הוועד הפועל הציוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המוסדות הציוניים עד מלחמת העולם הראשונה
הוועד הפועל הציוני, 1935

הוועד הפועל הציוני הוא המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועד הפועל הוקם בעקבות החלטה על כך בקונגרס הציוני ה-11. הוא מורכב מחברים שנבחרים בקונגרס הציוני ומנציגי הארגונים הציוניים ומונה 30-25 חברים. מטרתו העיקרית הייתה לשמש כגוף האחראי לביצוע החלטות הקונגרס הציוני ולהיות מופקד על ניהול התנועה הציונית. יש לו סמכויות של ענייני התקציב והכספים, בחירת ממלא מקום חבר נשיאות או חבר נשיאות מכל סיבה שהיא בתקופה שבין קונגרס לקונגרס.

הוועד הפועל הציוני התחלק בעבר לשני גופים: הוועד הפועל הגדול אשר היה מופקד על בניית החלטות, והוועד הפועל המצומצם אשר הופקד על הוצאתן לפועל.

הוועד הפועל הציוני מונה כ-187 חברים, הנבחרים על ידי הקונגרס הציוני העולמי על פי יחסי גודל הסיעה.

נשיאות הוועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במושב הראשון של הוועד הפועל הציוני נקבעת הנשיאות. יושב ראש הוועד משמש גם כיו"ר הנשיאות. הנשיאות הינה המוסד הגדול ביותר של הוועד והוא מונה כ-30 חברים, ללא היושב ראש. תפקידי הנשיאות הם:

  • לקבוע, תוך התייעצות עם ההנהלה, את מועד מושביו של הוועד הפועל, מקומם, אורך זמנם, ובמשותף עם ההנהלה גם את סדר-יומם
  • לנהל את מושבי הוועד הפועל הציוני
  • לייצג את הוועד הפועל כלפי פנים וחוץ
  • לבצע את הפעולות המוטלות עליה על ידי חוקי ההסתדרות הציונית העולמית
  • לדון ולהחליט בעניינים אשר נמסרו לה על ידי הקונגרס הציוני או הוועד הפועל

נקודות ציון בתולדות הוועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הדרך, ישיבות הוועד הפועל הציוני לא היו קבועות ולא תועדו כמות משתתפים בהן, החלטות ופרוטוקולים בסיסיים. ההוכחה הבולטת לכך הייתה בקיומן במקביל של שתי ישיבות הוועד הן בפריז והן בלונדון. הישיבה הרשמית הראשונה הייתה בלונדון ב-26 בפברואר 1919. ההחלטה המרכזית באותה ישיבה הייתה, כי יש צורך גדול לגייס חברים נוספים על מנת לשמור על נציגות יהודית בארץ ישראל של המפלגות "פועלי ציון" ו"המזרחי". כמו כן, הוחלט על ארגון מחדש של הארגון.

הישיבה החשובה הבאה התקיימה ב-1 ביולי 1919. והיא נקראת גם "ישיבת הוועד הפועל הגדול". נכח בה חיים ויצמן, מראשי הקונגרס הציוני. בישיבה זו הובא לדיון הסכם הפסקת האש בין מעצמות ההסכמה לטורקיה. בהסכם זה הוזכר הקשר בין ארץ ישראל לעם היהודי ודובר על "זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל".

ישיבה חשובה נוספת התקיימה בלונדון שנה לאחר מכן, ביולי 1920. מטרת ישיבה זו היה לאחות ולתקן את כל הפגמים שהתגלו בהסתדרות הציונית, אך בפועל, במקום ליישר את ההדורים, היא רק חידדה את הניגודים בתנועה. סלע המחלוקת היה בין "הציונית האמריקאית" בראשות לואי ברנדייס ובין "הציונות האירופית" בראשות חיים ויצמן. הבדלי מנטליות, לשון ותרבות היו הרקע למחלוקות. בישיבה לא התקבלו החלטות בנושא זה, אך הקו של הוועד הפועל הציוני היה ברור. ויצמן נבחר לנשיאות ההסתדרות הציונית ונחום סוקולוב לנשיא ההנהלה הציונית.

מאורעות תרפ"א גרמו לוועד לקבל החלטות חשובות. בישיבה נוספת בפראג ביולי 1921, התקבלו החלטות על הקמת כוח מגן יהודי בארץ ישראל והגדרת חשיבות היחסים עם ערביי ישראל. מושב זה סימל את השינוי שחל בוועד הפועל הציוני, מתנועה אידאולוגית-פוליטית היא נהפכה להיות תנועה חברתית-תרבותית-מדינית. בסופו של דבר, התפקיד המרכזי אותו נטל הוועד היה השגחה והכוונה של היישוב המתפתח בארץ ישראל.

יושבי ראש הוועד הפועל הציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת כהונה שם
הרב צבי פרץ חיות 19211925
ליאו מוצקין 19251933
מנחם מנדל אוסישקין 19351941
ד"ר סטיבן וייז 19461949
יוסף שפרינצק 19491959
ברל לוקר 19591961
יעקב צור 19611968
אהוד אבריאל 19681971
יצחק נבון 19721978

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקנון הוועדה המתמדת לעייני תקציב וכספים של הוועד הפועל הציוני, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית, 1984.
  • ג' יוגב ג. וי' פרוינדליך, הפרוטוקולים של הוועד הפועל הציוני, א-ב, תל אביב: הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1985.
  • ה' כהן, פרקים לתולדות הרעיון הציוני, חלק א, ורשה: הוצאת הוועד הפועל של "ברית הנוער" ומרכז "חלוץ" העולמי, 1929.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]