מוקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוקי
מוקי במהלך הופעה בבאר שבע, מרץ 2010
מוקי במהלך הופעה בבאר שבע, מרץ 2010
מידע כללי
שם לידה דניאל נייבורגר
תאריך לידה 2 במרץ 1975 (בן 39)
מקום לידה ראשון לציון, ישראל
שנות פעילות משנת 1992 ועד היום
סוגה ראפ, רגאיי, פאנק רוק, היפ הופ אלטרנטיבי, רוק אלטרנטיבי
עיסוק זמר, שחקן
חברת תקליטים שבק מיוזיק
NMC

דני ניב (נולד ב-2 במרץ 1975 בראשון לציון), הידוע בשם הבמה מוקי, הוא זמר ושחקן ישראלי. חבר לשעבר בלהקת ההיפ הופ הישראלית "שב"ק ס'".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בראשון לציון בשם דניאל נייבורגר, גדל והתחנך ביבנה. הכינוי "מוקי" הוצמד לו בעקבות צפייה בסרט עשה את הדבר הנכון, על שם הדמות מוקי.‏[1] כינויו המלא "מוקי די" מגיע מהדמיון שבין קולו לקולו של מייק די מהלהקה ביסטי בויז, שממנה הושפעו אלבומיה הראשונים של "שב"ק ס'".

בהיותו בן 17 הקים ביחד עם חבריו את ההרכב "שב"ק ס'". לאחר ההצלחה בתקופת פעילותו בשב"ק ס' פתח בקריירת סולו, יחד עם חברו ללהקה פילוני (דני קרק). האלבום הראשון של הצמד היה "שמע ישראל" שיצא בשנת 2001. אלבום זה זכה להצלחה רבה, נמכרו ממנו כ-25 אלף עותקים והוא הגיע למעמד של אלבום זהב תוך זמן קצר. באלבום השתתפו גם יובל בנאי, קוואמי, פישי הגדול, ומקהלת בית ספר יסודי ביבנה. השיר המרכזי והמצליח ביותר בו היה "מדברים על שלום", שתפס תאוצה בתחנות הרדיו כשדיבר על שלום בימי האינתיפאדה השנייה. פרט לו בלטו גם "ילדה סוכר" והדואט עם בנאי "האדמה בוכה". בעקבות האלבום זכה מוקי בתואר זמר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ לשנת תשס"ב, וכן בתואר "תגלית השנה" במצעד השנתי של רשת ג' לשנה זו. בהמשך השנה, זכה בפרסי אקו"ם לאלבום השנה ושיר השנה.

בשנת 2002 שיחק בסרט "כנפיים שבורות" בתפקיד קטן. ב-2003 הופיע למשך עונה אחת בסדרת הטלוויזיה "שבתות וחגים", וב-2004 הופיע בסרטו של איל חלפון "תיאום כוונות".

מוקי בהופעה, 2011

במרץ 2005 הוציא את אלבומו השני, "עוקף מלמעלה". גם אלבום זה נעשה בשיתוף פעולה מלא עם פילוני, שהלחין, הפיק ועיבד את השירים. אלבום זה הכיל מגוון גדול של שירים, אחד הבולטים שבהם שיר הנושא "עוקף מלמעלה". לדבריו, השיר והאלבום כולו היו הפתעה גדולה לאחר שהטילו ספק אם הוא ימצא חן בעיני הציבור, כיוון שהשירים בו אינם קלים לרדיו. בין שאר שירי האלבום היו "אלוהים", "שבק מיוזיק", " שיר מלחמה" ו"זה לא נגמר". אלבום זה הופק בלייבל שהקימו מוקי ופילוני - "שבק מיוזיק". האלבום זכה בפרס אקו"ם עבור תמלילן השנה.

בשנים 2006 ו-2007 הופיע במחזמר "הלהקה" בתיאטרון הבימה בתפקיד דטנר, שאותו מילא גידי גוב בסרט הקולנוע שעליו בוסס המחזמר.

בשנת 2006 השתתף באלבומם של פורטיסחרוף "על המשמרת", בשיר "מעצבי דעת הקהל". בשנת 2007 שר דואט עם יזהר אשדות בשיר "מטעי הדובדבן של אוקראינה" מתוך אלבום האוסף של אשדות "הלילות שלנו", וכן עם שלמה ארצי בשיר "החיים", מתוך אלבומו "שפויים".

במרץ של אותה שנה, הקליט את השיר "מרכבות המוות". השיר, שנכתב על ידי המשורר והעיתונאי חיים חפר והולחן על ידי חברו של מוקי ל"שבק ס'" והמעבד והמפיק המוזיקלי של שני אלבומיו הראשונים, פילוני, עוסק בתאונות דרכים קטלניות ובמחיר שהן גובות. השיר היה גולת הכותרת בפרויקט של תחנת הרדיו גלגלצ ושל "אור ירוק", כחלק מהמאמץ להילחם בתאונות הדרכים.

באפריל 2008 הוציא את אלבומו השלישי, "באמת ומקרוב", שהורכב כמעט כולו מגרסאות כיסוי אקוסטיות לשיריו מאלבומיו הראשונים ובעקבותיו יצא להופעות אקוסטיות מיוחדות תחת החסות של זאפה. באלבום מופיע גם הדואט "לומדת לעוף" עם דנה ברגר ששרה את השיר במקור, ושיר חדש אחד בשם "באמת ומקרוב".

בשנת 2009 הקליט אלבום עם להקת הפאנק רוק הישראלית יוסלס איי.די, מתוכו יצאו להיטים כגון "מה לך נפשי" ו"הנה עיר", שהוקלט בשיתוף עם קרן פלס, המשמש כשיר הפתיחה של הסדרה "TLV - עושים את תל אביב" וגם הפתיח של רמזור "לא רוצה להתבגר", שנחשב לשיר המצליח ביותר באלבום. בעוד הלהקה הלחינה וניגנה את כל המוזיקה, מוקי היה אחראי למילים. האלבום משלב פאנק רוק עם ראפ ורגאיי, שילוב הסגנונות של שני האמנים. הופעת ההשקה של האלבום התקיימה ב-28 בינואר 2010 במועדון הבארבי.‏[2]

באוגוסט 2009 השתתף מוקי במסגרת פרויקט של להקת סקאזי והוציא איתה את השיר "אחר ממך/בדיוק כמוך". בנוסף, השתתף בסדרה "פעם בחיים", ששודרה בערוץ יס ישראלי, במסגרתה נסע עם שי אביבי לישיבת התפוצות בירושלים וחי במשך שבוע עם משפחתו של רב חרדי. ב-2009 השתתף כחבר פאנל בתוכנית התרבות "תרבות רעה" ב-Yes.

בשנת 2010 השתתף בצילומי סרטו של דני מנקין "ז'טם איי לאב יו טרמינל", בו כיכב בתפקיד הראשי. הסרט זכה לשבחים למרות תקציבו הדל. כמו כן הופיע כחבר פאנל בתוכנית "נדבר על זה בבית" של הזכיינית "קשת" (ערוץ 2), בהנחיית עמנואל רוזן. בנוסף הצטלם לסדרה בת שישה פרקים, "יחפים", שעלתה לשידור בסוף 2011.

מוקי בהופעה, 2011

בנובמבר 2013 הצטרף אל שולחן השופטים של "הכוכב הבא" כמחליפו של אייל גולן. כמו כן השתתף בסדרת הדרמה "מקימי" שכתבה נועה ירון בתפקיד ראשי, לצד יעל פוליאקוב.

בינואר 2014 פרש מוקי מ"שב"ק ס'" ובפברואר אותה שנה יצא אלבומו של מוקי "לב חופשי". שני הסינגלים שקדמו ליציאת האלבום הם "לב חופשי", שהלחין דודו טסה, ו"ילד של אבא", שהלחין יאיא כהן אהרונוב. שני השירים זכו להצלחה רבה, והגיעו לראש מצעדי הפזמונים השונים. את האלבום הפיק המוזיקאי אורי אבני.

בספטמבר 2014, במצעד השנתי העברי של גלגלצ לסיכום שנת תשע"ד, נבחר מוקי לאיש השנה ושיריו נבחרו בשני המקומות הראשונים כש "לב חופשי" מקום שני ו "ילד של אבא" במקום הראשון.

דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקי הוא מן האמנים הישראלים המתבטאים בנושאים פוליטיים וחברתיים. הוא מזוהה עם השמאל הישראלי, אם כי דעותיו הן אנטי-מפלגתיות בעיקרן.

בעבר השמיע מילים חריפות על המתנחלים. הוא קרא למתנגדיה הפעילים של תוכנית ההתנתקות "אינטרסנטים" ו"פורעי חוק". כמו כן תקף את שופט בית המשפט העליון מישאל חשין על גישתו החיובית בפיצוי כספי למפונים. על תושבי גוש קטיף הוא אמר שיש "להיכנס בהם ולשבור להם את העצמות, להעמיס אותם במשאיות, לזרוק אותם באיזה פינה ולסתום להם את הפה."‏[3]

בדצמבר 2014 בעת ששימש כשופט בתוכנית "הכוכב הבא", יצא בביקורת קשה שלובתה בהקנטות ובהתלהמות מצידו, כלפי מתמודד דתי שאמר שאינו מופיע עם נשים. דבריו הקשים חוללו סערה ברשתות החברתיות וקריאות לסלקו מהתוכנית.

הוא יצא נגד הפערים בחברה, העוני הרווח ושחיקת מעמד הביניים. בראיון תיאר את מדינת ישראל כ"ארץ בלי חוק, בלי דין ובלי דיין, שחיתות, מינויים פוליטיים".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקי נשוי ואב לשלושה ילדים.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שב"ק ס'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניר וולף, ‏כולם מדברים על מוקי, באתר ישראל היום, 4 ביולי 2014 "ספייק לי משחק דמות שנקראת מוקי, וכשראינו את זה, החברים שלי החליטו שאני דומה לו, וזהו - מאז אני מוקי"
  2. ^ רוי רגב, מוקי ויוסלס איי די: בלי נשמה, 20 בינואר 2010
  3. ^ קלמן ליבסקינד, הם ואנחנו: איפה באמת כדאי לחפש את ההסתה והגזענות בישראל, מעריב סופהשבוע, 28 בנובמבר 2014.