רפאל הלפרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפאל הלפרין
רפאל הלפרין, 1950

רפאל הלפרין (תרפ"ד, 1924כ' באב תשע"א, 20 באוגוסט 2011) היה איש עסקים, פעיל ציבור חרדי ישראלי, עורך האנציקלופדיה לבית ישראל והמייסד של רשת אופטיקה הלפרין. בעברו היה מתאבק בסגנון היאבקות מקצוענית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלפרין, בן זקונים מתוך תשעה ילדים, נולד בווינה ליעקב הלפרין, שהיה בנקאי, סוחר נפט ובעל חברה למסחר בכתבי יד עתיקים, ולחיה לבית דלמן. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 עלתה המשפחה לארץ ישראל. האב רכש קרקעות בבני ברק והקים את שכונת זיכרון מאיר על שם רבי מאיר יהודה שפירא מלובלין. הלפרין התחנך בשורה של בתי מדרש מן הזרם הליטאי. כילד למד בתלמוד תורה "הסתדרות החרדים" ו"סיני" בתל אביב. בגיל 13 למד בישיבת "תפארת ישראל" בחיפה, בגיל 15 עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים, ובגיל 17 בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. באותה תקופה היה מקורב לחזון איש. בשנת 1944, בהיותו בן עשרים, נישא לצפורה, ולזוג נולדו חמישה ילדים. מיד לאחר נישואיו עסק בעסקי היהלומים, בעיקר בבית המלאכה שלו בירושלים.

בגיל 19 החל לעסוק בפיתוח גוף. לאחר שנתיים של לימוד עצמי בארץ ישראל נסע בשנת 1947 לאמסטרדם, לפראג ולפריז, שם הופיע לראשונה, ומשם לסבב הופעות באנטוורפן. בשנת 1948 שהה בארץ כמתנדב במלחמת העצמאות. בשלהי 1948 נסע להתאמן בפנסילבניה ובניו יורק, שם הרבה להופיע בטלוויזיה.

ב-1950 שב לישראל עם ציוד להקמת מכוני כושר. הקים את "מכון שמשון" שהיה בעל כמה סניפים, ועוד כתריסר מכונים על ידי תלמידיו ובהדרכתו. יזם את תחרות "מר ישראל", שאף זכה בה בעצמו כ"מר ישראל המקצועי".

לדבריו, אחד המניעים שדחפו אותו להיות מתאבק היה אנטישמי שהכה אותו כשהיה ילד באוסטריה. במהלך שנות ה-50 עסק בעיקר בהיאבקות מקצועית בארצות הברית. למרות טענותיו בעיתונות שהקרבות בהם השתתף לא היו מבוימים, הלפרין השתתף בקרבות סמליים, בהם גילם את "היהודי הגיבור" מול מתאבקים אשר גילמו דמויות "רעות" (והיו למשל לבושים כנאצים). בין סמליו של הלפרין, באותה תקופה, היו מכנסי היאבקות ומגפי היאבקות עם מגן דוד.

בשנים 1952 ו־1957 זכה הלפרין ב"אליפות העולם" בהיאבקות, במסגרת הפדרציה להיאבקות מקצועית בה היה חבר. במסגרת הקריירה שלו ביקר באיראן של תקופת השאה מוחמד רזא שאה פהלווי ונפגש עמו, ולפי ספרו נהיה חבר של כבוד באחים המוסלמים. בשנים אלו התאבק בדרום אפריקה, שם התפרסם כששהה בכלוב עם זוג אריות במשך 5 דקות, וקיבל על כך במתנה גור אריות.

בשנת 1957 הקים חברת יצוא לאפריקה בשם "אפיסקו". בשהותו באפריקה התיידד עם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. באותה תקופה השתתף כשחקן בסרט "טבריה".

בשנת 1958 הקים בארצות הברית, יחד עם תשעה בעלי מניות נוספים, חברה בשם "אמריקאן אוברסיז פוד סנטרס", שמטרתה לנהל בישראל רשת של בתי-קפה ומסעדות כשרים. בסוף 1958 פתחה הרשת את קפה "ניו-יורק" ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בניהולו של הלפרין. בשנת 1961 מכר הלפרין את ציודה של המסעדה, ועקב כך הורשע בשנת 1965 במכירת ציוד המסעדה ללא רשות בעלי המניות ובהשמטת רישום מכירה זו מספרי החשבונות של המסעדה.‏[1] בערעור שהגיש לבית המשפט העליון זוכה מחלק מהאישומים, ועונשו הופחת לשנה מאסר על תנאי וקנס של 4,000 לירות.‏[2]

בשנות ה־60 הקים את רשת מכוני הכושר וההרזיה "טרקלין ונוס" וכן הרחיב את פעילות "מכון שמשון", שהיה המכון הראשון בישראל לפיתוח הגוף, בתל אביב.‏[3]

בשנת 1961, לאחר 17 שנות נישואין, נפרד מאשתו, ונישא באותה שנה לברטינה (ברטי), ילידת בריסל.

בשנת 1963 פתח את מסעדת "ברטי", כשם אשתו השנייה, ברחוב בן-יהודה בתל אביב. על מעשיו במסעדה זו אמר בג"ץ, בעקבות עתירה שהגיש הלפרין: "העותרים גילו עזות מצח בלתי רגילה במעשיהם הבלתי חוקיים. הם הפרו וחזרו והפרו את חוקי הבנייה".‏[4]

בשנות ה-70 היה הראשון בישראל שהפעיל עסק לשטיפת מכוניות, "רחץ וסע" שמו, במתחם הבורסה ברמת גן. היה חלוץ בהקמת קייטנות ספורט בשם "קייטנת שמשון" שזכתה בשעתו להצלחה גדולה יחסית.

בשנת 1967 עמד לדין, בבית משפט השלום בתל אביב, לאחר שבתחרות היאבקות מבוימת שקיים ב-18 ביוני 1966, באצטדיון בלומפילד, ביקש ממתאבק אחר שכינויו "אחמד פואד" לתקוף אותו, מעשה שגרם להתנפלות הקהל על המתאבק "הערבי" עד שהמשטרה נאלצה לפזר את ההמון בגז מדמיע‏[5]. בכתב האישום נאשם הלפרין ב"עשיית מעשה העלול לגרום להיזק ציבורי והתנהגות במקום ציבורי העלולה לגרום להפרת השלום". לתשומת לב רבה זכה "ניצחונו" על המתאבק "הנמר הירדני" "אבו ענתר" בהיכל הספורט יד אליהו. הלפרין מעולם לא הודה כי קרב זה היה מבויים.

בשנות ה-70 למד הלפרין קראטה ואמנויות לחימה שונות במזרח הרחוק, באוקינאווה, ובעיקר ביפן, שם קיבל דרגת דאן 5. במלחמת יום כיפור ערך מאות הופעות קראטה בפני חיילים והפגין את כוחו בשבירת ערימות לבנים.

ב־1974 התמודד בבחירות לראשות עיריית תל אביב, בראש רשימה שנקראה "שינוי" (אינה קשורה למפלגת שינוי). באותה תקופה ארגן כנס בהיכל הספורט יד אליהו, בקריאה לשלטונות ברית המועצות לשחרר את אסירי ציון ובראשם נתן שרנסקי.

באותה שנה החל בתהליך של שיבה לאורח חיים דתי, אם כי לטענתו מעולם לא עזב את העולם החרדי, גם בתקופת פעילותו כמתאבק. הוא מכר את כל עסקיו והתמסר ללימודי תורה, כשהוא שוהה כל היום בישיבה בבני ברק, אותה הקימה משפחתו על שם אביו. לפרנסתו פתח לאשתו חנות תכשיטים בבני ברק, בשם "ברטי תכשיטים".

בבחירות לכנסת ה-10, בשנת 1981, הריץ רשימה בשם "עוצמה", אך זכה ב-839 קולות בלבד.

ב-1988 החל לעסוק באופטומטריה. עסקי האופטיקה גדלו והפכו בשנות ה-90 לרשת אופטיקה הלפרין. בשנות השפל הכלכלי שבאו עם האינתיפאדה השנייה הציע הלפרין משקפיים במחירים סמליים למעוטי יכולת. ב-2008 הודיע על פרישתו מעסקי "אופטיקה הלפרין", והעביר את הבעלות על הרשת לילדיו.

בסוף שנות ה-90 הקדיש מזמנו למאבק "זעקת השבת", לטובת השבתת בתי עסק ביום השבת. ארגן כנס גדול בהיכל הספורט יד אליהו, בו השתתפו רבנים רבים, ובהם שמואל הלוי וואזנר, ישראל מאיר לאו והאדמו"רים מגור, ויז'ניץ וצאנז. יזם הקמת מועדון צרכנים שחבריו מתחייבים לבצע קניות מעסקים שומרי שבת בלבד, אך יוזמתו לא צלחה. הוא תרם צופרי שבת לשכונות חרדיות, ולמורת רוחם של רבים משכניו, על גג ביתו בבני ברק הציב מספר צופרים שהשמיעו לכל האזור מוזיקה חסידית כאות לזמן כניסת השבת.

עסק בפילנתרופיה ותרם מהונו למטרות גמילות חסדים בציבור החרדי. תרם לשיפוץ בתי כנסת, רכישת ארונות קודש והקמת מקוואות בקהילות חרדיות רבות ברחבי הארץ.

במשך עשרות שנים התגורר בתל אביב, ובשנות ה-90 העתיק את מגוריו לבני ברק. מאשתו ברטי נולדו לו שבעה ילדים. חתנו הוא הפרסומאי מאיר גל.

נפטר ב-20 באוגוסט 2011 בגיל 87, לאחר מאבק במחלה קשה. נקבר בחלקה המשפחתית בבית הקברות שומרי שבת, בסמוך לקבר אביו, מקים בית הקברות.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל היותו מיוחס לרש"י, ערך מחקר על רש"י בהיבטים שונים, החל משיטתו בדקדוק וכלה בהערותיו בקבלה. המחקר כולל גם את הייחוס המשפחתי של רש"י ותולדות חייו. מחקר זה פרסם הלפרין בארבעה ספרים על תולדות רש"י ותורתו.

הלפרין ערך מחקרים בנושא גנאלוגיה יהודית על משפחות יהודיות. את מחקריו, הכוללים בעיקר אילנות היוחסין, ביסס על ספרות בנושא ועל ראיונות שקיים עם אדמו"רים בנושא שושלות החצרות השונות. את ממצאיו בנושא פרסם בספר אטלס עץ החיים המכיל שישה עשר כרכים.

בשנת 2010 פרסם את ספרו "דיוקים בתורה", ועם נותני ההסכמה לספר נמנה הרב ברוך דב פוברסקי. כעבור זמן הופץ מכתב מהרבנים נסים קרליץ ומיכל יהודה ליפקוביץ, אליהם הצטרף גם הרב פוברסקי, בו יצאו נגד הספר בטענה שיש בו פירושים מסולפים. תחילה פורסם כי הלפרין מתכוון לתקן את הדברים השנויים במחלוקת, אולם כעבור מספר חודשים הוא שלח מכתב לרב קרליץ בו קבל על ההתנגדות לספר וטען שתלמידי חכמים אישרו את תוכנו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אטלס עץ החיים - ספר מחקר בגנאלוגיה יהודית (16 כרכים) על קשרי משפחה מהתנ"ך ועד ימינו
  • זירת חיי - אוטוביוגרפיה, במהדורה מאוחרת שונה השם לזירות חיי ונוספו פרקים ונעשו שינויים במבנה הספר.
  • במחיצת החזון אי"ש - על קשריו עם החזון אי"ש
  • רש"י חייו ופירושיו - ארבעה כרכים על רש"י, תולדות חייו ושיטתו ההלכתית והעיונית בתנ"ך, גמרא ושו"ת
  • אנציקלופדיה לבית ישראל (עורך)
  • דרכי הקדוש ברוך הוא
  • דיוקים בתורה (בראשית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רפאל הלפרין נידון למאסר על מכירת ציוד ללא רשות הבעלים, דבר, 16 בדצמבר 1965
  2. ^ ע"פ 466/65 רפאל הלפרין נגד היועץ המשפטי לממשלה, פד"י כ (3) 449, ניתן ב-14.7.1966
    בוטל עונש המאסר לרפאל הלפרין, דבר, 15 ביולי 1966
  3. ^ גיל סדן, האושר בעקבות הכושר, דבר, 3 בפברואר 1967
  4. ^ בוטל צו על תנאי לבקשת רפאל הלפרין, דבר, 26 ביולי 1965
  5. ^ יהושע כהנא, ההיאבקות היתה מבויימת... ניצחונו של הלפרין נקבע מראש, מעריב, 29 במרץ 1967