יעקב שבתאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב שבתאי
צלם: ישראל סימיונסקי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 במרץ 1934
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 באוגוסט 1981 (בגיל 47)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19551981 (כ־26 שנים)
צאצאים חמוטל שבתאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ברנשטיין (1978) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב שבתאי (כ"א באדר ה'תרצ"ד, 8 במרץ 1934ד' באב ה'תשמ"א, 4 באוגוסט 1981) היה סופר עברי, מחזאי, פזמונאי, תסריטאי ומתרגם, הנחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית.

חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון על ביתו של יעקב שבתאי ברח' לוריא 1 בתל אביב

שבתאי נולד וגדל במעונות עובדים בתל אביב, להורים ממעמד הפועלים יוצאי פולין. בנעוריו היה חבר תנועת "השומר הצעיר". שירת בנח"ל ואחרי שחרורו בשנת 1955 עבר לקיבוץ מרחביה, שם כתב פזמונים ועסק בחקלאות. לפרסומו הראשון זכה ב-1964 כשזכה בשני פרסים לכתיבת מחזות.[1] עשר שנים חי במרחביה ובשנת 1966 חזר לתל אביב והחל לשקוד על כתיבת ספרים ומחזות. ב-1969 זכה בפרס מטעם כתב העת "קשת" על הסיפור הקצר "הדוד פרץ ממריא"[2], שב-1972 יצא לאור בקובץ סיפורים קצרים שעל שמו נקרא. הסיפור הוסרט לסרט טלוויזיה בידי מיכל בת-אדם, עבור הטלוויזיה הישראלית ב-1993[3]. ב-1970 תרגם לעברית את הסרט "ניקי כלב הפרא".

עיקר פרסומו בא לו מהרומאנים "זיכרון דברים" (1977) ו"סוף דבר" (1984). ספרים אלו מתאפיינים במשפטים ארוכים ומורכבים, ובהתמודדות בלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחוויית המוות המתקרב של הדמויות. ברומאנים אלה נעשה שימוש מתמיד בנקודת תצפית משולבת. הספר "זיכרון דברים" (שאף עובד לקולנוע) מתאר את חייהן של שלוש דמויות, על רקע קשרי המשפחה שלהן ועל רקע תל אביב, ההולכת ומשתנה. "סוף דבר" הוצא לאור רק אחרי מותו של שבתאי, והוא מתאר את מאיר, מהנדס תל אביבי בשנות הארבעים לחייו, המתמודד עם ההכרה הפתאומית בדבר מותו המתקרב. שני הרומאנים הללו נחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית.

שבתאי התפרסם גם הודות למחזות שכתב שהוצגו בתיאטרון הבימה: "כתר בראש" על ימיו האחרונים של דוד המלך ו"נמר חברבורות" על אדם שמגיע בשנות העשרים מפורטוגל לתל אביב עם חלום להקים בה קרקס. הוא פרסם גם ספר ילדים בשם "המסע המופלא של הקרפד" (1967), הבנוי כמחזה אלגורי בחרוזים.

נודעו גם פזמוניו, בהם "השיר על שרה אהרונסון", "אהובתי שלי לבנת צוואר", "לפנות ערב" ("בין ברושים"), "עם רדת יום", "שיר הכרם" "קנקן תירוש" ו"הרחק בלילה". הוא גם תרגם שירים מצרפתית ומיידיש. על תרגומיו המוכרים נמנים "אם נדע לאהוב", "הגבירה בחום", "מרש הדייגים", "עץ התפוח" ו"בדומיה". בין שיריו היה גם "שיר ההד", שבוצע על ידי אריק לביא ב-1958, המקביל מקומות בארץ ישראל התנ"כית לתחושות ורגשות.

בשנת 1974 כתב שבתאי את תסריט הסרט "עיניים גדולות" במשותף עם אורי זוהר שאף שיחק בתפקיד ראשי. יחד עם זוהר שיחקו בסרט אריק איינשטיין, צבי שיסל, ושתי נשותיהם של זוהר ואיינשטיין, אליה שוסטר וסימה אליהו.

שבתאי, שגדל בבית מפא"יניקי, נודע בדעותיו השמאלניות. למרות זאת, מפלגת "התחיה" הימנית עשתה שימוש, ללא אישור, בתמונת נעורים של שבתאי, כסמל התנועה.

ב-4 באוגוסט 1981, לקה שבתאי בהתקף לב. בניידת טיפול הנמרץ שהוזעקה, היה ד"ר סטפן לנדס, הוא עלה לביתו של שבתאי, ופיקח על העברתו לניידת. במבוא הבית קיבל לנדס החלטה רפואית, ובו במקום ביצע ניתוח חירום, פתח את חזהו של שבתאי, ועיסה את לבו. שבתאי הובהל לבית החולים, אך לבו לא עמד בכך, והוא נפטר באותו לילה.[4]

הוא נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.[5] רחוב על שמו בתל אביב נקבע ב-1999.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לעדנה שבתאי (בנעוריה עדנה הנגבי), מחברת הספר "והרי את", ולהם שתי בנות: הד"ר חמוטל שבתאי (רופאה פסיכיאטרית וסופרת)[6] ואורלי פוקס-שבתאי (פסיכולוגית קלינית)[7]. בנוסף היה בקשר רומנטי עם דליה גוטמן, שילדה לו בת, נועה.[8] אחיו הוא המשורר אהרן שבתאי ואחייניתו היא המשוררת ננו שבתאי. לשבתאי אח צעיר נוסף, יואל (תו), נגן-עוגב וצייר, שהתגורר שנים רבות בדרום צרפת, ונפטר שם.[9]

בשנת 2014 הוקרן בפסטיבל דוקאביב סרטה של בתו נועה שבתאי, "אבא שלי יעקב שבתאי".[10]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרון דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן על רקע תל אביב של שנות השבעים שיצא לאור בשנת 1977, המתאר סדרה ארוכה של דמויות, הקשורות זו בזו בקשרי משפחה וקשרי היכרות אחרים. נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית. ב-1995 עובד לקולנוע בבימויו של עמוס גיתאי.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן השני מאת יעקב שבתאי שיצא לאור ב-1984, שלוש שנים לאחר מות מחברו, שטרם הספיק להשלימו. את הכתיבה השלימו אלמנתו עדנה והעורך דן מירון בהסתמך על טיוטות ששבתאי הותיר בעיזבונו. הספר נחשב, לצד קודמו "זיכרון דברים", לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית המודרנית.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה עבור המחזה "המסע אל ארץ התוף" (1970) בביצוע תיאטרון החאן הירושלמי.

נמר חברבורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומדיה אבסורדית על פינק החולם להקים קרקס על חולות תל אביב. המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון חיפה ב-1974 בבימויו של עודד קוטלר עם יוסי ידין בתפקיד הראשי, ושנית בתיאטרון הבימה ב-1985 בבימויו של חנן שניר ובעיבודם של חנן שניר ועדנה שבתאי. נוסח זה הועלה שוב בהבימה ב-2006. הנוסח הראשון מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) והנוסח השני יצא לאור בספר נפרד, גם הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1985).

הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות "האכארנים" של אריסטופאנס. המחזה הועלה בתיאטרון חיפה במרץ 1976 בבימויו של עודד קוטלר, בתפקיד הראשי אורי זוהר ועם אמנון מסקין, מכרם ח'ורי ושמוליק קלדרון. המחזה מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.

ברקיע השביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביו בעקבות "המעגל" של ארתור שניצלר. המחזה הועלה במסגרת פסטיבל עכו בבימויו של ישראל גוריון עם מוזיקה מאת שלמה גרוניך. המחזה מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.

חיי קאליגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.

דון ז'ואן ושיפל חברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה, קומדיה תל אביבית המתרחשת במגרש למכירת מכוניות משומשות, הוצג בתיאטרון חיפה בשנת 1977 בבימויו של עודד קוטלר ומופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.[11]

כתר בראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה על ימיו האחרונים של דוד המלך. המחזה עוסק במאבק הירושה, כאשר בת שבע ונתן טוענים שדוד הבטיח כי ימליך את שלמה, אך אביתר הכהן ושר הצבא יואב תומכים באדוניה, בעוד דוד עצמו מסרב להכיר בכך שזמן כהונתו כמלך עומד להסתיים. המחזה הוצג בתיאטרון הקאמרי בשנים 1969–1970 בבימויו של שמואל בונים ובכיכובם של אבנר חזקיהו ודבורה קידר. מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995).

אוכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומדיה סאטירית המבוססת על הסיפור המקראי של גזל כרם נבות על ידי אחאב (ספר מלכים); המחזה הועלה בתיאטרון החאן ב-1979 בבימויו של אילן רונן עם עליזה רוזן וששון גבאי בתפקידים הראשיים, בתיאטרון גשר ב-1999 ושוב בתיאטרון החאן ב-2011 בבימויו של מיכאל גורביץ' עם תפאורה הכוללת תמונה גדולה של מתחם הולילנד בירושלים. המחזה מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.

מעשה ירושלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה שטרם הוצג בתיאטרון מקצועי המבוסס על אגדה יהודית מהמאה השתים עשרה. המחזה מספר על דיהון בן שלמון, בנו של סוחר יהודי מירושלים שלאחר טביעת ספינתו מגיע באורח פלא לארץ השדים, ושם הוא נושא לאישה את לילית, בתו של אשמדאי. חלקים מהמחזה הועלו במסגרת ההצגה שדים של תיאטרון בית הלל באוניברסיטה העברית בירושלים ב-2009. מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.

המאנדראגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד חופשי לקומדיה "לה מנדראגולה" מאת ניקולו מקיאוולי אשר הועלה בתיאטרון חיפה ב-1971 בבימויו של מייקל אלפרדס והועלה שוב בתיאטרון בית ליסין ב-2011. המחזה מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.

מתום פרשת חייו של הנס וואלדמאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזה הראשון של שבתאי אשר נכתב ב-1963 ועוסק בישראלי יליד גרמניה הבא לבקש את ירושת משפחתו 11 שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה. על אף שלא הושלם מעולם, המחזה הוגש למועצה לתרבות ולאמנות וזכה בפרס הראשון בפברואר 1964. המחזה מופיע בגרסתו הלא גמורה בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.

מחזות שתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המסע המופלא של הקרפד (תל אביב: ספרית פועלים, 1965) - ספר ילדים
  • הדוד פרץ ממריא (תל אביב: ספרית פועלים, 1972) - קובץ סיפורים
  • עיניים גדולות (עם אורי זוהר, 1974) - תסריט
  • זיכרון דברים (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1977) - רומן
  • סוף דבר (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1984) - רומן
  • שירי הזמר (תל אביב: זמורה ביתן, 1992) - קובץ שירים
  • נמר חברבורות ואחרים (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1995) - קובץ מחזות
  • כתר בראש ואחרים (תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1995) - קובץ מחזות
  • קרקס בתל אביב (תל אביב: הספרייה הקטנה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2006) - קובץ סיפורים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב שבתאי זכה בשתי תחרויות למחזה מקורי, דבר, 20 במרץ 1964
  2. ^ יעקב שבתאי זכה בפרס "קשת" בעד הסיפור הקצר, על המשמר, 15 בינואר 1969
  3. ^ ג. עיטור, הדוד פרץ ממריא בקרוב, חדשות, 7 באפריל 1993
  4. ^ אלישע פורת, הדבר גובל בשערורייה, ייסוריו של יעקב שבתאי כסופר מתחיל, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
  5. ^ יעקב שבתאי באתר GRAVEZ
  6. ^ מאיה פלדמן, "אבא רצה להיות פרה קדושה", באתר ynet, 7 באוגוסט 2006
  7. ^ יוסי קליין, שובו של הפליק בטוסיק, באתר הארץ, 14 ביולי 2004
  8. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, אני נועה, בתו מחוץ לנישואים של הסופר יעקב שבתאי, וזה הסיפור שלי, באתר הארץ, 1 במאי 2014
  9. ^ אהרן שבתאי מספר על פטירתו של האח יואל בשיר "יואל"; אתר למנויים בלבד אהרן שבתאי, שירים | בְּכָל יוֹם הָעוֹלָם בּוֹכֶה עַל מוֹצַרְט, באתר הארץ, 27 באפריל 2021
  10. ^ ״אבא שלי יעקב שבתאי״ באתר דוקאביב
    אתר למנויים בלבד מורן שריר, ניסיון רטרואקטיבי ליצור אבא, באתר הארץ, 19 במאי 2014
  11. ^ "דון ז'ואן חוזר", תיאטרון 33, עמ' 72-40.
  12. ^ אתר למנויים בלבד גפי אמיר, גם לסופר מפורסם מותר למות בפרטיותו, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2019
  13. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, עדנה שבתאי מספרת על חייה לצדו של יעקב שבתאי, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2019
  14. ^ אתר למנויים בלבד אמיר אוריין, הופעת "עולם ללא אשמים" היא מאורע חשוב, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2021
  15. ^ אתר למנויים בלבד שירה סתיו, עידו בסוק טווה בשקדנות מרשימה את קורות חייו ויצירותיו של שבתאי, באתר הארץ, 2 באפריל 2023