זרזיר מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgזרזיר מצוי
נקבת זרזיר מצוי במהלך חילופי ניצוי
נקבת זרזיר מצוי במהלך חילופי ניצוי
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: זרזיריים
סוג: זרזיר
מין: זרזיר מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Sturnus vulgaris
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Sturnus vulgaris map.png
Szpak.jpg
זרזיר מצוי, טולוז, צרפת
Sturnusvulgaris starling young.jpg

זרזיר מצוי (שם מדעי: Sturnus vulgaris), המכונה גם זרזיר אירופאי, הוא עוף מצוי ממשפחת הזרזיריים שבסדרת ציפורי השיר.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרזיר נפוץ בכל היבשות בעולם, למעט אמריקה הדרומית. תפוצתו הראשונית והטבעית היא ממרכז סיביר במזרח עד לאיים האזוריים במערב, ומנורבגיה בצפון עד למזרח התיכון. ביבשת אוסטרליה ובניו-זילנד הוצג המין בין השנים 1862 - 1883 דרך תחנות איקלום, שמטרתן הייתה להביא מיני עופות חדשים שיעזרו במלחמה במזיקים. בדרום אפריקה שוחררו פריטים ב-1899 לאותה מטרה.

ב-1890 שוחררו בפארק העירוני של העיר ניו יורק כ-100 פריטים, על ידי קבוצת אנשים שדגלו בהבאת מינים שונים של עופות שהוזכרו במחזותיו של ויליאם שייקספיר, אל ארצות הברית. מתוך המאה שרדו רק 15, אולם כיום חיים מיליוני צאצאיהם באמריקה הצפונית, מאלסקה ועד צפון מקסיקו.

הזרזיר המצוי שוכן באזורים מישוריים ולא הרריים. בעונת הרבייה הוא זקוק לאתרי קינון כנקבי עצים, גגות בתים ובניינים נטושים, לעתים חומס הזרזיר קינים של עופות אחרים או שוכן בקינים נטושים. על כן בוחר הזרזיר אזור מיוער או מיושב, ומעדיף קרבת שדות צמחייה בעונת הקינון. מלבד תקופה זו, הזרזיר נפוץ בכל האזורים המישוריים.

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של זרזיר בוגר הוא 21.5 ס"מ בממוצע, מוטת כנפיו כ-40 ס"מ בממוצע, ומשקלו 70 - 100 גרם. בעונת הרבייה נוצותיו שחורות, כאשר גוון ירוק מבריק משתקף מנוצות הגב, החזה והעורף, וגוון ירוק-סגול משתקף מנוצות הכנף.

מחוץ לעונת הרבייה, דוהות קצות הנוצה ומקבלות גוון לבן עכור, בעיקר באזור החזה. מרחוק נראה החזה מוכתם, וזהו סימן היכר המבדיל אותו מעופות דומים לו בגודל וניצויים שחור בלבד.

הזכר והנקבה זהים בעוד מספר מאפיינים: רגליהם חומים-אדמדמים, קשתית עיניהם חומה, ומקורם צהוב בעונת הרבייה ושחור מחוץ לה.

הבדלים בין המינים ניכרים במספר מאפיינים: אצל הזכר נוצות החזה מאורכות, בעוד שאצל הנקבה הן קצרות ופלומתיות. לזכרים כתם כחול בתחתית המקור, בעוד שלנקבות כתם ורוד.

לצעירים קצות הכנף מעוגלות יותר, וחסרות את הגוון המבריק של הבוגרים. המקור בצבע חום-כהה כל עונות השנה.

ישנם עופות הדומים לזרזיר במראם, אלא שלהם מקור ורגליים שחורות: מינים ממשפחת הפזאיים, והשחרור ממשפחת הקיכליים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sturnus vulgaris

עונת הרבייה של הזרזיר המצוי מתחילה באביב ומסתיימת באמצע הקיץ. בשל אורכה של עונת הרבייה, מתעברת הנקבה מספר פעמים ומטילה במהלכה עד 3 פעמים, 7-4 ביצים בעונה אחת.

ההטלה הראשונה (5-4 ביצים בממוצע), מתרחשת בדרך כלל בתיאום עם כל הנקבות באזור. ההטלה השנייה היא תוצאה של הפוליגמיה הנהוגה במין. ההטלה השלישית, שהיא נדירה יותר, מתרחשת 50-40 יום לאחר ההטלה הראשונה.

ביצי הזרזיר חלקות ומבריקות וגונן תכול-לבן. הדגירה נמשכת כ-15-11 ימים עד לבקיעת הגוזלים. בתחילה הגוזלים חסרי ישע, והוריהם מאכילים אותם מזון רך בלבד. עם גדילתם מובא להם מגוון של מזון מהצומח ומהחי (תולעים, רימות וחרקים שונים). שני ההורים מאכילים את הגוזלים ומסלקים את צואתם מהקן, זאת כדי להרחיק טפילים וכן כדי להרחיק טורפים הנמשכים לריח הצואה.

הזכרים אינם מספקים מזון לגוזלי ההטלה השנייה והשלישית, במידה וההטלה הראשונה שרדה. סברה אחת גורסת, שהזכר המקנן מזהה שהגוזלים מההטלות הללו הם צאצאיו של זכר אחר.

הצעירים לומדים לעוף כעבור 23-21 ימים מבקיעתם, אך הוריהם ממשיכים לספק להם מזון למשך מספר ימים נוספים. כשהצעירים עצמאיים לחלוטין, הם מגבשים להקה יחד עם שאר בני גילם.

תוחלת החיים המקסימלית של מין זה היא 18 שנים. פריטים בשבי מאריכים חיים מעט יותר מהפריטים הגדלים בטבע.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרזיר המצוי אינו יוצר את גומחות הקינון, אלא מקים קן בנקבים קיימים בטבע (לדוגמה, בעצים ישנים או בקיני ציפורים אחרות) או מעשי יד אדם.
בשל התרבותו המהירה ואופיו החמסני, גרם הזרזיר לירידה דרסטית ומהירה בתפוצתם של מינים אחרים המקננים בגומחות ובנקבים, בעיקר באזורים בהם הוצג לראשונה בסוף המאה ה-19.

בתקופת החיזור הזכרים משתמשים בטכניקת מעוף ייחודית, ומנפנפים בכנפיהם בחצי הדרך. הם גם מנקים ומקשטים את קיני הנקבות ושרים להן.

הזכר קנאי לבת זוגו הפורייה, עוקב אחריה בכל פעילות שהיא עושה ואף אינו מהסס לתקוף את מתחריו.

הזרזיר הוא עוף חברותי ביותר היוצר להקות גדולות של מאות עד אלפי פריטים, בהם הוא מתרבה, משיג מזון ונודד. הוא נמצא תדיר בסביבת האדם, אינו מפחד מפניו ואף עלול להזיק לו.

הזרזיר המצוי משתמש בקולו המגוון, אותו הוא משמיע לאורך כל השנה, למעט בתקופת חידוש הניצוי במעבר בין העונות. שירת הזרזיר כוללת מרכיבים רבים – שריקות, המהומים, נקישות וזמזומים.

בנוסף הוא חקיין מוכשר המחקה בקולו עופות אחרים, קולות בעלי חיים כצפרדעים וחתולים, ובסביבת האדם מחקה אף קולות מכניים וחשמליים וקולות אדם.

צלילים המזוהים איתו הם "קווויררר" הנשמע בשעת מעופו, וצ'יפ מכני הנשמע כהתראה ללהקה מפני נוכחות טורפים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרזיר המצוי הוא אוכל כול, ומסתגל בקלות למזונות שונים. מזונו מגוון וכולל זרעים, חרקים, חולייתנים קטנים, חסרי חוליות, צמחים ופירות.

הוא מצליח לחדור מבעד לקליפת עורם הקשה של חרקים רבים, על ידי ניקוב עורם בעזרת מקורו החד וקריעתם מבפנים בעת פתיחת המקור. בטכניקה דומה משתמש הזרזיר גם לאכילת פירות.

המזון החי המועדף עליו כולל עכבישאים, נדלים, תולעים ועשים. הפירות המועדפים הם תפוח, אגס, אפרסק, דובדבן וגרגרי יער שונים.

אויבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אויביו הטבעיים של הזרזיר, כמו גם של מרבית ציפורי השיר, הם הבזיים, חתולי הבית וטורפים קטנים אחרים כסמוריים וגחניים.

הימצאות המין בלהקות גדולות בעונת הנדידה משפרת את כוח הישרדותו בפני טורפים, מאחר שחברי הלהקה מתריעים ליחידים ולחלשים שבלהקה על נוכחות טורף באזור.

המין והאדם, פגיעות אקולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Zugvoegel hassloch 20051014 662.jpg

הזרזיר המצוי מוגדר כאחד ממיני העופות הפולשניים ביותר על פני כדור הארץ. שלוש תכונות עיקריות עשו אותו לכזה: רבייה מהירה, נדידה בלהקות גדולות, אופי אגרסיבי, שתלטני וחסר פחד.

אולם האחראי העיקרי לתפוצתו מחוץ לאזור הטבעי-ראשוני שלו הוא האדם, שהציג אותו ביבשות אחרות.

המין הובא ליבשת אמריקה ואוסטרליה כחלק מהמלחמה בחרקים מזיקים, והוא אכן עושה זאת ביעילות וביסודיות ומצמצם את היקף נזקי החרקים. אולם עם הירידה בכמות החרקים בעונת החורף, הופך המין למזיק בעצמו, וגורם נזק קשה לחקלאים המגדלים תבואה, פירות וגרגירים. באזורים חקלאיים מסוימים, התרבה המין עד כדי כך שהפך לנציג היחיד בשמיים, בהדיחו מינים אנדמיים אחרים שלהקותיהם קטנות יותר. כיום נאמדים נזקי החקלאות בארצות הברית בידי הזרזירים במיליונים רבים של דולרים.

מספר רב של אסונות תעופה נגרמו בשל נוכחות זרזירים במסלולי הטיסה שבנמלי תעופה, וגם בשל התנגשויות מטוסים בלהקות נודדות.

מחקרים שנעשו לאחרונה הראו שהמין משמש פונדקאי של מספר מחלות המסכנות את האדם: ביניהן בלסטומיקוזיס, חצבת הבקר (cysticercus bovis) והיסטופלסמוזיס. תפוצתו ורבייתו המהירה הופכים אותו לנשא מסוכן של מחלות אלו.

כיום קיימת ירידה מסוימת במספר הפריטים של המין באזור תפוצתו הראשוני, כחלק מדלדול מקורות המזון וצמצום אזורי הקינון (באירופה נותרו אזורי יער מעטים במישור).

לעומת זאת קיימת עלייה הדרגתית במספר המינים באזורי תפוצתו המשניים. בעשור האחרון נצפה בחלקים נוספים במקסיקו וכן במזרח אוסטרליה, שכונתה עד כה "מרחב שמיים נטול זרזירים". ציד המוני של זרזירים מותר במדינות מרכז אמריקה ובאוסטרליה, כחלק מהמגמה לעצור את התפשטות המין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]