טרטו
|
||||||||||||||||||||||||||||
טרטו (גרמנית ושבדית: Dorpat (דורפט); לטבית: Tērbata; רוסית: Дерпт (דרפט ובתעתיק לטיני: Derpt) או Юрьев (יורייב ובתעתיק לטיני: Yuryev)) היא העיר השנייה בגודלה באסטוניה (אחרי טאלין), נפה עירונית ובירת מחוז טרטו, שנקרא על שמה. נהר האמיוגי, המחבר את שני האגמים הגדולים של אסטוניה, פייפוס וורטסיירב, חוצה את העיר לאורך עשרה קילומטר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ממצאים ארכאולוגים מראים על התיישבות קבועה בטרטו עוד במאה ה-5 לספירה. במאה ה-7, התושבים המקומיים בנו ביצורים מעץ בחלק המזרחי של גבעת טומה (Toomemägi).
התעוד הכתוב הראשון של העיר נעשה ב-1030, בידי סופרים מרוס של קייב. ירוסלב "החכם" ( Ярослав I Мудрый), נסיך קייב, בזז את העיר באותה שנה וקרא לה יורייב (Юрьев, שמשמעות המילה המילולית היא "של יורי", כשיורי שמו הנוצרי של ירוסלב). שליטי קייב גבו מיסים מהעיר, עד אשר, על פי תעודים מקייב, נשרפה העיר עד היסוד בידי שבטים של "צ'ודים" (Чудь). מסיבה לא ידועה, שם המבצר החדש שהוקם על האתר נקרא טרבטו (Tarbatu) או תרבטה (Tharbata), מקור שמה המודרני של טרטו.
בשנת 1224 נכבשה טרבטו בידי המסדר הליבוני כחלק ממסע צלב. תחת שמה החדש טרבטום (דורפט, Dorpat בגרמנית), הפכה טרטו למרכז מסחרי חשוב בימי הביניים המאוחרים. ב-1280 הצטרפה טרטו לברית ערי הנזה. כמו בשאר ערי אסטוניה ולטביה, גם בדורפט בני האצולה ברובם היו גרמנים בלטיים ודיברו גרמנית , ולמעשה הם שלטו בתרבות, בדת, בחינוך ובפוליטיקה עד שלהי המאה ה-19. רוב הגרמנים המקומיים נאלצו לעזוב את העיר ולהגר לגרמניה במאה ה-20.
במאה ה-16, טרטו סופחה לפולין, ובית-ספר ישועי הוקם בה ב-1583. בנוסף על כך, סמינר מתרגמים אורגן בעיר.
הפעילות של הבית-ספר ושל הסמינר הופסקו ב-1629, כשטרטו הפכה לשבדית. המלך גוסטב השני אדולף ייסד את אוניברסיטת טרטו ב-1632.
בחוזה ניסטד ב-1721, העיר הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית ושמה שונה לדרפט (Дерпт). בחצי השני של המאה ה-19, הפכה דרפט למרכז תרבותי לאסטונים כחלק מהלאומיות. העיר ארחה את פסטיבל השירים האסטוני הראשון ב-1869, ואת ה"ונמוינה" (Vanemuine), התיאטרון הלאומי הראשון, ב-1870.
ב-1893 שונה שמה של העיר פעם נוספת ליורייב, שמה הרוסי העתיק. עם העצמאות האסטונית ב-1919, שמה של יורייב שונה פעם אחרונה - לטרטו.
לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, נחתם חוזה טרטו בין הבולשביקים לאסטוניה (2 בפברואר 1920). לפיו, רוסיה הבולשביקים תוותר על טענותיה לשליטה על אסטוניה "לצמיתות". למרות זאת, ברית המועצות כבשה את אסטוניה ואת טרטו כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב-1939.
במהלך מלחמת העולם השנייה, חלק גדול מהעיר, כולל "גשר האבן" ההיסטורי (שנבנה בידי יקתרינה הגדולה), נהרס בידי הצבא האדום הנלחם, ב-1944.
לאחר המלחמה טרטו הוכרזה כ"עיר סגורה" לזרים, שכן בסיס חיל-אוויר סובייטי נבנה בפרבריה. היכן שהיו בעבר מסלולי ההמראה נמצאת עכשיו חנות למכוניות יד-שנייה. במהלך התקופה הסובייטית האוכלוסייה הוכפלה מ-57,000 ל-100,000. מאז שאסטוניה קבלה עצמאות ב-1991, החל שחזור במרכז העיר העתיקה.
[עריכה] אוכלוסייה
על פי המשרד לסטטיסטיקות האירופי, ב-2005, אוכלוסייתה של טרטו כללה את האוכלוסיות האתניות הבאות:
| לאום | % מתוך האוכלוסייה |
|---|---|
| אסטונים | 80.1 |
| רוסים | 15.8 |
| אוקראינים | 1.2 |
| פינים | 1.1 |
| אחרים | 1.8 |
[עריכה] חינוך ותרבות
בטרטו אוניברסיטה שנושאת את שם העיר. היא נוסדה בידי המלך גוסטב השני אדולף, מלך שבדיה, ב-1632. בעיקר מסיבה זו, מקומיים מכנים אותה רבות - "אתונה של האמיוגי" או ההיידלברג של הצפון".
בטרטו נמצאים גם: האוניברסיטה האסטונית למדעי החיים, המכללה להגנה הבלטית, המכללה האווירית של טרטו, משרד החינוך האסטוני, בית המשפט העליון האסטוני וגם הארכיון ההיסטורי של אסטוניה.
[עריכה] תחבורה ותשתית
אל העיר ניתן להגיע ברכבת, מעבורת, אוטובוס או מטוס. לעיר יש שדה תעופה קטן ונמל מפותח מאוד. כמו כן, יש מספר קווי אוטובוס פנימיים וסירות השטות לאורך האמיוגי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
