ירושלים של זהב (אגדה והלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חז"ל מציינים את תרומתה של רחל, בתו של כלבא שבוע, להישגיו של רבי עקיבא בעלה בלימוד התורה. לפי האגדה רבי עקיבא היה רועה את צאנו של כלבא שבוע, אחד מעשירי ירושלים, ורק בגיל ארבעים החל ללמוד תורה. ומעשה שהיה כך היה:

כתר " ירושלים של זהב "
ירושלים של זהב , שרשרת.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ראתה רחל, בתו של כלבא שבוע, בעקיבא שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית המדרש? אמר לה: הן. נתקדשה לו בצנעה. שמע אביה והוציאה מביתו והדירה הנאה מכל נכסיו. הלכה ונשאה לרבי עקיבא. בימות החורף היו ישנים במתבן... אמר לה: אלמלי היה בידי, הייתי נותן לך ירושלים של זהב (מין כתר של זהב שירושלים מצוירת בו). בא אליהו הנביא ונדמה להם כבן אדם וקרא על הפתח ואמר להם: תנו לי קצת תבן, כי אשתי ילדה ואין לי במה להשכיבה. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי אדם זה שאפילו תבן אין לו. אמרה לו: לך ולמד בבית המדרש. הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש לפני רבי אליעזר ורבי יהושע. כאשר חזר מקץ שתים עשרה שנה לביתו שמע את אשתו אומרת לשכנתה: הלוואי שישב וילמד עוד י"ב שנה. מבלי להיכנס אל הבית חזר לאחוריו, וכעבור שתים עשרה שנה נוספות שב לביתו ועמו עשרים וארבעה אלף תלמידים, כאשר חזר רחל נדחקה אליו לנשק את רגליו וכאשר רצו התלמידים לגרשה אמר להם שיניחו לה כי "תורתי ותורתכם שלה היא". כאשר שמע כלבא שבוע שהגיע רב גדול לעיר רצה להתיר את נדרו (לחתנו שלו,למרות שלא ידע שהפך לרבי עקיבא), שאל אותו רבי עקיבא אם היה יודע שחתנו ילמד תורה,היה נודר כך? ענה לו כלבא שבוע שאם היה יודע אפילו הלכה אחת לא היה נודר כך. אמר לו רבי עקיבא שנדרו מותר כי הוא חתנו".(נדרים נ, א ודומה לו בכתובות סב,ב)

"אלא אומרים להם מפני שזיכתה רחל אשתו. בן מ' שנה הלך ללמוד תורה סוף שלוש עשרה שנה לימד תורה ברבים, אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב. הייתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה".‏[1] לגבי אפיונו של התכשיט ניתן ללמוד מן המשנה בסוטה {פרק ט' משנה י"ד} "בפולמוס (במלחמה) של טיטוס גזרו על עטרות (כתרי) כלות" ובגמ' מסביר רבה בר בר חנה "מאי עטרות כלות? ...עיר של זהב". מכאן משתמע שירושלים של זהב היה מין כתר מזהב בצורת ירושלים, שניתן על ראשי הכלות

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכות הוצאת תכשיט לרשות הרבים בשבת, כתוב במשנה כי אסור לאשה לצאת לרשות הרבים בשבת בתכשיט "עיר של זהב"‏[2], ולפי מה שמסר רבה בר בר חנה בשם רבו רבי יוחנן הכוונה היא לתכשיט עיר של זהב כמו שעשה רבי עקיבא לאשתו.

בברייתא מובאת מחלוקת תנאים האם אשה שיוצאת בעיר של זהב לרשות הרבים חייבת להביא קרבן חטאת, או שמא מדובר באיסור מדברי חכמים, או שמא הדבר מותר. רבי מאיר מחייב חטאת, חכמים אוסרים, ורבי אליעזר מתיר לכתחילה. בתלמוד הוסבר, כי רבי מאיר סובר שעיר של זהב אינה נחשבת לתכשיט כלל (ככל הנראה מכיוון שהוא תכשיט לעשירות כלל ואינו לבוש ותכשיט מקובל), שאר החכמים סוברים שמדובר בתכשיט למרות שרק עשירות נושאות תכשיט כזה אבל אסור לנושאו בשבת ברשות הרבים גזירה שמא תוציא את התכשיט ותראה לחברתה.

שיטת רבי אליעזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה שלישית היא של רבי אליעזר, המסכים לכלל שמדובר בתכשיט, אך סובר שלא קיים חשש שאשה עשירה, שרק לה יש תכשיט כזה, תוציא את התכשיט במקום ציבורי, דבר שאינו לפי כבוד אשה עשירה‏[3].

הסבר זה של רבי אליעזר, שתכשיט זה היה נחשב ליקר במיוחד, מתאים למסופר בתלמוד ירושלמי כי אשתו של רבן גמליאל שהיה עשיר ונשיא ישראל, ראתה את התכשיט, וקנאה ברחל אשת רבי עקיבא, ובאה ואמרה לבעלה, והוא השיב לה, כי אין דרגתה מגיעה לרחל אשת רבי עקיבא שמכרה משערה כדי שבעלה רבי עקיבא יוכל לעסוק בתורה‏[4].

חכמי התוספות מבהירים כי גם לאשה חשובה, שאין דרכה להראות את תכשיטיה לחברותיה במקום ציבורי אסור להוציא תכשיטים פשוטים לרשות הרבים, ודווקא בתכשיט כזה שרק עשירות נושאות אותו, מותר לנושאו ברשות הרבים, כי לא חילקו חכמים בין הנשים, והם הציבו גדר ברור מה אסור ומה מותר מבלי לחלק בין איש לאיש.

התייחסויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכשיט זה, "ירושלים של זהב", הוא מקור השם של שירה של נעמי שמר, "ירושלים של זהב", שהפך להיות כמעט להמנון שני של מדינת ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבות דרבי נתן, פרק ו, ג.
  2. ^ משנה, מסכת שבת, פרק נ"ז, משנה א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ט, עמוד ב'.
  4. ^ מובא בפירושו של רב ניסים גאון המודפס על גיליון התלמוד בשבת נט ב.