זאב גלוסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית
פועלים, מכונות וחביות ביקב בראשון לציון בעשור האחרון של המאה ה-19

זאב גלוּסקין (ט' באלול תרי"ט, 1859ה' בניסן תש"ט, 4 באפריל 1949, תל אביב) היה פעיל ציוני, סוחר ויזם תרבות עברית במזרח אירופה וארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלוסקין נולד בסלוצק שבפלך מינסק (רוסיה הלבנה), בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, למשפחת תלמידי חכמים ורבנים מהעיר הלוסק. התחנך כרגיל ב"חדר", ואחר כך, בהנחיית אביו אליעזר, ששהה מרבית ימי השנה בעיר קניגסברג לשם מסחר ונחשף להשכלה, למד עברית ולימודים כלליים אצל מורים פרטיים. בגיל 13 החל ללמוד בבית הספר המחוזי. לאחר שסיים את לימודיו נסע עם אביו לקניגסברג, שם השתלם במלאכת המסחר ובשפות זרות. בגיל 21 מת אביו, וגלוסקין נסע בשנת תר"מ מערבה לעיר ורשה לעבוד בבית מסחר גדול. שם נתוודע לחוג משכילי ורשה, והתיידד בפרט עם הסופר והעסקן ש"פ רבינוביץ (שפ"ר), ובהשפעתו נחשף לפעילות הציונית של "חובבי ציון" ולקח חלק בפעילותם. כשנוסדה אגודת "בני משה" בשנת 1889, היה גלוסקין ממייסדי הלשכה הוורשאית שלה. היה ממייסדי הוצאת אחיאסף.

בשנת 1905 עלה לארץ ישראל. בארץ היה ממייסדי חברת "כרמל", אשר הוקמה במימון הברון רוטשילד בשנת 1896, למטרת שיווק מוצרי היין של המושבות העבריות שהוקמו בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה, והיה למנהלה הראשון. בהמשך נבחר ליושב ראש "אגודת הכורמים". מיוזמותיו הנוספות יחד עם חברים נוספים: "חברת "מנוחה ונחלה", אשר ייסדה את המושבה רחובות, "הכנסייה הגדולה" שהתקיימה בזכרון יעקב, וחברת "גאולה" לרכישת קרקעות בארץ ישראל, שבשנים 19251946 כיהן כמנהלה. כמו כן, נבחר כציר למספר קונגרסים ציוניים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה יצא מהארץ למצרים והיה שותף להקמת הגדודים העבריים.

באמצע שנות ה-30 תרגם גלוסקין תרם לעיריית תל אביב את ביתו ברח' מונטיפיורי 8, כדי שישמש את ספריית שער ציון[1] (הבניין נהרס ביחד עם גימנסיה הרצליה[2]). נבחר כאזרח כבוד בראשון לציון ובתל אביב.

בשנת 1946 פרסם את זיכרונותיו.

זאב גלוסקין נפטר באביב 1949, בשנתו ה-90. נקבר בבית העלמין טרומפלדור לצד אשתו וועלה, שנפטרה בסוף שנת 1930, ובין קבריהם של ד"ר חיים חיסין ומאיר וצינה דיזנגוף.‏[3]

בשנת 1949 נמסר ארכיונו לרשות הארכיון הציוני המרכזי.‏[4][5]

על שמו רחובות בערים רחובות, ראשון לציון ותל אביב.

זיכרונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכרונות, תל אביב: אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב, תש"ו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.