טרטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טרטו
Tartu
Tartu coat of arms.svg
סמל העיר
Tartu flag.svg
דגל העיר
Tartu Rathaus.JPGבניין העירייה, נבנה ב-1789
מדינה / טריטוריה אסטוניה
מחוז טרטו
ראש העיר אורמאס קרוסה

(Urmas Kruuse)

שטח 38.80 קמ"ר
תאריך ייסוד 1030
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

102,414‏  (נכון ל-2008)
2,640 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 58°22′00″N 26°43′00″E
אזור זמן UTC +2
www.tartu.ee
העיר בשנת 1866
הבניין המרכזי של אוניברסיטת טרטו
ה'פיזה' של טרטו

טרטו (גרמנית ושבדית: Dorpat (דורפט); לטבית: Tērbata; רוסית: Дерпт (דרפט ובתעתיק לטיני: Derpt) או Юрьев (יורייב ובתעתיק לטיני: Yuryev)) היא העיר השנייה בגודלה באסטוניה (אחרי טאלין), נפה עירונית ובירת מחוז טרטו, שנקרא על שמה. נהר האמיוגי, המחבר את שני האגמים הגדולים של אסטוניה, פייפוס וורטסיירב, חוצה את העיר לאורך עשרה קילומטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאולוגים מראים על התיישבות קבועה בטרטו עוד במאה ה-5 לספירה. במאה ה-7, התושבים המקומיים בנו ביצורים מעץ בחלק המזרחי של גבעת טומה (Toomemägi) - גבעת הקתדרלה של ימינו.

התעוד הכתוב הראשון של העיר נעשה ב-1030, בידי סופרים מרוס של קייב. ירוסלב "החכם" ( Ярослав I Мудрый), נסיך קייב, בזז את העיר באותה שנה וקרא לה יורייב (Юрьев, שמשמעות המילה המילולית היא "של יורי", כשיורי הוא שמו הנוצרי של ירוסלב). שליטי קייב גבו מיסים מהעיר, עד אשר, על פי תעודים מקייב, נשרפה העיר עד היסוד בידי שבטים של "צ'ודים" (Чудь). מסיבה לא ידועה, שם המבצר החדש שהוקם על האתר נקרא טרבטו (Tarbatu) או תרבטה (Tharbata), מקור שמה המודרני של טרטו.

בשנת 1224 נכבשה טרבטו בידי המסדר הליבוני כחלק ממסעי הצלב הצפוניים, והחלה בניית קתדרלת טרטו. תחת שמה החדש טרבטום (דורפט, Dorpat בגרמנית), הפכה טרטו למרכז מסחרי חשוב בימי הביניים המאוחרים. ב-1280 הצטרפה טרטו לברית ערי הנזה. כמו בשאר ערי אסטוניה ולטביה, גם בדורפט בני האצולה ברובם היו גרמנים בלטיים ודיברו גרמנית, ולמעשה הם שלטו בתרבות, בדת, בחינוך ובפוליטיקה עד שלהי המאה ה-19. רוב הגרמנים המקומיים נאלצו לעזוב את העיר ולהגר לגרמניה במאה ה-20.

במאה ה-16, טרטו סופחה לפולין, ובית-ספר ישועי הוקם בה ב-1583. בנוסף על כך, סמינר מתרגמים אורגן בעיר.

הפעילות של בית הספר ושל הסמינר הופסקו ב-1629, כשטרטו הפכה לשבדית. המלך גוסטב השני אדולף ייסד את אוניברסיטת טרטו ב-1632.

בחוזה ניסטד ב-1721, העיר הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית ושמה שונה לדרפט (Дерпт). בחצי השני של המאה ה-19, הפכה דרפט למרכז תרבותי לאסטונים כחלק מהלאומיות. העיר ארחה את פסטיבל הזמר האסטוני הראשון ב-1869, ואת ה"ונמוינה" (Vanemuine), התיאטרון הלאומי הראשון, ב-1870.

ב-1893 שונה שמה של העיר פעם נוספת ליורייב, שמה הרוסי העתיק. עם העצמאות האסטונית ב-1919, שמה של יורייב שונה פעם אחרונה לטרטו.

לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, נחתם חוזה טרטו בין הבולשביקים לאסטוניה (2 בפברואר 1920). לפיו, רוסיה הבולשביקית תוותר על טענותיה לשליטה על אסטוניה "לצמיתות". למרות זאת, ברית המועצות כבשה את אסטוניה ואת טרטו כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב-1939.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, חלק גדול מהעיר, כולל "גשר האבן" ההיסטורי (שנבנה בידי יקתרינה הגדולה), נהרס בידי הצבא האדום הנלחם בכוחות הגרמנים ששלטו בעיר, וכבש אותה מידיהם.

לאחר המלחמה טרטו הוכרזה כ"עיר סגורה" לזרים, שכן בסיס חיל-אוויר סובייטי נבנה בפרבריה. במהלך התקופה הסובייטית האוכלוסייה הוכפלה מ-57,000 ל-100,000. מאז שאסטוניה קבלה עצמאות ב-1991, החל שחזור של מרכז העיר העתיקה.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המשרד לסטטיסטיקות האירופי, ב-2005, אוכלוסייתה של טרטו כללה את האוכלוסיות האתניות הבאות:

לאום % מתוך האוכלוסייה
אסטונים 80.1
רוסים 15.8
אוקראינים 1.2
פינים 1.1
אחרים 1.8

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרטו אוניברסיטה שנושאת את שם העיר. היא נוסדה בידי המלך גוסטב השני אדולף, מלך שבדיה, ב-1632. בעיקר מסיבה זו, מקומיים מכנים אותה רבות - "אתונה של האמיוגי" או ההיידלברג של הצפון".

בטרטו נמצאים גם: האוניברסיטה האסטונית למדעי החיים, המכללה להגנה הבלטית, המכללה האווירית של טרטו, משרד החינוך האסטוני, בית המשפט העליון האסטוני וגם הארכיון ההיסטורי של אסטוניה.

תחבורה ותשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל העיר ניתן להגיע ברכבת, מעבורת, אוטובוס או מטוס. לעיר יש שדה תעופה קטן ונמל מפותח מאוד. כמו כן, יש מספר קווי אוטובוס פנימיים וסירות ששטות לאורך האמיוגי.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]