הנס ליאו פשיברם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנס ליאו פשיברם
Hans Leo Przibram
לידה 7 ביולי 1874
ליינץ, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במאי 1944 (בגיל 69)
טרזיינשטט, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ברטולד הטשק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט פול אלפרד וייס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Elisabeth Przibram עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Doris Baumann עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנס ליאו פשיברם (בגרמנית: Hans Leo Przibram;‏ 7 ביולי 1874 – 20 במאי 1944, טרזיינשטט) היה זואולוג יהודי-אוסטרי, חלוץ המחקר הביולוגי הניסויי באוסטריה. נספה בשואה במחנה הריכוז טרזיינשטט.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשיברם נולד בפרבר הווינאי ליינץ (Lainz), היה בנם השני של התעשיין היהודי גוסטב פשיברם (נולד ב-2 בדצמבר 1844 בפראג, נפטר ב-15 באוגוסט 1904 בקרויצלינגן שווייץ)[1] ושרלוטה (נולדה כברונית פריין-שרלוטה למשפחת הבנקאים הוינאים שיי קורומלה(אנ') ב-5 ביולי 1851 בווינה, נפטרה ב-27 בינואר 1939 בווינה).[2] להנס פשיברם היו שני אחים, וולטר וקרל (לימים הפיזיקאי דר' קרל פשיברם) ואחות בשם פרדריקה.[3]

לאחר סיום לימודיו בתיכון האקדמי בווינה, החל פשיברם, בשנת 1894, בלימודי זואולוגיה באוניברסיטת וינה. הוא השתלם בין היתר גם באנטומיה בפקולטה לרפואה, ובשנת 1896 החל התמחות על טפילים באוניברסיטת לייפציג. פשיברם הגיש את עבודת הדוקטורט שלו לאוניברסיטת וינה בשנת 1899. בין השנים 1900–1902 המשיך בלימודי פוסט דוקטורט בשטרסבורג. פשיברם התברך בכשרון יוצא דופן לרישום ולשרטוט שסייע לו רבות בהצגת ממצאי מחקריו בביולוגיה. הודות להתערבותו של האדריכל המפורסם, אדולף לוס (Adolf Loos), הוצגו כמה מיצירותיו בתערוכת החורף של תנועת הזצסיון הווינאי בשנים 1899–1901 ואף פורסמו בביטאון התנועה "פר סקרום" (Ver Sacrum - אביב קדוש) מיסודו של גוסטב קלימט. פשיברם נודע בקרב חבריו בכישרונו כמעטר ספרים מבוקש.[4][5]

פשיברם המיר את דתו ככל הנראה בשנות העשרים של המאה העשרים.[6] הוא נישא לרוזנת הפולניה אנה קומורובסקה[3] (לאחר שהתאלמנה מבעלה הראשון, נסיך ממשפחת האצולה הרוסית גליצין Galitzin). מנישואיו לרוזנת קומורובסקה נולדו שלוש בנות, מרגריט, ורה, ודוריס. פשיברם התאלמן בשנת 1933 ונישא בשנית בשנת 1935 לאלמנה היהודייה אליזבת פרוליך (נולדה בשנת 1890, בגרמניה, למשפחת רוכמן).[7]

הוויוואריום - המכון למחקר ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1902 חכר פשיברם בשותפות עם שני בוטנאים, יהודים וינאים (ווילהלם פיגדור(גר') ולאופולד פורטהיים[8] ובסיוע כספי של אחיו הפיזיקאי דר' קרל פשיברם(גר') את בנין ביבר החיות (הוויוריום vivarium) ששכן במבנה גדול בפארק הציבורי הנודע של וינה – הפראטר (prater). הבניין, שנועד להכיל תצוגת בעלי-חיים בתערוכה הבינלאומית בווינה בשנת 1873, נבנה בסגנון הנאו-רנסאנס על פי תוכניתו של הזואולוג, ומתכנן גני החיות הגרמני, אלפרד ברם (Alfred Brehm), והקמתו מומנה על ידי תעשיינים אוסטרים.[9] בחזית הבניין ומאחוריו נבנו 16 בריכות מי-ים (מים מהים האדריאטי) ובתוך הבניין הוצבו אקווריומים של מים מתוקים. אולם כעשור לאחר פתיחתו דעך העניין הציבורי בתצוגות שבוויוואריום, ובעקבות הוצאות התחזוקה הגבוהות הוא נסגר. המבנה החליף ידיים מספר פעמים כאשר אנשי עסקים וחברות שונות ניסו להחזיר את הקהל הווינאי למגוון של תצוגות בעלי חיים, החל מזוחלים ונחשים ועד לדובי קוטב. אולם כל אלה נחלו כישלונות כלכליים והביאו לפשיטות רגל, בעיקר בגלל התחרות עם גן החיות שנברון, הממוקם בפארק ארמון שנבורן אשר הכניסה אליו הייתה חופשית ללא תשלום. פשיברם ושותפיו ייסדו באתר הוויוואריום מכון מחקר פרטי שפעילותו הוקדשה למחקרים בביולוגיה ניסויית, ונקרא "המכון למחקר ביולוגי" (בגרמנית; Biologische Versuchsanstalt ר"ת BVA). פשיברם היה אחראי בין היתר גם למימון פעולות המכון. בשנת 1902 נחתם הסכם חכירה של המבנה ל-15 שנים.[4]

באותה עת חלו שינויים במחקר הביולוגי אשר עד אז הצטמצם למחקר השוואתי ולתיאור מבנים ביולוגים. מגמות חדשות במחקר החלו לעסוק בשאלות הקשורות למוצא המינים ובאבולוציה. פשיברם ועמיתיו החלו ליישם בביולוגיה שיטות מחקר חדשניות העושות שימוש בכלים מדעיים מתחומי המתמטיקה, הכימיה, והפיזיקה. המטרה העיקרית של המכון הייתה להרחיב את תחום המחקר הניסויי ביצורים חיים ולהשיג תוצאות שיתבססו על נתונים כמותיים.[5][10] פשיברם ניהל את המחלקה הזואולוגית במכון, שכלל גם מחלקות לבוטניקה, וכימיה פיזיקלית, שבראשם עמדו שותפיו להקמת המכון וחוקרים אוסטרים נוספים כגון פאול קמרר(אנ'),ווילהלם פיגדור(גר') ואויגן שטיינאך(אנ').[9][11] כפי שקבעו המייסדים בחוזה הקמת המכון, המוסד נועד למטרות מחקר בלבד ללא פעילות הוראה. הודות לחוסנו הכלכלי של המכון בראשית דרכו הוא צויד באמצעי מחקר מתקדמים. המכון כלל מעבדות, בתי חיות, תאים לגידול וניטור חיות שונות, חממות, חלקות גן, בריכות וחדרים עם בקרת טמפרטורה חדשנית בתחום שבין 5 - 40 מעלות צלזיוס, וכן בקרת לחות. מתקנים אלה אפשרו מחקר על מגוון בעלי חיים ואופן הסתגלותם לשינויים בסביבה.[4]

בהמשך לפעילות המחקר הפרטי שהתנהלה במוסד ביקשו מקימיו לתרום גם לקידום המחקר האקדמי בכלל והועידו במכון מעבדות ומשרות לחוקרים מבחוץ. הכללתם של חוקרים חיצוניים מאוסטריה ומחוץ לארץ, והקשרים שנוצרו עקב כך עם אוניברסיטאות נוספות הובילו לשיתופי פעולה בין מדענים מתחומי חקר (דיסציפלינות) שונים ולהסתעפות הפעילות המחקרית למגוון נושאים. בכך הפך המוסד לחלוץ בדרך ניהולו המדעית, ופורץ דרך עולמי בתחום המחקר הבינתחומי.[12][13][6]

צוות החוקרים במכון מנה יהודים רבים, (מרביתם נחשבו ליברלים וסוציאליסטים), שלא הצליחו לקבל משרות באוניברסיטת וינה בעיקר על רקע אפליה אנטישמית.[14][15] עבודות דוקטורט רבות ומאות מחקרים נערכו במסגרת פעולות המכון. בשנת 1910 סיים את עבודת הדוקטראט שלו, שנערכה במכון, תחת הנחייתו של הנס פשיברם, קרל פון פריש (ממוצא יהודי) זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, בשנת 1973, על פענוח שפת הדבורים.[9]

בשנת 1911 הציעו השותפים במכון הביולוגי להעבירו כתרומה לחסותה של האקדמיה האימפריאלית למדעים(אנ'). האקדמיה הייתה חסרת מכוני מחקר מעשי והתמקדה בהוראה בלבד. צירופו של המכון לאקדמיה האימפריאלית נועד להבטיח את המשך קיומו של המחקר הביולוגי. פשיברם ושותפיו העמידו לרשות המכון, במסגרתו החדשה, מענק כספי המוערך כיום בכשני מיליון אירו, שאמור היה להבטיח את פעולתו העתידית. ההסכם הסופי על הפיכתו של המכון למחקר ביולוגי לגוף רשמי באקדמיה האימפריאלית נחתם רק בינואר 1914. אך בתום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, והתמוטטות בית הבסבורג היה מצבו הפיננסי של המכון למחקר ביולוגי חמור והוא נאבק על קיומו בשל קשיי מימון לנוכח ההוצאות הגבוהות על תחזוקת הבניין, החממות והמעבדות. במהלך שנת 1919 המכון עמד להפסיק את פעילותו והנהלת האקדמיה שקלה למכור את הבניין ומתקני המחקר שבו. במקביל נבדקה האפשרות להעביר את פעילות המחקר של המכון לאתר חדש שהתפנה במתחם ארמון שנברון. אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל ונזנחה בשנת 1920 לאחר שלא נמצא קונה לבניין הוויוואריום.[4] מענקים כספיים שהגיעו ממקורות חוץ שונים, וביניהם מאגודת החרום האמריקאית למען המדע והאמנות בגרמניה ובאוסטריה (Emergency Society for German and Austrian Science and Art)[16] מיסודו של האנתרופולוג היהודי - גרמני פרנק בועז, סייעו לאפשר את המשך פעולות המחקר בשנים שלאחר המלחמה. תמיכות אלה הביאו בשנת 1928 לחידוש פעולתם של המתקנים שכללו תאים עם בקרת טמפרטורה, אשר פעולתם הופסקה בשנת 1914 עם פרוץ המלחמה.

בשנת 1926 חולל חוקר המכון, פאול קמרר, שערורייה בינלאומית כאשר נחשד בזיוף תוצאות ניסוי שנחשב פורץ דרך.[12] קמרר התאבד זמן קצר לאחר פרוץ השערורייה והפרשה כולה הטילה צל כבד על פעילות המכון והשפיעה ככל הנראה על הקריירה המקצועית של פשיברם באוניברסיטת וינה. בעקבות קשיי התקציב המתמשכים של מכון המחקר הוחלט בשנת 1932 לפתוח את האקווריומים לקהל הרחב וכמו כן החלה מעורבות בפעולות חינוכיות ביניהן עריכת השתלמות למורים בבתי ספר תיכוניים במקצועות הטבע.[4]

באוניברסיטת וינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו במכון התקדם הנס פשיברם במסלול האקדמי באוניברסיטת וינה. בשנת 1903 מונה למרצה במחלקה לזואולוגיה. הוא קודם למשרת פרופסורה זוטרה בשנת 1913, ובשנת 1921 התמנה לפרופסור חבר לזואולוגיה ניסויית בפקולטה לפילוסופיה.[14] משנת 1904 החל הנס פשיברם לצאת לביקורים בתחנות מחקר ימיות ברחבי אירופה (כמו בטרייסט, נאפולי, רוסקוף בברטאן צרפת) וביצע מחקרים על הפיזיולוגיה של בעלי חיים ימיים. ביקר בסודאן לאיסוף חיות טרופיות לצורכי מחקר ואף נסע לארצות הברית שם נפגש עם הביולוג והפיזיולוג האמריקאי ממוצא יהודי (יליד גרמניה) ז'אק לב, פגישה שהותירה על פשיברם רושם עז.[4] בין השנים 1907 - 1930 פרסם פשיברם בשבעה כרכים את ספרו המונומנטלי "זואולוגיה ניסויית" (Experimental Zoologie)[17] שהתקבלו בהערכה רבה בעת הוצאתם לאור. בביקורת בעיתון המדעי היוקרתי Nature[18] נכתב בין היתר: "...לפני שלוש שנים פרסם ד"ר פשיברם, הידוע כנציג מבריק של אסכולת הזואולוגיה הניסויית את ספרו "מבוא למורפולוגיה ניסיונית", שהתקבל באהדה רחבה. הכרך הנוכחי הוא הרחבה של חלק מה"מבוא", ומהווה מסכת עצמאית בנושא אמבריולוגיה ניסיונית. אחריו אמורים להיות ארבעה חלקים נוספים, העוסקים בהתחדשות, באבולוציה, בחיוניות ובתפקוד, שיהוו בכללם ספר לימוד בתחום הזואולוגיה הניסויית. אם החלקים הבאים יהיו כמו זה שלפנינו ברהיטותו וביסודיותו, ד"ר פשייברם יזכה להכרת תודה לכל המתעניינים בהיבט דינמי זה של המדע...הכרך הנוכחי דן, לאור תוצאות הניסוי, בתהליכי הפריה, בידול והתחלקות ומנתח סיכום של השפעות כגון לחות, צפיפות, לחץ, כבידה, חשמל ומגנטיות, אור וחום. יש בספר ביבליוגרפיה שופעת ומבוצעת בקפידה, והתרשימים בלוחות, חלקם מקוריים ברורים מאוד ומעניינים."[19] גם כיום נחשבת עבודה זו לבעלת ערך מדעי רב, הופיעה במהדורות רבות בתרגומים ובפקסימיליה.[17]

בנין הוויווארים בווינה בו שכן מכון המחקר הביולוגי של הנס ליאו פשיברם

הנס פשיברם זכה לתוארי דוקטור כבוד מאוניברסיטאות האלה (Halle) ב-1919 וריגה בשנת 1929.[5]

גורלו בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938, עם אבדן העצמאות הפוליטית של אוסטריה בעקבות סיפוחה לגרמניה הנאצית, התדרדרה, ולמעשה חדלה, העבודה המדעית המסודרת במכון למחקר ביולוגי. פרופסור פריץ קנול(גר') (Fritz Knoll), ראש המחלקה לבוטניקה באוניברסיטת וינה וחבר בכיר בהנהגת המפלגה הנאצית האוסטרית מונה לרקטור האוניברסיטה והפך את המוסד למעוז נאצי שעסק באופן אובססיבי ברדיפת חברי סגל וסטודנטים יהודים באקדמיה ובמכוני המחקר האוסטרים.[12][20] ככל הנראה, בהוראתו של קנול, הוחלפו בלילה אחד כל המנעולים במכון הביולוגי ונאסרה כניסתם של העובדים והחוקרים היהודים למקום. 15 היהודים, מתוך 28 עובדי המכון באותה עת, גורשו ממקום עבודתם.[12] ב-1 במאי 1938 פוטר הנס פשיברם ממשרתו באוניברסיטה וגורש, יחד עם שותפיו היהודים ואשתו אליזבת (שעבדה גם היא במכון), מהמוסד אותו ייסד וניהל במשך כ-35 שנים. פשיברם אולץ להשאיר את ספרייתו העצומה במכון ללא יכולת לגשת אליה עוד לעולם. מחליפו הנאצי בראשות המכון, פרנץ קוק (Franz Kock), פעל אצל השלטונות להחרמת כל רכושו האישי של פשיברם.[21][22] בשנת 1940 חדלה למעשה כל הפעילות המחקרית במכון הביולוגי בווינה. לאחר גירוש פשיברם והמדענים היהודים פסקה העבודה המדעית במכון למעט תצוגת האקווריומים.

בשנת 1939 כתב הסופר ארתור קסטלר אודות הנס פשיברם: "הוא לא היה מודע כלל לסכנה שהיטלר העמיד בה את אוסטריה. שותפו בעבר, פרופסור פאול ווייס מאוניברסיטת שיקגו, הציע לו משרה בטוחה בארצות הברית. אך פשיברם סירב להצעה. הוא לא האמין שאוסטריה תשקע לשפל של ברבריות". אך בטרם פרצה המלחמה, הצליח פשיברם לקבל אשרה כניסה לאנגליה אך השלטונות בווינה לא התירו לו לצאת. לבסוף נמלטו פשיברם ואשתו אליזבת לאמסטרדם. עם פרוץ המלחמה בוטלה אשרת הכניסה שלו לאנגליה.[6] הוא החל לעבוד במכון מחקר הולנדי שם עסק בין היתר בחקר בלוטת האצטרובל במוח.[4] מאמרו האחרון עסק בקליטת אור אולטרה סגול לאחר ניתוח קטרקט (לאחר שנאלץ לעבור בעצמו ניתוח כזה באמסטרדם). עם כיבוש הולנד על ידי הצבא הגרמני באביב 1940 החמיר שוב מצבם של בני הזוג פשיברם מול הסכנה הקרבה. פשיברם ניסה עתה לעזוב לארצות הברית ופנה להנהלת האוניברסיטה בווינה לקבלת מכתב תמיכה שיסייע לו בבקשת ההגירה שלו אצל השלטונות הנאצים בהאג (הולנד). אך הפנייה הופנתה מוינה לברלין ולמעשה נדחתה.[6] בתו של פשיברם, דוריס, שהמשיכה לחיות בווינה (הודות למוצאה הלא-יהודי של אימה) ניסתה להעביר סיוע כספי לאביה באמסטרדם, אך בקשתה לקבל אישור לכך נדחתה על ידי השלטונות. בגלויה אחרונה לאחיו קרל, מ-21 באפריל 1943, מודיע הנס פשיברם כי גורש עם אשתו למחנה טרזיינשטט. בתו דוריס הצליחה לקבל ממנו אות אחרון בכרטיס מודפס שנשלח מהמחנה ומאשר כי פשיברם קיבל ממנה את החבילה ששלחה אליו.[4] ב-20 במאי 1944 הנס פשיברם מת מתשישות ורעב בגטו טרזיינשטט. אשתו אליזבט התאבדה למחרת בבליעת רעל.[7]

במהלך הקרב לשחרור וינה על ידי הצבא האדום הוצת בנין הוויוואריום ונהרס, ככל הנראה על ידי האס.אס. שהתבצרו בו. כל ציוד המחקר והחיות שעדיין נותרו במקום הושמדו.[4]

במשך עשרות השנים שלאחר המלחמה נשכח הנס פשיברם למרות תרומתו העצומה למדע באוסטריה וברחבי העולם. חלק מרודפיו הנאצים שבו לאקדמיה מיד לאחר המלחמה והמשיכו בקריירה מדעית. הפרופסור הנאצי פריץ קנול חזר לאוניברסיטה כבר בשנת 1947 ופרסם שני כרכים אודות החוקרים הגדולים באוסטריה תוך התעלמות מוחלטת מפשיברם ומפעלו. רק בשנת 2015 נאותה אוניברסיטת וינה להציב פרוטומה של הנס פשיברם באולם הכניסה המרכזי של המוסד.[23][6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנס ליאו פשיברם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מודעת האבל על מותו של גוסטב פשיברם, באתר geni.com
  2. ^ פרטים גניאולוגים על שרלוטה פשיברם, באתר geni.com
  3. ^ 1 2 פרטים גניאולוגים על הנס ליאו פשיברם, באתר geni.com
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Hans Leo Przibram, באתר 1133.at, ‏ינואר 2014
  5. ^ 1 2 3 Neue Deutche Biographie, כרך 20, עמ' 751–752, עורך Dr. Franz Menges. ראו גם גרסה דיגיטלית באתר deutsche-biographie.de
  6. ^ 1 2 3 4 5 Klaus Taschwer, A tragic hero of Austrian science, באתר העיתון derstandard.at, ‏פברואר 2014
  7. ^ 1 2 Elisabeth Przibram, אתר הזכרון של האקדמיה האוסטרית למדעים oeaw.ac.at
  8. ^ Leopold Portheim, באתר הזכרון של האקדמיה האוסטרית למדע oeaw.ac.at
  9. ^ 1 2 3 Klaus Taschwer, Destroyed Research in Nazi Vienna - The tragic fate of the Institute for Experimental Biology in Austria, Mètode Science Studies Journal 10, University of Valencia, 2020, עמ' 139-145
  10. ^ Cheryl A Logan, Sabine Brauckmann, Controlling and Culturing Diversity: Experimental Zoology Before World War II and Vienna's Biologische Versuchsanstalt, Journal of Experimental Zoology Part A Ecological Genetics and Physiology 323(4), 2015, עמ' 211-26
  11. ^ שטיינאך שימש כראש המחלקה לביולוגיה ניסויית במכון. היה מומחה בנושא ההורמונים ופיתח טיפול הורמונלי להאטת הזדקנות. הטיפול הפך פופולרי בזמנו. זיגמונד פרויד עשה בו שימוש והפיץ אותו ברבים. שטיינאך היה מועמד חמש פעמים לקבלת פרס נובל.
  12. ^ 1 2 3 4 Klaus Taschwer, Displaced, burned, sold and forgotten, באתר הרשת של העיתון האוסטרי derstandard.at, ‏פברואר 2013
  13. ^ Gred B. Muller editor, Vivarium: Experimental, Quantitative, and Theoretical Biology at Vienna's BVA, Cambaridge Massachusetts: MIT Press, 2017, עמ' 44
  14. ^ 1 2 Ute Deichmann, תרגום: מתרגם לאנגלית Thomas Dunlap, Biologists Under Hitler, Cambaridge Massachusetts: Harvard University Press, 1996, עמ' 18
  15. ^ באוניברסיטת וינה פעלה אגודה חשאית של פרופסורים שנקראה "מאורת הדב" (Barenhohle) ומטרתה הייתה לסכל קבלת יהודים למשרות באקדמיה. ראה אצל Klaus Taschwer, Destroyed Research in Nazi Vienna - The tragic fate of the Institute for Experimental Biology in Austria, Mètode Science Studies Journal 10, University of Valencia, 2020, עמ' 139-145
  16. ^ Brooke Penaloza Patzak, The Emergency Society for German and Austrian Science and Art, 1920–1927. An introduction to an almost unknown aid organization and the added value of researching it, באתר https://www.vr-elibrary.de/
  17. ^ 1 2 ספרו של פשיברם באתר אמזון - כולל אפשרות לעיין בחלקים של הספר
  18. ^ J.A.T, Experimental Embryology, Nature no. 2006, volume 77, 1908, עמ' 529
  19. ^ Francis H. A. Marshall, Regeneration, Nature no. 2972' volume 81, 1909, עמ' 61
  20. ^ Katharina Kniefacz, A Dark History: Anti-Semitism at the University of Vienna, באתר austrianinformation.org
  21. ^ Katharina Kniefacz, Hans Przibram, באתר הזכרון לקורבנות המשטר הנאצי באוניברסיטת וינה gedenkbuch.univie.ac.at
  22. ^ שנת 1907 רכש הנס פשיברם ביחד עם אחיו קרל ושותפה נוספת, קומפלקס גדול בפאתי וינה שנודע בשם ארמון הקינגר (משפחת אצולה אוסטרית). הרכישה כללה את הגן הגדול שסביב הארמון וכן מבנים רבים נוספים בשטח הנחלה. בשנת 1919 מוכרים השותפיום את ארמון הקינגר. מתקבולי המכירה רוכש הנס פשיברם בית ברובע ה-16 של וינה, ברחוב הראשי של הפרבר הייציג בכתובת Hietzinger Hauptstrasse 122. עם השתלטות הנאצים על אוסטריה, ויישום תהליך ה"אריזציה", נדרשים הנס וקרל פשיברם למכור את בתיהם במחירים מגוחכים ומאבדים בכך את כל נכסיהם.
  23. ^ Biological research institute: the late end of long displacement, באתר העיתון derstandard.at, ‏יוני 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הנס_ליאו_פשיברם&oldid=36545043"