אלישבע (משוררת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלישבע, 1936

אלישבע הוא שם העט שנטלה לעצמהּ המשוררת יֶליזבֶטָה איוואנובה ז'ירקובה-ביחוֹבסקי[1] (20 בספטמבר 1888 - 27 במרץ 1949), שנולדה ברוסיה למשפחה נוצרית פרבוסלבית ועלתה לארץ ישראל ב-1925. בעלה היה המו"ל והעיתונאי שמעון ביחובסקי.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מוצא משפחתה העידה:

מובן שאינני מגזע היהודים, אך גם רוסיה גמורה אינני. אבי-אמי היה אנגלי (יותר נכון אירלנדי) וברח מביתו בימי נעוריו, השתקע ברוסיה ונשא לו אישה שהייתה גרמניה בלידה, אבל גדלה וחונכה במשפחה אנגלית, ולכן הדור השני - אמי ואחיה ואחיותיה - חשבו את עצמם לאנגלים סתם. אני גדלתי עם דודתי אחת שהייתה לי במקום אם (כי אמי מתה בילדותי) וכולי שייכת למשפחה הזו, האנגלית, הרבה יותר מאשר למשפחת אבי.

אלישבע נולדה בעיר ריאזן שברוסיה, בת לאיוואן ז'ירקוב, שהיה תחילה מורה בבית ספר עממי כפרי, ולאחר מכן סוחר ומוציא לאור, ולאם ממוצא אירי.‏[2] אימהּ נפטרה כשהייתה בת שלוש, והיא התחנכה אצל דודתה (אחותה הבכורה של אימה) במוסקבה. למדה בגימנסיה לנערות במוסקבה, ואחר כך השתלמה בקורסים לפדגוגיה מטעם התאחדות המורות והמחנכות, וסיימה את לימודיה ב-1910.

בשנת 1908, בהיותה בת עשרים, החלה להתעניין בלשונות העברית והיידיש, בהשפעת ידידיה היהודים. למדה יידיש ועברית, תרגמה מעברית לרוסית, וכעבור זמן מה החלה לכתוב שירים עבריים מקוריים. עניינה ביהדות הביא אותה במגע עם הסופר שמעון ביחובסקי, עמו התיידדה ואחר כך פיתחה קשר רומנטי, והשניים נישאו. היא לא התגיירה ונותרה נוצרייה בדתה (אף שכינוה "רות על גדות הוולגה").

בשנת 1925 עלה הזוג לארץ ישראל. אלישבע פרסמה שירה בעברית, חלקה מקורית וחלקה מתורגמת מרוסית. היא גם תרגמה לרוסית יצירות של סופרים עבריים כמו גרשון שופמן, יוסף חיים ברנר ואחרים.

על-פי האנציקלופדיה העברית, "בסיפוריה בולטת השאיפה לספר על היסוד הנאצל שבחיים ולתאר את הטוב והמעולה שבאדם".

פרסומה הביא לכך שאורגנו סביבה נשפים ספרותיים בארץ ובחו"ל, אך לדבריה, הם העיקו עליה ושעממו אותה. בעת ביקורה בקובנה בשנת 1928, פגשה אותה הנערה לאה גולדברג, שכתבה את התרשמותה מאלישבע ביומנה: "היום הייתי בביתה. היא עושה עלי רושם מצוין. פשוטה, צנועה, אותה סנסציה שמקיפה אותה לא נגעה בה. היא יהודייה, עברייה, כאילו הייתה יהודייה תמיד - כל חייה."‏[3]

טרגדיה הכתה בה בשנת 1932 כשמת בעלה בפתאומיות. היא נותרה עם ילדה בת 8, מרים, והתקשתה להתפרנס. אפילו לא הצליחה להתקבל לעבודה כספרנית ב"שער ציון" (לימים בית אריאלה). היא שקעה בעוני והתגוררה בצריף הדולף בימי החורף, בשכונת מונטיפיורי בתל אביב.

בעת מלחמת העולם השנייה התגייסה בתהּ, התחתנה עם חייל בריטי, דני ליטל, והתגוררה עמו באפריקה, וכך נותרה אלישבע בודדה לחלוטין.

היא מתה בטבריה, שאליה עברה כדי לרפא דלקת מפרקים שלקתה בה. לאחר שאנשי חברה קדישא הערימו קשיים על קבורתה בטבריה, נקברה בבית הקברות כנרת. אברהם ברוידס, מזכיר אגודת הסופרים, תיאר כיצד נתקיימו בה מילות שירה שלה:

כאן אשב בין ים
ובין רקיע ואדמה,
כי גם הקץ הגיע.
כי מצאה נפשי מולדתהּ

מקצת משיריה הולחנו בידי יוצרים כדניאל סמבורסקי, שייקה פייקוב וחוה אלברשטיין, ובוצעו על ידי זמרים כמו אלכסנדרה וחוה אלברשטיין.

מספריה של אלישבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר המשוררת אלישבע בבית הקברות כנרת
  • עם אור בֹּקר בקול רנה, תל אביב: [חמו"ל], תרפ"ו.
  • כוס קטנה: שירים, תל אביב: תומר, תרפ"ו. (מהדורה ב: תרפ"ו; מהדורה ג: תרפ"ז.)
  • ספורים, תל אביב: תומר, תרפ"ח.
  • חרוזים: שירים, תל אביב: תומר, תרפ"ח.
  • סמטאות: רומן,‫ תל אביב: תומר, תרפ"ט.‏[4]
  • משורר ואדם: על שירתו של אלכסנדר בלוק, תל אביב: תומר, תרפ"ט. (מאמריה שנדפסו ב"התקופה" כא–כב ובמוסף "דבר" אלול תרפ"ו)
  • מקרה טפל: ספור, תל אביב: תומר, תרפ"ט.
  • שירים, תל אביב: עדי, תש"ו 1945.
  • מלכת העברים: סיפורים, תל אביב: ידיעות אחרונות, [תש"ח?]. ‬(ספרון)
  • ספורי משלים; לִקטה אלישבע; הציורים: ס. מדוי, תל אביב: עמוס ('ספרית פז') [תשכ"-?]. ‬(לילדים)
  • חומי וכרמלה; ציר פיר פרובסט; סִפּרה אלישבע, תל אביב: עמוס ('ספרית ורד'), [תשכ"-]. (לילדים)

קבצים ומהדורות שראו אור לאחר מותה:

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוהרלל ניהרו, ‬מכתבים מבית הכלא; תורגמו מאנגלית בידי אלישבע, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ג.
  • ריצ'רד א' בירד, בדד; תרגמה מאנגלית אלישבע ; הציורים: גיטה ריטלר, תל אביב: עם עובד ('ספרית שחרות'), תש"ג. (מהדורה חדשה: תשי"ג) (יומן מן הקוטב הדרומי)
  • ר"ל סטיבנסון, גן הקסמים; הציורים: רות ווד; עֻבד לעבדית על ידי אלישבע, תל אביב: עמוס, תש"ל. (לילדים)
  • מלים; מלים, ציורים: ג. אליוט; עברית: אלישבע, תל אביב: עמוס ('ספרית פז') [תש"ל?].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלישבע: קובץ מאמרים אודות המשוררת אלישבע,‫ תל אביב: תומר, תרפ"ז. ‬(הופיע במהדורות נוספות)
  • אורנה רב-הון, 'המסתורין של אלישבע: זיקת הפואטיקה של אלישבע לסימבוליזם ולאקמאיזם', מאזנים סז, 10 (תשנ"ג), 7–10.
  • חיים באר, "אלישבע", בספרו: מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים; עורך: גדעון טיקוצקי, תל אביב: עם עובד, תשע"א 2011, עמ' 367–370.
  • רבקה אלינב, "כי מרה מאד הדעת": עת הגיבורה האינטלקטואלית-יוצרת בסיפורת של אלישבע (ביחובסקי) ולאה גולדברג; עריכה ראשית: יהודית שטיימן, תל אביב: מכון מופ"ת ('כליל – סדרת ספרים בנושאי חנוך'), תשע"ב 2012.
  • אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "אלישבע - לא היה זה אושר, אף לא חיים ...", עמ' 22-13.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלישבע (משוררת) בוויקישיתוף

מכּתביה:

שירים:

סיפורת:

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יליזבטה היא הצורה הרוסית של השם העברי אלישבע
  2. ^ שלמה שבאייליסאבטה איוואנובה ז'רקובה, דבר, 9 במאי 1969.
  3. ^ יומני לאה גולדברג, ערכו והכשירו לדפוס רחל ואריה אהרוני, תל אביב: הוצאת ספרית פועלים, 2005; עמ' 170, 7.5.28; וגם עמ' 172-171, יום ג' 8.5.28.
  4. ^ ביקורת: רחל פייגנברג, סימטאות, דבר, 10 ביולי 1931.