הראל סקעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הראל סקעת
Flickr - aktivioslo - Harel Skaat - Israel (2) cropped.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 8 באוגוסט 1981 (בן 33)
מקום לידה כפר סבא
שנות פעילות 2004 - היום
סוגה פופ
חברת תקליטים הד ארצי

הראל סְקָעת (נולד ב-8 באוגוסט 1981 בכפר סבא) הוא זמר ושחקן ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל סקעת נולד בשנת 1981 לאהובה ואבנר סקעת. בשנת 1987, כשהיה בן 6 החל את דרכו האמנותית כאשר השתתף וזכה בפסטיבל לשירי ילדים בכפר סבא, "כוכבים לערב - כוכב נולד", בביצוע השיר "אמא הביני". לאחר מכן השתתף בתפקיד אורח בתוכנית הילדים "פרפר נחמד". בעת לימודיו בתיכון "גלילי" השתתף בלהקת בית הספר. את שירותו הצבאי עשה בלהקה הצבאית של חיל הקשר.

לאחר השחרור מצה"ל, החל ללמוד בבית הספר הגבוה למשחק "בית צבי". במהלך לימודיו הוציא סינגל עצמאי בשם "אין עוד סיכוי", שלא זכה להצלחה רבה.

בשנת 2002 זכה במקום השישי בתחרות בשם "המלך הבא", ששודרה בערוץ "בריזה" שהפעילה חברת יס. במקום הראשון בתחרות זכה רפאל מירילא ואילו במקום השלישי זכתה נינט טייב. לימים יהיו שלושתם משתתפי הגמר בעונות השונות של "כוכב נולד".

סקעת מתגורר בתל אביב יחד עם בן זוגו עידן רול. הוא פעיל בארגוני צדקה המעניקים תמיכה לילדים עם מוגבלויות‏[1][2].

כוכב נולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 השתתף באודישנים בחיפה לעונה השנייה של תוכנית הבידור המוזיקלית של הערוץ השני, "כוכב נולד". לאחר שהתקבל, עזב את לימודיו והפך במהרה לאחד מהמתמודדים המובילים והאהובים, הן על ידי השופטים והן על ידי הקהל בבית. בשלבים השונים ביצע את השירים "בתוך" (שכתבה יעל טבת והלחין יאיר רוזנבלום), "בדידות" (שביצע במקור יזהר כהן) ו"עודני ילד" (של להקת "הכל עובר חביבי"). כל ביצועיו זכו לפופולריות, וסקעת הגיע לשלב הגמר. ב-15 באוגוסט התמודד בגמר "כוכב נולד 2" בחוף ניצנים, לצד הראל מויאל ועדי כהן. בגמר ביצע סקעת את שירו של יהורם גאון "הנני כאן". למרות ההערכות המוקדמות בכלי התקשורת ואצל צופי התוכנית, הגיע סקעת למקום השני, והפסיד להראל מויאל. לאחר הגמר הופצו שמועות כי התוצאות זויפו על ידי ההפקה או על ידי גולשי אינטרנט, ואף התקיימו מספר הפגנות של מעריציו, בדרישה לבירור התוצאות.

לאחר "כוכב נולד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל סקעת ואיילת רובינסון, באופרת הרוק "כמעט נורמלי", תיאטרון הבימה, 2012

על אף שלא זכה בתחרות "כוכב נולד 2", זכה סקעת לפופולריות גדולה בקרב הקהל הצעיר, לקבוצות מעריצים רבות ואף לאהדת מבקרי העיתונות. באותה שנה השתתף בפסטיגל, שם ביצע את השיר "לעוף" שכתבו לירון לב ודורון מדלי והלחין אוהד חיטמן. גם בפסטיגל הגיע סקעת למקום השני, אחרי הראל מויאל.

במרץ 2005 זכה סקעת לשיר את התקווה במשחק נבחרת ישראל בכדורגל מול נבחרת צרפת. במאי באותה שנה הוחתם לחוזה הקלטות על ידי חברת התקליטים "הד ארצי", והחל ליצור את אלבום הבכורה שלו. באותה שנה שר, יחד עם מויאל ועדי כהן, את השיר "חלומות מתגשמים", ששימש כשיר האודישנים של עונתה השלישית של "כוכב נולד". באוגוסט 2005 שיחק סקעת במחזמר "מי שחלם" לצידם של עודד תאומי, גילה אלמגור וחני נחמיאס. במחזמר גילם שתי דמויות, את אורי עילם, חברו הטוב של יצחק רבין מהפלמ"ח, ואת בנו של עילם. בדצמבר של אותה שנה השתתף בפעם השנייה בפסטיגל כאומן אורח, שם שר מחרוזת של Queen, שתורגמה במיוחד עבורו.

אלבום ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2006 יצא הסינגל הראשון של אלבום הבכורה, "ואת". את השיר כתבה והלחינה קרן פלס והפיק יזהר אשדות, שגם עיבד אותו עם אודי הרפז. השיר זכה להצלחה גדולה, וטיפס במהירות למקום הראשון של מצעדי הפזמונים של גלגלצ ושל רשת ג'. באותה תקופה עלתה סדרה דוקומנטרית על תהליך ההקלטות של סקעת בחברת "סלקום". לאחר שני סינגלים נוספים, "כמה עוד אפשר" ו"משהו ממני", יצא ביולי 2006 אלבומו הראשון, "הראל סקעת", שהגיע בתוך חודש למעמד אלבום זהב. לאחר צאת האלבום יצאו הסינגלים "כל הציפורים" ו"אם הוא ילך". באלבום הלחין סקעת שיר אחד, "אפילו ששריפות", אותו כתבה יעל טבת. הדיסק יצא גם במהדורה מיוחדת הכוללת בונוס - גרסאות כיסוי לשירים אותם בצע בכוכב נולד, כולל דואט עם נורית גלרון לשיר "נפרדנו כך", אותו שר באודישנים.

באותה שנה זכה סקעת בתואר "איש השנה במוזיקה" בטקס "אנשי השנה" של קשת, ובתואר "זמר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של גלגלצ ושל רשת ג'. שירו "ואת" נבחר ל"שיר השנה" בשתי התחנות, ובמצעד של אתר האינטרנט ynet. כמו כן, זכה בפרס זמר השנה ובפרס שיר השנה ("ואת"), בטקס פרסי עמ"י של הערוץ מוסיקה 24.

ב-28 בספטמבר 2006 החל סקעת באופן רשמי את סיבוב ההופעות של הדיסק הראשון. הופעת הבכורה התקיימה באולם נגה ביפו, ומשם המשיך סקעת להופיע בכל חלקי הארץ. הופעת ה-100 החגיגית התקיימה באמפי וואהל ב-29 ביולי 2007, בהשתתפות תזמורת סימפונט רעננה.

לאחר האלבום הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2007 השתתף בפעם השלישית בפסטיגל כאמן אורח, שם שר מחרוזת של שיריו.

במאי 2008 הגישה חברת התקליטים הד ארצי תביעה משפטית נגד סקעת. החברה דרשה את הזכויות על כל החומרים שנאספו והוקלטו בתקופת החוזה בין הצדדים, לתקופה של חצי שנה מיום צאת האלבום. "הד ארצי" טענו שסקעת הקליט אלבום שלם או את רובו בסתר מאחורי גבם ובניגוד להסכם‏[3]. הוצא נגדו צו מניעה שאסר עליו להפיץ או להפיק כל פעולה או הקלטה הקשורה לאלבומו הבא. בין השאר נאלץ סקעת כתוצאה מכך לדחות את תוכניתו להשקת סיבוב חדש בהופעה חגיגית באמפי קיסריה, ולוותר על האפשרות להיות נציג ישראל לתחרות אירוויזיון 2009 במוסקבה[4]. הסכסוך הסתיים במאי 2009, בעקבות פשרה שהושגה בין סקעת לבין הד ארצי‏[5].

אלבום שני ותחרות האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום הסכסוך עם הד ארצי, התאפשרה הוצאתו של אלבומו השני של סקעת, "דמויות". ב-20 במאי 2009 יצא לתחנות הרדיו סינגל הבכורה מהאלבום, "מובן לי עכשיו", שכתב והלחין עפר בשן. ב-8 ביולי יצא לתחנות הרדיו סינגל שני, "בואי היום" שכתב והלחין יהלי סובול וב-1 בספטמבר 2009 יצא האלבום המלא. במקביל לצאת האלבום יצא סינגל נוסף, "סוף", שכתב סקעת עצמו והלחין עילי בוטנר.

באלבום זה גדל חלקו של סקעת בכתיבת השירים. פרט ל"סוף", הוא כתב גם את מילות השיר "דמויות", והשתתף בכתיבת השירים "ציפור" (עם מאיר גולדברג) ו"עוד יאיר עלי" (עם עפר בשן ובני בשן). סקעת גם עיבד את השיר "תמימותי" (מילים ולחן של כפיר אפשטיין), הפותח את האלבום. ההפקה המוזיקלית של שאר השירים התחלקה בין פיטר רוט, יזהר אשדות וזיו קוז'ו.

במקביל לסיבוב ההופעות החדש שהחל בנובמבר 2009, העלה סקעת ערב שנסונים, אותו הציג לראשונה בדצמבר 2009 בפסטיבל "צלילים במדבר".

בסוף 2009 בחרה רשות השידור בסקעת לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון לשנת 2010. ב-15 במרץ 2010 נערך קדם האירוויזיון בערוץ 2 (רשת) בהפקת אסף גיל שבו ביצע סקעת ארבעה שירים המועמדים לתחרות. מתוכם נבחר השיר "מילים", שכתב נועם חורב והלחין תומר הדדי. סקעת היה מועמד רציני לזכייה ובתחרות עצמה עלה לשלב הגמר, אבל הוא הגיע למקום ה-14 (מתוך 25). למרות זאת הגיע השיר להישג חסר תקדים כשזכה בכל שלושת הפרסים על-שם מרסל בזנסון: "פרס התקשורת", הניתן על ידי העיתונות ואמצעי התקשורת הרשמיים המסקרים את האירוע, "הפרס האמנותי", הניתן למבצע הטוב ביותר שנבחר על ידי השופטים, ו"פרס המלחין", הניתן עבור הלחן המקורי ביותר והטוב ביותר שנבחר על ידי המלחינים המשתתפים‏[6].

האלבום השלישי ואחריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקעת בהופעה, 2013

בשנת 2011 החל סקעת בשיתוף פעולה עם המוזיקאי רן שם טוב, סולן להקת איזבו, שהפיק את אלבומו השלישי. ביוני 2011 יצא סינגל ראשון לקראת האלבום, "תהיה לי אהבה", שכתבו סקעת ונועם חורב והלחינו יהל דורון וגיא מנטש. בספטמבר של אותה שנה יצא הסינגל השני מהאלבום, "המאה ה-21", שכתב דורון מדלי והלחין לורן בנג'מין. שני השירים זכו להצלחה, והגיעו לראש מצעדי הפזמונים השבועיים. בדצמבר הוציא סינגל שלישי, "כמה עוד דרכים" (חורב/בנג'מין), ובינואר 2012 סינגל נוסף, "שוב מאושר" (חורב/דורון ומנטש). האלבום המלא, "שוב מאושר", יצא ב-29 בינואר 2012. בעקבות האלבום זכה סקעת בתואר "זמר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' לשנת תשע"ב.

באותה תקופה הקליט סקעת מספר שירים במסגרות שונות: עבור האלבום "2 צדדים למטבע", שיצא בשנת 2011, הקליט גרסה מחודשת לשירה של שרית חדד "הכאב הזה"; עבור הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" בשנת 2012 הקליט את השיר "אני" למילותיו של הרן פרנס, שנהרג באסון המסוקים[7].

החל ממרץ 2012 הוא משתתף באופרת הרוק "כמעט נורמלי"בבימויו של חנן שניר, בתיאטרון הבימה, לצידה של איילת רובינסון. כמו כן, בחנוכה אותה שנה גילם את דמותו של "פיטר פן" במחזמר "פיטר פן" לצידן של רוני דלומי ורוני דואני.

בשנת 2013 גילם את אלאדין במחזמר "אלאדין" לצד שירי מימון ואלי יצפאן.

בסוף השנה הוציא סקעת שני סינגלים: "עכשיו" ו"בום".

יציאתו מהארון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט תעודה בשם "הראל סקעת שובר שתיקה", ששודר בערוץ 2 ב-25 באוקטובר 2010, סקעת יצא מהארון ואמר, כפי שהוזכר גם בפרסומים מקדימים‏[8][9][10]: "כשיהיה לי בן זוג, לא אסתיר אותו בבית". בסרט אישר סקעת כי מורת הרוח שהופגנה בעקבות הופעתו בעצרת שציינה שנה לפיגוע בברנוער הקהילה הגאה בתל־אביב, בלי לחשוף את נטיותיו המיניות‏[11], מילאה תפקיד בהחלטתו לצאת מהארון, אך הוא ביקש לבחור לו את המועד המתאים‏[12]. בעקבות הסרט הוטחה בסקעת ביקורת על התחמקותו מחשיפה ישירה‏[13][14][15][16], לצד ביטויי תמיכה מצד מעריצים‏[17]. בשנת 2011 החל לצאת עם הדוגמן עידן רול, ואכן, כפי שהבטיח, השניים לא הסתירו את מערכת היחסים ביניהם ואף הגיעו ביחד למספר אירועים מתוקשרים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טלי חרותי-סובר, הלב של הסלבז, באתר ynet‏, 2 בנובמבר 2006
  2. ^ חיים אברהם, הראל סקעת מתגייס למען ילדי פנימיות, באתר וואלה!, 6 ביולי 2010
  3. ^ ערן סויסה, הד ארצי תובעת את הראל סקעת, באתר nrg‏, 28 באפריל 2008
  4. ^ טל פרי, ‏פרסום ראשון: הראל סקעת והד ארצי הגיעו לפשרה, באתר ‏mako‏‏, ‏9 בפברואר 2009‏
  5. ^ ערן סויסה, הסכסוך הסתיים: הראל סקעת מוציא סינגל חדש, באתר nrg‏, 17 במאי 2009
  6. ^ Israeli grand slam in the Marcel Bezençon Awards, באתר האירוויזיון הרשמי, 30 במאי 2010
  7. ^ סמ"ר הרן פרנס ז"ל, באתר המיזם "עוד מעט נהפוך לשיר"
  8. ^ אסף נבו, הראל סקעת מודה בנטיותיו המיניות, באתר mako, ‏22 באוקטובר 2010
  9. ^ הקץ לשמועות: הראל סקעת יוצא מהארון, באתר עכבר העיר, 22 באוקטובר 2010
  10. ^ הראל סקעת: "כשיהיה לי בן זוג, לא אסתיר אותו בבית", באתר נענע10, 22 באוקטובר 2010
  11. ^ גל אוחובסקי: "הופעתו של הראל סקעת השפילה אותי", באתר נענע10, 1 באוגוסט 2010
  12. ^ רון קסלר, השארת רק מילים: על "הראל סקעת שובר שתיקה", באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2010
  13. ^ "הראל סקעת שובר שתיקה": לא בא לו לצעוק "אני הומו" ב"הארץ", 26 באוקטובר 2010
  14. ^ רון קסלר, השארת רק מילים: על "הראל סקעת שובר שתיקה", באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2010
  15. ^ השם המפורש, באתר נענע10, 26 באוקטובר 2010
  16. ^ פחדנון בארון, באתר נענע10, 26 באוקטובר 2010
  17. ^ ראה למשל את הדברים בפורום המעריצים, באתר הרשמי של סקעת