הרצח בגן מאיר

דוד יעקובוביץ מובא לבית הדין, גיליון מעריב 19 בספטמבר 1949

גן מאיר

הרצח בגן מאיר - אירוע פלילי חמור שהסעיר את מדינת ישראל בסוף שנות הארבעים וקבע תקדים חשוב במשפט הפלילי הישראלי.

הרצח והאונס

גן מאיר בתל אביב, הגובל ברחוב המלך ג'ורג', ניטע בשנת 1944 לזכרו של ראש העיר מאיר דיזנגוף. בעיר מעוטת הגנים (בימים שלפני גן העצמאות ופארק הירקון), הפך הגן עד מהרה לאתר להתבודדות של זוגות אוהבים. ב-21 באוגוסט 1949, בשעה אחת לפנות בוקר, טיילו בגן שני צעירים, דניאל פקטורי ונעמי שטיין. דניאל פקטורי היה בן 25, מוזיקאי ומלחין, שהתגורר בקיבוץ גן שמואל. נעמי שטיין הייתה בת 22. השניים היו אח ואחות מאותו אב, עורך דין נודע בשם מרדכי שטיין, שהקים את תנועת השמאל הקיצוני הטרוצקיסטית "תנועת הכוח השלישי".

באותה עת שוטט בגן אדם בשם דוד יעקובוביץ. למרות שמו היהודי, היה האיש יווני נוצרי מקפריסין, ששמו כריסטוס ניקולאידס , אשר הגיע לארץ ישראל במסגרת הצבא הבריטי, הציג עצמו כיהודי, אימץ בהתאם את שמו היהודי ונשא לאשה צעירה יהודיה. האיש היה סוטה מין שנהג לתקוף זוגות המתבודדים בגן, להניס את הגבר במכות מקל ולבצע מעשה אונס באשה.

יעקובוביץ ניגש לדניאל ונעמי, היכה במקל בראשם, גרר את נעמי, שנאבקה עמו, ואנס אותה בכוח. הפעם גרמה תקיפת הגבר לפגיעה חמורה בגולגלתו. דניאל פקטורי הגיע בשארית כוחותיו כשהוא פצוע קשה לבית אמו והוחש לבית חולים, בו נפטר למחרת היום.

יעקובוביץ הגיע לאחר מעשה האונס לבית החלוצות הסמוך והזעיק את השומר למקום האירוע, בתואנה שמצא אשה פצועה בגן. השומר התקשר טלפונית למשטרה ונלווה ליעקובוביץ אל הגן שבו שכבה הבחורה כשהיא פצועה. תוך כדי כך הגיעה למקום ניידת משטרה שהעבירה את הבחורה למגן דוד אדום ומשם לבית חולים.

החקירה והמשפט

השוטרים שהגיעו לזירת העבירה רשמו מפיו של יעקובוביץ את שמו וכתובתו, כמי שהודיע על האירוע למשטרה. חקירת המשטרה התנהלה תחילה ברשלנות ורק לאחר יומיים נעצר יעקובוביץ, לאחר שהבחורה, שהתאוששה מעט, מסרה כי האיש שהזעיק את המשטרה הוא התוקף.

החקירה המורכבת והמסובכת הופקדה בידי סגן ניצב יהודה פראג (לימים כיהן כמפקד מחוז תל אביב בדרגת ניצב) שהיה אז מנהל מחלקת החקירות של משטרת מחוז תל אביב באוגוסט 1949.

ב-19 בספטמבר 1949 נפתחה בפני שופט השלום הראשי חקירה מוקדמת (הליך שהיה נהוג באותה עת כדי לקבוע אם יש מקום להגיש כתב אישום, כדוגמת השימוע בפני חבר המושבעים הגדול הנהוג בארצות הברית).

לאחר דיונים שארכו שלושה שבועות פסק השופט כי יש להגיש נגד יעקובוביץ כתב אישום לבית המשפט המחוזי. ב-27 בנובמבר 1949 נפתח משפטו של יעקובוביץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב. יעקובוביץ הואשם ברצח בכוונה תחילה של דניאל פקטורי כדי להקל על ביצוע האונס בנעמי שטיין. במשפט שארך שנה תמימה נערכו עשרות ישיבות, הופיעו עדים רבים, ונערכו חקירות נגדיות רבות, כשאולם בית הדין מלא מפה לפה בקהל צופים, בסקרנים ובעיתונאים.

ב-23 בנובמבר 1950 מצא בית המשפט המחוזי את יעקובוביץ אשם ברצח דניאל פקטורי, על אף שהאמין לדברי הנאשם כי לא התכוון להרוג את דניאל פקטורי אלא רק לסלקו לבל יפריע למעשה האונס, וגזר עליו עונש מוות.

עד שנת 1954, עת נחקק החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-1954, חל במדינת ישראל עונש מוות על עבירת הרצח. עונש המוות חל מכוח פקודת החוק הפלילי, 1936 המנדטורית, שהמשיכה לחול במדינה על פי פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, שבה נקבע המשך תחולתם של חוקי המנדט הבריטי, כל עוד לא הוחלפו על ידי חוקים ישראליים. פקודת החוק הפלילי הוחלפה לימים בחוק העונשין.

המשפט, עובדות המקרה, קשר הדם בין דניאל פקטורי לנעמי שטיין (הם היו אחים מאב) ועונש המוות, כל אלה הפכו את הפרשה לפרשה סנסציונית שקיבלה כיסוי נרחב בעיתונות. בעיקר "העולם הזה" הקדיש מקום נרחב ביותר לסיקור ישיבות בית המשפט ולתיאורי צבע של הנאשם, של העדים, של הפרקליטים ושל השופטים. הפרשה זעזעה את תושבי תל אביב ובמשך שנים פחדו התושבים לעבור בגן מאיר בלילות. העיתונאי נח קליגר כתב שנים רבות לאחר הרצח:

	אני זוכר כמו היום את התדהמה שאחזה בכולנו בשנת 1949, כאשר דוד יעקובוביץ רצח בגן מאיר בת"א את דניאל פקטורי. כל המדינה הייתה בהלם. "יהודי רצח יהודי כאן בת"א, איך זה ייתכן?" הזדעזעו כולם.
– "ידיעות אחרונות", 14.9.2008

הערעור

כנדון למוות הגיש דוד יעקובוביץ ערעור לבית המשפט העליון. בדין ישבו השופטים שמעון אגרנט, שמחה אסף ומשה זילברג. ביום 12 ביוני 1952 נתן בית המשפט את גזר דינו. בית המשפט העליון פסק (בערעור פלילי 125/50, שקבע תקדים חשוב במשפט הפלילי הישראלי) כי:

"הגורם למות אדם כדי להקל על עשיית עבירה, אינו נחשב כ"רוצח" במובן סעיף 214 (ג) (סעיף הרצח בפקודת החוק הפלילי המנדטורית) , אלא אם כן רצה או התכוון להמית את הקורבן".

לגבי מקרהו של יעקובוביץ פסק בית המשפט כי:

"אין לה במקרה דנן להרשעת-הרצח על מה שתסמוך. השופטים קבעו, כי הנאשם לא התכוון להרוג את דני פקטורי, אלא רק לסלקו מן המקום".

והואיל וכוונת הנאשם הייתה לסלק את הקרבן כדי להקל על ביצוע האונס, פסק בית המשפט כי:

"יש לבטל את הרשעתו של המערער ברצח, ולהעמיד תחתיה את הרשעתו בהריגה".

יחד עם זאת בגזר הדין קבעו השופטים כי:

"לא נוכל להתעלם מהאופי המתועב של מעשה העבירה"

ועונשו של יעקובוביץ הוחלף מעונש מוות לחמש עשרה שנות מאסר.

למרות ההחלטה השיפוטית שפסקה כי מבחינה משפטית טכנית לא היה מעשהו של יעקובוביץ בגדר רצח, המשיכו מאז ועד היום לכנות את הפרשה שהסעירה את המדינה בשם "הרצח בגן מאיר".

ריצוי העונש ולאחריו

ב-25 באוגוסט 1959, עשר שנים לאחר מעצרו, שוחרר יעקובוביץ ממאסרו, לאחר ניכוי שליש מתקופת המאסר בגין התנהגות טובה.

לאחר שחרורו מן הכלא חזר יעקובוביץ לחיי שוטטות ומעשי פריצה. בשנת 1960 הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת פריצה, נדון לשישה חודשי מאסר בפועל והגיש על כך ערעור. ערעורו נדחה והוטל עליו גם להשלים את שליש תקופת המאסר שהופחתה מעונשו על רצח דניאל פקטורי. לאחר שחרורו עזב את הארץ וגורלו לא נודע.

לקריאה נוספת

• נתן דונביץ', הנאשמים - דרמות מבית המשפט, הוצאת זמורה ביתן, 2000.

קישורים חיצוניים

• החשוד זוהה, דבר, 26 באוגוסט 1949
• עונש המוות הוחלף במאסר, דבר, 13 ביוני 1952
• גן מאיר – הרצח והאונס הראשון במדינת ישראל, באתר של יעקב מרקל
• ד. יעקובוביץ: כמה מרוויח היום נהג?, מעריב, 25 בספטמבר 1957
• מסדר זהוי דרמטי לאנס ורוצח מגן מאיר הארץ 25.8.2009.