מלחמת אביה וירבעם

מלחמת אביה וירבעם

תאריכי הסכסוך	911 לפנה"ס – 908 לפנה"ס
מקום	הר צמרים שבהר אפרים
עילה	סכסוכי גבולות באזור נחלת שבט בנימין כתוצאה מפילוג הממלכה בימי רחבעם
תוצאה	ניצחון מוחץ של ממלכת יהודה
שינויים בטריטוריות	סיפוח שארית נחלת שבט בנימין לממלכת יהודה
הצדדים הלוחמים ממלכת יהודה ממלכת ישראל מנהיגים אביה בן רחבעם  ירבעם בן נבט  כוחות 400,000 800,000 אבדות לא ידוע 500,000

מלחמת אביה וירבעם היא מלחמה שנערכה בין אביה בן רחבעם, מלך יהודה, לבין ירבעם בן נבט, מלך ישראל, בין השנים 911-908 לפנה"ס. חלקה העיקרי של המלחמה מתואר במקרא בספר מלכים א', ובדברי הימים ב'.

תיאור המלחמה

בספר מלכים א' מוזכרת המלחמה בלקוניות רבה:

וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם

— ספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוק ז'

לעומת האזכור הדל בספר מלכים, מוקדש רובו של פרק י"ג בדברי הימים ב' לתיאור המלחמה בין שתי הממלכות. מהשתלשלות האירועים ניתן לראות כי לאחר גיוס צבאות יהודה וישראל, אשר כללו 400,000 ו-800,000 חיילים בהתאמה, פנה אביה אל ירבעם וצבאו והזהירם שלא ילחמו עמו. בנאומו, טען אביה כי מלחמה נגד יהודה היא מלחמה בה', משום שה' הוא שהעניק את המלוכה לדוד ולזרעו, ומשום שבית המקדש נמצא בממלכת יהודה ובו מקריבים לה' קרבנות, בניגוד לאנשי ממלכת ישראל, שעברו להקריב לעגלים שהקים ירבעם בבית אל ובדן. בשל כך, הזהיר את אביה את ישראל כי מלחמתם לא תוכל להצליח:

וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל. הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל-יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח. וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִיד, וַיִּמְרֹד עַל-אֲדֹנָיו... וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת ה' בְּיַד בְּנֵי דָוִיד... בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל-תִּלָּחֲמוּ עִם-ה' אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם כִּי-לֹא תַצְלִיחוּ

— ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוקים ד'–י"ב

אולם ירבעם התעלם מאזהרתו של אביה והחליט לתקוף את צבא יהודה על ידי פיצול צבאו והעברת חלק מחייליו לעורף צבא יהודה, כדי שישמשו כמארב:

וְיָרָבְעָם הֵסֵב אֶת-הַמַּאְרָב לָבוֹא מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּהְיוּ לִפְנֵי יְהוּדָה וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם

— ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוק י"ג

למרות יתרונם המספרי, נחל צבא ישראל תבוסה אדירה. תבוסה זאת, שמתוארת בדברי הימים בתור נס, הייתה מוחצת והובילה למותם של 500,000 חיילים מצבא ישראל ולכיבוש ערים ששכנו בשטח ממלכת ישראל:

וַיָּנוּסוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה, וַיִּתְּנֵם אֱלֹהִים בְּיָדָם. וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר... וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת-בֵּית-אֵל וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת-יְשָׁנָה וְאֶת-בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת-עפרון (עֶפְרַיִן) וּבְנֹתֶיהָ

— ספר דברי הימים ב', פרק י"ג, פסוקים ט"ז–כ'

יוחנן אהרוני, בספרו "אטלס כרטא לתקופת המקרא", טוען כי מלחמת אביה וירבעם היא למעשה חלק ממלחמת האחים אשר נמשכה כל ימי רחבעם, אביה ואסא מלכי יהודה, ובמקביל כל ימי בית ירבעם ובית בעשא מממלכת ישראל. עיקר הקרבות התחוללו בשטח נחלת שבט בנימין, אשר היווה מוקד לסכסוכי הגבולות בין שתי הממלכות.

בספרות חז"ל

על אף הניצחון הנסי המתואר במקרא, בספרות חז"ל ישנה ביקורת דווקא על מעשי אביה במלחמה זו. על הפסוק המופיע בסוף תיאור המלחמה ”וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ ה' וַיָּמֹת” (דברי הימים ב', י"ג, כ') אומר רבי שמואל בר נחמני ”אתה סבור לומר שירבעם ניגף, והלא לא ניגף אלא אביה”. המדרש מונה שלושה חטאים של אביה שבגינם פקדה אותו המגפה, לפי פירוש זה. רבי יוחנן אומר כי אביה חטא בנאומו שתיאר את חטאי ממלכת ישראל, כי בכך הוא בייש את עם ישראל ברבים, ועבר על איסור אונאת דברים. ריש לקיש אומר כי בכך שאביה התייחס למרד ירבעם ברחבעם כמרד של "בני בליעל", אף על פי שאחיה השילוני היה שותף לו, הוא למעשה ביזה את אחיה השילוני. דעה נוספת מתייחסת דווקא לפעילותו של אביה לאחר הניצחון, ומבקרת את העובדה שלאחר כיבוש בית אל לא השמיד אביה את עגל הזהב שהעמיד שם ירבעם.

בנוסף לכך, מתארים חז"ל את אכזריותו של אביה שהכה בעם "מַכָּה רַבָּה", ואומרים כי פירוש הדבר הוא שאביה לא הסתפק בהריגת לוחמי ישראל אלא דאג שלא ניתן יהיה לזהות את החללים כדי שנשותיהם תשארנה עגונות.