ליאו קנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לאו קנר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליאו קנר, 1955 לערך

ליאו (יחזקאל לייב) קנר (נהגה "קוֹנֶר"; Leo Kanner13 ביוני 1894 - 3 באפריל 1981) הוא רופא ופסיכיאטר יהודי אוסטרי-אמריקאי. נודע בעקבות עבודתו הקשורה באוטיזם.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנר נולד למשפחה יהודית אורתודוקסים בקלקוטוב (Klekotow), כפר קטן מצפון לברודי שבגליציה, אוסטריה (כיום באוקראינה). לפי מחקרים נראה כי אביו לקה בתסמונת שעשויה הייתה להיות מאובחנת כתסמונת אספרגר, אבחנה שלא הייתה קיימת בזמנו.

קנר החל לכתוב שירה כשהיה בן 10. היו לו קשיים חברתיים והוא למד תלמוד ונושאים אחרים באופן כפייתי, להוט לאסוף מידע. בשנת 1913 הוא סיים את גימנסיה סופי (Sophien-Gymnasium) בברלין, והחל ללמוד רפואה באוניברסיטת ברלין. לימודיו נקטעו במלחמת העולם הראשונה כאשר נקרא לשירות חובה בצבא האוסטרו-הונגרי. בשנת 1921, לאחר תום שירותו, חידש את לימודיו באוניברסיטת ברלין וקיבל בה תואר דוקטור לרפואה.

במהלך מלחמת העולם השנייה נורתה אמו של קנר על ידי הנאצים בעודה ישנה, ושלוש מאחיותיו ומשפחותיהן נרצחו במחנות ריכוז. מכל משפחתו שרדו רק אחותו דורה, אחיו וולף והוא עצמו.

לימודיו ועבודתו כרופא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ההתמחות שלו ברפואה, עבד בבית החולים שָריטֶה בברלין, ושם פגש ברופא אמריקאי ששכנע אותו לשקול הזדמנויות בארצות הברית. בשנת 1924 היגר לארצות הברית ועבד כעוזר לפרופסור לפסיכיאטריה בבית החולים המחוזי ביאנקטון שבדרום דקוטה. במהלך עבודתו למד בכוחות עצמו את התחום, שהיה חדש וכלל באותה תקופה ידע מחקרי מועט.

בשנת 1930 החל לעבוד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ונבחר לפתח את מחלקת הפסיכיאטריה לילדים הראשונה מסוגה בעולם, בבית החולים לילדים ג'ונס הופקינס בבולטימור. הוא היה הרופא הראשון שזוהה כפסיכיאטר ילדים. הספר הראשון שהוציא ב-1935, "פסיכיאטריית ילדים", היה הספר הראשון באנגלית שהתמקד בבעיות פסיכיאטריות אצל ילדים.

בשנת 1933 הפך לפרופסור עמית במחלקה הפסיכיאטרית ב"ג'ונס הופקינס", ורק ב-1957 הפך לפרופסור לפסיכיאטריית ילדים. ליאו קנר המשיך לכהן בתור מנהל מחלקת הפסיכיאטריה לילדים עד שפרש בשנת 1959, אך הוא נשאר פעיל עד למותו בגיל 87.

מחקריו ועבודתו בתחום האוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 תיאר לראשונה קבוצה של אחד עשר ילדים, אותה בחן במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ג'ונס הופקינס בארצות הברית, ואִבחן אצלם "אוטיזם ילדי מוקדם" (Early Infantile Autism). הוא היה הראשון שזיהה תסמונת זו. מחקר מדעי שפרסם בשנת 1943, "Autistic Disturbance of Affective Contact", תיאר ילדים אלה. המאמר ביסס את המחקר המודרני של האוטיזם.

קנר תיאר לקות זו כבעיה שמתפתחת בגיל מוקדם ביותר, ומאופיינת בהפרעה חמורה בהתייחסות חברתית, התפתחות שפה חריגה מאוחרת, ומגוון של התנהגויות מוזרות. הוא תיאר קבוצה של ילדים שהיו מסויגים ואדישים לסובב אותם ונמצאו בשולי החברה. חלק מהילדים לא דיברו כלל ולחלק היה דיבור חזרתי ואידיוסינקרטי. הילדים התנגדו לכל שינוי בסביבה ולכל שינוי בשגרת יומם. לילדים אלה היו כישורים בודדים בתפיסה חזותית ובזיכרון. באופן כללי לכולם היה איחור בהתפתחותם וחריגות בתפקודם. קנר הדגיש במאמרו את היותם של הילדים ערים, נאים ובעלי חזות מושכת ונבונה. הוא ראה את ההפרעה הזו כייחודית ולא דומה לאף הפרעה פסיכיאטרית של ילדים שראה קודם לכן. קנר גם תיאר את התנהגותם כ-"Extreme Autistic Aloneness" - הילדים לא התייחסו לאנשים בצורה נורמטיבית ולא נראו מוטרדים כאשר נעזבו לנפשם. קנר ראה שהתנהגות זו החלה מוקדם מאוד בחיים וציין כסימנים מוקדמים לכך את העובדה שכתינוקות ילדים אלה לא הראו תנועות מוכנות כדי שהוריהם ירימו אותם, וכן לא נצמדו בצורה מתרפקת על ההורים.

קנר אפיין ילדים אלה ב:

  • Anxiously Obsessive Desire for the Preservation of Sameness - הילדים היו במצוקה ברורה עם כל שינוי בסביבה הפיזית (כמו שינוי הדרך לבית הספר, הזזת רהיטים או שינוי סדר היום).
  • Excellent Rote Memory - הילדים זכרו בעל פה חומר חסר משמעות כמו דף מספר טלפונים. לעומת זאת הראו קושי בלמידה של חומר חדש.
  • Delayed Echolalia - חזרה על מה שנאמר להם אך ללא שימוש משמעותי בשפה ובאוצר המילים כמו כן היפוך של שמות גוף.
  • Oversensitivity to Stimuli - רוב הילדים הגיבו בצורה יוצאת דופן לרעשים שונים, למכשירים רועשים ואף לרעש הרוח, ולחלק מהם היו גם בעיות אכילה.
  • Limitation in the Variety of Spontaneous Activity - תנועות חוזרות על עצמן, דיבור חזרתי, התעניינות מוגבלת ומצומצמת והתעסקות אובססיבית. הוא ציין שילדים אלה הראו שליטה טובה בכישורים של מוטוריקה עדינה, כמו היכולת לסובב חפצים או להשלים משחקי הרכבה ופאזלים.
  • Good Cognitive Potentialities - קנר האמין שהזיכרון ויכולת השינון הגבוהה, וכן המיומנויות המוטוריות, מצביעים על אינטליגנציה גבוהה למרות שלכולם היו בעיות למידה קשות.
  • Highly Intelligent Families - קנר ציין שכל ההורים שבדק היו אינטלקטואלים, בעלי השכלה אקדמאית, בעלי מקצועות חופשיים, והתנהגותם אופיינה בקרירות (הרעיון כי קרירות הורית היא אחד הגורמים לאוטיזם, נשלל מחקרית במהלך העשורים הבאים).

במאמרו הראשון קנר דיבר על ילדים שנולדו עם אי-יכולת מולדת ליצור קשר רגשי וחם עם אנשים (קשר שיש לו בסיס ביולוגי). בכתבים מאוחרים יותר קנר הדגיש רק שני מאפיינים לאוטיזם: בדידות והתנגדות אובססיבית לשינוי.

המונח "אוטיזם", אותו טבע קנר (מקור המילה ביוונית קדומה) לתיאור הלקות של ילדים אלו, יצר בלבול רב בהתחלה, מכיוון שלפני כן השתמשו במושג זה כביטוי לסכיזופרניה. האוטיזם מכונה לעתים על שמו של קנר, "תסמונת קנר".

במחקרו היו ילדים שהתגלו אצלם קשיים בהתפתחות אך לא תאמו את כל הקריטריונים. הסיבה לכך הייתה שקנר תיאר במאמרו מקרה של אוטיזם קלאסי ולא תסמונות אחרות על הקשת האוטיסטית, כפי שהן ידועות כיום. במשך השנים נערכו מחקרים נוספים שבדקו אוכלוסיות של ילדים שהיו להם מאפיינים של התנהגות אוטיסטית, אך לאו דווקא טיפוסיים כמו בדיווחיו של קנר. כתוצאה מכך התפתחה ההשערה שקיים ספקטרום רחב של מצבים אוטיסטים - הקשת האוטיסטית, והתופעה שקנר תיאר היא רק חלק ממנו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eric Schopler, Stella Chess, Leon Eisenberg (1981). "Our Memorial to Leo Kanner". Journal of Autism and Developmental Disorders 11: 257–269. (article on springer.com)
  • Maureen Aarons, Tessa Gittens, The Handbook of Autism: A Guide for Parents and Professionals, 2nd ed., London [etc.]: Routledge, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליאו קנר באתר הביוגרפיות whonamedit (באנגלית)