפוס שקט ובדרך כלל מהימן, ניגוד לדמויות הקומיות של קוף וחזרזיר.
  • ניתן למנות כתלמיד הרביעי את הנסיך השלישי של המלך־הדרקון אשר על הים המערבי, יוּ'לונְג סָאן-טאידזה, שנידון למוות משום ששילח בטעות אש בארמון והפנינה הגדולה של אביו עלתה באש. גואן יין משיגה לו חנינה תמורת הבטחתו לחכות לעולה הרגל. הוא מופיע לראשונה בפרק 15, אך כמעט שאינו מדבר, שכן במהלך הסיפור הוא משמש כסוס שעליו רוכב שׂוּ'אֵן דְזָאנְג.

בפרק 22 בו מופיע התלמיד האחרון, בן החול, גם מופיע הגבול הגאוגרפי, "נהר החול", שעל הנוסעים לחצות על מנת לעבור ל"יבשת" חדשה. פרקים 86-23 מתרחשים בשממה ומכילים 24 אפיזודות באורכים משתנים, כל אחת מאופיינת על ידי מפלצת מכושפת או קוסם מרושע. הרקע לאפיזודות כולל נהרות רחבים שאינם ניתנים לחצייה, הרים בוערים, ממלכה הנשלטת בידי נשים, מאורה של עכבישים מפתים, ותרחישים דמיוניים רבים אחרים. במהלך המסע, ארבעת התלמידים האמיצים חייבים להדוף התקפות של מפלצות שונות ומשונות על אדונם ומורם, שׂוּ'אֵן דְזָאנְג, ולחלצו מאסונות.

הספר מרמז שרוב האסונות הללו הם פרי גורל שנקבע מראש ו/או שתוכננו על ידי הבודהה, שכן למרות שמספר המפלצות התוקפות את הנזיר הוא גדול וכוחן רב, בשום מקרה לא קורה דבר לארבעת הנוסעים. כמו כן מתברר שחלק מהמפלצות הן חיות שמימיות, שהיו שייכות לבודהיסטוות, שנמלטו או שהן חכמים או רוחות טאואיסטיות. לקראת סוף הסיפור יש קטע בו בודהה מורה לקיים את האסון האחרון, שכן שׂוּ'אֵן דְזָאנְג רחוק כדי אסון אחד נוסף על מנת להשלים את שמונים ואחד האסונות הנדרשים על מנת להתמנות כבודהה.

בפרק 87 מגיע שׂוּ'אֵן דְזָאנְג סוף סוף לגבולות הודו, ופרקים 99-87 מציגים הרפתקאות קסומות על רקע ארצי (אם כי עדיין אקזוטי) יותר. לבסוף, לאחר שנאמר כי המסע נמשך ארבע עשרה שנים (אם כי בסיפור העלילה עצמו נמשכות כל האפיזודות יחד תשע שנים בלבד, מן הסתם הייתה כוונה להכין מקום לאפיזודות נוספות) הם מגיעים למטרתם, פסגת הנשר, מקום שהוא חצי אמיתי, חצי אגדה. שם בסצנה שהיא קומית ומיסטית בעת ובעונה אחת מקבל שׂוּ'אֵן דְזָאנְג את כתבי הקודש מהבודהה החי.

פרק 100, האחרון, מתאר בזריזות את החזרה לממלכת טאנג, ואת אחרית הדבר שבו כל נוסע מקבל פרס בדמות משרה בבירוקרטיה של השמים. קוף ושׂוּ'אֵן דְזָאנְג מגיעים לדרגת בודהה, בן החול ממונה לארהט, הדרקון ממונה להיות אחד משמונת הדרקונים השמימיים הבכירים, וחזרזיר, שכנגד מעשיו הטובים עמדה גרגרנותו, ממונה ל"מטהר המזבח" (כלומר אוכל את המנחות המוגשות על המזבח).

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגודת אווז הבר הגדול, שיאן, סין

הספר שנכתב במאה ה-16. מבוסס על גרעין היסטורי אמיתי מן המאה השביעית. הנזיר שׂוּ'אֵן דְזָאנְג, היה נזיר חשוב מאוד בבודהיזם הסיני, משום שעלה לרגל למקומות הקדושים לבודהיזם בהודו וחזר לסין. נקודת המוצא והסיום למסע הייתה פגודת אווז הבר הגדול בשיאן שמחוז שאאנשי. שׂוּ'אֵן דְזָאנְג יצא למסע בן עשרים שנה מסין להודו, שעבר דרך פקיסטן ואפגניסטן, חלק הארי של מסעו נערך ברגל. כאשר הגיע להודו הוא ליקט אלפי כתבים בודהיסטיים קדושים והביאם עמו במסעו חזרה לסין. את שארית חייו הוא תרגם בסין בתרגום כתבים אלו מהשפה סנסקריט לשפה הסינית, ביחד עם אנשים רבים נוספים. שׂוּ'אֵן דְזָאנְג חיבר ספר על מסעו, שמהווה מקור חשוב ביותר לחקר ההיסטוריה של הודו.

מאות שנים לאחר מותו נוצרו אגדות שונות על מסעו של הנזיר שׂוּ'אֵן דְזָאנְג להודו. באגדות אלו שונה היעד של הנזיר ומסעו נערך לא להודו, כי אם לגן עדן ושם בודהא עצמו נותן לו את הכתבים. המסע נהפך להיות למסע מיתולוגי. במסע זה עוזר לו קוף פלאי ושמו סון וו קונג לאורך כל הדרך. האגדות הרבות לבשו במאה ה-16 דמות של רומן, שבו הגיבור המרכזי הוא קוף. חלק מן החוקרים סוברים כי מקור דמותו של הקוף ברומן הוא באפוס המיתולוגי ההודי הראמאיאנה, שם גיבור הסיפור הוא האל-הקוף האנומן. התכונה המאגית הבסיסית של קוף היא יכולתו לפשוט וללבוש צורה, כמו כן יש באפשרותו לשכפל את עצמו 84,000 פעמים. שינוי הצורה הוא השפעה של הבודהיזם ההודי. 84,000 הוא מספר חשוב בבודהיזם ההודי ומתאר את מספר גלגולי הנשמות, מספר השרידים של בודהא ותכונות נוספות. קוף מסוגל אף לקפוץ למרחק 84,000 פרסאות.

מהדורות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצן וייסמן תרגם את המהדורה האנגלית המקוצרת (כ-30 מ-100 הפרקים המקוריים) של הסינולוג האנגלי ממוצא יהודי ארתור ויילי (Arthur David Waley), שיצאה בשנת 1942 בשם Monkey: A Folk-Tale of China. תרגום זה לעברית יצא לאור שלוש פעמים בשמות שונים:
    • קוף, הוצאת אלישר, 1984
    • הטאו של קוף, הוצאת אסטרולוג, 1995
    • המסע למערב (קוף), הוצאת אסטרולוג, 2004
  • תרגום חלקי של הספר יצא בשם קוו צ'נג-אן (המאה השש-עשרה), קוף ודלעת הקסמים: אגדה סינית בציורים, ציירה: נגה ג'אנג שחר, תרגם מסינית ועיבד מאיר שחר, עם עובד, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]