חיים אהרן פרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים אהרן פרחי
17 בנובמבר 1877 – 6 בספטמבר 1947 (בגיל 69)
HaimAharonFarhi.jpg
מקום לידה סופיה, האימפריה העות'מאנית
מקום פטירה תל אביב ארץ ישראל המנדטורית
מקום קבורה בית-חנן
ידוע בשל יושב ראש הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה, חבר "האסיפה הלאומית הגדולה" של בולגריה וממייסדי בית-חנן
מקצוע רוקח
מפלגה פוליטית הציונים הכלליים
מצבת קברו של חיים פרחי בבית העלמין בבית-חנן

חיים אהרן פרחיבולגרית: Хаим Аарон Фархи; ‏17 בנובמבר 1877, סופיה, האימפריה העות'מאנית6 בספטמבר 1947, תל אביב, ארץ ישראל המנדטורית) היה יושב ראש הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה והקהילה היהודית בסופיה, חבר מפלגת העם הבולגרית, חבר האסיפה הלאומית הבולגרית, חבר מועצת עיריית סופיה, מראשי התנועה הציונית בבולגריה ובלט בקרב הפלג הניצי-אקטיביסטי של התנועה. פרחי כיהן כציר למספר קונגרסים ציוניים מטעם יהדות בולגריה, וכן כחבר הוועד הפועל הציוני[1] ונמנה עם מייסדי בית-חנן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים פרחי נולד בסופיה במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878). הוא למד בבית הספר היסודי היהודי ובהמשך בתיכון הממשלתי בעירו. נמנה עם מייסדי האגודה הציונית הראשונה בסופיה "כרמל". בהמשך, למד רוקחות בבלגרד.‏[2] הוא היה ממובילי המאבק על ההגמוניה ברחוב היהודי בבולגריה בין נכבדי הקהילה בני "הדור הישן" שכונו "נוטאבלים", לבין צעירי התנועה הציונית, ובין הפלג הניצי בתנועה הציונית לבין הרב מרדכי אהרנפרייז.‏[3] הוא נמנה עם הפלג הניצי-אקטיביסטי של התנועה הציונית, אך בתוך פלג זה נחשב למתון.

פרחי הצטרף למפלגת העם הבולגרית וב-1911 נבחר מטעמה לחבר האסיפה הלאומית "הגדולה" של בולגריה (בבולגרית: Велико Народно събрание‏ 5). בהמשך, נבחר פרחי למועצת עיריית סופיה ובתפקידו זה, הצליח להביא לאישור תקציבים עירוניים למערכת החינוך היהודית בעיר.‏[2] בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה פרחי עורך בטאון התנועה הציונית בסופיה "המשפט".‏[4]

ב-1916 נבחר כנציג הציונים לקונסיסטוריה היהודית של בולגריה והשתתף בעריכת הצעת התקנון לניהול קהילות יהדות בולגריה. ב-1920 נבחר ליושב ראש הקהילה היהודית בסופיה ולתפקיד יושב ראש הקונסיסטוריה. הוא כיהן כציר למספר קונגרסים ציוניים החל מהקונגרס ה-9 שנערך ב-1909 בהמבורג ועד לקונגרס ה-19 שנערך ב-1935 בלוצרן. ב-1932 נבחר לפרלמנט הבולגרי.‏[2][5]

פרחי עמד בראש משלחת יהודי בולגריה אשר ניהלה את המשא ומתן מול הקרן הקיימת לישראל, שהוביל להקמת המושב בית-חנן ובראשית דצמבר 1923 הגיע לישראל ביחד עם האגרונום רוברט לוי כדי לדון בחלופות השונות.‏[6] הוא הוביל את המהלכים להקמת המושב ולאחר יסודו, ביקר פרחי בארץ ועמד על התפתחותו.‏[7][1] פרחי ייסד והנהיג בבולגריה את סיעת הציונים הכלליים במסגרת התנועה הציונית.‏[2][8] בבחירות שנערכו ב-1931 לקראת הקונגרס הציוני ה-17 זכתה סיעת הציונים הכלליים בראשות חיים פרחי ב-44.2 אחוזים מהקולות, תנועת פועלי ציון בראשות איזידור ברוך ב-30.2 אחוזים והתנועה הרוויזיוניסטית בראשות בנימין ארדיטי ב-25.6 אחוזים מן הקולות. בבחירות לקראת הקונגרס הציוני ה-18, שנערכו ב-1933 זכו הציונים הכלליים בהנהגת חיים פרחי ב-39.2 אחוזים, פועלי ציון ב-34.4 אחוזים והרוויזיוניסטים ב-26.4 אחוזים.‏[9]

ב-1935 החליט חיים אהרן פרחי לעלות לישראל וב-13 באוקטובר נערכה לו אסיפת פרידה רבת משתתפים בבית העם בסופיה, בנוכחות ראשי הקהילה, נציגי מועצת העיר סופיה, פקידי ממשל וראש הממשלה לשעבר ניקולה מושאנוב, אשר נאם והעלה על נס את פועלו של פרחי למען בולגריה ככלל והקהילה היהודית בפרט.‏[10] בהמשך, התקבל פרחי לראיון מיוחד אצל בוריס השלישי, מלך בולגריה, אשר העניק לו אות הצטיינות על פועלו בבולגריה.‏[2]

בארץ ישראל המנדטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו ארצה, נמנה פרחי עם ראשי ארגון "איחוד עולי בולגריה" ועם מייסדי קופת העלייה, תוך שהוא ממשיך בפעילותו הפוליטית במסגרת הציונים הכלליים.‏[2][11] עוד כיהן פרחי כיושב ראש הסתדרות הרוקחים היהודים בארץ ישראל.

באוקטובר 1937 ביקר חיים פרחי בבולגריה, הרצה בפני קהילות יהודיות על פעילות התנועה הציונית ונועד לפגישה עם ראש ממשלת בולגריה גאורגי קיוסאיבנוב.‏[12] לאחר אסון טביעת ספינת המעפילים סלבדור והחלת החוק להגנת האומה בבולגריה החלו ראשי התנועה הציונית במדינה במסע שתדלנות מול ראשי הסוכנות היהודית במטרה להגדיל את מספר הסרטיפיקטים הניתנים ליהודי בולגריה. נשיא התנועה הציונית בבולגריה אלברט רומנו כתב כי יש לפעול להצלת יהודי בולגריה כל עוד ניתן וחיים אהרן פרחי הוסיף מכתב מטעמו ובו ציין כי בולגריה מלאת שמועות על כוונת השלטונות להקים מחנות ריכוז ליהודי המדינה. מסע השתדלנות לא הועיל וכמות הסרטיפיקטים לא הוגדלה.‏[13]

ב-1944 אישרה הסוכנות היהודית לחיים פרחי ויצחק (ז'ק) מיטרני לצאת לאיסטנבול כחברי ועד ההצלה של הסוכנות היהודית בקושטא ולפעול משם להעלאת יהודים מבולגריה לישראל.‏[14]

חיים אהרן פרחי הלך לעולמו ב-1947 בתל אביב והוא בן 70 שנים. פרחי הובא לקבורה בבית העלמין שבמושב בית-חנן.‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 בין הבאים, דבר, 25 בדצמבר 1930.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 אלברט רומנו, אישים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 623-625.
  3. ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 81, 116.
  4. ^ אלברט רומנו, מאבק בין מתונים וקיצונים בהסתדרות הציונית, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 305.
  5. ^ יהודי בפרלמנט הבולגרי, דואר היום, 28 בנובמבר 1933.
  6. ^ אלברט רומנו, עלייה והתיישבות, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 413.
  7. ^ במזרחנו - הכנסיה הציונית הי"ז של יהודי בולגריה, דואר היום, 25 באוקטובר 1928.
  8. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ד' – מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 329.
  9. ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 542, 552.
  10. ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, עמודים 560-561.
  11. ^ תל אביב - התאחדות עולי בולגריה, דבר, 25 בפברואר 1936.
  12. ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, עמוד 564.
  13. ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, הוצאת עם עובד, תל אביב יפו, 2004, עמוד 44.
  14. ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עמוד 115.