יוליוס ואתל רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוליוס ואתל רוזנברג לאחר פסיקת בית המשפט, מופרדים ברשת מתכת, 1951
חורשה לזכר יוליוס ואתל רוזנברג בקיבוץ יד חנה

יוליוס (או ג'וליוס) ואתל גרינגלאס רוזנברגאנגלית: Julius and Ethel Rosenberg) היו זוג יהודים אמריקאים, שנודעו בכינוי "מרגלי האטום". השניים נעצרו בשנת 1950, הורשעו בריגול למען ברית המועצות ב-1951, והוצאו להורג ב-19 ביוני 1953.

קורות חייהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליוס (שמו היהודי "יונה"‏[1]; נולד ב-12 במאי 1918) ואתל (נולדה ב-28 בספטמבר 1915) היו קומוניסטים מגיל צעיר וחברים בתנועת הנוער הקומוניסטית בארצות הברית, שם גם נפגשו. יוליוס השלים את לימודי הנדסת החשמל שלו בשנת 1939, נישא לאתל ובשנת 1940 החל עובד בחיל הקשר האמריקני. יוליוס שימש בחיל הקשר בתפקיד מהנדס-מפקח עד שנת 1945, אז פוטר בעקבות גילוי העובדה שהיה בעבר חבר במפלגה הקומוניסטית.

שלוש שנים לפני פיטוריו, ב-1942 גויס יוליוס על ידי הנ.ק.ו.ד., שירות הביון והמשטרה החשאית הסובייטיים, לשמש מרגל בעבור ברית המועצות. לפי מפעילו בנ.ק.ו.ד., אלכסנדר פליקסוב, סיפק יוליוס לסובייטים אלפי מסמכים בסיווג "סודי ביותר". רוזנברג אף הוסיף וגייס, בהנחיית מפעיליו, מרגלים נוספים, ובהם ג'ואל בר, אלפרד סרנט, וויליאם פרל, רות' גרינגלאס (אשתו של אחיה של אתל, דייוויד גרינגלאס) ומורטון סובל. בינואר 1950 נעצר הפיזיקאי קלאוס פוקס, שהיה חלק מצוות הפיתוח של פצצת האטום ("פרויקט מנהטן"). פוקס חשף בפני חוקריו הבריטים והאמריקנים את הארי גולד, שהעביר מסמכים סודיים הנוגעים לפרויקט לסובייטים. גולד חשף בעדותו שורה של מרגלים, ובהם אחיה של אתל רוזנברג, דייוויד גרינגלאס, ששימש בתפקיד טכני זוטר ב"פרויקט מנהטן", ואת יוליוס רוזנברג עצמו.

יוליוס ואתל רוזנברג הועמדו לדין יחד עם מורטון סובל במרץ 1951, בעוון מסירת סודות אטום לסובייטים. העד המרכזי נגדם היה דייוויד גרינגלאס, אחיה של אתל. גרינגלאס העיד על מעורבותו העמוקה של יוליוס בריגול וטען כי אתל הקלידה פתקאות ובהן מידע על תוכניות האטום. שנים רבות אחרי כן הודה גרינגלאס כי בדה את האשמתה של אתל מלבו, כדי להציל את עורו ואת עורה של אשתו‏[2]. סברה רווחת היא כי העמדתה לדין של אתל באה להפעיל לחץ על יוליוס כדי להסגיר מרגלים נוספים, שכן אף שאתל ידעה כי אחיה ובעלה עוסקים בריגול, מידת מעורבותה הישירה לא הוכחה מעולם. הניסיון להפעיל לחץ על יוליוס לא צלח. הוא ואתל בחרו בזכות השתיקה בנוגע לחברותם במפלגה הקומוניסטית והכחישו את מעורבותם בריגול. גרינגלס זכה להקלה בדינו, בזכות מעמד עד מדינה שקיבל. הוא נשפט ונידון בעסקת טיעון ל-15 שנות מאסר (הוא שוחרר אחרי כליאה של 10 שנים). מורטון סובול נדון למאסר ממושך וריצה במאסר 17 שנה ו-9 חדשים. בני הזוג רוזנברג הורשעו ונדונו למוות. לאחר שערעוריהם נדחו הוצאו להורג בכיסא חשמלי לפני שבת ב-19 ביוני 1953 בבית הכלא סינג סינג בניו יורק.

משפטם של יוליוס ואתל רוזנברג נתפש בעיני רבים מבני התקופה כסוג של "ציד מכשפות" המונע, בין השאר, מאנטישמיות. רבים באירופה, ואף בארצות הברית, פקפקו במידת האמת שבטענה שהזוג רוזנברג עסק בריגול וסברו כי גזר הדין שהוטל על הזוג היה חריג בחומרתו (זה היה משפט הריגול היחיד אותה תקופה שהוביל להוצאה להורג), ונבע מרוח המקארתיזם שפשטה בארצות הברית. הסופר ז'אן-פול סארטר גרס כי המשפט לא היה אלא "לינץ' חוקי" ואילו הצייר פבלו פיקאסו סבר כי גזר הדין הוא "פשע נגד האנושות". אחרים, ובהם היוצרים ברטולט ברכט, ז'אן קוקטו, פרידה קאלו ודשייל האמט ראו בגזר הדין חזרה על משפט דרייפוס ואפילו אישים בעלי שם שלא היו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית, כמו האפיפיור פיוס השנים עשר ואלברט איינשטיין פנו לנשיא ארצות הברית בבקשה שיחוס על חיי הזוג.

השאלה האם היו בני הזוג מרגלים נותרה פתוחה, בעיני רבים, לאורך שנים. בניהם של הזוג הכחישו כי היו מרגלים. רק עם חשיפתם של מסמכי וינונה, פתיחת חלק מהארכיונים הסובייטים ועם פרסום דבריהם של סוכני ק.ג.ב. לשעבר שהיו קשורים לפרשה, התברר בוודאות כי יוליוס רוזנברג עסק במשך שנים בריגול לטובת ברית המועצות. הספקות לגבי מעורבותה הישירה של אשתו רק העמיקו, במיוחד כאשר עד התביעה הראשי, דייוויד גרינגלאס, חשף כי שיקר בעדותו, וכאשר ב-2008 נחשפה סתירה גם בעדותה המפלילה של אשתו רות'. עדות התומכת בחשיבות המידע שסיפק רוזנברג הביא מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית לשעבר ניקיטה חרושצ'וב, שכתב בזכרונותיו (שפורסמו אחרי מותו, בשנת 1990) ששמע מיוסיף סטלין ומשר החוץ ויאצ'סלב מולוטוב שהזוג רוזנברג סיפקו מידע חשוב, שהאיץ את פיתוחה של הפצצה הסובייטית. לעומת זאת, בוריס ברוקוביטש, שעמד בראש המכון שפיתח את הפצצה האטומית הסובייטית, אמר לעיתון הניו יורק טיימס בשנת 1989: "אתם הושבתם את הזוג רוזנברג בכיסא החשמלי ללא סיבה. לא קיבלנו מהם מאומה". הספקות בנוגע לחשיבות המידע על תוכנית האטום שהעביר רוזנברג עומדים בעינם, אך ברי כי העביר מידע חשוב על מערכות קשר, על מרעום קרבה, על מטוס הקרב הסילוני לוקהיד P-80. עדות מאוחרת שסיפק מורטון סובל, שעמד לדין לצד הזוג, הבהירה באופן סופי כי יוליוס אכן עסק בריגול, והובילה את בניהם של הזוג לסגת מהטענה כי יוליוס היה חף מפשע‏[3].

ילדיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבני הזוג היו שני בנים, מייקל ורוברט, שהיו בני 10 ו-6 כשהוצאו הוריהם להורג. הם אומצו על ידי אן ואייבל מאירופול ואף אימצו את שם המשפחה שלהם. אביהם המאמץ היה אייבל מאירופול, קומוניסט אדוק, שנודע יותר במאבקו למען זכויות האזרח באמריקה ובשיר המחאה שחיבר, "פרי מוזר" (Strange Fruit) במחאה על הלינץ' בתומאס שיפ ואברהם סמית'. במשך שנים רבות טענו בניהם של הזוג כי הוריהם היו חפים מפשע.‏[4] שני הבנים כתבו ספר בהגנת הוריהם: "אנחנו הבנים שלכם: המסורת של אתל ויוליוס רוזנברג" (1975) ומייקל כתב ספר נוסף: "הוצאה להורג במשפחה: סיפור של הבן" (2003). רוברט גם הקים את "קרן רוזנברג לילדים", שמטרתה לעזור לילדים של פעילים פוליטיים.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גזר הדין של הזוג רוזנברג מוזכר בתחילת הרומן הקצר "פעמון הזכוכית" מאת סילביה פלאת'. אין אזכור נוסף לכך במהלך הספר, אך הוא מוסיף לעלילה את אלמנט המוות הראשוני ומשרה בה את אווירת המועקה: "היה זה קיץ משונה, חם ומחניק. הקיץ בו חישמלו למוות את הרוזנברגים, ואני לא ידעתי מה אני עושה בניו יורק." את מוטיב זה קושרת פלאת' באופן סמוי עם הטיפול בנזעי חשמל שבו מטופלת אסתר גרינווד, הדמות הראשית ברומן אוטוביוגרפי זה, ובכך יוצרת "סגירת מעגל" בין האירועים שהחלו לערער את מצבה הנפשי של גרינווד, לבין הטיפול שאותו מקבלת בעקבותיו.
  • רוחה של אתל רוזנברג היא אחת הדמויות במחזהו של טוני קושנר "מלאכים באמריקה". במחזה, פוקדת אתל את רוי כהן, אחד מארבעת עורכי הדין מטעם המדינה והבולט שבהם. כהן, לפי עדותו שלו, שכנע את השופט קאופמן לגזור עונש מוות על הזוג.
  • הספר "דניאל" מאת א.ל. דוקטורוב הוא סיפור דמיוני המבוסס על סיפורם של יוליוס ואתל רוזנברג ומסופר מפי בנם, דניאל.
  • בקיבוץ הקומוניסטי יד חנה ניטעה חורשה לזכר יוליוס ואתל רוזנברג "שהוצאו להורג על לא עוול בכפם בידי המקארטיזם האמריקאי".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]