נחום גוטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום גוטמן
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 15 באוקטובר 1898
מקום לידה טלנשטי, בסרביה, האימפריה הרוסית
תאריך פטירה 28 בנובמבר 1980 (בגיל 82)
מקום פטירה תל אביב, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, פיסול, ספרות ילדים
זרם באמנות אסכולת ארץ ישראל
שחזור הסטודיו של גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק
קבריהם של נחום גוטמן ואשתו עליהם נחקקה חתימתו המפורסמת
לוחית זיכרון על ביתו של נחום גוטמן ברחוב אחד העם 136 בתל אביב

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה28 בנובמבר 1980, רעננה) היה צייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים, 1913-1898[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשט שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית כיום מולדובה), כבן הרביעי מבין חמישה ילדים. בשנת 1903 עבר לאודסה עם הוריו, שמחה בן-ציון[1] ואשתו רבקה, ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.

בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל, תחילה גרו ביפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה, והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. מאוחר יותר למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה להתגורר בבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית המשפחה היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, שהיו מבקרים קבועים בו.

בשנת 1910 נפטרה אמו של גוטמן. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (הלוא היא תל אביב בראשיתה) וסבתו עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. הילד החל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה", ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. באותה תקופה למד ציור אצל הציירת אירה יאן.

מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. בשנתיים אחר כך חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 19201926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו, שיצאו לאור בברלין, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו לארץ ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שנושאי הציור שלהּ היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ, וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

נחום גוטמן אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק, ונחשב לחלוץ איור ספרי הילדים בארץ. אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל ספריו שלו.

בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).

ב-1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה חבר במערכת העיתון. הייתה לו פינה קבועה בעיתון, ובה סיפורים בהמשכים שאייר, שקובצו מאוחר יותר לתוך ספריו.

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס.

במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק גוטמן בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

בשנות ה-50 זכה להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים".‏[2] יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.

בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.

נחום גוטמן נפטר בעיר תל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

הבמאי יונה זרצקי הפיק סרט על נחום גוטמן.

מתעד ראשית תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום מיוחד בעבודתו של גוטמן- כתיבה ואיור, מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, אותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האוטנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאויירים של גוטמן מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה‏[3].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו שחיבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים באיורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה האזרחי, נחום גוטמן, תל אביב: מסדה, 1965. (אלבום)
  • אהוד בן עזר (עריכה ומבוא), נחום גוטמן, גבעתיים: מסדה, 1984. (אלבום)
  • רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
  • לאה נאור, צייד הצבעים: סיפורו של נחום גוטמן, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('ראשונים בארץ'), תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמו המלא שמחה בן-ציון אלתר גוטמן
  2. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.11.
  3. ^ למשל 'תל אביב'- מודי וענת, פרק 1 שדורי קשת, תל אביב, ספריית עידן, הוצ' יד בן צבי 1980, ועוד
  4. ^ צל"ש לסופרים ישראלים, מעריב, 11 במאי 1979.
  5. ^ חולק פרס דיזנגוף במוזיאון, דבר, 28 בפברואר 1956; חולק פרס דיזנגוף לציור ולפיסול, הצופה, 28 בפברואר 1956.
  6. ^ נחום גוטמן – ברשימת הכבוד של "פרס אנדרסן", דבר, 9 באוגוסט 1962.
  7. ^ "פרס יציב" – לנחום גוטמן, דבר, 26 בפברואר 1964.
  8. ^ פרס פיכמן חולק לנחום גוטמן ולברוך האגר, דבר, 23 ביוני 1969.
  9. ^ פרס-ישראל בספרות ילדים לנ. גוטמן, אנדה עמיר ול. קיפניס, דבר, 8 בפברואר 1978.