טיוטה:תמר מרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תמר מרוז (1933, ירושלים - 2019) הייתה עיתונאית שפרסמה קרוב לאלף כתבות ומדורים במוסף הארץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמר מרוז נולדה ב-1933 בירושלים. בת לפרופ' גדעון ויטנברג, מומחה לפרזיטולוגיה, ולסרפינה לבית פרופר.

מרוז למדה ביולוגיה באוניברסיטה העברית, ואמנות ואדריכלות בבית הספר הגבוה לאמנות שימושית בפריז. כמו כן למדה בסמינר למורים.

אם לשני בנים: יובל מרוז ויורם מרוז.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 יצא ספרה "תל- אביב – יפו: סיפורה של עיר" (בעברית ובאנגלית) כמו כן, תסריט ובימוי של סרטים דוקומנטריים על התפתחות סגנונות בנייה בישראל ועל תולדות תל אביב.

מוסף הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1967 – 1990 עיתונאית ב"הארץ" (להוציא שלוש פעמים שליחויות רשמיות לחו"ל). במשך תקופה זו פורסמו קרוב לאלף כתבות ומדורים שהופיעו כמעט מדי שבוע ב"מוסף הארץ" (חלקם בשם "אורנה אילון" ושמות אחרים).

פרשות היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24.11.72 פרסמה תחקיר "המדינה על הסף" שבו הציגה את ההדיונים באו"מ שקדמו להכרזת המדינה.

ב-1973 פרסמה מסחר תחקירים על פרשיות היסטוריות בהן "מי רצח את ארלוזורוב?" (8.3.73) שבו חשפה מסמכים שהיו מוסתרים עשרות שנים, ו"הצל הארוך" (20.7.73) שבו הוצג הרקע הפוליטי שקדם לרצח, ומסמכים חדשים וראיונות עם המעורבים בפרשה. כן פרסמה תחקיר "הדוצ'ה והבית הלאומי" (23.3.73) שבו הציגה מחקרים שהראו את תמיכת בניטו מוסוליני, מטעמיו שלו, לעודד הקמת מדינה יהודית מאז שנות ה-30.

ב-20.3.70 פרסמה את "טרומפלדור בשר ודם" שדן בחייו הפרטיים והנשים בחייו וכן הסיפור נפילת תל-חי.

היא פרסמה תחקיר "העסקה שלא הייתה" (29.4.84) על הפרשה של הרב דב מיכאל ויסמנדל וגיזי פליישמן שפעלו בסלובקיה הכבושה, ניהלו בזהות בדויה התכתבות עם היינריך הימלר על האפשרות לעכב את רכבות ההשמדה.

  • "טרוף טורף יוסף", יוסף לישנסקי - הפרשה של איש ניל"י. האשמות השווא ברצח, סיפור קשריו עם שרה אהרנסון ועזרתו לאנשי "השומר" שהסגירוהו לרודפיו הטורקים, אשר תלו אותו בכלא דמשק.
  • "מסע לתוך האגדה", 21.8.83, נפילת מחלקת הל"ה, עדויות מפורטות - על מה שאירע כאשר ל"ה לוחמים נשלחו לעזרת פצועי גוש עציון, כאשר למעשה הפצועים כבר חולצו. המשימה בוטלה אבל שכחו להודיע להם והם נשלחו באיחור, ובתוואי מוטעה, ללא מכשירי קשר. ואילו עוזי נרקיס עם מחלקה שלמה בגוש, שמעו את הל"ה נלחמים במשך שעות על חייהם, אבל לא נחלצו לעזרתם.
  • "שטח הפקר" 22.4.88, יגאל אלון ועידוד תחילת ההתנחלויות - השתלשלות דברים שהחלה כאשר עקב מחלה של משה דיין, ניצל יגאל אלון את המצב כדי לקבוע עמודות בשטח, והיה הראשון שסייע לרב לווינגר ואנשיו להתיישב בחברון, וגרם לכך שהממשלה תאשר זאת באופן רשמי, ומבלי משים יצר כך את המפנה ההיסטורי של תחילת ההתנחלויות.
  • "האדם השלישי", 22.9.72, '"הפרשה" - בפעם הראשונה מאז האיפול שהוטל על פרשת לבון ורשת הריגול במצרים, אותר בקליפורניה "האדם השלישי" המסתורי אברי אלעד ומספר על פרטי הפרשה שהוסתרה במשך שנים.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמר מרוז פרסמה כתבות וראיונות עם סופרים רבים בהם פנחס שדה (1.3.85), דוד שיץ (5.2.88), שולמית לפיד (10.8.84), ארז ביטון (7.5.76), אלונה פרנקל (20.2.87), אריקה ג'ונג (17.12.76) ואפרים קישון (13.3.70).

כמה מכתבותיה הבולטות בתחום הספרות:

  • "סיפור אהבה", 15.12.72, ביאליק ואירה יאן - הפרסום הראשון על פרשת האהבה בין ביאליק לציירת אירה יאן, הרומן הסודי שבעקבותיו נכתבו מהיפים בשיריו, כולל מסמכים גנוזים, צילומים, ועדויות אנשים שעדיין חיו אז והיו עדים לפרשה.
  • "זלדה", 2.9.71, המשוררת זלדה מישקובסקי- ראיון עם המשוררת: המורה הדתיה המופנמת מירושלים, שכלל לא הייתה מודעת לאיכות שיריה, לא מסרה אותם לפרסום אלא חילקה למכרים. מספרת על הרקע האישי המסביר רבים מהקטעים העלומים שבשיריה.
  • "נפש כלואה", 12.11.71, גפונוב ו"עוטה עור הנמר" - הסיפור של בוריס גפונוב, שגדל בבדידות גמורה בכפר נידח בגאורגיה, לימד עצמו עברית ושפות שמיות ותרגם לעברית את האפוס "עוטה עור כנמר": אלפי בתי שיר בחריזה מדויקת (אותם כתב באותיות דפוס, מנוקדות בנוצת אווז מחודדת). לארץ הגיע בסיוע אברהם שלונסקי, בגיל צעיר אך משותק כולו, ורואיין זמן קצר לפני מותו.
  • "טקס פרידה", 26.2.82, סימון דה בובואר - ראיון בביתה בפריס עם סימון דה בובואר זמן לא רב לפני מותה, על יצירותיה ועל חייה לצד ז'אן-פול סארטר. 
  • "בזמן שבישלתי", 20.1.88, אידה פינק - רואיינה בביתה בחולון כאשר כבר הוכרה כסופרת בעולם, אך בישראל עדיין לא הייתה מוכרת.
  • "אחרית דבר", 22.6.84, יעקב שבתאי - על חייו של הסופר. פרסום קטעים מכתביו הלא ערוכים רבי הגרסאות כפי שנכתבו במקור, ועל נסיבות מותו על המדרכה שבפתח ביתו.
  • "בעקבות רחל", 29.3.85, רחל המשוררת - בסיפור על המשוררת רחל בלובשטיין. כיצד גורשה מדגניה כשנדבקה בשחפת (כתוצאה מטיפולה בילדי-פליטים), נאלצה לגור במרפסת בבית אביה ואחר כך בעוני במרתף בירושלים, "חולה ומורעבת", ועד למותה, בחדרון על גג, בתל אביב.
  • "מסע אל לב הייסורים", 3.6.76, דליה רביקוביץ - מספרת בגילוי לב על מצוקותיה, חרדותיה והאירועים הנסתרים בחייה, המסבירים את המרומז בשירים שלה.
  • "שעון החול", 9.1.87, מתי מגד - הסופר מספר כיצד עזר לכתוב מיתוסים מזויפים על הפלמ"ח ומתאר איך נלחם לצד פליטי שואה שליווה באניה ארצה, וכיצד נהרגו בקרב לטרון מיד אחרי הגיעם (בדיעבד התגלה כי כלל לא היה שם, והכל הזוי ובדוי).
  • "עלילות עוז יעוז ודנידין", 20.9.74, ספרות הסתה לילדים - התופעה שהחלה להתפשט: ספרי-ילדים בעשרות אלפי עותקים, על ילדים עבריים המנצחים את הערבים שתאורם: "בעל עיניים אכזריות, החושף מתחת לשפמו השחור שיני זאב טורף" ושרים "אין לנו תענוג אחר מלבד התענוג לרצוח" ובעיקר הסיפור הלא-ידוע על מחבריהם, שחתמו בשמות בדויים.
  • "סיפורה של אנגליקה", 11.11.88, אנגליקה לנצמן - פרשת החיים של הסופרת אנגליקה שרופסדורף (לנצמן), בת לאציל הגרמני אריך פון שרופסדורף, וסיפור משפחתה שעברה תהפוכות דרמטיות. היא נישאה לברון פון גאגרן, בביקור קצר בישראל היא הכירה את קלוד לנצמן, התגרשה מבעלה ונישאה לו. הם גרו בפריס והיא הפכה לסופרת ידועה באירופה, אך נטשה הכל ועברה לגור בירושלים.
  • "עבד לשפה העברית", 8.12.72, אליעזר בן יהודה - סיפור חייו המדהים, כולל זכרונות מפורטים מפי שלושה מילדיו שעדיין היו אז בחיים. מסמכים ותמונות לא מוכרות שנותרו בידיהם. על חייו הפתלתלים מאז נאסף כנער על ידי זר שמצא אותו ברחוב, על שתי האחיות איתן התחתן, ועל דבקותו המפליאה בהחייאת השפה העברית ועל מלאכת כתיבת המילון שנעשתה כולה בעמידה.

דמויות טרגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "זהרה", 3.5.68, זהרה לביטוב

פרסום ראשון על זהרה לביטוב, הטייסת הישראלית הראשונה, בעקבות הכתבה נכתבו עליה ספרים, שירים ומחזות. על פרשת חייה ואהבתה הטראגית, המכתבים המופלאים שכתבה לאהובה המת, עד למותה בגיל 20, במטוס שהתרסק.

  • "למרגלות הר הגעש", 13.12.85, רחל מרכוס

ראיון אחרון עם השחקנית שסיפרה לראשונה על חייה הקשים לצד נתן אלתרמן ועל מותה של בתם תרצה אתר. כאשר פורסמה הכתבה עוד הספיקה לקבל ברכות ומחמאות, ובו ביום נפטרה במפתיע.

  • "ייסורי ממציא", 9.5.69, אלכסנדר זרחין

פרשת הממציא הגאון שבין השאר פיתח את השיטה להתפלת מי-ים, המיושמת בכל העולם. קיבל מאמריקה הצעות של מיליונים עבור ההמצאה, אך בחר לעלות ארצה ולהעניקה בחינם למדינת ישראל. נדחה בלעג על ידי פקידים וביורקטים שלא יישמו זאת, למרות מאמציו ותחנוניו, עד למותו המיוסר.

  • "זהות אבודה", 11.4.86, הנכד הכושי של נחום גולדמן

סטפן, נכדו היחידי של נחום גולדמן הוא שחור-עור. (בנו של גולדמן נישא לרקדנית אפרו-אמריקאית). הוא נע ונד בעולם, חש חסר זהות ואומלל. עבור משפחת אמו בהארלם הוא זר, ובבואו לגור בישראל מכנים אותו "כושי".

  • "הנערה שרצתה להיות כמו כולם", 23.4.82, ברכה פולד

פרסום ראשון על גורלה של ברכה פולד, יפהפייה שהגיעה מאנגליה, כמ"כפית בפלמ"ח השתתפה בפעולה נועזת ב"ליל וינגייט" להורדת מעפילים, ונהרגה על ידי חייל בריטי. יום לווייתה הוכרז כיום אבל ונסגרו כל החנויות בתל אביב. נתן אלתרמן כתב מחזור שירים שלם לזכרה – אך כיום כמעט ונשכחה מלב.

  • "מסתרי הטירה הקודרת", 15.12.86, משפחת בנטוויץ'

הסאגה של משפחת בנטוויץ'. משפחה ציונית באנגליה הוויקטוריאנית וגורלם הנפתל של אחד-עשר ילדיהם ברוכי הכישרון. האחת נמצאה מתה בטירה הקודרת, אחד הבנים היה ראש עיריית לונדון, אחת נסגרה במנזר. אחות נוספת, תלמה ילין הייתה לצ'לנית מהוללת. לרבים מהם היה גורל טראגי.

  • "פרידה", 28.3.86, נינה קציר

מונולוג אחרון של אשת הנשיא הרביעי שביקשה להתראיין לפני מותה הקרב, ולספר באריכות על ילדותה, על חייה כאשת נשיא בעיקר על מה שעובר עליה כשהיא יודעת שימיה ספורים.

  • "מגש הכסף", 3.10.84, זוריק לב

הטייס שמטוסו נעלם במלחמת יום-כיפור הותיר שישה ילדים. בנו הצעיר אודי (שנקרא על שם חברו הטייס שנהרג), מת בגיל 13 ביום השנה למות אביו ואילו בתו אופיר נישאה לטייס יורם איתן, בנו של רפאל איתן. מטוסו של יורם התרסק אף הוא, שלושה שבועות לאחר נישואיהם.

  • חייו ומותו של דניאל שיליט", 5.6.87, הקולנוען דניאל שיליט

למד בפולין עם רומן פולנסקי ואנג'י ווידא, איש תרבות מעודן שנתן לסופר דוד גרוסמן רעיון לספר, אך עם בואו לעבוד בטלוויזיה בירושלים ביזו אותו, לעגו לו ולא אפשרו לו לעבוד – עד למותו הנורא.

  • "עטרת הקוצים של קורדיליה", 24.2.89 , קורדיליה אדוארדסון

אמה היהודיה נישאה לגרמני-ארי וגרמה לכך שקורדיליה שחורת-השיער תשלח לאושוויץ על מנת שלא תתגלה יהדותה של האם.

  • "אנטומיה של אונס", 1.7.77, טיפול בקורבנות אונס

סיפורה של סטודנטית (בעילום שם, למנוע פגיעה במשפחתה) שנסעה בטרמפ לאוניברסיטה ונאנסה על ידי הנהג בצורה אכזרית. כשפנתה למשטרה נאלצה להמתין שם שעות רבות ואחר כך להיחקר על ידי חבורת שוטרים סקרנים, שהתעניינו בעיקר בפרטים האינטימיים. מאחר שלא ראו סימני התנגדות פקפקו בדבריה. מושפלת ומזועזעת התאבדה בתליה (בעקבות הכתבה, שגובתה במסמכים ונדונה בכנסת, שונו באופן דראסטי כל דרכי הטיפול בנפגעות אונס).

 

  • "הכבוד האבוד של אסיין נגטה", 4.12.87, גורל של אתיופי

מעקב אחרי אבי משפחה שצולם ורואיין באתיופיה כשהיה איש מצליח ובעל מעמד בכיר בכפרו. בבואו לישראל לא מצא עבודה ולעגו לו. "אומרים לי כושי בן-זונה ואני בוכה". זמן קצר אחרי פרסום הכתבה התאבד בתליה.

 

  • "בדרך לגן עדן", 21.6.85, ד"ר עזריאל מרדבק

גדל בפריס. בספר האורחים השמור בביתו של הוריו כתבו באריכות, בין השאר, פרנסוא מוריק, מוריס רוול, קולט, רבינדרנת טאגור, דרייפוס, פרויד ורבים אחרים שהיו מבאי הבית. פורטרט ענק של אמו צויר על ידי רנואר. אך הוא תרם את ארמון המשפחה לפליטים, עלה ארצה עם אשתו שושנה, מכר את כל יצירות האמנות ואת התמורה תרם לצדקה ועבד בירושלים כרופא מתנדב. באמצע הכנת הכתבה ניספו יחד בני הזוג בתאונת דרכים.

סופו הטראגי של השחקן שלמרות חיצוניותו, כקומיקאי קולני ומגושם, היה, כמסתבר מיומניו הנסתרים שנמצאו, אדם פגיע, רגיש ומיוסר. הוא טיפל במסירות עצומה באשתו מינה היפה עד למותה מסרטן בגיל 40, מבלי שיגלה לה ולילדים שאף הוא על סף המוות, מאותה מחלה עצמה.

  • "מותה של רוזנת", 6.5.88, כריסטינה פאולוצי

קורות חייה של הרוזנת וקשריה המורכבים עם ישראל. גדלה בארמון באיטליה אך כששודכה לנסיך אירופי עזבה הכל ועברה לניו יורק, הייתה לדוגמנית ב"ווג" והופיעה בסרטים. התאהבה ברופא ישראלי אך זמן קצר לפני חתונתם התגלה סרטן בראשה, ובגיל צעיר נפטרה.

  • "נרקומנית", 19.11.71, לילי נובל

ראיון עם תלמידת "רננים" ומלכת-יופי. כשאמה נהרגה בתאונת דרכים הביאו חברים סמים להרגיע אותה. בן זוגה האמריקאי לימד אותה להשתמש בסמים קשים יותר. לכתבה רואיינה וצולמה במחבוא, כשהיא כחושה ורועדת, ממיסה גוש אופיום בכפית ומזריקה אותו. כמה חודשים מאוחר יותר נרצחה על ידי אנשי העולם התחתון. הכתבה כוללת צילומיה לפני/אחרי הופצה כחוברת בבתי ספר.

  • "המליונר", 27.11.88, יצחק גוטמן

שהגיע כעולה חדש ומלא תקוות אך למרות הצלחתו כמו"ל היה מנותק ובודד. עבר לאנגליה, הקים אימפריה של עיתוני תשבצים, אך למרות המיליונים שצבר, תואר אצולה שהוענק לו, מטוס פרטי ובתי פאר, עדיין נותר "גלמוד וחסר חברים", כפי שנכתב ב"טיימס" אחרי שמת בביתו משבץ לב, ורק אחרי שבועיים התגלה.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונולוג של הצייר על קורותיו מאז נמלט מעיירה בגליציה. נאסף על ידי זרים ברחוב, הגיע לברלין, היה לשחקן בתיאטרון של ריינהארט אבל אחרי היכרותו עם הצייר פול קליי הצטרף ל"באוהאוס" לפני עלותו לארץ ישראל, ונעשה לאחד מגדולי הציירים.

  • "המלך הוא עירום", 10.5.73, גרוטאות כפסלים

על עשרות פסלים חסרי ערך, מברזלים מרותכים ומחלידים, המוצבים בכל חלקי הארץ, ואף אחד אינו מעז להסיר אותם.

דרכו של הצייר על פי יומניו הפרטיים ומסמכי התקופה, שחי בפריס, הציג בתערוכות יחד עם רנואר ומאטיס, עלה לארץ ישראל שם התמסר לציורי התנ"ך, שברבים מהם הנציח את תמונת בנו, לוחם פלמ"ח שנהרג במלחמת השחרור.

מונולוג של הצייר, על ילדותו בגבעות החול שהפכו לתל אביב, על אביו הסופר ש. בן ציון והידידים ביאליק ורבניצקי. ועל ש"י עגנון, שהיה האיש אשר השפיע עליו להתחיל לצייר. איך נכתב ספרו "לובנגולו מלך זולו" ועל הדרך בה צייר והנציח את הווי התקופה.

סיפורו של הצייר וכיצד תולדות חייו ונדודיו משתקפים באופן סמוי בציורים שלו.

עם תערוכת ציוריו של הצייר ההולנדי, וכיצד ציוריו הפרדוקסליים משמשים כהמחשה לעקרונות מבנה הגביש, ומניפולציות בהיעדרות הזמן והמרחב, ותיאור גרפי של האינסוף, ביצירות אמנות מוקפדות ומעוררות התרגשות ופליאה.

דרכו מאז החל את לצייר בגטו, במכחול שיצר מענף לו חוברו שערות מראשו, עלייתו ארצה ופציעתו במלחמת השחרור, רישומיו המופלאים, קשריו המיוחדים עם ש"י עגנון ועם סמואל בקט ועד להיעשותו אחד הציירים הנחשבים בעולם.

לרגל תערוכת גוסטב קלימט ואגון שילה, על הרקע התקופתי המורכב של יצירותיהם, ובפרט הסודות האפלים ונפשו הנסערת של שילה, שנשאו בתוכם את אבדונו, והם המפתח להבנת יצירותיו המטלטלות.

  • "לוחות הברית והללויות", 13.9.74, ציירים נאיביים בישראל

החל בשלום מושקוביץ מצפת ועד ליצירותיהם של משה אל-נתן "מלך הפלאפל", הגנן רפאל אוזן, השוחט נתן הבר, פועל הבניין שמשון למברג ועוד, המסבירים את המתרחש ביצירותיהם התמימות.

  • "סגנון הנעורים האבודים", 31.12.82, אר-נובו

הסגנון מעורר הנוסטלגיה, המאפיינים שלו, האקלים הרוחני בו התפתח בעולם וכיצד הוא מתבטא בבניינים, בחפצים ובעיקר באומנויות שנוצרו בארץ בתחילת המאה ב-20.

על אר-דקו הגאומטרי, "היופי המכני" שהחל בשנות ה-20, וכיצד הוא חוזר לאופנה, מופיע בחפצים, בבניינים, באמנות ועד לאופנה וסרטים, ועל השפעתו העצומה על עיצובים מודרניים בישראל.

הפסל של בית המלוכה בבולגריה, עלה לארץ והקים את "בצלאל", עדויות מפי ילדיו שעדיין היו בחיים בזמן כתיבת הכתבה ולפי יומניו הפרטיים שהיו בידיהם.

וגם על האמנים : יצחק דנציגר (5.5.72), רחל לישנסקי (9.3.73), לסר אורי (18.10.74), שמואל בק 17.5.68), אמנות קיטש (28.2.69), בתיה אפולו (6.3.70) ואחרים.

 

מצליחנים נאיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי הסרטים שהגיע מפרס עם סרטיו הסנטימנטליים אך זלזלו בו. רק כשהחל להפיק ולביים כאן סרטים כמו "נורית" ודומיו, זכה להצלחה כספית עצומה כי "אנשים אוהבים סרטים שמבכיאים".

שהחל דרכו כ"ספריה מהלכת" בשכונות עם ספרים בטורקית בתרמילו, עבר משם לספרים בעברית, למד מה אנשים אוהבים לקרוא, החל להוציא אותם לאור בעצמו והפך לאחד המו"לים הגדולים והמצליחים.

  • "עבודי מגלה את סוד ההצלחה", 20.12.74, אהרון עבודי

כשגר במעברה צייר למכולת של הוריו שלט "כלבו ניו יורק" התחיל להציע שלטים לבעלי עסק, וכשראה פעם בטלוויזיה אצטדיון כדורגל בחו"ל עם פרסומות בדפנותיו מיהר לקבל את הזיכיון הבלעדי לישראל, ומשם עבר גם לשלטי חוצות ענקיים, ולעושר רב.

  • "גלגוליו של מגלגל סרטים", 29.12.68, מיכאל שווילי

שהחל בגיל צעיר להקרין סרטים בימי הולדת, התחיל לקנות בחסכונותיו סרטים שאהב, להעניק להם שמות מפתים ולספקם לבתי קולנוע. כשסיפרו לו על פסטיבל קאן, קם ונסע לשם "אפילו שלא היה לי חצי גרוש על התחת", החתים מפיקים על מפית וקיבל בלעדיות להפצת סרטים, עד שהתחיל להפיק בעצמו סרטים פופולריים.

  • "על חמור אל המלוכה", 9.3.74, ציפורה צברי, מלכת העדלאידע 1928

צעירה תימניה שחילקה חלב רכובה על חמור, נבחרה ל"מלכת אסתר" של העדלוידע, חסכה כסף ונסעה לברלין "בשמלת קיץ כי לא ידעתי שיש שלג וחשבתי שזה סוכר" והופיעה שם כשחקנית אקזוטית בסרטי התקופה לצד גדולי השחקנים כפי שמעידים התצלומים. נמלטה בפרוץ מלחמת העולם ובדרכים נפתלות מלאות הרפתקאות חזרה ארצה.

  • "שירי אינפלציות", 27.1.84, הזמר פלפל אל-מצרי (אלברט מוגרבי) - ששיריו הפכו לקלאסיקה של שירה עממית, בנו של "פסנתריסט ממצריים" שהחל לשיר בהגיעו ארצה "שירי בעיות" כגון: "הכל דבר בתשלומים/וכל המשכורת הולכת לאל-מכולת" וכן: "כולם שמחים בחופש השנתי/ורק אני בחופשתי היה משעמם אותי" וגם "שיר האינפלציה", "שיר הדיאטה" ודומיהם.
  • "אגרוף העברי", 17.8.73, רפאל הלפרין - תלמיד ישיבה כחוש ראה בגזיר עיתון מודעה לפיתוח הגוף, הלך לשם "וגופי נהפך כולו משורג שרירים מפותחים". פתח מכוני כושר, נסע לתחרויות האבקות בעולם וזכה באליפויות.
  • "פרג' פרג'", 18.2.72, הצלם פרג' פרג' - קנה בגיל 9 בעיראק מצלמה בבואו ארצה פרנס את הוריו ועשרת ילדיהם מצילומי פספורט במעברה, פתח חנות קטנה "עם טרסק וחצוצרות", זכה להצלחה בצילומי חתונות וילדים, עבר לתל אביב לחנות שפתח עד שרכש בניין קולנוע שלם כסטודיו לצילום.
  • "איך אוכלים צפרדע", 11.3.83, גדי אורון (ועקנין) ונעלי "גלי" - בן סנדלר ממרוקו שבגיל 6 התחיל להרוויח כסף במשחקי גולות ואיסוף מתכות, עבד מגיל 10 בסנדלריה של אביו, אבל בגיל 15 פתח עסק משלו "לנעליים עם שילובי צבעים ושפיץ, לתת לזה חגיגיות". פתח את מפעל נעלי גלי על שם בתו, וכשגילה את נעלי הספורט היצוקות, הגיע תוך זמן קצר למחזור של 25 מיליון דולר.
  • "בת ערב ובן הרב", 7.1.72, מגדת העתידות רות עוזיאל- שנולדה כבדווית משבט טרבין וגדלה במאהל בו "ריפאו פצעים בקורי עכביש", ילדה בגיל 14 בת לצאצא עבדים כושי שחטף אותה. נמלטה לתל אביב שם התחזתה לעולה מתימן. התגיירה ונישאה ליצחק עוזיאל, בנו של רב. הפכה למגדת עתידות פופולרית, ומגדלת יחד את שתי בנותיה, האחת נכדת עבד כושי והשנייה נכדת רב.
  • "הרוזן פוקה הראשון", 14.5.71, פוקה הירש - סיפורו המשעשע של סמל "המעמד החדש", חובש המונוקול הגר בבית-מידות עם משרתים, מספר איך עלה מרומניה, שינה את שמו מפרוייק'ה לפוקה על שם קיסר ביזנטי והעניק לעצמו תואר דוקטור. וכיצד פגישה מקרית עם משלחת חיל-האוויר הפכה אותו לאיש עשיר.
  • "עושה הנפלאות", 5.3.71, משה פלדנקרייז - קורותיו של האיש המוכר בזכות שיטת "שכלול היכולת" שפיתח. כיצד הגיע ארצה לבדו בגיל 13 ועבד כפועל בניין, בגיל 22 נרשם לגימנסיה הרצליה ולמד יחד עם תלמידי תיכון, המשיך ללימודי הנדסה ודוקטורט בצרפת, שם עבד עם אירן וז'וליו קירי. כשנפצע ברגלו המציא דרך לתרגול שריריו ומכאן פיתח את שיטת פלדנקרייז. בארץ אימן, בין השאר, את בן-גוריון לעמידת הראש המפורסמת.

 תופעות (שכמעט לא הוכרו בזמן הפרסום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שכר האימה", 17.4.83, התחממות כדור הארץ - כתבה ראשונה שפורסמה בארץ על הפגיעה באוזון ועל אפקט-החממה, שהתגלו רק שסוף שנות ה-70. הכתבה התבססה על המחקרים המעודכנים.
  • "האביב הדומם בא לישראל", 30.1.70, סכנות הדי.די.טי - פרסום ראשון על חומרי ההדברה שהיו אז בשימוש נרחב דוגמת הדי.די.טי. כשעדיין לא ידעו שהרעל מצטבר גם בבני אדם, ואפילו בעוברים שרמת הרעל בגופם הייתה במקום השני בעולם ורעלים נגד מזיקי-חקלאות שהכחידו בסופו של דבר חיות-בר נדירות (זמן קצר לאחר מכן נאסר גם בישראל השימוש בדי.די.טי ועוד חומרי הדברה נפוצים).
  • "מלכודת" (שני המשכים) 30.3.73, 6.4.73, תרופות מסוכנות -רשימת תרופות בנאליות שהומלצו אז על ידי רופאים או נמכרו באופן חופשי, כולל אמפטמינים להרזיה, טיפות נגד שיעול וסמי הרגעה שגרמו בבלי הדעת לנזקים חמורים, מפיתוח מחלות נפש בלתי הפיכות ואף למוות. כמו כן, לא ידעו אז על התמכרויות ויצירת תלות בתרופות אלה (מאז נאסרו לשימוש כל התרופות שהוזכרו).
  • "ילדי הפיות" 24.8.73, אוטיזם - פרסום ראשון ונרחב על ילדים אוטיסטים. בזמן הכנת הכתבה רופאי ילדים רבים שרואיינו לא ידעו כלל על התופעה, ורבים מילדים אלה הוכנסו אז למוסדות לחולי נפש. (בעקבות הכתבה הוקם בין השאר, ארגון אלו"ט)
  • "בודדים במצוקתם", 7.2.75, הפרעות קשב - אחד הפרסומים הראשונים בישראל על הפרעות קשב לסוגיהן. בכתבה צוטטו אז בנושא זה, בין השאר, פרופ' א. ראסל מהדסה ופרופ, ל. אהרונסון מ"בר-אילן" פרסם מאמר כיצד התייחס לילדים אלה בגלל חוסר ידע
  • "למה זה קורה לי?", 24.6.83, דיסלקסיה - בשער "מוסף הארץ" צוטט שזו "מחלה מסתורית הפוגעת בילדים", הורים שרואיינו סיפרו על בנם שעבר ניתוח פוליפים "כדי לשפר את קריאתו", ילדים שנענשו או נשארו כיתה או הוצאו מבית הספר.

נוסטלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הראשונים כאנשי מדע", 16.2.73, ספרי מדע מתקופת ההשכלה

סקר על הכמות העצומה של ספרי מדע נשכחים שנכתבו בתקופת ההשכלה (מבוסס על למעלה מ-30 ספרי מדע לא מוכרים שפורסמו במאה השנים שבין 1797–1897 בעברית, מהספרייה הלאומית בירושלים ומקורות אחרים) שנכתבו למרות קשיים מרובים, החל מחיפוש שמות לבעלי חיים בעברית, ואפילו לצבעים (השמות לצבעים כחול, אפור סגול וכתום חודשו רק במאה ה-20), חישובים מתמטיים מסובכים בעזרת אותיות עבריות במקום ספרות ועוד. בין כותבי ספרי המדע היו גם סופרים כמו: מנדלה מוכר ספרים (אברמוביץ') ובוקי בן יגלי (ד"ר כצנלסון)

  • "תמול שלשום – הכל עובר", 21.7.72, בתי הקפה הראשונים של תל אביב

למעלה מעשרה בתי הקפה הבוהמיינים, הראשונים והנשכחים של תל אביב, כשעדיין ניתן היה לדובב חלק ממייסדיהם ומיושביהם: "קפה ליפשיץ" בנווה שלום, אותו תיאר ש"י עגנון ובו ישבו בין השאר דיזנגוף וש. בן ציון. "קפה לורנץ", מלון "בלה וויסטא", ה"קזינו" מלא הדמיון שעל חוף הים שנבנה "בהתאמצות ממונית גדולה". בתי הקפה של "אלטשולר", "גדנסק", ואחריהם "שלג הלבנון" בו ישבו שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג אשר עברו משם לקפה "רצקי" של חבורת "כתובים" ועד לראיון ראשון עם לובה צפוני, המייסדת המיתולוגית של קפה "כסית".

  • "רקוויאם לרומן הזעיר", 7.6.68, חוברות "הרומן הזעיר"

מאות הספרונים הפופולריים והנשכחים של שנות ה-40 שכללו סיפורי מתח בלשיים ורומנים והסיפורים שמאחורי כתיבתם. הסופר אביגדור המאירי סיפר כיצד ייסד את הוצאת היומן הזעיר שפורסם מדי שבוע, מי הם האנשים שכתבו אותם ומי הסופרים שתרגמו אותם לעברית בשמות בדויים.

  • "מבטי האוהבים וחליל הרועים", 22.12.67, גלויות ישנות

על אספני גלויות יהודיות וארץ-ישראליות, מראשית המאה שעברה: גלויות רומנטיות לאוהבים עם שירים ביידיש ועד לגלויות פטריוטיות של "רועה עברי" המחזיק ספר בידו וצופה לאופק, או צילום עם הכותרת "שוטר יהודי בתל אביב אגב מילוי תפקידו, ממלא חובתו לקרן הקיימת". נופים נשכחים מראשית ההתיישבות והרבה קוריוזים משונים וגלויות מוזרות.

  • "והביאו ממני שלומים ואגרות", 30.12.88, נוסחי מכתבים ישנים

"איגרונים" רבי קסם, שפורסמו לפני 150–200 שנה, רבים מאוסף דוד ווינפלד, ובהם הצעות ונוסחים מוכנים למכתבים בעניינים שונים ובעיות נפוצות באותה התקופה, מנוסחים בשפה נמלצת כגון הצעת מכתב לבעל סרבן-גט הנפתח במילים "הוי מתעקש עד מתי תהיה לי למוקש?", מכתב תלונה על סבלה של בת נשואה שחותנתה מתעללת בה "למשרתת שמוה, להכין אוכל למו, אהה!", ועד להצעות השתדכות לבחור "המרחף על כנפי רוח שכלו".

  • "מה נשמע בשנת תרפ"ב?", 8.9.72, חיי יום-יום בשנות העשרים

לפני חמישים שנה בדיוק: הסיגריות הפופולריות הן "החתול השחור" ו"אחדות" בראינוע מציגים את "קלאופטרה, דרמה מימי הקדמונים עם הגבירה תדה ברה" ו"הפילם 'הדמה עם הקמליות' ובו משחק חי, פזיז, מתפעם, משתומם ונוגה גם יחד", בין המופעים "נשף אגדתי עם ריקודים של מצב רוח". המכוניות היו "האפמוביל" והחידוש: "פורד עם מזיז-עצמו". וגם אסונות: "אתמול עבר אבטומוביל על מר קיפניס, ההלוויה מחר" ועוד אסון: "מאדים מתקרב אל כדור הארץ" .

  • "המוזות שברחוב טרומפלדור", 9.8.74, בית הקברות הישן

על הכתובות הסנטימנטליות והטרגיות שבבית הקברות הישן של תל אביב: מצבות מסוגננות כמו למשל בדמות הגמנסיה הרצליה, מצבות דמויות אובליסקים, ספרים, עצים גדועים ועל המצבות דברי נהי ויגון לפעמים בני 70 (!) שורות, ביניהם כתובות כגון "נקטפה בעצם עלומיה ממחלת החולירע האכזרית" או "הוד פניה כשמי מזרח ירושלים אחרי המלקוש/הליכותיה כפרפר קיץ בגן שושנים" וגם "שלום לך אב יקר/אבינו בקבר האם לך קר?".

  • "הימים היפים" ופרצופם המכוער, 13.12.74, האמת שמאחורי הנוסטלגיה

הימים היפים לא היו יפים כל כך, על פי מסמכי התקופה, כולל צילומים ותחריטים, על חולי נפש המוחזקים בתוך כלובים "בבניין המפואר של בית אוסף המשוגעים", על דרכי ריפוי טלפוניים מיוחדים: "במושבה עקרון אשה קשתה ללדת, ויעשו תליפון להקדוש ברוך הוא כדי שישמע הצעקות: וקשרו חבל מפי האשה להמשיכו עד בית הכנסת. והקב"ה שמע לקול האשה, וישלח את דר' וויצבק ויוציא את הילד נתחים נתחים". וגם פרסומות גדולות ל"עשבים מרעילים" כמו חשיש שבעזרתם "אתה מרגיש עצמך שמח ומופיעות בחלומך בחורות יפות רבות".

על עיתון הרכילויות והסנסציות שיצא בארץ בשנות ה-30, והסיפור על עורכו, אלכסנדר זאובר. העיתון כלל לא רק סיפורי רכילות עסיסיים אלא גם גילויי שחיתות. הסיפורים כללו לא פעם את שמו המלא של נשוא הסיפור ואף את כתובתו, מעוטרים בכותרות כמו "התעלסו באהבים – בחדר המתים" או: "שליחי העם לקונגרס בבזל מתהוללים בקברטים", או הסיפור על "ילד הפלא בכינור" אשר התנצר ונשא לאישה את המליונרית נורה ניקולס ושמו יהודי מנוחין.

  • "תל אביב הנעלמת", 9.7.71, הרס הבניינים הנאו-קלאסיים

של ראשית הבניה בתל אביב שנהרסים זה אחר זה. על האדריכלים שנו אותם כגון אלכסנדר ברוולד, יהודה מגידוביץ, יוסף ברלין ועוד., בין השאר, על בני משפחתם שעדיין חיו אז ומן הארכיונים הפרטיים שלהם שנותרו. (רוב הבניינים המיוחדים שצולמו לכתבה נהרסו בינתיים).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:תמר_מרוז&oldid=37044564"