סרטיפיקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלושה עמודים מדרכון משפחתי ובו חותמות המתארות את מסלול הגעת מעפילים מהקזבק מרומניה לארץ ישראל: בתמונה העליונה תמונת ויזה מטעם ממשלת המנדט הבריטי המקציבה כשלושה שבועות להגעה מטורקיה לארץ ישראל. בצדה השני של התמונה אישור מעבר מטעם המנדט בסוריה בזמן המסע; בתמונה האמצעית אישור מעבר בסוריה-לבנון מטעם ממשלת צרפת; בתמונה התחתונה אישור שהייה קבועה בארץ ישראל מטעם ממשלת המנדט שניתן בנמל חיפה.

סרטיפיקט בתרגום מילולי - תעודה, קיצור של המונח Immigration certificate - אשרת עליה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון.

רקע היסטורי- בעקבות טענות ערביות על פגיעה בפרנסתם כתוצאה מהמוני העולים היהודים לארץ, פרסם שר המושבות הבריטי וינסטון צ'רצ'יל מסמך הקובע בין היתר כי העלייה היהודית לארץ ישראל תוגבל למכסה אותה תהיה מסוגלת הארץ לקלוט מבחינה כלכלית, מבלי שהדבר יהפך לעול על כתפי תושבי הארץ הקיימים. לשם מימוש החלטה זו קבעו שלטונות המנדט צורך ברישיון עליה מיוחד, אשר כונה "סרטיפיקט". הנציב העליון הרברט סמואל הגדיר קבוצות זכאות לקבלת סרטיפיקט:

1. בעלי הכשרה מקצועית חיונית שקיבלו סרטיפיקט מסוג שדיול.
2. סטודנטים שהתקבלו למוסדות להשכלה גבוהה.
3. זכאי איחוד משפחות.
4. בעלי אמצעים - (לפחות 1000 ליש"ט). שקיבלו סרטיפיקטים מחוץ למכסה (Capital certificate), לעתים נתנו המוסדות הציוניים (ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית) הלוואות ליהודים מהגולה על מנת שיעמדו בתנאים של מכסה זו וכך יכנסו בצורה חוקית לארץ.