נחום גוטמן

נחום גוטמן
תאריך לידה	5 באוקטובר 1898
מקום לידה	טלנשטי, בסרביה
תאריך פטירה	28 בנובמבר 1980
מקום פטירה	תל אביב
לאום	יהודי, ישראלי
תחום יצירה	ציור, פיסול, כתיבה
זרם באמנות	אסכולת ארץ ישראל

שחזור הסטודיו של גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק

קבריהם של נחום גוטמן ואשתו עליהם נחקקה חתימתו המפורסמת

לוחית זיכרון על ביתו של נחום גוטמן ברח' אחד העם 136 בתל אביב

נחום גוטמן (5 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) צייר, פסל וסופר ישראלי, איש תל אביב.

קורות חייו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית), לסופר שמחה בן-ציון, יליד העיירה אף הוא, ולאשתו רבקה. ב-1903 עבר עם הוריו לאודסה, שם לימד אביו עברית ב"חדר המתוקן". כבר בילדותו חשק גוטמן במקצוע אמנותי.‏

בשנת 1905 עלתה המשפחה לארץ ישראל. גוטמן חי את שנותיו כילד בשכונת נווה צדק. בתחילה למד גוטמן בבית הספר לבנות בנווה צדק, שאביו שימש בו כמורה, ומאוחר יותר בבית הספר של חברת "עזרה".

בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן. המשפחה עברה להתגורר בשטח שכונת "אחוזת בית". גוטמן החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד גוטמן ציור אצל הציירת אירה יאן.

גוטמן הנציח את העיר שנולדה ברישומים ובכתבים, המהווים מקור חשוב לאווירה ששררה אז בעיר המתפתחת. לימים נקרא לעצב את סמלהּ של העיר.

למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנת 1918, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1920–1926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו, שיצאו לאור בברלין, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים.

בשובו לארץ ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

נחום גוטמן אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ונחשב לחלוץ איור ספרי הילדים בארץ. אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.

בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).

ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה חבר במערכת העיתון. הייתה לו פינה קבועה בעיתון, ובה סיפורים בהמשכים שאייר, שקובצו מאוחר יותר לתוך ספריו.

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס.

במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים"‏. יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978. בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר רחבת הכניסה המערבית למגדל שלום. נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.

יצירתו

בציוריו האור והצבע בוהקים. מטרתו לתפוש את מושג האור, ולא זמן מסוים ביום, ועל ידי כך ליצור אווירה ים תיכונית. גוטמן התמקד באדם כנושא המסר, עבודת האדמה חגיגית, הדמות מונומנטלית. המאפיינים הסגנוניים של גוטמן הם:

• דמויות מסיביות, כבדות ומלאות.
• ניגודים צבעוניים חריפים, צבעים טהורים במשטחים רחבים שיוצרים הרמוניה.
• קומפוזיציות פשוטות

בין יצירותיו:

• נושאת האלומות
• לפני הסער
• הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה

ספריו לילדים

• בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶך זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּיָה (1939) — מסע הרפתקאות באפריקה, בו נפגש המספר-הצייר עם הג'ונגל ושוכניו ומצטרף אל משלחת המחפשת את אוצרו של שליט אכזר.
• ביאטריצ'ה או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס (1942) — כלבה ששכלה את גוריה מיניקה גור-אריות בגן-החיות של פריס, ובהגיעה לפסגת תהילתה נהרגת בשוגג על ידי "בנה" המאומץ.
• הרפתקאות חמור שכולו תכלת (1944) — קורותיו המופלאות של חמור, שיד נעלמה כיוונה אותו להיות שליח-גורל ותמרור בחייהם של בני-אדם.
• החופש הגדול או תעלומת הארגזים (1946. פרס למדן) — צמד גימנזיסטים יוצא בקיץ לעבוד בבציר ונקלע להרפתקה ששותפים בה חיילים טורקים וארגזי-ישועה מסתוריים.
• סיפורים מצוירים (1950) — עשה סיפורים, רובם מהווי תל אביב הקטנה ומיעוטם פרקים מתוך סיפורים קודמים.
• כאשר היית קטן (1958) — סיפור לפעוטות.
• שביל קליפות התפוזים (1958. עיטור אנדרסן) — סיפור הרפתקה מימי גירוש תל אביב במלחמת-העולם הראשונה.
• עיר קטנה ואנשים בה מעט (1959) — סיפורים ופרקי-הווי על ראשית תל אביב.
• שתי אבנים שהן אחת (1968) — סיפור על רקע מלחמת העצמאות.
• כל הרוצה להיות רב-חובל יקרא מעשה זה (1969) — חבורת נערים תל אביבית מפליגה בסירה למצרים.
• אניית הכושים (1978) — ראשיתו של סיפור [שלא הושלם] על הפלגה באניית צליינים.
• בין חולות וכחול שמיים (1980) — פרקים אוטוביוגרפיים.

ספרים באיורו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• איורים יחד עם ברורית אונה לספרו של לוין קיפניס "וכה אמר סבא", הוצ' ספרים א.י. שטיבל, חברה בע"מ, תל אביב, 1933
• אני אוהב לציֵּר; ציורים: נחום גוטמן; שירים: מירה מאיר, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ג 1972. (זכה בציון לשבח מטעם האגודה הבינלאומית לספרות ילדים (IBBY)‏

השכלה

• 1908 – גימנסיה "הרצליה", תל אביב
• 1912 – אמנות, בצלאל – האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
• 1920-26 – אמנות, וינה, ברלין ופריז

פרסים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• 1938 – פרס דיזנגוף לציור, עיריית תל אביב-יפו, תל אביב
• 1955 – פרס סיציליה לצבעי מים, ביאנלה סאן-פאולו, ברזיל
• 1956 – פרס דיזנגוף לציור, עיריית תל אביב יפו, תל אביב, על ציורו "מרכבה"‏
• 1958 – פרס למדן לספרות ילדים, על ספרו "החופש הגדול או תעלומת הארגזים" (תל אביב 1958)
• 1962 – עיטור כבוד על שם אנדרסן מטעם האגודה הבינלאומית לספרות ילדים (IBBY), על ספרו "שביל קליפות התפוזים" (תל אביב תשי"ח)‏
• 1964 – פרס יציב לספרות הילדים, על מפעל חייו‏
• 1969 – פרס פיכמן לספרות ואמנות מטעם האיגוד העולמי של יהודי בסרביה, על מפעל חייו‏
• 1974 – דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב
• 1976 – יקיר תל אביב
• 1978 – פרס ישראל לספרות ילדים‏

אמנות במרחב הציבורי

• 1961 – קיר פסיפס, בית הרבנות הראשית, תל אביב
• 1966 – "הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה": קיר פסיפס, מגדל שלום, תל אביב
• 1967 – קיר פסיפס, בניין גימנסיה "הרצליה", תל אביב
• 1976 – פסיפס תולדות תל אביב, בחזית בית העיר תל אביב-יפו בכיכר ביאליק (כיום: בחזית מגדל רוטשילד 1 שבשדרות רוטשילד)

לקריאה נוספת

• יהודה האזרחי, נחום גוטמן, תל אביב: מסדה, 1965. (אלבום)
• אהוד בן עזר (עריכה ומבוא), נחום גוטמן, גבעתיים: מסדה, 1984. (אלבום)
• רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
• לאה נאור, צייד הצבעים: סיפורו של נחום גוטמן, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('ראשונים בארץ'), תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים

• נחום גוטמן באוספי מוזיאון ישראל
• נחום גוטמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• נחום גוטמן באתר ארופיאנה (באנגלית)
• אתר מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

• רשימת מאמרים כלליים על באתר רמב"י (עברית) (לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת (עברית) (לועזית)
• גוטמן בבית – ציורים של נחום גוטמן באוספים פרטיים
• נחום גוטמן ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של נחום גוטמן בקטלוג הספרייה הלאומית
• נחום גוטמן, באתר "הספרייה" של "מרכז הספר והספריות בישראל"
• הספרים של נחום גוטמן, באתר סימניה
• מת נחום גוטמן, דבר, 30 בנובמבר 1980, המשך
• נפטר נחום גוטמן, צייר, פסל וסופר, מעריב, 30 בנובמבר 1980
• משה דור, הצייר של ארץ-ישראל צבעונית, אגדית וכשופה, מעריב, 30 בנובמבר 1980
• דוד גלעדי, אגדה ושמה: נחום גוטמן, מעריב, 1 בדצמבר 1980
• משה בן-שאול, נחום, מעריב, 1 בדצמבר 1980
• נחום גוטמן למנוחות, דבר, 2 בדצמבר 1980
• נילי פרידלנדר, תל-אביב נפרדה מנחום גוטמן ז"ל, מעריב, 2 בדצמבר 1980
• שמואל שניצר, הילד הקסום של תל-אביב הקטנה, מעריב, 4 בדצמבר 1980
• משה שמיר, הסתיו האביבי הזה, מעריב, 5 בדצמבר 1980
• יגאל צלמונה, "איש המזרח" של נחום גוטמן, דבר, 26 בדצמבר 1980 (מתוך "אלבום גוטמן", בהוצאת מסדה)
• מנחם רגב, עינו הבוחנת של נחום גוטמן, העלון למורי הביולוגיה, 1994
• בני מאיר, בעין בוחנת על עינו הבוחנת של נחום גוטמן, העלון למורי הביולוגיה, 1995
• שירלי פרסבורגר ושי גל, נחום גוטמן - מעצב התדמית של תל אביב
• עוזי צור, אנשים שהם רחובות, באתר הארץ, 17 בינואר 2008
• עוזי צור, סודות אסורים מהילדות, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
• רוחמה אלבג, אהבתי את ההומור הערבי, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
• כרמית ספיר ויץ, פסיפס: מעט מאוד נותר מישראל של נחום גוטמן, nrg מעריב, 3 ביולי 2012

מפרי עטו:

• ואז התחילו לבנות את תל-אביב, דבר, 21 בספטמבר 1979 (מתוך: נחום גוטמן ואהוד בן עזר, "בין חולות וכחול שמיים", תל אביב: יבנה, 1980)
• פתחתי פה למצויירים, דבר, 5 בדצמבר 1980 (מתוך: נחום גוטמן ואהוד בן עזר, "בין חולות וכחול שמיים", תל אביב: יבנה, 1980)
• בני ציפר, עזבון ספרותי עשיר, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • 10 רשימות מהעזבון, במלאת 30 שנה למותו, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • עם עגנון, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • בממלכת הפלמחים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • שכונת התימנים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • ידיד נעורים ושמו בסוי, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • השמש בשמים נחבאה תחת שבעים צעיפים, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010
  • הקיר הכחול, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010