טיפול באמנויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיפול באמנויות (מכונה גם טיפול בהבעה וביצירה, מאנגלית: Expressive Arts Theraphy), הוא ענף מתחום הפסיכותרפיה המציע דרכים בלתי מילוליות וסימבוליות לביטוי עצמי, רגשי ותחושתי. הטיפול באמנויות עוסק בטיפול נפשי בבני אדם הלוקים בהפרעות נפשיות, נפשיות-אורגניות, בקשיים רגשיים, התפתחותיים וחברתיים. התחום כולל בתוכו מספר תחומי טיפול שכל אחד מהם ייחודי בתחום האמנות בו הוא עוסק: טיפול באמנות חזותית, טיפול בשולחן חול, ביבליותרפיה, טיפול בתנועה ובמחול, טיפול במוזיקה, טיפול בדרמה ופסיכודרמה. טיפול באמנויות ניתן לרוב על ידי מטפלים באמנויות, אך יכול להינתן גם מידי עובדים סוציאלים, ופסיכולוגים.‏[1][2][3]

ככל טיפול רגשי, תפקיד הטיפול הוא סיוע בהתמודדות בפני משברים, הפרעות ומצוקות נפשיות, אך בניגוד לטיפול פסיכולוגי שלרוב האמצעי המרכזי בו הוא דיבור‏[4], הוא מאפשר שילוב של הבעה מילולית והבעה אמנותית בתנועה, אמנות, ריקוד, מוזיקה וכדומה. בשל העיסוק ביצירה ועשייה, הטיפול באמנויות מתמקד לא פעם בכוחות האדם, ובפוטנציאל הקיים שבו.

הטיפול משתמש באמנויות כדי לחשוף ולהבין תהליכים נפשיים, ומספק סביבה שבה יכולים רגשות מודחקים ולא מודעים לעלות על פני השטח. גישות שונות מתייחסות לשלבים שונים בתהליך היצירה כבעלי פוטנציאל טיפולי:

  • עצם הפעולה האמנותית היא בעלת תכונות מרפאות.
  • העשייה האמנותית היא כלי להעלאת רגשות, תחושות וזיכרונות.
  • העשייה האמנותית היא כלי לייצוג יחסי הגומלין בין המטפל והמטופל.
  • התוצר האמנותי הוא כלי להתייחסות באותו אופן בו מתייחסת הפסיכולוגיה הקלאסית לחלומות.

מטרת האינטראקציה יכולה להיות הדרכה, הפעלה או ייעוץ בתחומים שונים של פעילות יוצרת ושל הבעה עצמית, שלא לצורך הפקת תועלת או השגת מטרות אסתטיות.

גישות בטיפול באמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישות הטיפוליות בטיפול באמנויות, דומות לאלו המקובלות בפסיכולוגיה, אם כי השימוש בכלי האמנותי יוצר היבטים נוספים הייחודיים לטיפול באמנויות:

  • גישה הפסיכודינמית - המפורסמות בשיטות הפסיכותרפיות. המטפל בעיקר מאזין או צופה ביצירה, ולעתים הוא מפרש את הדברים, בדרך כלל באמצעות ניתוח של ה"העברה" (Transference) ו"העברה נגדית". ההעברה מוגדרת כהעתקת יחס רגשי מודחק שחש המטופל כלפי אדם משמעותי בעברו - אל המטפל. ניתוח זה משמש אמצעי להבנת היחסים והקשרים הבין אישיים שייצר ויוצר המטופל במהלך חייו. ההעברה מתרחשת גם כלפי היצירה עצמה שלעתים הופכת לייצוג מוחשי של מושא ההעברה.
  • גישה התנהגותית - בגישה זו המטפל הוא מתכנן פעיל של מערך הלמידה, ואינו מאזין ומפרש בלבד. המטפל ינחה תהליכי יצירה שמייצגים או ממחישים את ההתנהגות אותה רוכש המטופל. ניתוח העבר או סיבת ההפרעה נחשב תפל בעיצוב ההתנהגות בהווה.
  • גישה התנהגותית - קוגניטיבית - מטרת הגישה היא שינוי האופן בו המטופל תופס את עצמו ואת העולם. המטפל מזהה את העיוותים הקוגניטיביים ודפוסי החשיבה הנוקשים האחראים לשימור הסימפטומים, ומציע סכימה אלטרנטיבית גמישה יותר. הסכימה החדשה מקבלת ביטוי ייצוגי או מוחשי של דפוסי החשיבה הישנים או הרצויים. המטפל מלמד את המטופל ליירט את המחשבות האוטומטיות השיפוטיות ואת התוויות שהאדם הדביק לעצמו ולשנות או לעדן אותן או ללמד לחיות איתן, במידה ואין בהן עיוות. המחשבות והתוויות מקבלות אף הן ייצוג בתהליך היצירה או תוצריה. בשיטה זו מושם דגש על כאן ועכשיו, וניתנים למטופל "שיעורי בית".
  • גישה הומניסטית - בשיטה זו משדר המטפל למטופל יחס של קבלה מלאה והעדר שיפוט על התנהגותו, ומשקף את הנאמר בלי לפרש דבר. השיקוף, בהתאם לכלי ההבעה והיצירה, יכול להיעשות באמצעות תנועה, ציור וכדומה. שיטת טיפול זו נקראת גם "פסיכותרפיה הממוקדת במטופל" ומבוססת על תורתו של קרל רוג'רס.
  • גישה יונגיאנית - גישה הנותנת דגש לשימוש בסימבולים וארכיטיפים, הבנת משמעותם ופירושם.
  • גישה פנומנולוגית - גישה זו מחפשת אחר תופעות העולות באמנות וחקירת המהות מאחוריהן. ההבדל המהותי אל מול הגישות האחרות, הוא ויתור על ההנחה שניתן להגיע לפתרון בעיות ההווה מתוך התבוננות במקורות הבעיה בעבר. גישה טיפולית זו נשענת על תורתו של הפילוסוף אדמונד הוסרל. גישה זו אומצה לראשונה בטיפול באמנויות על ידי מלה ביטנסקי, והיא נמצאת בשימוש רב אצל מטפלים באמנויות בשל התופעות הרבות העולות במעשה היצירה.

תחומים בטיפול באמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת הכותרת הבעה ויצירה משולבים תחומי אמנות שונים ומגוונים. לכל תחום אמצעי ביטוי משלו וטכניקות טיפוליות ייחודיות.

טיפול ביצירה והבעה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלולי הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלולי ההכשרה של מטפלים באמנויות הם מסלולי לימוד מתקדמים ולכן מתקבלים אליהם בעלי תואר ראשון בלבד. בשל הדואליות של המקצוע העוסק הן בטיפול והן באמנות, חלק מהמטפלים מגיעים מתחום הפסיכולוגיה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגים וכדומה) וחלקם בעלי רקע באמנויות. האחרונים זקוקים על מנת להתקבל למסלול ההכשרה בהשלמות בפסיכולוגיה ובפסיכופתולוגיה. בנוסף, על מנת להתקבל למסלול ההכשרה יש להציג ניסיון מעשי של לפחות 600 שעות התנסות בתחום האמנות הרלוונטי. במהלך הלימודים הסטודנטים מתנסים בעבודה טיפולית כחלק מההתמחות הקלינית שלהם בבתי חולים, תחנות לטיפול בילד ובמשפחה, מרכזים לבריאות הנפש וכדומה. משך ההתמחות הקלינית הוא שנתיים או שלוש ומלווה בהדרכה מקצועית. כיום רק מיעוט מתוכניות ההכשרה למטפלים ביצירה והבעה מעניקות תואר שני, אך המגמה היא להפוך את כל המסלולים למסלולי תואר שני.‏[5]

תעודות הסמכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטפלים באמנויות מוכרים על ידי משרד הבריאות מאז שנת 1988, אז החל להעניק לבוגרי המסלולים השונים תעודת הכרה במעמדם כמטפלים, שהותנתה בתנאים הבאים: תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר, בתחום רלוונטי, אישור על 600 שעות התנסות מעשית, תעודה המעידה על סיום לימודים לפי תוכנית המוכרת על ידי משרד הבריאות, סיום 1,200 שעות התמחות, ועמידה בבחינת רישוי ממשלתית. בפסק דין תקדימי, שניתן בחודש אפריל 2004, לבקשת חמש מטפלות שהוכשרו על פי תוכנית שלא הוכרה על ידי משרד הבריאות, פסל בג"ץ את רישוי המקצועות הפרה-רפואיים באמצעות הסדרים מנהליים כפוגע בחופש העיסוק‏‏‏[6], וזאת בהיעדר הסמכה מתאימה בחוק לפגיעה מעין זו. בפסיקת בג"ץ נוספת, שניתנה בחודש יוני 2005‏‏‏[7], נאסר על המעסיקים הציבוריים והפרטיים להסתמך על תעודה זו בקבלה לעבודה של בעלי מקצוע פרה-רפואיים. מאז פסיקות אלו אין לבוגרי המסלול לטיפול באמנויות הכרה רשמית של המדינה בהסמכתם, ועתירה לבג"ץ בנושא זה שביקשה לחייב את המדינה ליתן תעודת הכרה למטפלת שעמדה בדרישות המשרד נדחתה, מן הטעם שלפי הפסיקה הקודמת אין משרד הבריאות מוסמך ליתן תעודה מעין זו‏‏‏[8], אך עם זאת הסדרי ההעסקה במוסדות ציבוריים ופרטיים נותרו על כנם. בשנים האחרונות מתקיים תהליך חקיקה בכנסת להסדרת העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, לרבות טיפול ביצירה והבעה. חקיקה זו עתידה לפתור את הפגיעה בחופש העיסוק שהציג בג"ץ ולהסדיר מי מוסמך לעסוק בטיפול באמנויות, ומה יהיו דרישות ההשכלה, ההכשרה המקצועית וההתמחות.

האיגוד הישראלי לתראפיה על ידי יצירה והבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד הישראלי לתראפיה על ידי יצירה והבעה המכונה י.ה.ת. מאגד בתוכו את המטפלים באמנויות. האיגוד נוסד בשנת 1971 ופועל על בסיס התנדבותי, ללא תמיכה מוסדית כלשהי. האיגוד עוסק בהכשרה נוספת של המטפלים באמצעות סדנאות וימי עיון, בדיון אתי ומשפטי ובמעורבות בתהליכי החקיקה של המקצוע כארגון היחיד המייצג את המטפלים מול הרשויות הממלכתיות. האיגוד מונה מעל 1,500 חברים‏‏‏[9].

דילמות אתיות בטיפול באמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתיקה בטיפולים רגשיים מתייחסת לבעיות מקצועיות-מוסריות בצורת חוקים, תקנות, הנחיות ו'שבועות', שנוסחו עבור אנשי טיפול בדומה לאתיקה הרפואית. האתיקה מגדירה את הנחות היסוד של המקצוע ואת מסגרת היחסים בין המטפל והמטופל תוך דגש על תחומים רגישים בהם עלול המטופל להיפגע. הטיפול באמנויות מביא למצבים ייחודיים שאינם קיימים בטיפול רגשי מילולי ומעוררים דילמות אתיות.

סודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מטפל בכל שיטה טיפולית נדרש להגן על הסודיות והחיסיון של המטופל ולא לחשוף אותו ברבים. החיסיון קיים לא רק על התכנים שעלו בטיפול ומחוץ לו, אלא גם על תוצרי האמנות. עם זאת, בטיפול באמנויות עולה לא פעם צורך להציג את תוצרי האמנות.

מגע ואינטימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כל מטפל להימנע מניצול לרעה של יחסי הקרבה ויחסי המרות עם המטופל. בטיפול באמנויות מתקשר במידה רבה ליצריות ובשיטות טיפול מסוימות גם בקרבה פיזית ובמגע. לדוגמה, בטיפול בתנועה המגע הוא לעתים חלק אינטגרלי מהתהליך הטיפולי. המטפל מחויב להביא זאת מראש לידיעת המטופל ולהגדיר איתו את אופי המגע בחוזה הטיפולי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Psychology today, "So You Want to Be an Art Therapist, Part Six: Should I Get a Doctorate?", Cathy Malchiodi, 4/10/2011.
  2. ^ Ieata, Educational Resources, Programs in Expressive Arts Therapies
  3. ^ "Integrative Expressive Therapy: A Program Development for Children", Heather Steffen, 2007, P.56.
  4. ^ להוציא טיפול פסיכולוגי בילדים צעירים, בו האמצעי המרכזי לרוב הוא משחק
  5. ^ הרקע והמתווה לתוכניות ייעודיות לתואר שני בטיפול באמצעות אמנויות, המועצה להשכלה גבוהה, 24 באוקטובר 2012
  6. ^ ‏בג"ץ 2921/03 רונית קאופמן נ. ד"ר אמיר שנון - מנהל אגף למקצועות רפואיים, לא פורסם.‏
  7. ^ ‏בג"ץ 1423/05 קדרון-קליין נ. שר הבריאות, לא פורסם‏
  8. ^ ‏בג"ץ 6021/02, שרה גוברין נ. שר הבריאות ואחרים, לא פורסם.‏
  9. ^ על פי י.ה.ת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


טיפול באמנויות
סמליל שלישי לסדנה.jpg Sandplay.jpg 2004-02-29 Ball point pen writing.jpg Aly move0203 dda.jpg A C D notes.svg Drama-icon.svg Eltham Little Theatre.jpg
טיפול באמנות       טיפול בשולחן חול       ביבליותרפיה       טיפול בתנועה       טיפול במוזיקה       טיפול בדרמה       פסיכודרמה