קובנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובנה
Kaunas
KNS Coa.svg
סמל העיר
KNS Flag.png
דגל העיר
מבט על קובנה מגבעת אלקסוטס
מבט על קובנה מגבעת אלקסוטס - גשר ויטאוטס הגדול מעל נהר הניימן
מדינה / טריטוריה Flag of Lithuania.svg ליטא
מחוז קובנה
ראש העיר אנדריוס קופצ'ינסקאס
שטח 157 קמ"ר
גובה 47 מטרים
תאריך ייסוד 1361
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

355,550‏  (נכון ל-2008)
2281 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 54°54′18″N 23°56′24″E
אזור זמן UTC +2
http://www.kaunas.lt/3
מצודת קובנה
סמל קובנה על מכסה ביוב
גבעת אלקסוטס בקובנה
קובנה במאה ה-19
הארמון הנשיאותי בתקופת העצמאות הראשונה, משמש כיום כחלק מהמוזיאון לאמנות
קתדרלת פטרוס ופאולוס
בית הכנסת כורל בקובנה
שלט בכניסה לבית הכנסת כורל בקובנה
אנדרטה לזכר יהודי קובנה והסביבה שנספו בשואה, בבית הקברות בחולון
העיר בחלוקה לרבעים
בית עיריית קובנה
כנסיית מיכאל המלאך הקדוש
גשר ויטאוטאס הגדול
האגם המלאכותי בקובנה (Kauno Mario)

קובנה (ליטאית: Kaunas - קאונאס, , רוסית:Каунас קאונאס) היא העיר השנייה בגודלה בליטא. שוכנת במפגש הנהרות נמונאס (נימַן ברוסית וביידיש) ונֶריס ונוסדה בשנת 1030. שוכנת במרחק של כמאה קילומטרים מעיר הבירה וילנה. בין השנים 1920-1939 הייתה קובנה "בירתה הזמנית" של ליטא העצמאית עד שנכבשה על ידי הצבא הסובייטי בשנת 1940.

שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הרוסי המסורתי הוא Ковно קובנו, אך משנת 1940 נקראת העיר ברוסית Каунас קאונאס. בפולנית Kowno קובנו ובגרמנית היה השם הישן Kauen, כיום Kaunas.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכסות הגדולה של ליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להניח שבמקום בו נמצאת כיום העיר הישנה הוקם יישוב כבר בשנת 1030, אולם מצודה בשפך נהר הנריס לנהר הנמונאס נזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1361. במאה ה-13 נבנתה חומת אבן סביב העיר כדי להגן עליה מהתקפות חוזרות ונשנות של אבירים מהמסדר הטבטוני. אלה ניסו ליצור רצף טריטוריאלי בין מזרח פרוסיה לליבוניה. בשנת 1362 נכבשה העיר בידי אבירים טבטוניים, שהרסו את המצודה במקום. ב-1404 שוחררה העיר מידי הטבטונים והמצודה נבנתה מחדש. בקרב טננברג ב-1410 הובסו הטבטונים על ידי צבא פולין-ליטא תבוסה מוחצת. לאחר ניצחון זה איבדה המצודה מחשיבותה האסטרטגית אולם ויטאוטאס הגדול העניק ליישוב זכויות עירוניות (זכויות מגדבורג) ב-1408, מיקומה בצומת דרכי מסחר והיותה עיר נמל (לחוף שני נהרות) גרמו לשגשוג וגידול העיר. ב-1413 הפכה העיר לבירת מחוז טרקאי. ב-1441 הצטרפה העיר להנזה ונפתחה בה נציגות (Kontor). עובדה זו הביאה לגידול משמעותי במסחר בין קובנה לערי ההנזה האחרות. עד המאה ה-16 הוקמו בקובנה בית ספר ציבורי, בית חולים ובית מרקחת. העיר הייתה לאחת המבוססות והמאורגנות באיחוד הפולני ליטאי.

במאות ה-17 וה-18 סבלה העיר מכות רבות: בשנים 1661-1655 היה תחת כיבוש הצבא הרוסי. ב-1701 היא נכבשה בידי השבדים, המוות השחור ב-1657 ו-1708, ושריפות גדולות ב-1731 ו-1732.

האימפריה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלוקה השלישית של פולין ב-1795 עברה קובנה לשליטת האימפריה הרוסית. בשנת 1812 הגיע נפוליאון בראש צבאו לעיר עם תחילת מלחמת רוסיה-צרפת. הוא התקבל בשמחה על ידי הליטאים, שקיוו לסיום הכיבוש הרוסי וקראו לגבעה, עליה עלה כדי לצפות על כוחותיו, בשם "גבעת נפוליאון". הליטאים בעיר התקוממו פעמיים נגד הממשל הרוסי בהתקוממות נובמבר (1831-1830) ובהתקוממות ינואר (1864-1863). בשנת 1831 הפכו הרוסים את העיר לבירת הממשל הרוסי. קו הרכבת מפרוסיה לרוסיה עבר בעיר והושלם ב-1862.

על מנת להבטיח את השקט ולמנוע התקוממויות נוספות נשלח חיל מצב גדול לעיר והחל משנת 1879 החלו הרוסים בביצור העיר - שבעה מבצרים ותשע סוללות הוקמו סביב העיר, מבצר שמיני נוסף ב-1889 ותשיעי הושלם ב-1912. תחנת הכוח הראשונה נחנכה ב-1898.

ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני.

ליטא העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1918 הכריזו הליטאים על הקמת הרפובליקה הליטאית שבירתה וילנה, גבולותיה עם רוסיה נקבעו ביולי של אותה שנה. אולם בגלל העובדה שבמזרח ליטא, דרומה ובעיר וילנה חי מיעוט פולני משמעותי, נכבשו אזורים אלה בידי פולין והחל מאוקטובר 1920 שימשה קובנה כעיר הבירה הזמנית. ההפיכה לעיר הבירה הביאה לגידול משמעותי ושגשוג כלכלי של העיר. ראש העיר הראשון בשנים 1931-1921 יונאס וילאישיסיס (Jonas Vileišis) דאג למודרניזציה רחבת היקף - הכפלת השטח המוניציפלי, תכנון פרברים חדשים, הקמת תשתית מים וביוב, בניית מעל 2,500 מבנים חדשים, הקמת שלושה גשרים מעל הנריס והנמונאס, בניית שלושה בתי ספר וספריות עירוניות, ריצוף של כל המדרכות, הקמת פארקים וכיכרות והנחת התשתית למנגנון ביטוח סוציאלי. כל אלה הפכו את קובנה לעיר אירופאית מודרנית.

בתחום התרבות הוקמו תיאטרון ובית אופרה בעיר והצגת הבכורה של האופרה הועלתה בדצמבר 1920. מופע הבלט הראשון הועלה בתיאטרון ב-1925. התיאטרון לנוער נפתח ב-1933.

בספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את השטחים שפולין החזיקה מאוקטובר 1920 (ווילנה בתוכם) והחזירה אותם לליטא. תהליך העברת הבירה מקובנה לווילנה לא הושלם בגלל פלישת הסובייטים ביוני 1940 וסיפוחה של ליטא לברית המועצות.

הכיבוש הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר סיפוחה של ליטא לברית המועצות והפיכתה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ליטא החלו הסובייטים ב-15 ביוני בגל מעצרים נרחב, חיסולים והגלייה לסיביר. וילנה הוכרזה כבירת המדינה.

ב-22 ביוני 1941 פלשו הנאצים לליטא. למרות הכרזת עצמאותה המחודשת של ליטא בעיר, גירושם של הסובייטים ונסיון כושל להקים ממשלה ליטאית חדשה הפכה ליטא כולה למחוז בממשל הכיבוש הנאצי אוסטלנד.

בסתיו 1944 כבשו הסובייטים את ליטא מידי הצבא הגרמני הנסוג וליטא חזרה להיות רפובליקה סובייטית סוציאליסטית בברית המועצות עד 1990. הסובייטים הרסו והסירו את כל סממני העצמאות הליטאים בעיר (אנדרטאות, שמות רחובות וכן הלאה). תחת השלטון הסובייטי הפכה העיר למרכז התעשייתי של ליטא וייצרה כרבע מן התוצר הלאומי של הרפובליקה הסובייטית.

ב-14 במאי 1972 הצית את עצמו בחור בן 19 בשם רומאס קלנטה במחאה על הכיבוש והדיכוי התרבותי הסובייטי. ביום הלוייתו הפגינו רבים ברחובות בעד "חופש לליטא". המיליציה עצרה בתגובה למעלה מ-500 מאזרחי העיר.

בשנת 1988 החלו הליטאים להשיב את סממני העצמאות מלפני המלחמה - שמות רחובות שוחזרו ואנדרטאות הוקמו מחדש. ב-1991, לאחר שליטא הכריזה על עצמאותה מברית המועצות ובמהלך הפוטש של אוגוסט יצאו רבים מתושבי העיר והקיפו את תחנת השידור בסיטקונאי (Sitkūnai) על מנת להגן עליה בגופם, במידה והצבא הסובייטי יחליט להשתלט עליה. האירוע הסתיים ללא שפיכות דמים עקב כישלון ההפיכה.

היהודים בקובנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שימשה מרכז מסחרי חשוב החל מהמאה ה-16, אך על היהודים נאסר לסחור ולהתגורר בה. בתחילת המאה ה-18 נוסד בעיר רובע יהודי. בתחילת השלטון הרוסי ב-1795 ניסו לגרש את היהודים בפניה לשלטונות, אך הצאר פאבל סירב. במאה ה-19 גדלה הקהילה במהירות ובשנת 1864 מנתה 16,540 נפש. ב-1850 לערך שימש הרב יהושע לייב דיסקין כרב העיר ובשנות 1864-1896 שימש בתפקיד זה הרב יצחק אלחנן ספקטור. בשנת 1877 הקים הרב נתן צבי פינקל את ישיבת סלובודקה, בפרבר של קובנה (כיום שכונת ויליאמפולה Vilijampolė). ישיבה זו נחשבה לאחת החשובות באירופה ללימוד תורה. בשנת 1879 הקים בה הרב ישראל סלנטר את כולל קובנו, שבו למדו מטובי תלמידיו את שיטתו במוסר, ואחר כך הקימו ברובם ישיבות עצמיות. כולל קובנו נחשב כראשון הכוללים המודרניים. על פי מפקד האוכלוסין הצארי משנת 1897 היו היהודים הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר (למעלה מ-35 אחוז מכלל האוכלוסייה). ובשנות העשרים והשלושים נחשב הדוקטור והעסקן הציוני אבא לפין לראש הקהילה בעיר.

בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית בקובנה כארבעים אלף איש, שהיוותה כרבע מהאוכלוסייה הכללית שבעיר. האוכלוסייה היהודית נהנתה מחיי תרבות עשירים ביותר ונודעה הן כמרכז תרבותי יהודי והן כמרכז ציוני חשוב. בעיר פעלו קרוב למאה ארגונים שונים, ארבעים בתי כנסת, בתי ספר רבים ביידיש, ארבעה בתי ספר עבריים (ביניהם הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה והגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה), בית חולים יהודי ובתי עסק רבים.

לאחר הכיבוש הרוסי ועד לכיבוש הגרמני נסגרו מוסדות תרבות וחינוך יהודיים ורוב הארגונים היהודיים הוצאו אל מחוץ לחוק.

בשנת 1940 פעל סגן הקונסול היפני צ'יאונה סוגיהארה בקונסוליה בעיר להנפקת אלפי אשרות יציאה לפליטים יהודים. על מעשהו זה הוענק לו תואר חסיד אומות העולם מטעם יד ושם.

שבוע לפני הכיבוש הגרמני ב-14 ביוני 1941, הוגלו כמה אלפי יהודים לסיביר. כמה אלפים נוספים שניסו להימלט מהעיר נרצחו בידי האוכלוסייה המקומית, תוך כדי ניסיונם להימלט עוד בטרם נכבשה העיר בידי הגרמנים.

ביום 24 ביוני 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים. אלפי יהודים הועברו מהעיר למקומות כמו "הפורט התשיעי" (חלק משרשרת מצודות מהמאה ה-19 שהגנו על העיר). ההערכה היא שבתקופה שבין החודשים יוני ויולי 1941 נרצחו בסיוע האוכלוסייה המקומית כעשרת אלפים איש ואישה יהודים ובהם רבי אלחנן וסרמן רבי אברהם גרודיזינסקי ורבי יחזקאל ברשטיין.

כשהוקם הממשל הצבאי הגרמני בעיר הוציא מושל העיר הנס קרמר שורה של חוקים אנטי יהודיים ובהם העברתם של היהודים לגטו. למעשה היו לגטו שני חלקים : הגטו "הקטן" והגטו "הגדול".

היהודים בגטו בזמן הכיבוש הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטו קובנה

באוגוסט 1941 נחנך הגטו והיו בו 29,760 יהודים. בתוך חודשיים וחצי נרצחו בגטו כשלושת אלפים נפש. ב-28 באוקטובר נרצחו 9,000 איש בפורט התשיעי. ב-20 בנובמבר אותה שנה גירשו הנאצים ממינכן 1,000 יהודים (בהם 94 ילדים) תושבי העיר. היהודים נרצחו לאחר חמישה ימים. לאחר מכן הייתה תקופה של "שקט יחסי" שבמהלכה נלקחו כ 6,000 יהודים לעבודות כפייה במתקני הצבא הגרמני שהיו מחוץ לגטו.

התארגנות המחתרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבורות של צעירים שהשתייכו לתנועת הנוער הציונית ומי שהשתייכו לתנועה הקומוניסטית יצרו קשר עם הפרטיזנים ביערות. שליש מהם מצאו את מותם בניסיונם לברוח מהגטו או בלחימה. כתוצאה מפקודה שהוציא היינריך הימלר ב 21 ביוני 1943, הפך גטו קובנה למחנה ריכוז לשרידי היהודים שהיו מפוזרים בגטאות השונים. ארבעת אלפים האנשים שחיו בגטו רוכזו שוב. הרציחות נמשכו עד לחודש יולי 1944. עם התקרבות הצבא האדום לעיר הועברה אוכלוסיית הגטו למחנות בתוך גרמניה. האנשים שהסתתרו בבונקרים אולצו לצאת החוצה בעזרת כלבים, רימוני עשן ופצצות תבערה. רק כ-90 הצליחו לשרוד בבונקרים. בתום המלחמה נותרו בחיים רק כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית - אלפיים איש בסך הכל.

דמוגרפיה והרכב אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה הבאה מראה את התפתחות האוכלוסייה בעיר במהלך השנים:

שנה אוכלוסייה
1721 1,600
1811 2,500
1823 5,500
1840 8,500
1860 23,300
1897 88,560
1914 97,410
1923 92,440
1939 155,460
שנה אוכלוסייה
1945 80,000
1959 216,850
1966 275,000
1989 418,087
2001 378,943
2004 366,652
2005 361,274
2008 355,586
2010 348,624

במפקד האוכלוסין הצארי משנת 1897 התפלגה האוכלוסייה כדלקמן:

  • יהודים: 25,052 (35%)
  • רוסים: 18,308 (26%)
  • פולנים: 16,112 (23%)
  • ליטאים: 4,092 (6%)
  • גרמנים: 3,340 (4.5%)
  • טטרים: 1,084 (1.5%)
  • אחרים: 2932 (4%)

עם השנים הפכו הליטאים לרוב בעיר. על פי מפקד משנת 2001, מנתה אוכלוסיית העיר 378,943 נפשות שנחלקו אתנית לקבוצות הבאות:

  • ליטאים: 92.9%
  • רוסים: 4.4%
  • אוקראינים: 0.5%
  • פולנים: 0.4%
  • אחרים: 1.8%

אחוז הליטאים בקובנה הוא מהגבוהים במדינה בהשוואה לערים אחרות בליטא.

קובנה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר היא בראש וראשונה מרכז לתעשייה, חינוך ומדע. מיקומה הגאוגרפי במרכז ליטא הופך אותה לצומת הדרכים הגדול ביותר במדינה. לעיר יש חשיבות רבה מבחינה לוגיסטית. העיר מחולקת אדמיניסטרטיבית ל-11 רבעים. המדרחוב הנקרא לאיסבֵס אלֵייה (Laisvės alėja), שדרת העצמאות, באורך של 2.5 קילומטרים, אחד הארוכים באירופה, מחבר בין העיר הישנה מתקופת ימי הביניים לעיר ה"חדשה" מהמאה ה-19. לאורכו פזורים בתי קפה, גלריות וחנויות הלבשה.

אתרים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפורט התשיעי
  • בזיליקת קתדרלת קובנה - כנסייה בסגנון גותי, מוזכרת בכתובים לראשונה ב-1413
  • מצודת קובנה - נבנתה במה ה-14
  • כנסיית ויטאוטאס - אחת הכנסיות העתיקות בליטא והעתיקה ביותר בקובנה
  • גבעת נפוליון - הגבעה עליה עמד נפוליון ב-1812
  • כנסיית מיכאל המלאך הקדוש - נבנתה בסוף המאה ה-19 בסגנון נאו-ביזנטי
  • מנזר פז'איסליס (Pažaislis) - הוקם ב-1662 בסגנון הבארוק האיטלקי
  • בית פרקונאס (Perkūnas) - פרקונאס הוא אל הרעם הבלטי. מבנה גותי מרשים מסוף המאה ה-15. נבנה על ידי סוחרי ההנזה.
  • בית העירייה וכיכר העירייה

אתרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגן הבוטני של קובנה
  • פארק אז'ולינאס (Ąžuolynas) ועמק הנהר גירסטוּ‏פיס
  • רכבל ז'ליאקלניס (Žaliakalnis)

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נקראת עיר המוזיאונים בזכות שפע המוזיאונים המצויים בה, למשל:

  • מוזיאון המלחמה של ויטאוטאס הגדול
  • המוזיאון הממלכתי לאמנות על שם צ'יורליוניס (M. K. Čiurlionis)
  • מוזיאון השטן (נקרא גם מוזיאון ז'מוינאיויצ'יוס)- מכיל למעלה מ-2000 פסלים וגילופים של השטן מכל העולם
  • מוזיאון הרפואה
  • הגלריה לאמנות של קובנה
  • גלריית התמונות של קובנה
  • מוזיאון הספורט של ליטא
  • מוזיאון לכלי נגינה ומוזיקה עממית
  • מוזיאון להיסטוריה של התקשורת
  • המוזיאון לאסירים פוליטיים
  • גן החיות - גן החיות היחיד בליטא השייך למדינה

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר היא אחד מנמלי הנהר החשובים בארצות הבלטיות. הכביש ויה בלטיקה (E67) המחבר בין פראג להלסינקי עובר בה. בגלל העובדה שהעיר בנויה במפגש של שני נהרות נבנו בה 34 גשרים, המחברים בין חלקיה השונים. את העיר משרתים 16 קווי טרוליבוס ו-49 קווי אוטובוס. נמל התעופה הבינלאומי של קובנה (KUN) מסוגל לשרת 300,000 נוסעים ולהעביר 100,000 טונות מטען בשנה. בדרום העיר ישנו נמל תעופה עוד קטן יותר.

תחנת הרכבת של העיר מחברת לוילנה, שאולאי וורשה. הרכבת הליטאית עדיין משתמשת ברוחב המסילה הסובייטי. פרויקט של האיחוד האירופי לרכבת מהירה (Rail Baltica) במסלול ורשה-קובנה-ריגה-טאלין נמצא בשלבי תכנון, השלמתו מתוכננת לשנת 2015.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלים חמישה תאטרונים וכמה אוניברסיטאות (למשל אוניברסיטת ליטא למדעי הבריאות). מספר הסטודנטים עומד על כ-50,0000.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורסל "ז'לגיריס" (Žalgiris) נחשבת לאחת הטובות באירופה וזכתה שלוש פעמים באליפות ברית המועצות בכדורסל. בקבוצה שיחקו כמה מהמפורסמים בשחקני הכדורסל של ליטא כמו ארבידאס סאבוניס. הקבוצה משחקת את משחקי הבית שלה בז'לגיריס ארנה, שהוא אחד מאולמות הכדורסל החדישים והמפוארים באירופה.

קבוצת כדורגל הטובה בליטא היא FBK Kaunas ואצטדיון הכדורגל הגדול במדינה (מסוגל להכיל 20,000 צופים) שייך לה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה בייליס, יודקה: מה שהלב זוכר אין השכל יכול לתפוש: סיפורו של ניצול מן התופת; עריכה: דליה שחר, חיפה: אחוה, 2003. (ספר אוטוביוגרפי על קורותיו לפני ובזמן השואה בקובנה ובגטו קובנה)
  • ספירה רפפורט, יהודייה גזעית: בין שם לכאן – קובנה וארץ ישראל, ירושלים: יד ושם, תשס"ד 2004. ("בת הדור השני יוצאת למסע בעקבות אמה נחמה ברוכסון")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]